מבלי להיכנס לפרטי הפרטים הפרטיים וכו' (אני עייף רק מלחשוב על זה),
אציין שהשיקולים לחידוש מותג הם רבים ומורכבים הרבה יותר, מהנראה על פני השטח על ידכם כצרכנים - ואפילו כבעלי מקצוע. מליוני דולרים מוצאים מדי שנה על ידי גופים וחברות על מנת לבדוק איך הם נתפסות על ידי קהל הצרכנים, והאם שינוי של נתון זה יועיל או יזיק למכירות (ושיקול זה הוא היחיד(!!) כשהמדובר בחברה מסחרית ראויה לשמה). מצב ביטחוני?.. לחץ הדם של המנהל?.. אולי יוצרים השפעות צד מינוריות. לא יותר.
וותק (קוקה קולה) - אינו השיקול היחיד. לעיתים הדבר אף בעוכריי המותג - כשהמדובר למשל במוצר / שירות תלוי אופנה או חדשנות (תקשורת).
חדשנות - כנ"ל, רק הפוך.
וכמה עובדות:
אסם החליפו גם החליפו, וליתר דיוק שידרגו את המיתוג שלהם. הלוגו המיתולוגי הוכנס לתוך אליפסה דינמית בעלת כנפיים (מן הסתם על מנת לשדר עכשוויות ותנועה). ההוכחה הטובה ביותר שהמהלך בוצע במקצועיות - הוא העובדה שכולם כמעט טוענים שהם לא שינו כלום...
שטראוס - עלית, מתוך אסטרטגיה כוללת (במסגרתה הגדילה את חדירתה לשוק האירופי) איחדה ברמה מסוימת את תתי המותגים תחת לוגו קבוצה חדש (שמש-פרח). השיקול במקרה הזה, עבור איש עסקים השוקל כל הזמן אקזיט רווחי, אינו נשאר רק ברמת אריזת הקפה שצרכן הקצה רוכש במכולת, אלא מתמקד בתפיסה הכוללת של החברה האם (שאותה כאמור, היה רוצה למכור רבים במליונים לאיזה וורן באפט...).
המקרה של בזק, אמנם קצת יותר מורכב (בזה ניתן למנות את כניסת המתחרות החדשות לתחומי הליבה שלה, וירידת אחוזי נתח השוק) מכדי לדון בו כאן, אך יש לציין שה-B הצבעונית היתה "פלופ" לא קטן מבחינה יישומית (שילוט, דפוס ועוד) מעבר לחסר בזיהוי מוחלט עם המותג - ספקטרום הצבעים יכול להיות שייך לכל דבר בעולם. החדשנות הושגה באמצעות צורנות (החלל הפנימי של ה-B) הלקוחה מעולם ההייטק, תוך שמירה על הוויז'אל המוכר (הפרפר-B), ושימוש בצבע סטיבלי, אמין ומרגיע (ומיושן קמעה-בכוונה) היוצר בידול על רקע המראה ה"קופצני" של המתחרות.
די, התעייפתי. נמשיך מתישהו...