על אברהם פריד, המנוני סמינר ודוכן ספרים של אור- החיים.[זה סוג של בלוג]

[לבן]

לבנבנה, נו באמת.

תזהרי ממני, תהילה.
תכף אני דופקת לך על הראש בפטיש הפלסטיק האדום של הבן שלך.

 

[תהילה חזקיאן]

אמאלה! רק לא זה..
תהיי רצינית פעם. מה יקרה?


תזהרי בלשונך, את מפחידה את אניני הנפש ועדיני הטעם... (לא, לא התבלבלתי)

 

[מלפפון]

א. כתבת יפה ומסר חזק.

ב. יש לי הפרעות קשב וריכוז

ג. שמחה שכתבת, כי עכשיו אוכל לומר שזה חומר ממוחזר מפרוג, ושכבר כתבו על זה 1000 פעמים, ותביאי משהו חדש

ד. למה התכוונתי שיש לי הפרעות קשב וריכוז?
לזה שדבר ראשון, אני צריכה להבין את המסר. שיהיה ברור וחד בתחילה, כדי שלא אתפזר ואתעכב בכך שאת חוזרת מאוחר או שספרא שמן.
למשל, מה שתפס לי בעיקר את העין היה: הי, היא בני ברקית..
זה אומר שכתבת הגיגים, אבל השאלה מה המטרה.
אם המטרה היא לכתוב הגיגים נחמדים- זה עונה עליה.
אם המטרה היא להוביל למסר חד- ההתפזרות הזו בהתחלה, הפכה את הנושא מטור חריף להגיגי הפזורה בנגב היבש..
אבל הרצון הזה למסר חד (כשמדובר בבלוג שהמטרה שלו היא המסר, בשונה מסיפור!) אולי כי אני לא רק סופרת אלא גם עוסקת בשיווק מסרים..

ה. הייתי חייבת לכתוב ביקורת שלילית כי נראה לי לא היית מקבלת רק אילו כמה מילים של'ואי, מהמם מעלף ומאלף'.
אז הנה, כתבתי אותה.
ואולי אכתוב לך עוד מעט משהו באישי לגבי מה שדיברנו בעבר.

 

[GRN]

גם אני מצטרפת למחמיאים
הכתיבה זורמת ומחוברת
שאפו!

בקטנה, או שלא, השיר "כי תעבור במים איתך אני" בלחן (הידוע?) של אופקים, זה אחד השירים ששרנו הכי הרבה, הכי התחברנו, הכי אהבנו, ועד היום זה אחד השירים החזקים והמחברים בשבילי.

 

[זיסונת]

תוך כדי שאני שומע את השיר היפהפה והמרגש ראיתי מה שכתבת עליו.
רציתי להוסיף נקודה מיוחדת בשיר: מצד אחד יש דיבור על מסירות הנפש וההקרבה היום יומית של כל אחד מול ריבונו כסוד משותף ביניהם. ומצד שני מנגינת השיר מביע שמחה וחיות גדולה מאד ממסירות הנפש הסודית והאישית הזו אליו יתברך. שירת חייו של כל יהודי שיש לו סוד עם הקב"ה. וברקע יש אמירה של ה' אתך אני בקרבנות הדקים והנסתרים שרק אתה ואני יודעים עליהם.
חיים.

אני שומעת בשיר הזה שיר ניצחון חזק ועוצמתי עם דגלים מתנפנפים ברקע מול חזון משיח שמתגשם.
המנון מאחד של עם ישראל.
נשמע לכם?
זיסונת.

 

[קרן שמש]

תודה.
לצערי אני כמעט לא כותבת היום.
רציתי פעם להיות עיתונאית אבל התחום הזה היה נורא סגור ומתנשא.

לאחרונה חזרתי לכתוב, בינתיים לעצמי...
אולי אני אנסה שוב פעם

אשמח לקרוא גם את מה שאת כותבת לעצמך

 

[לבן]

ד. למה התכוונתי שיש לי הפרעות קשב וריכוז?
לזה שדבר ראשון, אני צריכה להבין את המסר. שיהיה ברור וחד בתחילה, כדי שלא אתפזר ואתעכב בכך שאת חוזרת מאוחר או שספרא שמן.
למשל, מה שתפס לי בעיקר את העין היה: הי, היא בני ברקית..
זה אומר שכתבת הגיגים, אבל השאלה מה המטרה.
אם המטרה היא לכתוב הגיגים נחמדים- זה עונה עליה.
אם המטרה היא להוביל למסר חד- ההתפזרות הזו בהתחלה, הפכה את הנושא מטור חריף להגיגי הפזורה בנגב היבש..
אבל הרצון הזה למסר חד (כשמדובר בבלוג שהמטרה שלו היא המסר, בשונה מסיפור!) אולי כי אני לא רק סופרת אלא גם עוסקת בשיווק מסרים..

וואו. חפרת.
אז קראתי אץ הביקורת שלך, חשבתי. חשבתי הרבה.
בעיה גדולה- או יתרון, אצלי- אולי בגלל העובדה שאני כותבת מאז ומעולם. שתמיד המסרים שלי נראים ככה.
אני בחיים לא נותנת מסר ומדגימה אותו בסיפור, אלא מספרת ובסוף שולפת את המסר מתוך הסיפור, כמעט באגביות. [כאן זה היה די חד, כי מדובר באנשים בוגרים.] התועלת של זה לדעתי שאנשים שכבר קיבלו את המסר מתוך הסיפור (מסר עקיף) בולעים גם את המסר הישיר שבסוף הרבה יותר בקלות.
לימדתי הרבה חברות שלי -מורות - לעשות את זה בכיתה. אולי זה מפזר, המסר אולי לא נשאר חד אבל הוא מחליק הרבה יותר בקלות.

פתאום תוך כדי שאני כותבת על זה אני נזכרת בחיים ולדר. כל הסיפורים שלו הם סוג של טורים אישיים מונחי מטרה, שמתחילים בסיפור מרתק וממשיכים למסר בהיר. אני לא צודקת?

 

[מלפפון]

את צודקת.
אבל אני התכוונתי לכך שהדוגמא שלך פיזרה אותי למקומות אחרים.
חיים ולדר למשל, מאד ממוקד.
נניח הוא רוצה לכתוב מסר שאסור להדליק אור בשבת.
הוא לא יתחיל לכתוב: אני מהלך בבני ברק ליד ספרא השמן וצד את עיניי ספרא אחד רזה שכמעט ולוחץ על המתג.
אלא: אני מגיע לאור החיים ונתקל בספרא שרוצה להדליק את מתג האור בשבת.

כלומר, גם בדוג' שלו הוא מתמקד.
הוא לא נותן לכל מיני משחקי מילים להסיט את המבט ואת קו החשיבה של הקורא למקומות אחרים.
גם הסאב טקסט שלו מגמתי וממוקד.
הכל יביא למסר, יכוון אליו.

אבל אולי זה כי אני לא מסוגלת לקרוא סיפורים בו הסופר התורן מפליג בתאורים.
זה תמיד גורם לי לדלג על קטעים ואז לגלות שדילגתי בדיוק על שורה שמסמנת התפתחות חשובה בסיפור, לחזור לקרוא את הקטע שוב. להתעצבן על התיאורים, לראות את השורה המשמעותית חבויה בתוך אלפי התרחשויות שאינן קשורות לנושא, ולסגור את הספר בחבטה.

זה ענין של טעם אישי.

 

[inspiration]

לא סופרת. רק קהל יעד שקוראת סיפורים.
התאור בבלוג היה מאוד פשטני. מחבר. לא מלאה (צירה בא') כמו שנוטים הרבה סופרים לכתוב. אני לא רואה פה תיאורים מפליגים. לגמרי ביטוי המחשבות שלי. שלך ושל כל אחת אחרת. וזה היופי פה!

 

[לבן]

לא סופרת. רק קהל יעד שקוראת סיפורים.
התאור בבלוג היה מאוד פשטני. מחבר. לא מלאה (צירה בא') כמו שנוטים הרבה סופרים לכתוב. אני לא רואה פה תיאורים מפליגים. לגמרי ביטוי המחשבות שלי. שלך ושל כל אחת אחרת. וזה היופי פה!

הדגשתי את המילים שלך בציטוט.
אז תודה, כי זה המסר שלי והאמונה שלי לגבי מכירות, שכנוע, אמת פנימית ועוד כמה...
וזה מה שאני מנסה להעביר בכתיבה שלי, ואני שמחה שזה עבר.

פשטני. מחבר. לא מלאה. זה לא רק המסר של הפוסט הזה, זה גם הכתיבה והם לא יכולים להתנגד אחד לשני.

בכל מקרה, כנראה התיאור של ספרא השמן היה מיותר

 

[רותי ינאי.]

כאחת שתחביב העקרי שלה הוא קריאה (אחרי צילום כמובן )
ואני מאוד ביקורתית
אפשר לאמר שאני כמעט לא מוצאת חומר קריאה שמוצא חן בעיני לגמרי
ממש נהניתי לקרוא! גם את התיאור על ספרא השמן...
וקראתי כל מילה, עד הסוף..
ואז חזרתי למעלה לראות אם רשום ליד הניק שלך, סופרות וכתיבה..

 

[yochi000]

לבנבנה,
את כותבת זורם, קולח ונהדר
קל לי להאמין שאת לא בתחום, כי אני בול במקום הזה.
גם אני הייתי בטוחה שאני אהיה עיתונאית או סופרת והיום אני עוסקת בתחום אחר, אמנם נושק (קופירייטינג ופרסום) אבל לא סופרות.
אז החיים מפתיעים ולוקחים אותך למקומות שלא חלמת.

בלי קשר,
סתם שאלה - הלחן הזה של איתך אני, הוא לחן מוכר? פספסתי משהו?

 

[לבן]

לבנבנה,
את כותבת זורם, קולח ונהדר
קל לי להאמין שאת לא בתחום, כי אני בול במקום הזה.
גם אני הייתי בטוחה שאני אהיה עיתונאית או סופרת והיום אני עוסקת בתחום אחר, אמנם נושק (קופירייטינג ופרסום) אבל לא סופרות.
אז החיים מפתיעים ולוקחים אותך למקומות שלא חלמת.

בלי קשר,
סתם שאלה - הלחן הזה של איתך אני, הוא לחן מוכר? פספסתי משהו?

תודה...
הלחן לא מוכר אבל מרוב שהמילים פשוטות והמנגינה עממית וקליטה זה היה נשמע לי כאילו אני מכירה אותו כבר.
אין הרבה שירים שאת יכולה לקלוט תוך כמה דקות.

 

[לבן]

תודה לכולם על המחמאות וההארות.
מקפיצה פעם אחרונה בשביל הספורט ובשביל מי שלא קרא.

 

[nechamizak]

הי לבן, הכתיבה שלך זורמת ונעימה כמו גלים שמתמסרים אליהם, והם לוקחים אותך אל החוף, אבל אני חייבת לציין שאני אוהבת לפעמים גם לחתור ולגלות מפרצים חדשים, כלומר, לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתעמת עם מושגים זרים לי. כתיבה עוד יותר מתוחכמת, בעיני, היא כזו שמצפינה מילים או רעיונות דו משמעיים, כאלו שידברו בפשטות בקריאה ראשונה, ויפתיעו וישעשעו בקריאה שנייה ושלישית. אגב, גם את חוטאת בזה ("ריבוע האור של אור החיים", "קצרנית במילים", בקריאה שלישית אני בטח אמצא עוד)...

אפרופו, אברהם פריד, הוא אכן איש צנוע שמקרין הרבה פשטות ושמחה. אני עוד זוכרת את התקופה שהוא ומרדכי בן דוד היו כוכבי זמר אינדיוסינקרטיים, ואני, דווקא, חיבבתי יותר את שירתו העמוקה של בן דוד. עם כל זאת, לא נס לחו של אברהם פריד עד היום, וחלק מהקסם של השירים שלו מתבטא בתחושת החמימות שהם מעבירים, ובכוח המופלא שלהם להחזיר אותך למחוזות מוכרים.

לגבי העיסוק בכתיבה, גם לי הייתה תקופה בחיי שחשבתי שכתיבה תהיה עיסוקי הבלעדי, אבל כיום הכתיבה היא עיסוקי המשני מסיבות שונות (לדוג', ראי את האשכול של שירי כהן על גופים ואנשים שלא משלמים). אני לא מצטערת על כך. בכתיבה אפשר לתרום, להשפיע ולעצב דעות של אנשים. למרות זאת, היא אפקטיבית במינון נמוך, אחרת היא מהווה בריחה ממציאות החיים. מדברייך, אפשר להבין שאת עוסקת בעבודת קודש שהיא משמעותית לאותן הבנות אתן את עובדת, יותר מכתיבת הגיגים באופן קבוע.

ואחרי "מקצת שבחו של האדם בפניו" אגלה התקטננות מה. את דורשת לא להטיף מוסר, והדרישה הזו, היא, אשכרה, הטפה לשמה, ככתוב במילוג: " הטפה היא אמירה בפני קהל שיש בה תוכחה כיצד לנהוג".

 

[Ruty Kepler]

אני כל כך רוצה
מוכנה לסדר לי משהו?
יש לי תיק עבודות ששלחתי בעבר למערכות העיתונים ולעורכות.
תגובות משפילות.
ואולי זו אני שלא מספיק אמביציונרית ונודניקית...

על הכתיבה עצמה כבר הגיבו כולם...
(אני אישית אוהבת יותר את לשון התנ"ך היפהפיה, על פני שירים עממיים ו-ילדותיים, עפעס).

לעניין הכניסה לעיתונים:
ההשפלה זה חלק מהעניין.
העורכים - רובם בלי כוונות רעות - מתנהגים בצורה סנובית ומבזה.
צריך ללמוד איך לספוג ולהמשיך הלאה. אנשים רגישים לא שורדים בתחום.
מה שהייתי מציעה לך זה לא לשלוח תיק עבודות מוכן, אלא לברר בכל מקום - מה מחפשים שם. יש עורכות שמחפשות דווקא כתבות היסטוריות. יש עורכים שמחפשים נישות אחרות (בדרך כלל, אלו הכי משעממות, כי המעניינות כבר תפוסות).

 

[mirier]

אני מניחה שאם השיר היה מתחיל ונגמר במילים הפשוטות 'עם ישראל חי' וכו', הפשטות שבו לא הייתה מדברת.
רק כאשר היא מצטרפת למילים מדהימות כמו מילות הפסוק, יש מקום גם לפשטות ולתום.