שיתוף - לביקורת לזכרו של מתן אברג'יל גיבור ישראל

[ג'יחניק]

בס"ד

לזכרו של מתן אברג'יל שקפץ על הרימון והציל את חבריו​

יושבים אנחנו בנמר,

מרגישים שזה הולך להגמר.

החברה מתחילים להתמרמר,

ואני חושב האם כדאי להמר.



'להוציא את הראש ואולי לחטוף פגיעה',

או 'להוציא את הראש ולוודא פגיעה'.

בוחר באפשרות השניה, חותר למגע,

ועוד מחבל קורס, נפגע.



בין תקיפה לתקיפה חוזר לבפנים,

מרגיש בטוח, ככה זה משורינים.

החברה תופסים כח להמשך יום הקרבות,

יום שללא ספק מלא יהיה בהקרבות.



'למען עם ישראל לא אחשה,

הלא אני בשליחות, אותה אעשה.

את נפשי אמסור למען מולדתי,

ככה חונכתי ע"י אימי יולדתי'.



'נכון שאני צעיר ועוד לא הספקתי,

בקושי גדלתי וכבר התגייסתי.

אבל עם ישראל חי,

גם אם זה במחיר חיי'.



'והצוות אוי הצוות אחי האהובים,

את חיי אתן למענם, ללא עיכובים'.

לא אין זו קלישאה כמו שתמיד חשבתי,

אפילו על זה עם חבר התערבתי.


הרעשים והפיצוצים מתקרבים אלינו,

ולא עוזרים כל מאמצינו.

כנגד כל אחד שנורה ונופל,

גדוד שלם מתקרב, מתנפל.



זהו זמן תפילה הלב מרגיש.

ותוך כדי עזרה מגיש,

להוא שנפצע ולהוא שבמצוקה.

יושיענו ויצילנו מכל צרה וצוקה.



ואז רעש מתכתי בתוך הנגמש,

זהירות רימון מישהו צועק, נרעש.

בינתיים הרימון כבר אצלי ביד,

מחזירו לבחוץ זורקו מיד.



אך אבוי בברזל הוא נתקע,

עוד שניה וחצי והוא נבקע.

את כולנו הוא יקח איתו.

אבל לא כשאני תופס אותו.



מחבק את הרימון וזועק "שמע ישראל",

קשה לנו בגלות תביא את הגואל.

את חיי מסרתי כמו שהבטחתי,

קיים את שהבטחת, "וגאלתי".



ללא פחד וללא מורא,

רק עם חיוך וגבורה.

ומשפט אחד מסתנן משפתי,

איתו הלכתי בכל שנותי:

"ניסיתי להציל את כל עם ישראל ובעיקר אותנו"

יהי זכרו ברוך

 

[אתיס]

דמעות

 

[ג'יחניק]

.

 

[לוטם]

תזכורת כואבת ונחוצה.

 

[וריטסרום]