הנושאים החמים
הנושאים החמים
חני לייזר, סופרת עם כתיבה ממגנטת, הוציאה בחגים את ספרה השני "טביעות לב"
אחרי הספר "סוללות".
הספר הוא ספר סיפורים, על הורות ומשפחה. חינוך וחברה. (לנשים ובחורות).
סיפורים שנוגעים בכל אחת ואחת מאיתנו.
ביחד עבדנו על הכריכה, עברנו תהליך עד שהגענו אל המקום שבו הבנו שזה הנראות הכי מתאימה והכי מביעה את המסרים שמועברים מהספר.
אחרי שיחה ארוכה על מה שהספר משדר, מה היא רוצה להביע ועל איזה סגנון היא רוצה ללכת הגענו למסקנה שהכריכה תהיה בסגנון קו נקי בתוך תמונה.
ואז כמו תמיד- הלכתי לחפש השראות.
חשבתי לבנות סוג של בית ספר של החיים מתלת מימד..
או ללכת על סגנון ציורי וקטורי טהור..
אבל הכי התחברתי לציור שמצויר מקו אחד רציף.
אבל חני אמרה לי שלדעתה זה חיוור לכריכה של ספר והיא החליטה שהיא חוזרת לסגנון של תמונה.
עשיתי לי מן סיעור מוחות כזה:
נסיתי לחשוב ממה נוצרות טביעות בלב,מה זה בכלל טביעות לב?
חשבתי אולי זה תהליך שמשאיר רושם, משהו שעבר על הבנ"א והשאיר את חותמו עליו,
ופה חשבתי על כל מיני תהליכים שמשאירים רושם לדוגמא הסיפור על הילד שהלך עם דלי והיה לו חור בדלי וכל הדרך טיפטף לו מים ובסוף צמח בזכות המים האלו שביל פרחים....
או סוג של חוף ויש שם פסיעות בחול- תהליך שקרה והשאיר את משהו שיספר את מה שקרה כאן...
חשבתי על דברים שהם סוג של טביעות וכביכול אל-חזור, דברים שמשאירים רושם וקשה למחות אותם לדוגמא קיר גרפיטי, או אדמה חרושה...
כי כל מה שקורה בסיפורים האלו זה דברים שהאנשים עוברים, חווים, ולומדים מהם את המוסר השכל, את הלקח מכל המקרה...
אולי גם חץ ומטרה...
זה בהחלט פתח את הראש לעוד ועוד כיוונים.
וחני כתבה לי אפשר גם לישה בלב שעשוי מחימר. כי בעיסת חימר, כל טביעת אצבע משאירה חותם. - אפשר ללכת על אצבע שלשה עיסה, ומשאירה עליה את חותמה.
חשבתי על קיר, שמרוח בטביעות אצבעות, נניח משוקולד או דבש או חמאת בוטנים.
הכיוון הזה מצוין. גם חוף, וחול.
זה מה שנסתי אבל חני לא אהבה אז זנחתי את החוף כליל.
חני רצתה שירגישו את המגע. שיש כאן יד שעשתה משהו...
הבאתי את הרעיון הזה: יד באה מאחורה, נוגעת במשהו-
חני אהבה, אבל רצתה את יד מקדימה, מהצד קצת,יד שמורחת קרם על הקיר--
חני כתבה לי:
1. הזרוע והאצבע, מצויינים.
2. במחשבה שניה, לא רצינו לב במפורש.
3. אולי במקום קרם, נלך על משחה אבקתית. כמו צללית נניח?
4. ועכשיו אני חושבת שאולי האצבע נוגעת בצללית של דמות, בדיוק במקום הלב.
כך שלא עשינו לב במפורש, והיבענו עוד יותר את העניין של טביעת האצבע.
במקום המגע של האצבע בדמות, יש קצת אבקה שמשאירה טביעות. (בצבע זהב?)
תוצאה:
מפה התקדמנו לרעיון של צללית של איש ויד מגיעה ונוגעת לו במקום הלב
ומשאירה טביעת אצבע מוזהבת:
ואז התחיל מסע חיפוש דמויות, שזה היה החלק הכי קשה,
היינו חיבות תמונה של דמות כפופפה, מקבלת ורכה,
עם פנים אלינו כדי שהיד תוכל לגעת לה בלב.
אחרי מסע ארוך הגענו לדמות הזאת וגם הארנו את הרקע:
ואז החלטנו שהדמות שהכי מתאימה זה דמות שנראית באמצע המסע,
עם תרמיל על הגב והיא הולכת לה..
וניסנו גם בנגטיב:
אבל כשזה לא זה, זה לא זה!
החלטתי שאני מתפטרת מהיד הזאת .ואני פורצת למקום אחר. לגמריי.
תעצמו עניים, עכשיו תפתחו.
וזה הכיוון החדש---
אחרי הספר "סוללות".
הספר הוא ספר סיפורים, על הורות ומשפחה. חינוך וחברה. (לנשים ובחורות).
סיפורים שנוגעים בכל אחת ואחת מאיתנו.
ביחד עבדנו על הכריכה, עברנו תהליך עד שהגענו אל המקום שבו הבנו שזה הנראות הכי מתאימה והכי מביעה את המסרים שמועברים מהספר.
אחרי שיחה ארוכה על מה שהספר משדר, מה היא רוצה להביע ועל איזה סגנון היא רוצה ללכת הגענו למסקנה שהכריכה תהיה בסגנון קו נקי בתוך תמונה.
ואז כמו תמיד- הלכתי לחפש השראות.
חשבתי לבנות סוג של בית ספר של החיים מתלת מימד..
או ללכת על סגנון ציורי וקטורי טהור..
אבל הכי התחברתי לציור שמצויר מקו אחד רציף.
אבל חני אמרה לי שלדעתה זה חיוור לכריכה של ספר והיא החליטה שהיא חוזרת לסגנון של תמונה.
עשיתי לי מן סיעור מוחות כזה:
נסיתי לחשוב ממה נוצרות טביעות בלב,מה זה בכלל טביעות לב?
חשבתי אולי זה תהליך שמשאיר רושם, משהו שעבר על הבנ"א והשאיר את חותמו עליו,
ופה חשבתי על כל מיני תהליכים שמשאירים רושם לדוגמא הסיפור על הילד שהלך עם דלי והיה לו חור בדלי וכל הדרך טיפטף לו מים ובסוף צמח בזכות המים האלו שביל פרחים....
או סוג של חוף ויש שם פסיעות בחול- תהליך שקרה והשאיר את משהו שיספר את מה שקרה כאן...
חשבתי על דברים שהם סוג של טביעות וכביכול אל-חזור, דברים שמשאירים רושם וקשה למחות אותם לדוגמא קיר גרפיטי, או אדמה חרושה...
כי כל מה שקורה בסיפורים האלו זה דברים שהאנשים עוברים, חווים, ולומדים מהם את המוסר השכל, את הלקח מכל המקרה...
אולי גם חץ ומטרה...
זה בהחלט פתח את הראש לעוד ועוד כיוונים.
וחני כתבה לי אפשר גם לישה בלב שעשוי מחימר. כי בעיסת חימר, כל טביעת אצבע משאירה חותם. - אפשר ללכת על אצבע שלשה עיסה, ומשאירה עליה את חותמה.
חשבתי על קיר, שמרוח בטביעות אצבעות, נניח משוקולד או דבש או חמאת בוטנים.
הכיוון הזה מצוין. גם חוף, וחול.
זה מה שנסתי אבל חני לא אהבה אז זנחתי את החוף כליל.
חני רצתה שירגישו את המגע. שיש כאן יד שעשתה משהו...
הבאתי את הרעיון הזה: יד באה מאחורה, נוגעת במשהו-
חני אהבה, אבל רצתה את יד מקדימה, מהצד קצת,יד שמורחת קרם על הקיר--
חני כתבה לי:
1. הזרוע והאצבע, מצויינים.
2. במחשבה שניה, לא רצינו לב במפורש.
3. אולי במקום קרם, נלך על משחה אבקתית. כמו צללית נניח?
4. ועכשיו אני חושבת שאולי האצבע נוגעת בצללית של דמות, בדיוק במקום הלב.
כך שלא עשינו לב במפורש, והיבענו עוד יותר את העניין של טביעת האצבע.
במקום המגע של האצבע בדמות, יש קצת אבקה שמשאירה טביעות. (בצבע זהב?)
תוצאה:
מפה התקדמנו לרעיון של צללית של איש ויד מגיעה ונוגעת לו במקום הלב
ומשאירה טביעת אצבע מוזהבת:
ואז התחיל מסע חיפוש דמויות, שזה היה החלק הכי קשה,
היינו חיבות תמונה של דמות כפופפה, מקבלת ורכה,
עם פנים אלינו כדי שהיד תוכל לגעת לה בלב.
אחרי מסע ארוך הגענו לדמות הזאת וגם הארנו את הרקע:
ואז החלטנו שהדמות שהכי מתאימה זה דמות שנראית באמצע המסע,
עם תרמיל על הגב והיא הולכת לה..
וניסנו גם בנגטיב:
אבל כשזה לא זה, זה לא זה!
החלטתי שאני מתפטרת מהיד הזאת .ואני פורצת למקום אחר. לגמריי.
תעצמו עניים, עכשיו תפתחו.
וזה הכיוון החדש---
