עד שיגיע למקומו

[יאן]

פטר נסחב אט אט במעלה הגבעה, עייף ויגע. כותאי הבבלי פסע אחריו עייף לא פחות, אך רגשותיו הומים. שפתיו זמזמו כמו מעצמן את שיר המעלות. איזה שירים. איזה ניגונים. וכלי הנגינה בעלי המראה המיוחד, מיני כלי נשיפה בעלי סמפונות מרובים, ועוד כלי הכאה שונים ומשונים. אבל העיקר, האווירה הקדושה, זו בשבילה טרח ועשה דרך ארוכה זו.
אתה שומע, פטר? היה שווה. פטר נער בהסכמה.

שבוע כבר חלף ועוד שבוע מייגע לפניו.
גם הדרך הלוך לא היתה פשוטה,
אבל הוא אינו יכול לוותר על רגשות ההתעלות שסופג אל קרבו במהלך ימי החג. מזה שש שנים הוא עולה לרגל מביתו המרוחק.
חבל שלא התחיל מנהג יפה זה כמה שנים קודם, הוא חשש מהגשם ומהקור בדרך חזור.
מעניין, עכשיו הוא נותן אל ליבו שמעולם לא התקדרו עליו השמים בעבים. אמנם הוא משתדל להזדרז, אך תמיד לוקחת לו הדרך כחמישה עשר יום, ואעפ"כ מעולם לא קרה שניתך עליו מטר.

עם ישראל כבר פירק ואחסן איש איש את סוכתו. מתכוננים הם לעונת הזריעה, אך ממתינים.
האם ידע כותאי על כל עם ישראל שממתין עליו? לא בטוח. יהודי פשוט הוא, לא קרא ולא שנה.

בו' חשוון, עם דמדומי חמה, הגיע לביתו.

"ותן טל ומטר" הכריז הגבאי די בכל אתר ואתר. בשעה טובה כותאי הגיע הביתה. אפשר לבקש גשם.