בהחלט נכון.
למרות שהוא לא התכוון לזה.
אגב, החיה"ר כתב בספרו - הזכות, על לשון השו"ע [סי' א' סעי' ג'] ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש', ושאל למה רק ירא שמים.
ותירץ - כי מי שאינו ירא שמים, עליו להיות קודם מיצר ודואג על חורבן עצמו.
זוהי אכן חריפות קוצקאית, אולם גם אמת פשוטה:
בבית המקדש לא חילקו כסף, וגם לא אוכל טעים. בבית המקדש זכו ליראת שמים, ככתוב ומקדשו תיראו ואמרו חז"ל לא מן המקדש אתה מתיירא, אלא ממי שציוה על המקדש. ובתוס' ב"ב כב. הידוע שבירושלים השיגו יראת שמים ככתוב למען תלמד ליראה.
ומי שאין לו כמיהה לחוש יראת שמים [עדיין], ודאי שיקשה עליו להתגעגע לבית המקדש.
מה כן, הוא יכול להבין שהאמת היא אחרת, שנשמתו כן מתגעגעת, אך נפשו אינה מחוברת למציאותו הרוחנית האמיתי.
וזה - חורבן עצמו, אוי, כמה עליו לבכות.
והבכי הזה בונה את חורבן עצמו - כי הוא מחדיר בלב את התשוקה להשתייך אל ה'.
אני חושב שבימים אלו רבים רבים מנסים לבדוק איך הם מעוררים את עצמם, וכל יהודי מוזמן להצטרף.
מי יודע, אולי שנה הבאה י"ז בתמוז כבר יהא יו"ט? הבה ננצל כל רגע - להיות מתאבל על ירושלים, כדי לזכות ולראות בשמחתה.
[ובמאמר מוסגר, כמה סמלי הדבר, שבחיפוש במרחבי הרשת העניין לא נמצא...]