אשכול מעניין, אין מה לומר.
אז נכון, רותי- שזאת המחשה, שזה מכניס לאוירה, שזה מעמיד מדרשים באופן חי מול העיניים-
אבל במחשבה שניה ושלישית אני תוהה ביני לבין עצמי- איך זה שמן הסתם לכל אחד מאיתנו מצטיירת איזו תמונה מספורי פרשת שבוע... תעצמו לרגע עיניים ותנסו לדמיין את הגר במדבר...
את שלושת המלאכים...
את עקידת יצחק ואת יוסף במצרים... (אני יכולה לתאר לך במדוייק את המקום בו עצרו האחים ואת התרמיל של בנימין... ואת הגביע ה'גנוב'...)
לכל אחד מאיתנו נבנתה איזו תמונה- ואין לה גבולות ואין לה שיעור וקצה, אין לה תחומים והיא לא מוגבלת בשום צבע, פרצוף או מקום ספציפי.
ללכת ולהראות לילד סרט של קריעת ים סוף זה אומר: לסגור באבחת מקש את הגולל על הדמיון היהודי הפורה, על ציור הדברים החושני שכל ילד חווה בכל פעם מחדש בשעורי פרשת שבוע.
זה כאילו לתחום את יציאת מצרים בתוך גבולות ומסגרות, ואין מה לעשות, ילד מתקבע על המראה, ולשם דוגמה, בהנחה שראית את הסרט, עמ"י עברו בים, נכון? עכשיו נא לפתוח מפה ולשרטט לילד את המסלול בים. מדברי רבותנו עולה שבנ"י בעצם חזרו לאותו צד ממנו יצאו וכביכול החצייה הייתה מיותרת. (מסלול מעגלי, חצי גורן). הילד אוטומטית משווה את הדבר עם המפה ו-קשה!! קשה, לא מסתדר לו, המחשבה קבעה אותו אחרת, כי בסרט ראו שהם חוצים ישר - - -
נדמה לי שאי מי כתבה את דברי בקצרה, ואנוכי חשבי בצורך להרחיב.
יאללה, חזרה לנקיונות...