דיון סקר: מה הייתם מעדיפים לקרוא?

[Nomi10]

בעקבות דיונים סוערים, הייתי שמחה לשמוע מה דעת הקהל דקהילת הכותבים בפרוג בעניין...
לא הצלחתי לערוך סקר למרות ההדרכה, אז בלעדיו:
סיום עגול ויפה, או קצוות פתוחים?
וביתר פירוט: האם אתם מאלה שמעצבן אותם שמשאירים אותם לנחש לבד מה קרה בסוף,
או שאתם דווקא מאלה שמעצבן אותם שסוגרים אתכם עם סיום אחיד וכובל, בלי לתת קצת לדמיון ולמוח לעבוד?

 

[פרוגמטי]

אני אישית אוהב קצוות פתוחים אבל לא כאלו שמותירים אותי עם לשון בחוץ וכמו מתעללים בי.

 

[האגריד -בוצי פוליקמן]

אוהב את שני הסוגים,
אם כי מאד תלוי באיזו שעה ביום ומהו מצב הרוח באותן הרגעים,
כך שבאמת אין לסופר כל כך איך לדעת מתי לקלוע ולהיכן.
בקיצור. אני מאנשי הגם וגם.
כל סיפור וסיפור יש לשקול מחדש מה יהפוך אותו לעצמתי יותר, האם לסגור או לחדול.

 

[קולמוסון]

אוהב משהו סגור, אך לא הפי אנד בנאלי וצפוי. באותה מידה אוהב קצוות פתוחים, בגבול הטעם הטוב, לא שהעלילה נעצרת באמצעה.

 

[מ. י. פרצמן]

אוהבת סוף סגור ומדויק. אל תתנו לי לנחש - אם הייתי רוצה לנחש לא הייתי קוראת, הייתי מנחשת.
כשאני קוראת ספר אני רוצה ליהנות מסיפור טוב, לא שיאתגרו אותי בניחושים, לא שישאירו אותי עם טעם לעוד ולא שיחנכו אותי שבחיים לא הכל נגמר יפה.

 

[אשר לב]

אני אוהב שהקווים הכללים של הדמויות המרכזיות בעלילה נסגרים בצורה חיובית. אבל דמויות המשנה ופרטי-רקע נותרים פתוחים ונותנים דרור לדמיין מה קרה עם ההוא ומה ההוא הגיב כשהוא שמע על ההתפתחות הסופית.

 

[chana salama]

מהאנשים שמעצבן אותם שמשאירים להם לנחש תסוף לבד אבל מצד שני זה מעצבן ממש שכל הקצוות נסגרים באופן מופתי וחסר כל עירעור

 

[Talya kadosh]

חד משמעית, אוהבת שהקצוות לא נסגרים באופן סופי. דוגמת הספר של דבורה רוזן - סתרים. זה הבייבי שלי, ספרים שנגמרים ככה. משאירים מקום לדמיון, לתת לי לסיים את הסיפור איך שאני רוצה, או דווקא להשאיר אותו פתוח, אבל כמו שאני רוצה.
לא סובלת ספרים שהקצוות שלהם סגורים עד דק. די, תנו לנשום.

 

[לאלה]

תלוי מאוד.
בגדול אוהבת שמשאירים איזשהו קצה פתוח ולא סוגרים לי קצוות עם כל סגנית דמות משנה בסיפור.

 

[נ. גל]

התשובה הארוכה שלי:
כידוע, בכל סיפור יש כמה רבדים.
יכול להיות שבסוף הסיפור הגיבור יחזור הביתה והאוצר ישכון לבטח בכספת, אבל את המריבות שהוא עורר עם בני הדודים - הוא ישאיר כך.
מצד שני, יכול להיות ספר שבו הגיבור יעבור תהליך שלם, ישלים עם כל בני דודיו, אבל מבחינת העלילה ישארו חלקים מהותיים שלא יסגרו, והכסף עוד לא יופקד אצלו בחשבון גם בדף האחרון.

אישית, מה שחשוב לי, זו סגירה מהותית של התהליך הפנימי.
אם זה מגיע עם סגירה יפה בעלילה - בכלל טוב. אבל לא אכפת לי לקרוא סיפור שנגמר כשהגיבור שוכב פצוע בבית הרפואה, אם הסיפור הפנימי כבר נסגר, ואת החלק סביבו הוא הסתבך לאורך הספר כבר פתרנו על הצד היותר טוב.

פרט נוסף: סופר אמור לצייר רק תמונה אחת מסרט חייהן של הדמויות. בדיוק כפי שיש להן עבר, צריך להיות להן עתיד. עלילה סגורה לגמרי, לפעמים מונעת ממני לקבל את התחושה שיש להם עתיד, כי הרי מעתה והלאה הם במצב הסטטי של "חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה".


התשובה הקצרה שלי:
סוף סגור, אבל עם עומק ומקום לדמיון. אל תכריחו אותי לעזוב את הדמויות בעמוד שלפני הכריכה האחורית.

 

[BEYOND]

אוהבת סוף ברור. מה קרה כאן בעצם, למה קראתי את כל זה.
אפשר קצת קצוות פתוחים, אבל לא כאלו שיש להם משקל רב בעלילה.
אפילוגים זה גם נחמד.

לא אוהבת סוף מתרץ. (קורה בעיקר בספרי מתח) סוף כזה שבו רגע לפני שהנבל מחסל את הגיבור הוא מוצא לנכון להסביר לו בפרוטרוט את כל מהלכיו על פני כמה וכמה עמודים. (בחיוך שטני וזחיחות על)
זה מסורבל ומפותל ועושה כאב ראש אמיתי.


וכמובן שהגיבור לא מת בסוף, אל דאגה. בדיוק בשניה הקריטית יזנקו כמה לוחמי קומנדו מהצללים, ישתלטו על הנבל, יכריעו אותו, וישימו סוף לסיפור.

 

[פסיק]

בדרך כלל איני אוהב קצוות פרומים, אבל כשהסופר משאיר לי ולגיבוריו הכרעה עמוקה וברת משקל ששווה לחשוב עליה ולהעמיק בה מפני המסר או התובנה שבה, אעדיף להתמודד עם זה לבד מאשר שיאכילו אותי.

 

[Nomi10]

וואו, @נ. גל , לא הייתי יכולה לנסח את זה טוב יותר. תמיד קטלגתי את עצמי במחלקה של אלו שאוהבים להשאיר מקום לדמיון, אבל עכשיו דייקת לי מה בעצם מעצבן אותי בקצוות סגורים לגמרי.
אין לי בעיה עם עלילה שנסגרה יפה, אבל אל תגרמו לי להרגיש במסיבת פרידה לגיבור שנקשרתי אליו.
ו - מה שאמרת כל כך נכון, הכי חשוב זה השלמת התהליך הפנימי שבסיפור. (אבל לא בספרי מתח...)

 

[ביזנסטורי - אילה]

אמרו כאן את הכל.

רק סוף כזה לא מקובל עליי:

ובאירוסיהם של הבחור הנרדף עם בת הרודף
דמעו שני השותפים והשכנה מלמעלה הייתה אורחת הכבוד.
הגנב, שהיה השדכן,
ניגש ללחוץ את ידו לאבא של החתן שהיה לא אחר מאשר סוכן הנסיעות שעקב אחריו
וכולם צחקו כאשר גילו את הבלש מוריד את משקפי השמש שלו ומבשר לנוכחים שהוא בעצם בן דוד של החתן...

 

[נ. גל]

אמרו כאן את הכל.

רק סוף כזה לא מקובל עליי:

ובאירוסיהם של הבחור הנרדף עם בת הרודף
דמעו שני השותפים והשכנה מלמעלה הייתה אורחת הכבוד.
הגנב, שהיה השדכן,
ניגש ללחוץ את ידו לאבא של החתן שהיה לא אחר מאשר סוכן הנסיעות שעקב אחריו
וכולם צחקו כאשר גילו את הבלש מוריד את משקפי השמש שלו ומבשר לנוכחים שהוא בעצם בן דוד של החתן...

זה סוף, בכלל?
זה פרולוג לסיפור קומדיה.

 

[מ.ל.ב. י]

סוף כמו הסוף של ילדה נוף.היא כותבת תודות, פתאום רואים שיש המשך. אהבתי.

 

[נודד]

בספר מתח - סוף סגור ומהודק, כולל תפירת מכפלת למניעת חוטים פרומים.
בספרות אחרת - סוף פתוח קלות, אבל לא מתוך עצלות של הסופר/ת שאמרו לעצמם נו שהקוראים ידמיינו לעצמם את ההמשך, אני מיציתי...