סיפור בהמשכים שהופך לספר פרוזה

[יונית3]

שלום לכולם,
אני נתקלת פעמים רבות בספרים שנכתבים מראש כסיפור בהמשכים (משיקולים כלכליים בדרך כלל) ולאחר פרסומם בעיתון הסופרים מעוניינים לערוך אותם ולהוציאם לאור כספר.
אני מבינה את השיקול - גם תשלום על פרסום הפרקים לטווח אורך יחסית (מדובר בד"כ לפחות בשנה של פרסום הסיפור בעיתון) וגם הוצאה לאור של ספר שהציבור כבר מכיר או שמע עליו או ימליץ עליו לאחרים.
אבל -
המבנה של סיפור בהמשכים לא מתאים לספר! נדרשת עבודת עריכה ושינויים לא מעטים כדי לשמור על מתח, כדי שהסיפור יהיה מהודק מספיק ובקצב נכון. הבעיה העיקרית היא קצב העלילה. איך מסבירים לסופר/ת שגם אם הסיפור הצליח מאוד כסיפור בהמשכים, נדרשת עריכה ולא מספיק לעמד אותו ולהוציא לאור כספר?
שאלה נוספת - האם לדעתכם אפשר בתהליך העריכה לוותר על דמויות משנה או לערוך שינויים בעלילה או שיש להיצמד לסיפור בהמשכים כפי שפורסם?

 

[נוי]

יש ספרים טובים שעוברים עריכה מקצועית מקיפה.
למשל הספר "הפרש" של חיה הרצברג עבר עריכה רצינית מאוד וכשקראתי אותו כספר חיפשתי כמה פרקים שהופיעו בשעתו בעיתון ולא היו בספר.
העורכת הספרותית אתי ניסנבוים סיפרה לי פעם בפרוטרוט איזו עבודה יסודית ומקיפה הם עשו.
גם על צומת הדרורים עבדה חיה בעצמה שעות רבות וארוכות. אפילו שזה פורסם בעיתון. זה לא סותר.

 

[קו מחשבה]

יש ספרים טובים שעוברים עריכה מקצועית מקיפה.
למשל הספר "הפרש" של חיה הרצברג עבר עריכה רצינית מאוד וכשקראתי אותו כספר חיפשתי כמה פרקים שהופיעו בשעתו בעיתון ולא היו בספר.
העורכת הספרותית אתי ניסנבוים סיפרה לי פעם בפרוטרוט איזו עבודה יסודית ומקיפה הם עשו.
גם על צומת הדרורים עבדה חיה בעצמה שעות רבות וארוכות. אפילו שזה פורסם בעיתון. זה לא סותר.

כך גם בספר "אחד מאלף", שנוספו בו הסברים שהבהירו קצת את הרקע והמסר. לא נתקלתי שם בקטעים שהושמטו.

 

[הגשש]

אני חושב שסיפור שהופיע בהמשכים, חייב לעבור איזשהו שיכתוב או עריכה והגהה נוספים לפי יציאתו כספר, נראה לי שהספר יום ושש שעות של מ.ארבל לא עבר זאת וחבל מאוד.