דרוש מידע נרקיסיזם

מצב
הנושא נעול.

זמר אלוף

משתמש פעיל
חשבתי שאת מכירה את התופעה..
זה האנשים שמתגרשים תוך חודשיים, או עוזבים את מקום העבודה תוך כמה חודשים אם זה בוס נרקסיסט

אין אנשים בריאים בנפשם שיישארו במערכת יחסים שפוגעת בהם לאורך זמן
לדעתי, פשוט הזוי פשוט הזוי משפט כזה.
המון פעמים דווקא הם יוצרים תלות בפוגע
 

מתמטיקאי

משתמש פעיל
א. מחובתך לעזור לה, לא סתם היא נחשפה בפנייך גם אם זה נראה לך אגבי... תעודדי אותה לדבר. ספרי לה שבמוסד הלימודים שלה יש אנשי מקצוע..
ב. חסר בת כמה היא, מעל 16? מעל 18?
ג. מכירה סיפור כזה מקרוב של בחורה שגדלה כך, והיתה בטוחה שהבעיה בה עצמה, לצערי הסביבה החינוכית גם "טיפחה" את הרגשות האלו ע"י חינוך לכיבוד הורים (ובמיוחד קשה לכבד הורים בגיל ההתבגרות... - כך אמרו המורות שלא ידעו מימינן ומשמאלן..) רק בגיל 18 הבחורה חשפה את כל האמת בפני מורה לפסיכולוגיה שהבינה דבר או שניים והפנתה אותה מיידית ל"לב שומע". אפשר לומר שחייה נצלו, אבל עד היום 20 שנה אחרי היא גוררת צלקות, וחסכים מאותה ילדות טראומטית, וכן, גם באה בטענות בליבה לכל המבוגרים שנחשפו לכך במקרה, שידעו אבל לא טיפלו...
ד. אם את מפחדת, או לא יכולה מסיבה כלשהי לדבר ישירות, אולי בפעם הבאה שהיא אצלך "תשכחי" על השולחן במקום ניכר לעין טלפונים של אירגונים שיכולים לעזור לה.
לא נראה לי שכדאי להתערב או לערב מישהו אמא שלה יכולה לשכנע אותה (את המטפלת וגם את הבת שלה!) שאת השטן הגדול, והיא תשתכנע מזה בסוף, ואז שניהם (או שלושתם) ביחד ישמיצו אותך ויהפכו אותך למכשפה (מעשה שהיה, הסוף טוב עובדה שאני יודע שזה היה הסיפור :))
רעיון ד נראה לי הכי הגיוני אבל צריך לעשות בצורה שגם הבחורה לא תבין שזה את
מורה בפסיכולוגיה יש לה כוח לעשות דברים שאשה נורמלית לא יכולה לעשות
 

ייעוץ חינוכי

משתמש פעיל
סתם מענין , שיפוט לקוי של מציאות זה הנושא או נושא מרכזי?
מאניה דפרסיה זה פחות שיפוט לקוי (שגם קיים בשלבי המאניה) דפרסיה זה שלב הדיכאון - פאסיבי, ומאניה ההיפך ממנו וד"ל. בעוד שדיכאון מאובחן הוא מצב די יציב של דיכאון, מאניה דפרסיה מאובחן בגלים של דיכאון והתעוררות יתר, כאשר בשלבי המאניה האדם מאבד שיפוט, ויכול לבצע מעשים ב"טירוף", לרוב רואים על התנועות שלו שהוא במאניה, הוא נלהב וכו'
מה שנכתב ע"י @לא מוגדרת שבשלבי המאניה אדם מסוגל לבצע קניות וכו' בסכומים עצומים / להבטיח הבטחות, ולחתום על מסמכים, ודבר זה עלול לפגוע במשפחתו וסביבתו, ולכן רבות מהמשפחות בהן יש חולה מאניה דפרסיה, סובלות ממצב כלכלי קשה מאוד. (גם התקף מאניה בודד יכול להכניס משפחה לחובות של מליונים...)
המעודד שיש תרופות מסויימות שיכולות "להנמיך את הגלים" של המאניה ושל הדפרסיה. ולהקל במידה מסויימת,
לפעמים גם המוטיבציה של החולה לטפל קיימת, מאחר והוא "מתפקח" מהמאניה (ועובר לדיכאון) אבל כן מודע ברמה מסויימת שיש לו חובות אדירים בגלל מחדלים של עצמו...

לסיכום - זו מחלה לא פשוטה, שמכניסה למתחים עצומים את המשפחה, שלא יודעת איך החולה התעורר היום..
שונה מאוד מאוד מנרקסיזם...
 

מתמטיקאי

משתמש פעיל
אני חושבת שחבל פה על הויכוח
רק גורם מקצועי שמתעסק בתחום יכול לאבחן
התכנית של אפרת ברזל ברורה ומקצועית מאוד
וכדאי לשמוע אותה.
אסור לאבחן לבד.
איך בעל מקצוע יכול לאבחן??
יגיע אליו הנרקיסיסט וישאל אותו מה דעתך האם אני נרקיסיסט? המאבחן יאבחן אותו יגיד לו אכן אתה נרקיסיסט, תשלח את הילדים שלך לטיפול אצלי.
זה לא עובד ככה כמעט אין סיכוי באמת לאבחן, עדיף אבחנה לא נכונה מאשר להשאר תקוע אם בן זוג נרקיסיסט ולהביא עשיריה של ילדים.
גם מה כבר יכול לקרות מדובר באנשים שסובלים מאוד ממישהו שמתאכזר אליהם, אז מה יקרה אם יחשבו על האכזר שהוא נרקיסיסט?
 

בשלנית

משתמש מקצוען
ביקשו ממני להעלות לא בקובץ מצורף
מעלה חלק מהתוכן שבקובץ שהעליתי קודם
כל החומרים מהאתר של אירית וייך

בחברה שלנו יש מיתוס לגבי אימהות.
אנחנו מאמינים שלהיות אמא זוהי משאלת-לב של כל אישה,
ושאהבת-אם היא אהבה ללא תנאי.
אמא מייצגת חום, אהבה, חמלה, אמפטיה, התמסרות, פירגון, משענת ובטחון.
אימהות זה התפקיד הכי חשוב בחיים ואולי אפילו אלוהי.
אבל בחיים כמו בחיים, לא כל האימהות הן כאלה.
ישנן אימהות נרקיסיסטיות, שהן אימהות מרעילות, שבכל מיני צורות פוגעות בבנות שלהן.
העניין הוא, שבגלל מיתוס האימהות זוהי תופעה שכמעט ולא מדוברת,
וכאשר מישהו מדבר סרה בהורים שלו בכלל, ובאמא שלו בפרט,
החברה נוטה לגנות אותו בשם כיבוד אב ואם, יתייגו אותו ככפוי-טובה ולא מוסרי.
אנחנו יודעים שיש הורים שמתעללים בילדים שלהם.
אלו הן התעללויות שיש להן ביטוי חיצוני.
אבל אנחנו לא מודעים להתעללות סמויה שנעשית בבתים נורמטיביים
עם אמא או אבא נרקיסיסטים, שהם הורים מתפקדים, מספקים בית,
בטחון וכל דבר חומרי, נראים כאנשים חיוביים, תורמים לקהילה, מצליחים
והכל נראה כמו אצל כולם, נורמלי.
וכשגדלים בבית כזה, גם הילד הפגוע או הילדה הפגועה מאוד מבולבלים.
כשאמא שלך נרקיסיסטית, ולא מתנהגת כמו שאמא אמורה להתנהג,
זה משהו שלא מדברים עליו, סוד. כי אם תדברי על זה יגידו לך:
"אמא יש רק אחת", "זאת האמא היחידה שיש לך, תכבדי אותה",
"את כפוית-טובה".
ישנם סוגים שונים של נרקיסיסטים. כאן אדבר על אימהות שהן מהסוג של הנרקיסיסט הסמוי.
וזה אומר שכשמדובר על התעללות, זוהי התעללות חתרנית, סמויה,
שקשה מאוד לשים עליה את האצבע כי אינה משאירה צלקות נראות לעין,
אבל היא כן משאירה צלקות פנימיות. (לקריאה נוספת על הנרקיסיסט הסמוי לחצו כאן)
מצד אחד, אנשים שאין להם שום מושג מה זאת אמא נרקיסיסטית לא יכולים להבין,
ומצד שני, הם רואים את הדמות האידאלית שהיא מציגה לעולם,
וכמו כל אמא היא ראויה לאהבה והכרת-תודה מילדיה.
זה נורא מבלבל שלמתבונן מבחוץ היא נראית אמא מושלמת, אדיבה, נגישה,
כל הזמן אומרת כמה היא אוהבת את הילדים שלה…
וכאשר כילדה, החברים שלך אומרים לך איזה ברת-מזל את שיש לך אמא כמו שלך,
זה נורא מבלבל. זאת האמא שתכתוב כרטיס ברכה ותודה למורה,
תביא כיבוד לשכן שעובר משבר, תתנדב בבית הספר או בקהילה וכדו'.
ואם זאת 'אמא מעורבת' היא תשב עם הילדה לעשות שיעורים,
תעשה בשבילה את העבודות והפרויקטים של בית-הספר כדי שהבת שלה תצטיין (או תהייה הכי טובה),
תסיע אותה לחוגים, תשקיע במורים פרטיים…
(באותו אופן גם אבא נרקיסיסט, ילווה את בנו לכל האימונים ומשחקי הכדורגל,
יהיה מאוד נגיש להורים האחרים, למאמן, לחברים מהקבוצה…
ההורים האחרים מרגישים שקל מאוד לפנות אליו ולדבר אתו,
בחוץ הוא מאוד אדיב וסבלני כלפי הילד שלו.
זה הגבר שאימהות אחרות מסתכלות עליו ומשתוקקות שהבעל שלהן גם יהיה כזה).

להיות בת לאם נרקיסיסטית זוהי חוויה מאוד מאוד כואבת.
במיוחד שכילדה את 'שבויה'. אין לך אפשרות לקום וללכת,
את לגמרי תלויה בחסדיה של אמך ואין לך עדיין יכולת להגן על עצמך.
במאמר זה אתמקד באימהות נרקיסיסטיות והבנות שלהן.
יש קווי דמיון גם בהקשר להשפעה של האם הנרקיסיסטית על בנים,
אבל יש מידה של שונות שלא תפורט כאן. הסיפורים שונים אבל מאפייני האישיות דומים
והתחושות של הילד מאוד דומות.
אוסיף בסוף כמה מילים על מערכת יחסים נרקיסיסטית בין כלות וחמות**
אך גם זה אינו נושא המאמר. כמובן שניתן לעשות השלכות מכאן לשם.

באופן בסיסי ישנם שני סוגים של אימהות נרקיסיסטיות:​

  • אמא בולענית / חודרנית
    רואה את הבת שלה כשלוחה של עצמה.
    היא רוצה שבתה תגרום לה להיראות טוב.
    אין לה גבולות, אין הפרדה של הבת ממנה, היא חודרנית,
    היא צריכה לדעת הכל, ידה בכל ואין לבת שום פרטיות,
    היא עושה החלטות בעבורה,
    היא כועסת כשבתה לא עושה את 'ההחלטות הנכונות' שהיא רוצה שתעשה.

  • אמא מזניחה / מתעלמת / או לא-נוכחת
    אין לה ממש עניין בחיים של הבת שלה והיא כמעט ולא מטפלת בה.
    היא ממוקדת בעצמה ומשקיעה את רוב האנרגיה שלה בעצמה.
    היא נותנת מענה לצרכים הפיזיים שלך (בגדים, מזון) אך מתעלמת לגמרי מצרכים נפשיים.
בשני הסוגים, זוהי אמא המתעלמת מהצרכים הרגשיים/פסיכולוגיים של הבת שלה.
חלק מן ההורים הנרקיסיסטיים נפלאים עם הילדים שלהם כשהם קטנים,
עד שהילדים מגיעים לגיל שהם כבר חושבים עבור עצמם. אז ההורה הנרקיסיסטי מתחיל להתרחק או לבלוע.
זהו השלב שהאב או האם הנרקיסיסט לא רואים את הילדים שלהם כל כך נפלאים,
כי הילדים כבר לא מזינים את ההורה בהערצה ותשומת-לב כפי שעשו כתינוקות או כילדים צעירים.
בשלב הזה ההורה הנרקיסיסט מתחיל להיות יותר ביקורתי ומתוסכל מהילד שלו, וכאשר הילדים מתחילים לפתח רצון משלהם, מראים סימנים של אוטונומיה, צורך לבנות עולם משלהם ולעמוד על דעתם, ההורה הנרקיסיסט מעצים את המניפולציות של שליטה.
ההורה יעשה ה-כ-ל כדי שהילד ימשיך לחיות בעולם שהוא מתווה לו,
ויספק לו את ההזנה הנרקיסיסטית ואת הצרכים הרגשיים שלו.
זה כולל טיפול בשתיקה וענישה על-ידי התרחקות וביקורת ושיפוטיות, השפלה, בוז, שקרים…
רוב הילדים של הורים נרקיסיסטים סמויים, לא קולטים שההורה שלהם נרקיסיסט
עד שהם מגיעים לשנות השלושים שלהם ואף יותר מאוחר. 30 הוא הגיל השכיח של "התעוררות".
חלק מהבנות, לפני שמתעוררות להבין את מערכת היחסים הנרקיסיסטית המתעללת,
אפילו חשבו שאמא שלהן היא החברה הכי טובה שלהן. (כשמדובר באמא מאוד מעורבת).

מהם המאפיינים של אמא נרקיסיסטית?​

אין לה יכולת אמפטית.​

כמו כל הנרקיסיסטים, אין לה יכולת אמפטית.
ועל כן היא לא באמת רואה את הבת שלה ולא רואה או קשובה לצרכים של הבת שלה.
היא ממוקדת רק בעצמה. היא אישה מאוד אנוכית שמשתמשת בבת שלה כמקור הזנה.
הבת היא אובייקט. מבחינת האם אין לבתה צרכים רצונות משל עצמה. תפקידה לדאוג ש"אמא תרגיש טוב".
האם הנרקיסיסטית יכולה לעשות 'הצגה' שהיא אמפטית ולפעמים הילדה נופלת בפח,
אבל עם הניסיון הילדה יודעת שכל דבר שהיא תספר לה, יופנה נגדה בשלב יותר מאוחר.
אחד הדפוסים השכיחים של ההתעללות הוא שהיא תתלבש על נושא 'רגיש' אצל הילדה, או חולשה,
ותשתמש בזה כדי לבייש ולהביך אותה בפומבי, או שתספר למישהו על זה, או שפשוט תעליב אותה.

כל ילד צריך שיתנו תוקף לרגשות שלו, צריך לקבל הכרה מן ההורים שלו וצריך שיתפעלו ממנו.
אך כאשר הצרכים הרגשיים שלך כילדה לא נענים את גדלה בתחושה של "אני לא מספיק טובה",
את מרגישה ריקנות מבפנים, חלל, מרגישה כאילו שיש בך משהו חסר.
והחוויה הזאת עוברת בין דורות. מאמא של אמא שלך ועד אלייך.
סביר שההורים שלה גם הם לא היו בוגרים מבחינה רגשית,
והיא בעצמה כילדה לא יכלה להתמודד עם הרגשות של עצמה.
לכן היא לא מרגישה נוח עם הרגשות שלה וגם עם רגשות של אחרים.
אינטימיות רגשית לא מוכרת לה. אז היא לא יכולה להתמודד עם הרגשות שלך.
כילדה, כשהיא ביישה אותך והרגשת רע, ואת רוצה לדבר על הרגשות שלך
היא תפטור אותך באמירה "את יותר מידי רגישה", או שהיא תשנה את הנושא.
כי, הכל בעניין לגרום לה להרגיש טוב.

הכל סובב סביבה It's all about her​

ההישגים שלך הופכים להיות ההישגים שלה,
כל כישרון שיש לך – קיבלת אותו ממנה,
היא תהייה חברה של החברים שלך,
החתונה שלך הופכת להיות סביבה,
ואפילו היחסים הזוגיים שלך הופכים להיות בקשר אליה.

היא בתחרות איתך והיא מקנאה בך.
כל מה שאת עושה – היא עשתה יותר או טוב יותר ממך.
אם השגת הישג מיוחד – היא רוצה לקחת אותו ממך
(וזה יכול להיות אדם או הישג או חפץ), והיא הופכת את זה לשלה,
זוהי ההצלחה שלה ולא שלך. "קיבלת את הכישרון הזה ממני".
את שם בשביל ההנאה שלה, בשביל המטרות שלה, בשביל האג'נדה שלה.
וזה לא קשור אלייך. תשומת-הלב לעולם לא תהייה שלך,
היא לא יכולה לסבול שאת תקבלי תשומת-לב.
היא חייבת להיות מרכז תשומת-הלב.
זה בדיוק ההיפך ממה שיעשה כל הורה בריא
ששמח וגאה בכך שהילדים שלו מצליחים יותר ממנו, ויגיד לעצמו "עשינו עבודה טובה".
בנות של אימהות נרקיסיסטיות מדווחות שאמא שלהן לא באמת הכירה אותן.
מאוד חשוב לה מה אנשים יחשבו עליה ולכן היא עושה הצגה ומעמידה פנים של "אם השנה".
היא סנובית, יש לה המון ביקורת על הכל העולם,
היא מאמינה שהיא כל כך נהדרת (מחשבה גרנדיוזית שמאפיינת נרקיסיסטים),
מגזימה מאוד בהישגים שלה וחשוב לה להיראות בחברת אנשים חשובים ומוצלחים ושנראים טוב.

היא רוצה שליטה מוחלטת עלייך​

הכל צריך להיעשות בדרך שלה, והדרך שלה היא הדרך היחידה הנכונה.
היא רואה אותך כשלוחה שלה. היא לא רוצה שיהיו לך חיים עצמאיים שהם נפרדים ממנה.
היא שולטת בכל החלטה שאת מקבלת:
מה את עושה, מה את לובשת, מה את אוכלת, עם מי את מתראה.
היא אלופה במניפולציות וסחיטה רגשית.
"אני לא יכולה בלעדייך", "אם תלכי, אני לא אהייה פה כשתחזרי".
אחת הדרכים לשלוט עלייך ועל ההתנהגות שלך זה באמצעות אשמה.
היא אומרת לך את כל הדברים שהיא וויתרה ועשתה בשבילך (ועכשיו את חייבת לה).
היא מאוד רגישה – אם את אומרת משהו ביקורתי עליה היא מגיבה בחוסר פרופורציה.
האהבה שלה תמיד על-תנאי – אם לא תעשי מה שהיא רוצה היא 'תמשוך' את אהבתה ממך,
ואת התמיכה שלה, או שעושה לך 'טיפול בשתיקה' או מענישה.

היא עושה הפרד ומשול בין האחים והאחיות דורשת נאמנות מוחלטת​

היא תבחר מבין האחים 'ילד-פלא' אחד,
שהוא נבחר באופן בסיסי להיות השיקוף הנרקיסיסטי שלה.
בדרך כלל יבחר הילד היותר רגיש מכולם, אמפטי ושלא אוהב קונפליקטים.
אם את נבחרת להיות ילדת-הפלא שלה, היא מקבלת את ההזנה הנרקיסיסטית ממך.
אמנם את מקבלת יחס יותר אדיב מכל הילדים האחרים, אך זה מעמיד אותך בעמדה
שאת כל הזמן מאכילה את האגו שלה. המחיר היא שאת צריכה לרצות אותה,
לעמוד בציפיות (להיות מושלמת), ולתמוך בה כל הזמן ולומר לה שהיא צודקת
בכל המריבות והחיכוכים שיש לה עם אנשים אחרים.
מהר מאוד את לומדת איך את צריכה להתנהג כדי שאמא תתייחס אלייך באהבה.
את הולכת בבית על ביצים מנסה לשלוט על הרגשות של אמא כדי לשמור על השקט.
זה מכניס אותך לחיים של סטרס תמידי – האם תוכלי לספק את הסחורה כפי שמצופה ממך?
זה מאוד מתיש מבחינה רגשית. והגרוע מכל שזה דפוס נלמד, שאת מפנימה אותו
למערכות היחסים שלך כבוגרת, שכדי לגרום לאנשים לאהוב אותך, וכדי לשמר את האהבה שלהם,
את צריכה לרצות אותם. אינך מצפה לקבל אהבה ללא-תנאי.
אבל אם קורה שכשאת כבר ילדה גדולה, ואת מנסה אולי לשנות את 'הריקוד' הזה ביניכן,
ואת 'מורדת' ומנסה להשתחרר מהשליטה שלה, היא תעשה ה-כ-ל, אבל הכל,
כדי שתחזרי להיות בשליטתה.
וזוהי הופכת להיות ממש מלחמה: היא תשפיל אותך ותעליב אותך,
היא תביך אותך לפני אנשים אחרים, תספר עלייך שקרים ותכפיש אותך,
היא תעשה הרבה דרמות, היא יכולה אפילו להגיע למקום העבודה שלך ולספר עליך שקרים.
אין לה גבולות, היא יכולה להגיע לרמות כעס כאלה שאף אלימות פיזית היא אפשרית.

היא גם 'תבחר' ילד אחד שיהיה השעיר לעזאזל או הכבשה השחורה.
הילד.ה 'שנבחרה' להיות הכבשה השחורה יקראו שתלטן.נית, אנוכי.ת או מניפולטיבי.ת.
הוא/היא נבחרו כדי לשאת את כל הבעיות של המשפחה.
ויש הסכמה שבשתיקה בין כל חברי המשפחה, שכל בעיות המשפחה נובעות מהאדם הזה.

היא מספרת שקרים.​

היא יכולה לעוות את המציאות על-ידי סיפורים שקריים והכחשה של המציאות שלך בהווה,
כמו גם סיפורים שקריים לגבי הילדות שלך ומה קרה שם.
היא יכולה לשקר כדי לגרום לך לעשות מה שהיא רוצה שתעשי.
היא מכחישה/מבטלת את הרגשות שלך, והיא גם יכולה 'לקבוע' בשבילך מה את מרגישה.
השקרים כבר מתחילים בגיל צעיר מה שגורם לך לבלבול לגבי מה אמיתי ומה המצאה.
דוגמא למניפולציה של שליטה:
האמא מזהירה את הבת שלה מגיל מאוד צעיר שיש בחוץ אנשים רעים ובכלל, העולם בחוץ מסוכן,
כך היא שומרת את הבת קרוב אליה. הילדה יכולה לפתח תלות לא בריאה באמה ואפילו יכולה
להגיע לרמה של פחד לצאת מהבית.

היא יוצרת משולשים​

היא יוצרת באופן מכוון קשרים עם אנשים שקשורים אלייך.
למשל, היא מתחברת עם החברים והחברות שלך ויוצרת איתם קשרים גם ללא נוכחותך.
זה מאפשר לה לעשות עלייך מניפולציות דרך החברים שלך, להכפיש אותך ולעשות הפרד ומשול.
אם את נשואה היא תנסה להתחבר אל בעלך וביחד הם יכולים 'לרדת' עלייך,
בדיחות על חשבונך, לספר לו עלייך דברים מביכים ומביישים לכאורה.
וגם אם הילדים שלך כבר לא תינוקות, היא תנסה להסיט אותם נגדך.

בהקשר למשולשים, זה נכון גם לגבי חמות נרקיסיסטית.
היא תנסה ליצור חיץ והפרדה בינך לבין בעלך, הבן שלה (הפרד ומשול) וכנ"ל לגבי הילדים.
במקרה של החמות, כאשר יש כמה כלות, אחת תהייה הכלה האהובה
שהיא הצייתנית ואומרת 'אמן' ומנסה לרצות, ואחת תהייה הכבשה השחורה,
זאת שמאשימים אותה בכל המריבות במשפחה
ומכפישים אותה בין כל חברי המשפחה הגרעינית והמורחבת.

היא כל הזמן מעליבה אותך​

זוהי הדרך שלה לשלוט ולגרום לך להרגיש חסרת ביטחון. (ראי סעיף גזלייטינג).

גזלייטינג​

היא כל הזמן מכחישה את המציאות שלך, גורמת לך להטיל ספק בשפיות שלך.
את מפסיקה לסמוך על עצמך ונעשית תלותית באמא הנרקיסיסטית, המתעללת, שלך,
כי את לא סומכת על השיפוט שלך.
היא כל הזמן מעבירה ביקורת.
וכל ביקורת הכי קטנה היא מעצימה והופכת לחסרת פרופורציה.
(להרחבה בנושא גזלייטינג תקראו את המאמר כאן).
הביקורת יכולה להיות מאוד 'עדינה' אבל בלי שאת מבינה מדוע, את מרגישה כמו בעיטה בבטן.
לדוגמא, כאשר האם הנרקיסיסטית נותנת לך עצה לחיים, ולך זה מרגיש
כמו ביקורת, כמו הטלת ספק בהחלטות שלך ובחשיבה שלך.
או שנותנת לך הרגשה שאינך מסוגלת לנהל את חייך באופן עצמאי.
או אחרי ביקור אצל ההורים את מרגישה מאוד מאוד עצבנית ואת לא מסוגלת לשים את האצבע
על משהו ספציפי. זה לא שאמא שלך אמרה לך שאת עצלנית או חסרת-יכולת אבל איכשהו
אחרי הביקור אצלה את מרגישה ככה.
"אני מודאגת מההחלטות שאת עושה. אני רק דואגת שלא תפגעי".
"אני יכולה לראות שאת לא ממש יודעת מה את עושה".
"את תיראי הרבה יותר טוב אם תסדרי את השיער/תסתפרי/תתלבשי ככה…"
או שהמחמאות שהיא נותנת תמיד עטופות בביקורת.
למשל:
"את יפה, את יכולה לעשות כל דבר, אבל את עצלנית/תלותית/לא רצינית וכדו'… "
"יש לך הרבה תכונות נפלאות (או כישרונות) אבל את לא משתמשת בהן".
היא יכולה לומר לך שאת שמנה מידי, להסתכל לך בצלחת במבט שאומר לך:
את אוכלת יותר מידי, תראי איך את נראית, אין לך כוח רצון.
אבל אם את מרזה ונראית נהדר, היא תגיש לך עוגות ותדחוף אותך לאכול:
"את כבר יותר מידי רזה, זה לא יפה לך, היית יותר יפה כשהיית יותר מלאה".
או שהיא תגיד לך "רק החתיכה הקטנה הזאת, לא יקרה לך שום דבר" – בקיצור היא תעשה הכל כדי לשבור לך את הדיאטה.
"את חלשה מידי".
"את רגישה מידי".
"אף אחד לא ירצה אותך".
היא יוצרת דרמות אך מתנהגת כאילו לא היא יצרה את הדרמה.
היא מתנהגת כקורבן ומאשימה אחרים בכל דבר.
היא תמיד צודקת וחייבת תמיד לנצח בכל ויכוח.
על-ידי יצירת תחושה של אשמה היא מצליחה לנהל ולשלוט בכולם.

יש לה שתי פנים שונות – בבית ובחוץ​

היא יכולה להיות מאוד מוחצנת, זאת שמכניסה חיים בכל מסיבה,
מתנדבת בבית-הספר, פעילה בוועד כזה או אחר, וכולם חושבים שהיא נפלאה.
אבל כשזה נוגע בך – היא לא מעוניינת ואדישה.
בבית היא יכולה להיות "רעה" ואפילו אכזרית. אבל זה מאוד סמוי.
מאחר וכולם אוהבים אותה, את חושבת
"אם רק הייתי מספיק טובה" הייתי מקבלת את האמא הטובה והשמחה הזאת.
זוהי אמא שיכולה לעשות לך הפקות יומולדת גרנדיוזיות, בלתי נשכחות,
אבל מסיבת יום-ההולדת הזאת היא לא בשבילך אלא בשבילה, להרשים את כל העולם.

מחלות פסיכוסומטיות​

אם יש לה מחלות, היא עשויה להשתמש בהן למניפולציות.
לדוגמא אבא אומר: "אל תרגיזי/תאכזבי את אמא, את יודעת שהיא מקבלת מיגרנות".
היא יכולה להשתמש בכאבים כדי להיות קורבן או קדושה.
"אני עושה כך וכך בעבורך/בעבורכם אפילו שאני חולה".
היא יוצרת מצב שכולם בבית מעורבים בלוודא שאמא מרגישה טוב והיא אינה חולה.
כשאת גדלה עם אמא נרקיסיסטית, את גדלה בתוך עמדה של
"מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לאמא להיות מאושרת",
"מה אני יכולה לעשות כדי לזכות באישור של אמא"
שגם זה בד"כ בעניין של לעשות משהו שגורם לה להרגיש טוב.
את לא העניין בכלל, ולכן את נוטה להכחיש את הרגשות שלך,
לדחוף אותם הצידה להתכחש להם. ואת הופכת להיות מרצה.
את הולכת על ביצים בסביבה של אמא, דואגת לה,
שמה את הצרכים שלה לפני הצרכים שלך.
ייתכן ואמא שלך הנרקיסיסטית מאוד תלותית וילדית מבחינה רגשית.
העניין הוא שכל האמהות הנרקיסיסטיות הן תלותיות מבחינה רגשית,
אבל יש כאלה שאצלן זה יותר מוקצן.
במקרה כזה כל המשפחה סובבת סביב הצרכים של האמא
והיא מרוקנת את כולם מבחינה רגשית.
היא הכוכב. היא זאת שצריכה את תשומת-הלב, צריך לדאוג לה,
להריע לה, להעריץ אותה ולהעצים אותה כל הזמן.

ואיפה אבא בכל זה?​

בדרך-כלל האבא הוא אדם ש'למד את הכללים'.
התפקיד שלו לוודא שאמא תהייה הכוכב, והוא צריך לשמור שהיא תהייה שמחה,
לשמור על השלום, ולאפשר לה להיות הכוכב הזה.
האבא מכחיש, עיוור לכך שהיא מתעלמת מהצרכים של הילדים.
ובגלל שהוא כל כך ממוקד בלהחזיק אותה שמחה,
שאף אם הוא האבא הכי אוהב בעולם, הוא מזניח את הצרכים שלך ילדה,
כי הדאגה שלו לאמא היא עבודה במשרה מלאה 24/7.
זהו הסכם לא כתוב בבית, שאמא באה במקום הראשון. ואבא מאפשר את הדינמיקה הזאת.
כך יוצא, שכולם מדחיקים את הרגשות שלהם,
כי אין מקום לרגשות של מישהו אחר בבית.
כך שכולם לומדים להסתיר רגשות ולהסתיר את הכאב.
יש מקרים, כאשר הורה אחד נרקיסיסט והשני 'בריא' (ללא ייחוס מגדרי),
ההורה הנרקיסיסט מטפטף במשך שנים 'רעל' ומכפיש את ההורה 'הבריא',
מציג עצמו כקורבן של מערכת היחסים, ויוצר ראייה מעוותת של האבא (או האמא).
כשמדברים על אימהות נרקיסיסטיות הן יוצרות מצג שווא שאי-אפשר לסמוך על האבא,
ומשליכות עליו את כל התכונות שלהן, כמו שהוא משקר, שהוא אנוכי, שהוא לא רואה אף אחד ממטר וכדו'.
במקרים כאלה, שהאבא לא משתף פעולה עם הדינמיקה של 'לשמור שאמא תהייה במקום הראשון', ולא 'ממושמע', תהייה עויינות גדולה בין ההורים, והאמא תדרוש מהילדה נאמנות מוחלטת כלפיה, ויווצרו 'מחנות'.

איך זה משפיע עלייך כאישה מבוגרת?​

אתייחס לשני תחומים: יחסים וקריירה

בתחום הקריירה:​

בנות לאמהות נרקיסיסטיות מושפעות באופן שונה בכל הקשור לעשייה והצלחה.
דרך אחת, את יכולה להיות מאוד הישגית.
"אני אוכיח לאמא שאני ראויה ואהובה,
ואני אצא ואעשה את ההצלחה הזאת שאת רוצה שתהייה לי,
כי זה גורם לך להיראות טוב".

ככל שתהייה לך הצלחה בתחומים שאמא חושבת שיגרום לה להיראות טוב,
ככה תקבלי יותר את האישור שלה.
וככה את בוחרת מקצוע, לפי מה שנחשב בעיני אמא שלך,
וככה את רודפת אחרי עוד הצלחה ועוד הישגים.
העניין הוא, שהבת הזאת לעולם לא תפסיק את המרדף,
לעולם לא תרגיש באמת מוצלחת.
היא תרגיש כמו ב'סינדרום המתחזה', שהיא לא באמת ראויה לזה,
שאנשים יגלו בסוף שהיא לא מה שהיא נראית,
והיא כל הזמן במירוץ ליותר ויותר,
כי היא יודעת שאישורים חיצוניים הם זמניים וכל הזמן צריך להוכיח מחדש.
דרך שנייה, זוהי הבחורה שאומרת "אני מוותרת".
"לא משנה מה אעשה, זה לעולם לא יעבוד. לעולם לא אקבל את האישור של אמא".
היא הופכת להיות בינונית, לא הישגית, עושה מתחת ליכולות שלה ואף עשויה לחיות חיים של הרס-עצמי, להתמכר לאוכל, סמים – כל דבר שמפנה את הכעס שיש בתוכה פנימה לפגיעה עצמית.

בתחום היחסים:​

למדת את הדינמיקה הזאת של
"צריכה לדכא את הרגשות שלי ולשים את הצרכים של מישהו אחר מעל הצרכים שלי".
מעמדה זו, הסיכוי שתיצרי יחסים זוגיים בריאים הוא נמוך, כל זמן שאינך מודעת לזה.

מדוע?​

כי זוהי הדרך היחידה שאת מכירה, להיות ביחסים. את לא מכירה התנהגות אחרת ולכן זה נראה לך נורמלי.
גדלת להיות מרצה ולעשות כל דבר ולומר כל דבר כדי לשמור שאחרים יהיו מאושרים.
בסופו של דבר – תמצאי עצמך נמשכת לגבר שהוא דומה לאמא שלך.
כי זה מישהו שאת יכולה לעשות איתו את אותו הדבר.
את יכולה להציל אותו, לטפח אותו, לשים אותו במרכז תשומת-הלב,
לדאוג לצרכים שלו בעדיפות ראשונה לפני הצרכים שלך. כי זה מה שאת מכירה.
ביחסים, אנחנו משעתקים את המוכר והידוע, אפילו שזה לא בריא ולא פונקציונלי וגורם לסבל.
כילדה הצרכים שלך הוזנחו, לא היה לך בטחון ביחסים, חיית בחוויה של פחד מנטישה.
ואת יודעת איך זה זה מרגיש, את יודעת שזה מאוד כואב.
ולכן גם כשאת כבר גדולה, את בחרדת נטישה.
לכן, בנוסף לזה שאת בוחרת מישהו שביחד אתם משעתקים את הדינמיקה אמא-בת שאת מכירה,
את גם תבחרי מישהו שהוא כל כך נזקק ופגיע רגשית שהוא תלוי בך ונשען עלייך,
בן-זוג שגם הוא היה ילד פגוע שהפך להיות נרקיסיסט.
כל הבחירה זאת איננה מודעת, ואין לך שום מושג מה זה נרקיסיסט,
ואין לך שום מושג שאמא שלך היא נרקיסיסטית
ואת נכנס לעמדת המרצה, המצילה, העמדה שאת מכירה כל כך טוב
"אם אני אשנה את ההתנהגות שלי, אז אני אוכל להפוך אותו לאדם האוהב והנפלא הזה,
שבסופו של דבר יאהב אותי ויענה לצרכים הרגשיים שלי.
(אם את מוצאת עצמך גם בזוגיות עם נרקיסיסט, מזמינה אותך לקרוא את המאמר כאן)
אבל זה לעולם לא יקרה, כי אין לו אמפטיה ואינו יכול לווסת את הרגשות שלו עצמו.
הוא מאשים אותך על ההתנהגות שלו, הוא מתעלל בך רגשית, זורק עלייך את כל האחריות ומצפה,
כמו אמא שלך, שאת תקחי אחריות על מצבי-הרוח שלו, ואיך הוא מרגיש
ועל כל דבר שלא בסדר ביחסים שלכם. כך שלעולם לא תמצאי אהבה במקום הזה.
ועוד דבר שחשוב שתביני, והוא שאת כבר הפנמת את הקול של אמא שלך.
הקול הביקורתי, הקול שמבטל את הרגשות שלך הוא כבר בתוך הראש שלך.
כי כשאת ילדה, ואמא שלך עושה לך גזלייטינג, את מפחדת להאשים את אמא.
כי אם אני מאשימה את אמא שלי, זה אומר שאמא שלי טועה.
ועבור ילדה קטנה זה נורא מפחיד לחשוב שאמא שלה טועה.
ועל כן היא מפנימה את זה ומאשימה את עצמה וחושבת "אני לא בסדר", "אני בוודאי אשמה",
אז מה שאני צריכה לעשות זה לרצות את אמא עוד יותר,
לשנות את ההתנהגות שלי ולשמח אותה – ואז אני אקבל את האהבה שלה.
וככה כשאת בוגרת, בכל סוגי היחסים, יש לך את הקול הפנימי הזה של "אני לא מספיק טובה".
את מאמינה שכשבן-זוגך אומר שהוא לא מרוצה זה בגלל משהו שאת עשית.
את רגילה לשנות את ההתנהגות שלך כדי לרצות אנשים כבר מהילדות,
ואת ממשיכה לעשות עוד מאותו הדבר, מנסה ומקווה שזה מה שיגרום לדברים לעבוד.
ואז יהיה לך בן-זוג נפלא ואוהב, שסוף סוף ייתן לך את האהבה והאישור שאת כל כך צריכה.
וכל מה שנאמר כאן הוא לא בעניין להאשים את אמא.
גם אמא היא תוצר של מה שלימדו אותה כילדה.
אבל כן חשוב לזהות ולהבין את הדינמיקה הזאת,
זהו הצעד הראשון לריפוי. עלייך לקבל את העובדות.
להבין שלעולם מידת ההקרבה שלך לא תהייה מספיקה בשבילה.
ששום דבר לא יכול למלא את האגו השברירי שלה. זה לעולם לא נגמר.
אל תקריבי את חייך ואת האושר שלך כדי לנסות לרצות את אמא
או את בעלך או כל אדם אחר.
לרצות אנשים שלא מרוצים באופן בסיסי זה כמו לדפוק את הראש בקיר.

מה עושים כשיש לך אמא נרקיסיסטית?​

הצעד הראשון הוא ההודאה:
"אני אוהבת את אמא שלי. היא נתנה לי הרבה דברים נפלאים.
אבל יש את הדברים האלה שאינם בריאים ופוגעים בי ביחסים העכשווים שלי,
שאני רוצה להכיר בהם ולשנות אותם.
הצעד השני – איסוף ידע.
הצעד השלישי – להציב גבולות.
אינך אשמה בכך שאת בתוך דינמיקה כזאת. את אהובה וראויה.
תאפשרי לך להתאבל על האובדן של האמא שלעולם לא הייתה לך ושלעולם לא תהייה לך.
היא לא מסוגלת למלא את הצרכים הרגשיים שלך, ולכן עלייך למלא אותם בעצמך.
עלייך להפוך להיות עבור עצמך האמא שמעולם לא הייתה לך.
לטפח ולהזין את הילדה הפגיעה שבתוכך.
לבנות תחושת מסוגלות, ראויות ואהבה עצמית.
הקיפי עצמך באנשים שיכולים לראות את הטוב שבך,
שמעריכים אותך. את ראויה לטוב יותר.
מקווה שנתתי לך כאן בסיס ראשוני של ידע.
בהצלחה בכל אשר תלכי.
**וכמו שהבטחתי, כמה מילים נוספות על חמות נרקיסיסטית.
כל מה שכתבתי כאן על אמא נרקיסיסטית נכון גם אם החמות שלך נרקיסיסטית. כאשר תכנסי לתוך המשפחה, ולפעמים את נכנסת לשם מאוד נאיבית ולא יודעת איזו סערה מצפה לך, אם לא תשימי לב, תכנסי גם את לדינמיקה הנרקיסיסטית הזאת של הבנות/כלות/גיסות. זה יכול להוביל למלחמות ולניסיון ליצור חיץ בינך לבין בן-זוגך. הבעיה קשה עוד יותר כאשר בן-זוגך אינו מודע ואינו מזהה שיש לו הורים "קשים".
את יכולה למצוא עצמך מבלה זמן חיים ארוך בתוך קשיים ובעיות עם בן הזוג שחושב שהמשפחה שלו בסדר גמור, בשעה שאת חווה את המרחב המשפחתי שלו מאוד רעיל ואת זאת שהופכת להיות השעיר לעזאזל.
הערה: כפי שכבר ציינתי, אף שהקשר אימהות-בנות הוא קשר מיוחד, הכתוב כאן יכול, בווריאציות מסוימות, להתאים גם אבות-בנים, ובכלל, לכל הקומבינציות המגדריות.
undefined
זה אמיתי! :(:cry:
ככה נראו חיי בילדות, נערות, בחרות ובתחילת חיי הנישואין...
היום אני אמא לילדים מדהימים ומנסה להיות האמא הכי טובה שיש
וזה קשה, קשה מאוד!
כי לא ראיתי מימי אמא...
אני ממציאה את האמהות מחדש... אצלי.

ולי היום אין הורים, התרחקתי כמעט הכי רחוק שניתן כדי שאוכל לבנות את חיי.
 

מתמטיקאי

משתמש פעיל
נו?
אז אם זה ברמה שהבן זוג לא יכול להישאר לחיות עם אדם כזה וברור לו ולכולם שהוא חייב להתגרש-
הוא צריך לקרוא פוסטים בפרוג בשביל שתעלה לו המודעות?
מה המודעעות תתן לו? הרי הוא מרגיש שהוא סובל מאד מאד מאד מאד- כפי שאמרת, לא חסרה לו מודעות ולא משנה לו בכלל איך קוראים לתפועה ממנה בן הזוג סובל,
מאידך- כיון שרב הזוגות נשואים באושר (כן, רב הזוגות ב"ה) אז אין שום סיבה להעלות למודעות ולכתוב בנחרצות ש-50 אחוז סובלים מזה...
זה לא נותן כלום!
אז זהו שזה כן נותן!
 

emona

משתמש צעיר
ומי שיש לו יחסי אנוש ותקשורת נכונים יחד עם משפחה וחברה נכונה , לא יילך שבי אחרי ציטוט כזה או אחר...

(מדבר כאחד שמדריך חתנים ושומע את הסיפורים לפני ואחרי החתונה)
סליחה
אבל מי שאין לו?
מי שאין לו משפחה וחברה נכונה?
מי שאין לו יחסי אנוש ותקשורת נכונים?


לא חסר משפחות שבהם אין נשואים ואותה כלה היא הראשונה
לא חסר משפחות שלא היה קשר קרוב עם דודים\קרובי משפחה למשל בגלל שהם חילונים
לא חסר משפחות שבהם הזוגיות של ההורים לא הייתה תקינה ולכן הבחורה לא חשבה שמה שקורה אצלה או מה שהמדריכה אומרת לא נכון ולא תקין
ולא חסר בחורות צדיקות ותמימות שלא עשו רע לאף אחד בחיים ולא יודעות תחכום ומניפולציות מהם ומספיק הדרכה לא נכונה כדי להוסיף רגשות אשמה

מדריכות כלות לא מלמדות רק בחורות עם יחסי אנוש ותקשורת נכונה ולא רק בחורות ממשפחות שהכול בסדר ושנחשפו לזוגיות בריאה ותקינה ואם כן אז שיגידו מראש, וסליחה על הציניות
שיהיה ברור!! אין בי שום כעס או טענה על המדריכה ההיא
בין השאר כי כרגע זה גם לא יעזור
אם זה היה מגיע לכתובת ולאוזניים הנכונות בזמן אני מאמינה שלא היו אירוסין ולא חתונה וממילא היה נמנע כל הצער, הסבל האיום והכאב של כל הסובבים כולל אותנו המשפחה הקרובה
עכשיו הכול הרבה יותר מסובך כשכבר יש ילדים

אבל אני בטוחה ומאמינה לאחר מעשה, שכך זה רצון ד' שכך יתגלגלו הדברים
א"א להחזיר את הגלגל אחורה אפשר רק לטפל בהווה ולקוות ולהתפלל שלפחות היא תזכה עוד להיות מאושרת ולחוות זוגיות תקינה.
 

לא מוגדרת

משתמש פעיל
באמת מעניין אותי אבל לא יודעת אם אני יכולה לפתוח אני לא מנויה רק הנושא כאן נרקסיסם אבל תדעו שיש עוד מחלות נפש ומאד קשה ולבני המשפחה
הכותרת כאן היא נרקסיזם, תפתחי אשכול חדש. (ומן הסתם תהיי מופתעת מכמות התגובות)
על אף שקלינית הנזק של נרקסיזם לסביבה הוא גדול יותר. ...
 

סטיל יאנג

משתמש מקצוען
באמת מעניין אותי אבל לא יודעת אם אני יכולה לפתוח אני לא מנויה רק הנושא כאן נרקסיסם אבל תדעו שיש עוד מחלות נפש ומאד קשה ולבני המשפחה
נרקיסיזם זו לא מחלת נפש.
זו התנהגות, וזה כנראה ההבדל בין התמודדות עם מחלת נפש לבין התמודדות עם מחלת התנהגות.
 

טאלי

משתמש פעיל
את יכולה לעזור לה מאד, בלי לערב.
תעצימי אותה, תקשיבי לה.
בשביל ילדה שגדלה אצל אמא כזאת זה אויר לנשימה.
מכירה מקרוב מאוד !
גם אחרי שתתחתן בעז"ה הבחורה הנ"ל היא תרגיש כאילו יצאה מעבדות לחירות(נפשית).
זה מכניס לתיסכולים,במיוחד אם היא כזו ילדה טובה,עם היגיון בריא.
ברוב המקרים הם לא רואים צורך בטיפול-זה אפילו מצחיק אותם כמה אתה אדיוט שאתה מציע להוד המעלה!
ואכן,לסביבה זה דבש ו(טי)נופת צופים
לדעתי הסביבה צריכה תמיכה הרבה יותר מהנרקיסיסט עצמו.
זו הצלה!
אני חייתי כך.
והבום הגדול-שזו אמא.
לא יודעת איך אפשר לצאת מזה.אם אתה לא בונקר
 

emona

משתמש צעיר
כמה שזה נוגד את ההכלה כאן, אני רוצה להצטרף לדעה הזו.
בלי קשר לעניין של אשמה, לפעמים יש רגישות יתר, לפעמים לא רואים את הדברים בפורפורציה.
לפעמים יש תקופות שפל- וקוראים בפרוג על תופעה כזו, ומרגישים הזדהות....
אולי היא באמת אשמה?
אני מצטערת כל פעם שאני מגיבה פה
זה מדהים עד כמה אנשים ממהרים לשפוט ולהסיק דברים שלא נכתבו ובלי שהם חשופים לפרטי המקרה הספציפי שעליו כתבתי את ההודעה שציטטה אותי

איך את\ה יודע\ת אם היא אשמה?
ואם אני יכתוב שהיה בסיפור גם אלימות פיזית כשילד קטן מאוד היה חשוף אליה?
רק אז תסכים\י שהיא לא אשמה??
כי כאמור לאלימות משום סוג אין שום הצדקה לא משנה מה עשו או אמרו??

אז אולי יש לה רגישות יתר ואולי לא רואים את הדברים בפרופרציה אבל באמת בואו אני מאמינה שיש פה אנשים אינטלגנטיים
אם אישה הגיעה למצב שמחקו לה את האישיות, היא חסרת בטחון עצמי ברמה שכולם שמים לב לשינוי הזה גם בעבודה, גם הסביבה הקרובה והמשפחה, אם אישה חווה אלימות מילולית קשה מאוד שכל היום מקטינים אותה ואומרים לה כמה היא לא בסדר, אם אישה עושה הכלללללל בבית וגם מפרנסת ואין לה שום עזרה, אם אישה חווה אלימות פיזית,
גם אז תגידו אולי היא באמת אשמה?
גם אז זה בגלל רגישות יתר?
 

טאלי

משתמש פעיל
ביקשו ממני להעלות לא בקובץ מצורף
מעלה חלק מהתוכן שבקובץ שהעליתי קודם
כל החומרים מהאתר של אירית וייך

בחברה שלנו יש מיתוס לגבי אימהות.
אנחנו מאמינים שלהיות אמא זוהי משאלת-לב של כל אישה,
ושאהבת-אם היא אהבה ללא תנאי.
אמא מייצגת חום, אהבה, חמלה, אמפטיה, התמסרות, פירגון, משענת ובטחון.
אימהות זה התפקיד הכי חשוב בחיים ואולי אפילו אלוהי.
אבל בחיים כמו בחיים, לא כל האימהות הן כאלה.
ישנן אימהות נרקיסיסטיות, שהן אימהות מרעילות, שבכל מיני צורות פוגעות בבנות שלהן.
העניין הוא, שבגלל מיתוס האימהות זוהי תופעה שכמעט ולא מדוברת,
וכאשר מישהו מדבר סרה בהורים שלו בכלל, ובאמא שלו בפרט,
החברה נוטה לגנות אותו בשם כיבוד אב ואם, יתייגו אותו ככפוי-טובה ולא מוסרי.
אנחנו יודעים שיש הורים שמתעללים בילדים שלהם.
אלו הן התעללויות שיש להן ביטוי חיצוני.
אבל אנחנו לא מודעים להתעללות סמויה שנעשית בבתים נורמטיביים
עם אמא או אבא נרקיסיסטים, שהם הורים מתפקדים, מספקים בית,
בטחון וכל דבר חומרי, נראים כאנשים חיוביים, תורמים לקהילה, מצליחים
והכל נראה כמו אצל כולם, נורמלי.
וכשגדלים בבית כזה, גם הילד הפגוע או הילדה הפגועה מאוד מבולבלים.
כשאמא שלך נרקיסיסטית, ולא מתנהגת כמו שאמא אמורה להתנהג,
זה משהו שלא מדברים עליו, סוד. כי אם תדברי על זה יגידו לך:
"אמא יש רק אחת", "זאת האמא היחידה שיש לך, תכבדי אותה",
"את כפוית-טובה".
ישנם סוגים שונים של נרקיסיסטים. כאן אדבר על אימהות שהן מהסוג של הנרקיסיסט הסמוי.
וזה אומר שכשמדובר על התעללות, זוהי התעללות חתרנית, סמויה,
שקשה מאוד לשים עליה את האצבע כי אינה משאירה צלקות נראות לעין,
אבל היא כן משאירה צלקות פנימיות. (לקריאה נוספת על הנרקיסיסט הסמוי לחצו כאן)
מצד אחד, אנשים שאין להם שום מושג מה זאת אמא נרקיסיסטית לא יכולים להבין,
ומצד שני, הם רואים את הדמות האידאלית שהיא מציגה לעולם,
וכמו כל אמא היא ראויה לאהבה והכרת-תודה מילדיה.
זה נורא מבלבל שלמתבונן מבחוץ היא נראית אמא מושלמת, אדיבה, נגישה,
כל הזמן אומרת כמה היא אוהבת את הילדים שלה…
וכאשר כילדה, החברים שלך אומרים לך איזה ברת-מזל את שיש לך אמא כמו שלך,
זה נורא מבלבל. זאת האמא שתכתוב כרטיס ברכה ותודה למורה,
תביא כיבוד לשכן שעובר משבר, תתנדב בבית הספר או בקהילה וכדו'.
ואם זאת 'אמא מעורבת' היא תשב עם הילדה לעשות שיעורים,
תעשה בשבילה את העבודות והפרויקטים של בית-הספר כדי שהבת שלה תצטיין (או תהייה הכי טובה),
תסיע אותה לחוגים, תשקיע במורים פרטיים…
(באותו אופן גם אבא נרקיסיסט, ילווה את בנו לכל האימונים ומשחקי הכדורגל,
יהיה מאוד נגיש להורים האחרים, למאמן, לחברים מהקבוצה…
ההורים האחרים מרגישים שקל מאוד לפנות אליו ולדבר אתו,
בחוץ הוא מאוד אדיב וסבלני כלפי הילד שלו.
זה הגבר שאימהות אחרות מסתכלות עליו ומשתוקקות שהבעל שלהן גם יהיה כזה).

להיות בת לאם נרקיסיסטית זוהי חוויה מאוד מאוד כואבת.
במיוחד שכילדה את 'שבויה'. אין לך אפשרות לקום וללכת,
את לגמרי תלויה בחסדיה של אמך ואין לך עדיין יכולת להגן על עצמך.
במאמר זה אתמקד באימהות נרקיסיסטיות והבנות שלהן.
יש קווי דמיון גם בהקשר להשפעה של האם הנרקיסיסטית על בנים,
אבל יש מידה של שונות שלא תפורט כאן. הסיפורים שונים אבל מאפייני האישיות דומים
והתחושות של הילד מאוד דומות.
אוסיף בסוף כמה מילים על מערכת יחסים נרקיסיסטית בין כלות וחמות**
אך גם זה אינו נושא המאמר. כמובן שניתן לעשות השלכות מכאן לשם.

באופן בסיסי ישנם שני סוגים של אימהות נרקיסיסטיות:​

  • אמא בולענית / חודרנית
    רואה את הבת שלה כשלוחה של עצמה.
    היא רוצה שבתה תגרום לה להיראות טוב.
    אין לה גבולות, אין הפרדה של הבת ממנה, היא חודרנית,
    היא צריכה לדעת הכל, ידה בכל ואין לבת שום פרטיות,
    היא עושה החלטות בעבורה,
    היא כועסת כשבתה לא עושה את 'ההחלטות הנכונות' שהיא רוצה שתעשה.

  • אמא מזניחה / מתעלמת / או לא-נוכחת
    אין לה ממש עניין בחיים של הבת שלה והיא כמעט ולא מטפלת בה.
    היא ממוקדת בעצמה ומשקיעה את רוב האנרגיה שלה בעצמה.
    היא נותנת מענה לצרכים הפיזיים שלך (בגדים, מזון) אך מתעלמת לגמרי מצרכים נפשיים.
בשני הסוגים, זוהי אמא המתעלמת מהצרכים הרגשיים/פסיכולוגיים של הבת שלה.
חלק מן ההורים הנרקיסיסטיים נפלאים עם הילדים שלהם כשהם קטנים,
עד שהילדים מגיעים לגיל שהם כבר חושבים עבור עצמם. אז ההורה הנרקיסיסטי מתחיל להתרחק או לבלוע.
זהו השלב שהאב או האם הנרקיסיסט לא רואים את הילדים שלהם כל כך נפלאים,
כי הילדים כבר לא מזינים את ההורה בהערצה ותשומת-לב כפי שעשו כתינוקות או כילדים צעירים.
בשלב הזה ההורה הנרקיסיסט מתחיל להיות יותר ביקורתי ומתוסכל מהילד שלו, וכאשר הילדים מתחילים לפתח רצון משלהם, מראים סימנים של אוטונומיה, צורך לבנות עולם משלהם ולעמוד על דעתם, ההורה הנרקיסיסט מעצים את המניפולציות של שליטה.
ההורה יעשה ה-כ-ל כדי שהילד ימשיך לחיות בעולם שהוא מתווה לו,
ויספק לו את ההזנה הנרקיסיסטית ואת הצרכים הרגשיים שלו.
זה כולל טיפול בשתיקה וענישה על-ידי התרחקות וביקורת ושיפוטיות, השפלה, בוז, שקרים…
רוב הילדים של הורים נרקיסיסטים סמויים, לא קולטים שההורה שלהם נרקיסיסט
עד שהם מגיעים לשנות השלושים שלהם ואף יותר מאוחר. 30 הוא הגיל השכיח של "התעוררות".
חלק מהבנות, לפני שמתעוררות להבין את מערכת היחסים הנרקיסיסטית המתעללת,
אפילו חשבו שאמא שלהן היא החברה הכי טובה שלהן. (כשמדובר באמא מאוד מעורבת).

מהם המאפיינים של אמא נרקיסיסטית?​

אין לה יכולת אמפטית.​

כמו כל הנרקיסיסטים, אין לה יכולת אמפטית.
ועל כן היא לא באמת רואה את הבת שלה ולא רואה או קשובה לצרכים של הבת שלה.
היא ממוקדת רק בעצמה. היא אישה מאוד אנוכית שמשתמשת בבת שלה כמקור הזנה.
הבת היא אובייקט. מבחינת האם אין לבתה צרכים רצונות משל עצמה. תפקידה לדאוג ש"אמא תרגיש טוב".
האם הנרקיסיסטית יכולה לעשות 'הצגה' שהיא אמפטית ולפעמים הילדה נופלת בפח,
אבל עם הניסיון הילדה יודעת שכל דבר שהיא תספר לה, יופנה נגדה בשלב יותר מאוחר.
אחד הדפוסים השכיחים של ההתעללות הוא שהיא תתלבש על נושא 'רגיש' אצל הילדה, או חולשה,
ותשתמש בזה כדי לבייש ולהביך אותה בפומבי, או שתספר למישהו על זה, או שפשוט תעליב אותה.

כל ילד צריך שיתנו תוקף לרגשות שלו, צריך לקבל הכרה מן ההורים שלו וצריך שיתפעלו ממנו.
אך כאשר הצרכים הרגשיים שלך כילדה לא נענים את גדלה בתחושה של "אני לא מספיק טובה",
את מרגישה ריקנות מבפנים, חלל, מרגישה כאילו שיש בך משהו חסר.
והחוויה הזאת עוברת בין דורות. מאמא של אמא שלך ועד אלייך.
סביר שההורים שלה גם הם לא היו בוגרים מבחינה רגשית,
והיא בעצמה כילדה לא יכלה להתמודד עם הרגשות של עצמה.
לכן היא לא מרגישה נוח עם הרגשות שלה וגם עם רגשות של אחרים.
אינטימיות רגשית לא מוכרת לה. אז היא לא יכולה להתמודד עם הרגשות שלך.
כילדה, כשהיא ביישה אותך והרגשת רע, ואת רוצה לדבר על הרגשות שלך
היא תפטור אותך באמירה "את יותר מידי רגישה", או שהיא תשנה את הנושא.
כי, הכל בעניין לגרום לה להרגיש טוב.

הכל סובב סביבה It's all about her​

ההישגים שלך הופכים להיות ההישגים שלה,
כל כישרון שיש לך – קיבלת אותו ממנה,
היא תהייה חברה של החברים שלך,
החתונה שלך הופכת להיות סביבה,
ואפילו היחסים הזוגיים שלך הופכים להיות בקשר אליה.

היא בתחרות איתך והיא מקנאה בך.
כל מה שאת עושה – היא עשתה יותר או טוב יותר ממך.
אם השגת הישג מיוחד – היא רוצה לקחת אותו ממך
(וזה יכול להיות אדם או הישג או חפץ), והיא הופכת את זה לשלה,
זוהי ההצלחה שלה ולא שלך. "קיבלת את הכישרון הזה ממני".
את שם בשביל ההנאה שלה, בשביל המטרות שלה, בשביל האג'נדה שלה.
וזה לא קשור אלייך. תשומת-הלב לעולם לא תהייה שלך,
היא לא יכולה לסבול שאת תקבלי תשומת-לב.
היא חייבת להיות מרכז תשומת-הלב.
זה בדיוק ההיפך ממה שיעשה כל הורה בריא
ששמח וגאה בכך שהילדים שלו מצליחים יותר ממנו, ויגיד לעצמו "עשינו עבודה טובה".
בנות של אימהות נרקיסיסטיות מדווחות שאמא שלהן לא באמת הכירה אותן.
מאוד חשוב לה מה אנשים יחשבו עליה ולכן היא עושה הצגה ומעמידה פנים של "אם השנה".
היא סנובית, יש לה המון ביקורת על הכל העולם,
היא מאמינה שהיא כל כך נהדרת (מחשבה גרנדיוזית שמאפיינת נרקיסיסטים),
מגזימה מאוד בהישגים שלה וחשוב לה להיראות בחברת אנשים חשובים ומוצלחים ושנראים טוב.

היא רוצה שליטה מוחלטת עלייך​

הכל צריך להיעשות בדרך שלה, והדרך שלה היא הדרך היחידה הנכונה.
היא רואה אותך כשלוחה שלה. היא לא רוצה שיהיו לך חיים עצמאיים שהם נפרדים ממנה.
היא שולטת בכל החלטה שאת מקבלת:
מה את עושה, מה את לובשת, מה את אוכלת, עם מי את מתראה.
היא אלופה במניפולציות וסחיטה רגשית.
"אני לא יכולה בלעדייך", "אם תלכי, אני לא אהייה פה כשתחזרי".
אחת הדרכים לשלוט עלייך ועל ההתנהגות שלך זה באמצעות אשמה.
היא אומרת לך את כל הדברים שהיא וויתרה ועשתה בשבילך (ועכשיו את חייבת לה).
היא מאוד רגישה – אם את אומרת משהו ביקורתי עליה היא מגיבה בחוסר פרופורציה.
האהבה שלה תמיד על-תנאי – אם לא תעשי מה שהיא רוצה היא 'תמשוך' את אהבתה ממך,
ואת התמיכה שלה, או שעושה לך 'טיפול בשתיקה' או מענישה.

היא עושה הפרד ומשול בין האחים והאחיות דורשת נאמנות מוחלטת​

היא תבחר מבין האחים 'ילד-פלא' אחד,
שהוא נבחר באופן בסיסי להיות השיקוף הנרקיסיסטי שלה.
בדרך כלל יבחר הילד היותר רגיש מכולם, אמפטי ושלא אוהב קונפליקטים.
אם את נבחרת להיות ילדת-הפלא שלה, היא מקבלת את ההזנה הנרקיסיסטית ממך.
אמנם את מקבלת יחס יותר אדיב מכל הילדים האחרים, אך זה מעמיד אותך בעמדה
שאת כל הזמן מאכילה את האגו שלה. המחיר היא שאת צריכה לרצות אותה,
לעמוד בציפיות (להיות מושלמת), ולתמוך בה כל הזמן ולומר לה שהיא צודקת
בכל המריבות והחיכוכים שיש לה עם אנשים אחרים.
מהר מאוד את לומדת איך את צריכה להתנהג כדי שאמא תתייחס אלייך באהבה.
את הולכת בבית על ביצים מנסה לשלוט על הרגשות של אמא כדי לשמור על השקט.
זה מכניס אותך לחיים של סטרס תמידי – האם תוכלי לספק את הסחורה כפי שמצופה ממך?
זה מאוד מתיש מבחינה רגשית. והגרוע מכל שזה דפוס נלמד, שאת מפנימה אותו
למערכות היחסים שלך כבוגרת, שכדי לגרום לאנשים לאהוב אותך, וכדי לשמר את האהבה שלהם,
את צריכה לרצות אותם. אינך מצפה לקבל אהבה ללא-תנאי.
אבל אם קורה שכשאת כבר ילדה גדולה, ואת מנסה אולי לשנות את 'הריקוד' הזה ביניכן,
ואת 'מורדת' ומנסה להשתחרר מהשליטה שלה, היא תעשה ה-כ-ל, אבל הכל,
כדי שתחזרי להיות בשליטתה.
וזוהי הופכת להיות ממש מלחמה: היא תשפיל אותך ותעליב אותך,
היא תביך אותך לפני אנשים אחרים, תספר עלייך שקרים ותכפיש אותך,
היא תעשה הרבה דרמות, היא יכולה אפילו להגיע למקום העבודה שלך ולספר עליך שקרים.
אין לה גבולות, היא יכולה להגיע לרמות כעס כאלה שאף אלימות פיזית היא אפשרית.

היא גם 'תבחר' ילד אחד שיהיה השעיר לעזאזל או הכבשה השחורה.
הילד.ה 'שנבחרה' להיות הכבשה השחורה יקראו שתלטן.נית, אנוכי.ת או מניפולטיבי.ת.
הוא/היא נבחרו כדי לשאת את כל הבעיות של המשפחה.
ויש הסכמה שבשתיקה בין כל חברי המשפחה, שכל בעיות המשפחה נובעות מהאדם הזה.

היא מספרת שקרים.​

היא יכולה לעוות את המציאות על-ידי סיפורים שקריים והכחשה של המציאות שלך בהווה,
כמו גם סיפורים שקריים לגבי הילדות שלך ומה קרה שם.
היא יכולה לשקר כדי לגרום לך לעשות מה שהיא רוצה שתעשי.
היא מכחישה/מבטלת את הרגשות שלך, והיא גם יכולה 'לקבוע' בשבילך מה את מרגישה.
השקרים כבר מתחילים בגיל צעיר מה שגורם לך לבלבול לגבי מה אמיתי ומה המצאה.
דוגמא למניפולציה של שליטה:
האמא מזהירה את הבת שלה מגיל מאוד צעיר שיש בחוץ אנשים רעים ובכלל, העולם בחוץ מסוכן,
כך היא שומרת את הבת קרוב אליה. הילדה יכולה לפתח תלות לא בריאה באמה ואפילו יכולה
להגיע לרמה של פחד לצאת מהבית.

היא יוצרת משולשים​

היא יוצרת באופן מכוון קשרים עם אנשים שקשורים אלייך.
למשל, היא מתחברת עם החברים והחברות שלך ויוצרת איתם קשרים גם ללא נוכחותך.
זה מאפשר לה לעשות עלייך מניפולציות דרך החברים שלך, להכפיש אותך ולעשות הפרד ומשול.
אם את נשואה היא תנסה להתחבר אל בעלך וביחד הם יכולים 'לרדת' עלייך,
בדיחות על חשבונך, לספר לו עלייך דברים מביכים ומביישים לכאורה.
וגם אם הילדים שלך כבר לא תינוקות, היא תנסה להסיט אותם נגדך.

בהקשר למשולשים, זה נכון גם לגבי חמות נרקיסיסטית.
היא תנסה ליצור חיץ והפרדה בינך לבין בעלך, הבן שלה (הפרד ומשול) וכנ"ל לגבי הילדים.
במקרה של החמות, כאשר יש כמה כלות, אחת תהייה הכלה האהובה
שהיא הצייתנית ואומרת 'אמן' ומנסה לרצות, ואחת תהייה הכבשה השחורה,
זאת שמאשימים אותה בכל המריבות במשפחה
ומכפישים אותה בין כל חברי המשפחה הגרעינית והמורחבת.

היא כל הזמן מעליבה אותך​

זוהי הדרך שלה לשלוט ולגרום לך להרגיש חסרת ביטחון. (ראי סעיף גזלייטינג).

גזלייטינג​

היא כל הזמן מכחישה את המציאות שלך, גורמת לך להטיל ספק בשפיות שלך.
את מפסיקה לסמוך על עצמך ונעשית תלותית באמא הנרקיסיסטית, המתעללת, שלך,
כי את לא סומכת על השיפוט שלך.
היא כל הזמן מעבירה ביקורת.
וכל ביקורת הכי קטנה היא מעצימה והופכת לחסרת פרופורציה.
(להרחבה בנושא גזלייטינג תקראו את המאמר כאן).
הביקורת יכולה להיות מאוד 'עדינה' אבל בלי שאת מבינה מדוע, את מרגישה כמו בעיטה בבטן.
לדוגמא, כאשר האם הנרקיסיסטית נותנת לך עצה לחיים, ולך זה מרגיש
כמו ביקורת, כמו הטלת ספק בהחלטות שלך ובחשיבה שלך.
או שנותנת לך הרגשה שאינך מסוגלת לנהל את חייך באופן עצמאי.
או אחרי ביקור אצל ההורים את מרגישה מאוד מאוד עצבנית ואת לא מסוגלת לשים את האצבע
על משהו ספציפי. זה לא שאמא שלך אמרה לך שאת עצלנית או חסרת-יכולת אבל איכשהו
אחרי הביקור אצלה את מרגישה ככה.
"אני מודאגת מההחלטות שאת עושה. אני רק דואגת שלא תפגעי".
"אני יכולה לראות שאת לא ממש יודעת מה את עושה".
"את תיראי הרבה יותר טוב אם תסדרי את השיער/תסתפרי/תתלבשי ככה…"
או שהמחמאות שהיא נותנת תמיד עטופות בביקורת.
למשל:
"את יפה, את יכולה לעשות כל דבר, אבל את עצלנית/תלותית/לא רצינית וכדו'… "
"יש לך הרבה תכונות נפלאות (או כישרונות) אבל את לא משתמשת בהן".
היא יכולה לומר לך שאת שמנה מידי, להסתכל לך בצלחת במבט שאומר לך:
את אוכלת יותר מידי, תראי איך את נראית, אין לך כוח רצון.
אבל אם את מרזה ונראית נהדר, היא תגיש לך עוגות ותדחוף אותך לאכול:
"את כבר יותר מידי רזה, זה לא יפה לך, היית יותר יפה כשהיית יותר מלאה".
או שהיא תגיד לך "רק החתיכה הקטנה הזאת, לא יקרה לך שום דבר" – בקיצור היא תעשה הכל כדי לשבור לך את הדיאטה.
"את חלשה מידי".
"את רגישה מידי".
"אף אחד לא ירצה אותך".
היא יוצרת דרמות אך מתנהגת כאילו לא היא יצרה את הדרמה.
היא מתנהגת כקורבן ומאשימה אחרים בכל דבר.
היא תמיד צודקת וחייבת תמיד לנצח בכל ויכוח.
על-ידי יצירת תחושה של אשמה היא מצליחה לנהל ולשלוט בכולם.

יש לה שתי פנים שונות – בבית ובחוץ​

היא יכולה להיות מאוד מוחצנת, זאת שמכניסה חיים בכל מסיבה,
מתנדבת בבית-הספר, פעילה בוועד כזה או אחר, וכולם חושבים שהיא נפלאה.
אבל כשזה נוגע בך – היא לא מעוניינת ואדישה.
בבית היא יכולה להיות "רעה" ואפילו אכזרית. אבל זה מאוד סמוי.
מאחר וכולם אוהבים אותה, את חושבת
"אם רק הייתי מספיק טובה" הייתי מקבלת את האמא הטובה והשמחה הזאת.
זוהי אמא שיכולה לעשות לך הפקות יומולדת גרנדיוזיות, בלתי נשכחות,
אבל מסיבת יום-ההולדת הזאת היא לא בשבילך אלא בשבילה, להרשים את כל העולם.

מחלות פסיכוסומטיות​

אם יש לה מחלות, היא עשויה להשתמש בהן למניפולציות.
לדוגמא אבא אומר: "אל תרגיזי/תאכזבי את אמא, את יודעת שהיא מקבלת מיגרנות".
היא יכולה להשתמש בכאבים כדי להיות קורבן או קדושה.
"אני עושה כך וכך בעבורך/בעבורכם אפילו שאני חולה".
היא יוצרת מצב שכולם בבית מעורבים בלוודא שאמא מרגישה טוב והיא אינה חולה.
כשאת גדלה עם אמא נרקיסיסטית, את גדלה בתוך עמדה של
"מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לאמא להיות מאושרת",
"מה אני יכולה לעשות כדי לזכות באישור של אמא"
שגם זה בד"כ בעניין של לעשות משהו שגורם לה להרגיש טוב.
את לא העניין בכלל, ולכן את נוטה להכחיש את הרגשות שלך,
לדחוף אותם הצידה להתכחש להם. ואת הופכת להיות מרצה.
את הולכת על ביצים בסביבה של אמא, דואגת לה,
שמה את הצרכים שלה לפני הצרכים שלך.
ייתכן ואמא שלך הנרקיסיסטית מאוד תלותית וילדית מבחינה רגשית.
העניין הוא שכל האמהות הנרקיסיסטיות הן תלותיות מבחינה רגשית,
אבל יש כאלה שאצלן זה יותר מוקצן.
במקרה כזה כל המשפחה סובבת סביב הצרכים של האמא
והיא מרוקנת את כולם מבחינה רגשית.
היא הכוכב. היא זאת שצריכה את תשומת-הלב, צריך לדאוג לה,
להריע לה, להעריץ אותה ולהעצים אותה כל הזמן.

ואיפה אבא בכל זה?​

בדרך-כלל האבא הוא אדם ש'למד את הכללים'.
התפקיד שלו לוודא שאמא תהייה הכוכב, והוא צריך לשמור שהיא תהייה שמחה,
לשמור על השלום, ולאפשר לה להיות הכוכב הזה.
האבא מכחיש, עיוור לכך שהיא מתעלמת מהצרכים של הילדים.
ובגלל שהוא כל כך ממוקד בלהחזיק אותה שמחה,
שאף אם הוא האבא הכי אוהב בעולם, הוא מזניח את הצרכים שלך ילדה,
כי הדאגה שלו לאמא היא עבודה במשרה מלאה 24/7.
זהו הסכם לא כתוב בבית, שאמא באה במקום הראשון. ואבא מאפשר את הדינמיקה הזאת.
כך יוצא, שכולם מדחיקים את הרגשות שלהם,
כי אין מקום לרגשות של מישהו אחר בבית.
כך שכולם לומדים להסתיר רגשות ולהסתיר את הכאב.
יש מקרים, כאשר הורה אחד נרקיסיסט והשני 'בריא' (ללא ייחוס מגדרי),
ההורה הנרקיסיסט מטפטף במשך שנים 'רעל' ומכפיש את ההורה 'הבריא',
מציג עצמו כקורבן של מערכת היחסים, ויוצר ראייה מעוותת של האבא (או האמא).
כשמדברים על אימהות נרקיסיסטיות הן יוצרות מצג שווא שאי-אפשר לסמוך על האבא,
ומשליכות עליו את כל התכונות שלהן, כמו שהוא משקר, שהוא אנוכי, שהוא לא רואה אף אחד ממטר וכדו'.
במקרים כאלה, שהאבא לא משתף פעולה עם הדינמיקה של 'לשמור שאמא תהייה במקום הראשון', ולא 'ממושמע', תהייה עויינות גדולה בין ההורים, והאמא תדרוש מהילדה נאמנות מוחלטת כלפיה, ויווצרו 'מחנות'.

איך זה משפיע עלייך כאישה מבוגרת?​

אתייחס לשני תחומים: יחסים וקריירה

בתחום הקריירה:​

בנות לאמהות נרקיסיסטיות מושפעות באופן שונה בכל הקשור לעשייה והצלחה.
דרך אחת, את יכולה להיות מאוד הישגית.
"אני אוכיח לאמא שאני ראויה ואהובה,
ואני אצא ואעשה את ההצלחה הזאת שאת רוצה שתהייה לי,
כי זה גורם לך להיראות טוב".

ככל שתהייה לך הצלחה בתחומים שאמא חושבת שיגרום לה להיראות טוב,
ככה תקבלי יותר את האישור שלה.
וככה את בוחרת מקצוע, לפי מה שנחשב בעיני אמא שלך,
וככה את רודפת אחרי עוד הצלחה ועוד הישגים.
העניין הוא, שהבת הזאת לעולם לא תפסיק את המרדף,
לעולם לא תרגיש באמת מוצלחת.
היא תרגיש כמו ב'סינדרום המתחזה', שהיא לא באמת ראויה לזה,
שאנשים יגלו בסוף שהיא לא מה שהיא נראית,
והיא כל הזמן במירוץ ליותר ויותר,
כי היא יודעת שאישורים חיצוניים הם זמניים וכל הזמן צריך להוכיח מחדש.
דרך שנייה, זוהי הבחורה שאומרת "אני מוותרת".
"לא משנה מה אעשה, זה לעולם לא יעבוד. לעולם לא אקבל את האישור של אמא".
היא הופכת להיות בינונית, לא הישגית, עושה מתחת ליכולות שלה ואף עשויה לחיות חיים של הרס-עצמי, להתמכר לאוכל, סמים – כל דבר שמפנה את הכעס שיש בתוכה פנימה לפגיעה עצמית.

בתחום היחסים:​

למדת את הדינמיקה הזאת של
"צריכה לדכא את הרגשות שלי ולשים את הצרכים של מישהו אחר מעל הצרכים שלי".
מעמדה זו, הסיכוי שתיצרי יחסים זוגיים בריאים הוא נמוך, כל זמן שאינך מודעת לזה.

מדוע?​

כי זוהי הדרך היחידה שאת מכירה, להיות ביחסים. את לא מכירה התנהגות אחרת ולכן זה נראה לך נורמלי.
גדלת להיות מרצה ולעשות כל דבר ולומר כל דבר כדי לשמור שאחרים יהיו מאושרים.
בסופו של דבר – תמצאי עצמך נמשכת לגבר שהוא דומה לאמא שלך.
כי זה מישהו שאת יכולה לעשות איתו את אותו הדבר.
את יכולה להציל אותו, לטפח אותו, לשים אותו במרכז תשומת-הלב,
לדאוג לצרכים שלו בעדיפות ראשונה לפני הצרכים שלך. כי זה מה שאת מכירה.
ביחסים, אנחנו משעתקים את המוכר והידוע, אפילו שזה לא בריא ולא פונקציונלי וגורם לסבל.
כילדה הצרכים שלך הוזנחו, לא היה לך בטחון ביחסים, חיית בחוויה של פחד מנטישה.
ואת יודעת איך זה זה מרגיש, את יודעת שזה מאוד כואב.
ולכן גם כשאת כבר גדולה, את בחרדת נטישה.
לכן, בנוסף לזה שאת בוחרת מישהו שביחד אתם משעתקים את הדינמיקה אמא-בת שאת מכירה,
את גם תבחרי מישהו שהוא כל כך נזקק ופגיע רגשית שהוא תלוי בך ונשען עלייך,
בן-זוג שגם הוא היה ילד פגוע שהפך להיות נרקיסיסט.
כל הבחירה זאת איננה מודעת, ואין לך שום מושג מה זה נרקיסיסט,
ואין לך שום מושג שאמא שלך היא נרקיסיסטית
ואת נכנס לעמדת המרצה, המצילה, העמדה שאת מכירה כל כך טוב
"אם אני אשנה את ההתנהגות שלי, אז אני אוכל להפוך אותו לאדם האוהב והנפלא הזה,
שבסופו של דבר יאהב אותי ויענה לצרכים הרגשיים שלי.
(אם את מוצאת עצמך גם בזוגיות עם נרקיסיסט, מזמינה אותך לקרוא את המאמר כאן)
אבל זה לעולם לא יקרה, כי אין לו אמפטיה ואינו יכול לווסת את הרגשות שלו עצמו.
הוא מאשים אותך על ההתנהגות שלו, הוא מתעלל בך רגשית, זורק עלייך את כל האחריות ומצפה,
כמו אמא שלך, שאת תקחי אחריות על מצבי-הרוח שלו, ואיך הוא מרגיש
ועל כל דבר שלא בסדר ביחסים שלכם. כך שלעולם לא תמצאי אהבה במקום הזה.
ועוד דבר שחשוב שתביני, והוא שאת כבר הפנמת את הקול של אמא שלך.
הקול הביקורתי, הקול שמבטל את הרגשות שלך הוא כבר בתוך הראש שלך.
כי כשאת ילדה, ואמא שלך עושה לך גזלייטינג, את מפחדת להאשים את אמא.
כי אם אני מאשימה את אמא שלי, זה אומר שאמא שלי טועה.
ועבור ילדה קטנה זה נורא מפחיד לחשוב שאמא שלה טועה.
ועל כן היא מפנימה את זה ומאשימה את עצמה וחושבת "אני לא בסדר", "אני בוודאי אשמה",
אז מה שאני צריכה לעשות זה לרצות את אמא עוד יותר,
לשנות את ההתנהגות שלי ולשמח אותה – ואז אני אקבל את האהבה שלה.
וככה כשאת בוגרת, בכל סוגי היחסים, יש לך את הקול הפנימי הזה של "אני לא מספיק טובה".
את מאמינה שכשבן-זוגך אומר שהוא לא מרוצה זה בגלל משהו שאת עשית.
את רגילה לשנות את ההתנהגות שלך כדי לרצות אנשים כבר מהילדות,
ואת ממשיכה לעשות עוד מאותו הדבר, מנסה ומקווה שזה מה שיגרום לדברים לעבוד.
ואז יהיה לך בן-זוג נפלא ואוהב, שסוף סוף ייתן לך את האהבה והאישור שאת כל כך צריכה.
וכל מה שנאמר כאן הוא לא בעניין להאשים את אמא.
גם אמא היא תוצר של מה שלימדו אותה כילדה.
אבל כן חשוב לזהות ולהבין את הדינמיקה הזאת,
זהו הצעד הראשון לריפוי. עלייך לקבל את העובדות.
להבין שלעולם מידת ההקרבה שלך לא תהייה מספיקה בשבילה.
ששום דבר לא יכול למלא את האגו השברירי שלה. זה לעולם לא נגמר.
אל תקריבי את חייך ואת האושר שלך כדי לנסות לרצות את אמא
או את בעלך או כל אדם אחר.
לרצות אנשים שלא מרוצים באופן בסיסי זה כמו לדפוק את הראש בקיר.

מה עושים כשיש לך אמא נרקיסיסטית?​

הצעד הראשון הוא ההודאה:
"אני אוהבת את אמא שלי. היא נתנה לי הרבה דברים נפלאים.
אבל יש את הדברים האלה שאינם בריאים ופוגעים בי ביחסים העכשווים שלי,
שאני רוצה להכיר בהם ולשנות אותם.
הצעד השני – איסוף ידע.
הצעד השלישי – להציב גבולות.
אינך אשמה בכך שאת בתוך דינמיקה כזאת. את אהובה וראויה.
תאפשרי לך להתאבל על האובדן של האמא שלעולם לא הייתה לך ושלעולם לא תהייה לך.
היא לא מסוגלת למלא את הצרכים הרגשיים שלך, ולכן עלייך למלא אותם בעצמך.
עלייך להפוך להיות עבור עצמך האמא שמעולם לא הייתה לך.
לטפח ולהזין את הילדה הפגיעה שבתוכך.
לבנות תחושת מסוגלות, ראויות ואהבה עצמית.
הקיפי עצמך באנשים שיכולים לראות את הטוב שבך,
שמעריכים אותך. את ראויה לטוב יותר.
מקווה שנתתי לך כאן בסיס ראשוני של ידע.
בהצלחה בכל אשר תלכי.
**וכמו שהבטחתי, כמה מילים נוספות על חמות נרקיסיסטית.
כל מה שכתבתי כאן על אמא נרקיסיסטית נכון גם אם החמות שלך נרקיסיסטית. כאשר תכנסי לתוך המשפחה, ולפעמים את נכנסת לשם מאוד נאיבית ולא יודעת איזו סערה מצפה לך, אם לא תשימי לב, תכנסי גם את לדינמיקה הנרקיסיסטית הזאת של הבנות/כלות/גיסות. זה יכול להוביל למלחמות ולניסיון ליצור חיץ בינך לבין בן-זוגך. הבעיה קשה עוד יותר כאשר בן-זוגך אינו מודע ואינו מזהה שיש לו הורים "קשים".
את יכולה למצוא עצמך מבלה זמן חיים ארוך בתוך קשיים ובעיות עם בן הזוג שחושב שהמשפחה שלו בסדר גמור, בשעה שאת חווה את המרחב המשפחתי שלו מאוד רעיל ואת זאת שהופכת להיות השעיר לעזאזל.
הערה: כפי שכבר ציינתי, אף שהקשר אימהות-בנות הוא קשר מיוחד, הכתוב כאן יכול, בווריאציות מסוימות, להתאים גם אבות-בנים, ובכלל, לכל הקומבינציות המגדריות.

במאמר זה אתאר 3 סוגים של חוויות ילדות של בנות לאימהות נרקיסיסטיות שיכול לעזור לך להבין יותר את התופעה ואת ההשפעות שלה על חוויות הילדות שלך ועל עיצוב האישיות שלך לטווח הארוך כאישה בוגרת.
הנ"ל מבוסס על ממצאי מחקר שנעשה בפינלנד, שבו ראיינו 13 נשים שהן בנות של אימהות נרקיסיסטיות בטווח הגילים 32-69. מניתוח הנרטיבים שעלו בראיונות הללו נמצאו 3 תמות (נושאים) שיכולות לתאר ילדות עם אמא נרקיסיסטית. לקחתי את התמות וסיכמתי אותן במילים שלי. אפשר למצוא את ההפניה למאמר בסוף.

מהן 3 סוגי חוויות הילדות של בנות לאימהות נרקיסיסטיות?​

סוג 1: ילדה שמפתחת תחושה של חוסר-מסוגלות​

זהות זו, באופן כללי, מבוססת על תחושת-נחיתות, חוסר-ערך (לא שווה או אני אפס), חולשה, חוסר-מסוגלות, חוסר-יעילות, "לא מספיק טובה".
במקרה הזה ההתנהגות של האמא מאופיינת על-ידי שלושה מרכיבים:
ביטול, איפוס
כוחנות
הטלת בושה

ביטול או איפוס​


זה בעצם להעביר לילדה מסר שהיא "לא-שווה" או "חסרת-ערך".
מבחינת התנהגות זה אומר שהילדה אף פעם לא מקבלת הערכה, מחמאה או הכרת-תודה. ההיפך, היא מקבלת מסר שהדבר היחיד שהיא יכולה לעשות זה טעויות.
כל מה שהבת תעשה לא יהיה מספיק טוב ולא מספק.
לעומתה, אמא אף פעם לא יכולה לעשות טעויות.
דברים שהילדה רוצה לעשות, מטרות שלה, הערכים שלה מקבלים תווית של:
זה שטויות, חסר-ערך או לא מעשי.
האמא לא יכולה "לסבול" (כלומר דוחה) את התקוות והשאיפות של הבת, אלא אם היא בוחרת פעילות שתתאים לצרכים של אמא שלה.
הילדה, בלית-ברירה, מוותרת על כל המטרות של עצמה ומתאימה עצמה ואת המטרות שלה לצרכים של האמא, ומנסה להיות מועילה לאמא, וכתוצאה מכך היא מתחילה לחשוב ולראות עצמה כשלוחה של אמא שלה.

כוחנות
האם מאוד נחושה והיא הקובעת את החוקים של מותר ואסור. תמיד מחלקת הוראות ועושה מיקרו-מנג'ינג.
לפני שהייתי יוצאת מהבית, היא הייתה מסתכלת עלי במבט הבוחן הזה שלה, עושה פרצוף של "לא מרוצה" ואומרת לי להחליף בגדים וללבוש את ה… (מה שהיא העדיפה).

השימוש בכוח יכול לעיתים לעלות לרמה של אכזריות. ההוראות והמסרים של האם הם מסוג דאבל-ביינד, מסרים ממלכדים. המשמעות של זה היא, שלא משנה מה הבת תעשה, היא תמיד תעשה טעות, מה שגורם לכך שאמה אף פעם לא תהייה מסופקת. הבת לכודה, אין לה כל דרך "לנצח" את השיטה. כניעה או מרד יביאו בדיוק לאותה תוצאה: כשלון. מלכוד 22. להרחבת הקריאה על מסרים ממולכדים לחצו על הלינק.
האמא נוהגת להכפיש ולהעליב את הבת בפני אנשים אחרים, גם בני משפחה וגם חברים או זרים.
היא כל הזמן אמרה לכולם עד כמה היא מאוכזבת ממני ואיך הרסתי את חייה".
בגללך החיים שלי נהרסו – בווריאציות כאלה ואחרות, זה מוטיב חוזר אצל האמהות הנרקיסיסטיות.

האם אינה יכולה לווסת את ההתנהגות שלה, ההתנהגות שלה בלתי יציבה (הפכפכה), היא חודרנית ואינה יכולה לכבד גבולות. וכל הגורמים האלה יוצרים חוויה של כאוס מפני שכאשר האם לא יציבה, לא ניתן לסמוך עליה והילדה אף פעם אינה יודעת למה לצפות. הבית אינו מקום בטוח. אמא אינה מקום בטוח.
כשנכנסתי הביתה מבית הספר, אף פעם לא ידעתי איזה אמא תחכה לי.

אשמה​

אשמה היא תוצאה של שני המרכיבים הקודמים: ביטול וכוחנות.
הבת מרגישה בושה מפני שלא יכלה לעשות שום-דבר כמו שצריך ומרגישה שאין לה שום ערך.
זה יוצר חוויה של בושה רק על זה שהיא בכלל קיימת.
כתוצאה מכך הרבה בנות מנסות להיות "בלתי-נראות" וצייתניות. פוחדות לבטא עמדה, לרצות משהו, לבטא רגשות אותנטיים. הן מתרגלות לעמדה של חיים של "שירות" ולחיים של סבל, וממשיכות עם ההרגל הזה, לעיתים, גם במערכת היחסים הזוגית שלהן.

סוג 2: ילדה שחווה עצמה מבודדת​

גם כאן להתנהגות האם יש 3 מרכיבים:
האם יוצרת תלות של הבת בה
האשמה בלתי פוסקת
קנאה, תחרותיות והצגת תדמית זוהרת

יצירת תלות​

האם דואגת בכל מיני צורות ומניפולציות שהבת שלה תהייה תלויה בה. לא רק שהיא לא תומכת בה לפתח עצמאות, ההיפך, היא מונעת ממנה אפשרויות וניסיונות לפתח אוטונומיה ועצמאות.
האם הופכת להיות מרכז העולם בחיים של הילדה ושואבת את כל האנרגיה שלה. היא מגבילה את הבת בקשרים חברתיים ורואה קשרים עם אנשים כתחרות, כאיום.
כדי לשמור על הבידוד של הבת, אסור לבת לספר לאף אחד לגבי רמת השליטה של אמה עליה. זהו סוד שהיא שומרת כל חייה. סודיות היא חלק מאוד מרכזי בדינמיקה הזאת.
אסור לבת שיהיה לה עניין רומנטי בבני המין השני.
בנוסף, האם מדברת רעות על אנשים אחרים ואפילו משקרת וממציאה סיפורים או משנה עובדות כדי להכפיש. היא משיגה בכך שתי מטרות: אחת, למנוע מהבת קשר עם האנשים האלה, שנייה – היא מרגישה כך נעלה על אחרים אך גם היחידה שראויה שהבת תהייה איתה בקשר. זה כולל לעיתים אפילו הסתה נגד האבא. (אפילו האבא נחשב כמתחרה).

מאחר ואף פעם אי-אפשר לדעת מתי היא דוברת אמת, אי אפשר לסמוך עליה, מה שיוצר חוויה של בלבול, וחוסר בטחון. על אף התלות, הקשר אינו קשר בטוח.

האשמה בלתי פוסקת​

האם מאשימה את הבת לגבי כל דבר ללא סיבה או היגיון מאחורי זה. גם כאן מופיע המוטיב של שקרים.
אצל אמא שלי אי-אפשר היה לדעת מתי היא אומרת אמת ומתי היא מנסה לעשות מניפולציה.
גם כאן, דאבל-ביינד, מסרים ממלכדים, זוהי שיטה לגרום לבת תמיד להיות אשמה במשהו.
אמא שלי תמיד מוצאת מישהו להאשים והיא חייבת להיות תמיד צודקת.
אין ספק שהאשמה בלתי פוסקת יוצרת התקשרות לא-בטוחה.

קנאה והצגת תדמית זוהרת​

מאחר והאם זקוקה כל הזמן להעלות את הערך העצמי שלה ולהראות שהכל אצלה מושלם (כולל הבית, הילדים, הבעל, הבישול, החברים הנחשבים וכו' – כולם הם שלוחה שלה), היא צריכה להנמיך, לבזות, להכפיש ולהאשים אחרים.
אם הילדה מקבלת מחמאה או שיש לה הישג היא מייד לוקחת את הקרדיט. לילדה אסור להיות מאושרת בשביל עצמה. האושר היחיד שמותר לה, הוא אם האושר הזה גורם לאמה להיראות טוב. בגלל זה היא לא יכולה לשתף את אמה בדברים טובים שקורים לה או ברגשות חיוביים. למעשה, כאשר יש לה חדשות טובות אין לה למי ללכת עם זה כי
אמא מקלקלת שמחות, אי אפשר לשתף אותה בדברים טובים.
כלפי חוץ האם מציגה עצמה כ"אם השנה", כרגישה ואכפתית ומשקיענית… עבור הילדה הפער בין התדמית של האם בחוץ לבין הסבל של הילדה בבית מאוד מבלבל.
ההורים שלי היו אנשים מאוד מכובדים בחוץ, בעבודה, ואף אחד לא יכול היה לתאר איזה גיהינום היו חיי כביתם היחידה.
הילדה המבודדת "לכודה". והיא לא רק לכודה, גם לא רואים אותה. היא אפילו לא יכולה לתקשר עם אנשים אחרים ולהסביר להם את הסיטואציה שבה היא נמצאת בגלל הפער הזה בין החזות החיצונית והאמת. ובגלל הפער הזה אין אף אחד שיכול להזדהות איתה ולהראות לה סימפטיה. כי גם כשמישהו "לכוד" הוא לפחות יכול לקבל נחמה כאשר אחרים רואים אותו ומכירים בסבל שלו או במצב הלא-נעים שלו. אמנם זוהי נחמה קטנה, אבל אפילו את זה אין לה.

סוג 3: חוויה של אי-קיום, הילדה חווה ש"לא רואים אותה"​

וגם כאן, ההתנהגות של האם מאופיינית על-ידי 3 מרכיבים:
אלימות
איומים
דחייה
מה שזה אומר, שהילדה חיה בפחד קבוע של טרור ובחוסר בטחון כללי.

אלימות​

האמא משתמש באלימות (פיזית ו/או רגשית) לעיתים קרובות כדי להעניש את הבת שלה ללא שום פרובוקציה.
אמא הכתה אותנו ללא שום סיבה.

איומים​

הפוטנציאל של אלימות, העובדה שאין שום קשר סיבתי ואי אפשר לצפות מתי האלימות תפרוץ, יוצרים מצב של פחד קבוע. הבת נמצאת בפחד קבוע מלגרום לאמה לכעוס. היא לומדת להיות זהירה כל הזמן. זהירה לגבי מה שהיא אומרת, לגבי מה שהיא עושה או מתנהגת. היא הולכת בבית מכווצת. אין לה שום אפשרות לדעת מה ידליק את הניצוץ. על כן היא גם מאוד עסוקה בלשמור שלאמה יהיה מצב-רוח טוב. לכן הילדה הופכת להיות מרצה, אומרת לאמה את מה שהיא רוצה לשמוע, מנסה להרגיע. היא למעשה עובדת בזה, לשמור שלאמא יהיה מצב רוח טוב.

דחייה​

למעשה מדובר על הזנחה. הזנחה יכולה להיות פיזית, רגשית או שתיהן יחד. אמא שוכחת את הילדה, שוכחת להאכיל, מתעלמת ממנה, משאירה אותה לבד, הודפת אותה כאשר הבת מבקשת קרבה, שפת-גוף שמייצגת "אני נגעלת ממך" או "את דוחה אותי", עלבונות, בוז, קללות, מילים "הורגות".
אמא אכזרית, חסרה סימפטיה, לא איכפת לה, מרוכזת בעצמה והכל קשור אליה. היא מציבה חוקים שרירותיים שמשתנים כל הזמן. היא גם לא מגנה על הבת שלה מפני אנשים אחרים, וכשאנשים רואים "ילדה שאינה מוגנת" לעיתים זה מאפשר גם להם להתנהג אליה רע או לפגוע בה.

לאחר שהצגתי כאן את ממצאי המחקר אני רוצה לסכם כך:​

באופן כללי, בכל אחד מסוגי החוויה הנ"ל, ההתקשרות עם אם נרקיסיסטית היא התקשרות לא בטוחה, מכילה בתוכה גזלייטינג ומובילה לתחושה כרונית של בושה.

אפשר לראות שתי דינמיקות כלליות בין האם והבת:​

אחת שהאמא מושכת את הילדה אליה ואז יכול להיווצר מצב של לכידות-יתר. בלכידות יתר לילדה קשה מאוד לשחרר וייתכן שהאמא והבת תהיינה צמודות כל החיים והבת תגיד "אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי" ולא יהיו ביניהם גבולות כשהאמא מתערבת ומעורבת בכל מה שקורה אפילו ביחסים בין הבת שלה לבן-הזוג שלה וממשיכה לקבוע לה עם מי היא תתחבר ועם מי לא, או שמקנאה בחמות ויוצרת סכסוכים ומאבק נאמנויות בין שתי המשפחות והבת כלואה בתוך זה אם במודע ואם בלא מודע.
הדינמיקה השנייה היא דינמיקה של "הדיפה". אמא שמרחיקה את הילדה שלה והיא מרגישה מורחקת ומבודדת. רגשות הבידוד האלה ממשיכים גם כשהיא בוגרת.
קשה מאוד לתקן את החוויות הללו, שילדות לאימהות נרקיסיסטיות סוחבות איתן גם כשהן מבוגרות ומעבירות אותן למערכות יחסים בבגרות, כי אנחנו מדברים על תהליך שמשפיע על המוח יוצר עולם שלם של תפיסות על עצמי, על אנשים ועל העולם – סוג של עיוות קוגניטיבי. שינוי הדפוסים הללו, יתחיל בדרך כלל, עם מודעות והכרה בחוויית הילדות הזאת, וראייה אמיתית וכנה של היחסים בתוך המשפחה.
כשאני מתבוננת בתוצאות המחקר הזה, אני חושבת ש-9 המאפיינים של יחסים עם אימהות נרקיסיסטיות יכולים להתקיים בקומבינציות שונות וברמות שונות, ולאו דווקא לפי החלוקה כאן, ובהחלט לא רק 3 מהן אלא גם-וגם-וגם-וגם.
אני מזמינה אותך לבחון בעצמך מה מתוך התשע הללו היו ביחסים בבית שלך, ואיזה סגנון אישיות (מתוך 3 הסגנונות של חוויות הילדות שלעיל) אימצת לך כתוצאה מכך.

אלו הם תשעת המרכיבים של יחסים עם אימהות נרקיסיסטיות לפי ממצאי המאמר:​

ביטול, איפוס​

כוחנות​

הטלת בושה​

יצירת תלות של הבת באם​

האשמה בלתי פוסקת​

קנאה, תחרותיות והצגת תדמית זוהרת​

אלימות​

איומים​

דחייה​

ואם עולה בדעתך משהו נוסף, אני אשמח להוסיף כאן, לטובת כל הקוראות.
מקורות:
Dr. Todd Grande https://youtu.be/lPAZTF2mja8
מחקר:
Määttä, M., & Uusiautti, S. (2018). “My life felt like a cage without an exit” – narratives of childhood under the abuse of a narcissistic mother. Early Child Development and Care, 1–15. doi:10.1080/03004430.2018.1513924
כל האשכול ובעיקר -זה,אני עם פה פעור,
וואוו.
הגדרות ככ מדוייקות.
וחבל.
שאני (ולא רק, לצערי יש לי עוד אחים "שבויים") לא התודעתי לזה לפני 6 שנים.
מציל נפשות,רק לדעת ולהבין שזה באמת בעיה מוכחת ואת לא משוגעת . עוזר בהמון.
 

ברכלה

משתמש מקצוען
זה אמיתי! :(:cry:
ככה נראו חיי בילדות, נערות, בחרות ובתחילת חיי הנישואין...
היום אני אמא לילדים מדהימים ומנסה להיות האמא הכי טובה שיש
וזה קשה, קשה מאוד!
כי לא ראיתי מימי אמא...
אני ממציאה את האמהות מחדש... אצלי.

ולי היום אין הורים, התרחקתי כמעט הכי רחוק שניתן כדי שאוכל לבנות את חיי.
ואוו!!
גם אני ככה!!
ליבי איתך!
חזקי ואמצי!!!!
 

ברכלה

משתמש מקצוען
מכירה מקרוב מאוד !
גם אחרי שתתחתן בעז"ה הבחורה הנ"ל היא תרגיש כאילו יצאה מעבדות לחירות(נפשית).
לא תמיד זה עובר אחרי החתונה!!!
בוא נאמר
שלפי מה שאני יודעת
ההתעללות הנפשית של האמא ממשיכה יופי יופי אחרי החתונה!!!
ככה
שעד החתונה ואחריה
זה לא יעבור!!!
אלא אם היא תהיה מודעת לזה ותקבל תמיכה
 

1995

משתמש רשום
שמחה לראות שיש כאלו שנעזרו במאמרים
מעלה את יתר המאמרים לקריאה נוחה כאן באתר

נרקיסיזם זה שם תואר, מונח תיאורי – שאנחנו משתמשים בו לתיאור אישיות, המתאר את הדרך שבה האדם הזה מתייחס אל העולם, מתאר את הסגנון שלו, בדיוק כמו שמתארים מישהו כעקשן, מופנם או מוחצן.

אין הכוונה כאן לאבחן "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" אלא לדבר על מאפיינים וקווי-אופי שאנחנו קוראים להם נרקיסיסטיים (ובעיקר אתייחס כאן לנרקיסיזם-סמוי). "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" מתקיימת רק ב-1% מהאוכלוסייה ומה שמבדיל בינה לבין אישיות נרקיסיסטית הוא שאצל אדם עם "הפרעה" יש ליקוי תפקודי משמעותי או מצוקה סובייקטיבית. לעומת זאת, בעלי אישיות נרקיסיסטית יכולים להיות אנשים מאוד מוצלחים גם בעיני עצמם וגם בעיני הסביבה, ואין להם הפרעה תפקודית. לטענתה של ד"ר ראמני (Dr. Ramani), בעלי אישיות נרקיסיסטית מהווים כ- 50% מהאוכלוסייה. "המגיפה השקטה" – כך מכנים את התופעה הזאת של "נרקיסיזם-סמוי" בימים אלה.

מהם האפיונים של אישיות נרקיסיסטית:​

תחושת זכאות (מגיע לי)
נטייה לניצול אחרים,
גרנדיוזיות,
מניפולציות,
חוסר אמפטיה רגשית,
שטחיות,
יהירות,
חיפוש אחר הערצה ואחר תוקף,
רגישות גבוהה,
רגשות חלולים,
חוסר בטחון,
כעס, זעם
לעיתים גם אכזריות.
לפני שאנחנו ממשיכים בתיאור האישיות הנרקיסיסטית, חשוב לציין שאפיונים נרקיסיסטיים הם על רצף. הם באים לידי ביטוי ברמות שונות. לכולנו יש מידה מסוימת של התכונות הללו, וישנו טווח שהוא "בריא". באזור הבריא של הרצף יש תחושת ערך עצמי, בטחון עצמי, צורך להתחרות עם אחרים שמוביל לשאפתנות, צורך להוכיח ולהרשים שגורם להם להיות יזמים, לחלום בגדול, להיות פרודוקטיביים ובעלי תפקוד גבוה.

במאמר זה אני מתייחסת לאלו שנמצאים באזור "הלא-בריא" של הרצף.
כלומר אם נתייחס לסקאלה של 0 עד 10, הם יהיו ברמה של 7-10 בעוצמת התכונות הנרקיסיסטיות. ישנם סוגים שונים של טיפוסים נרקיסיסטיים ולמרות שיש הגדרות מאפיינות לכל טיפוס, יש ערבוב וחפיפה בין הסוגים, כמו גם ערבוב עם תכונות של אישיות גבולית, אנטי סוציאלית, פראנואידית והיסטריונית. בצד הקיצוני הגבוה של הרצף יהיה "הנרקיסיסט הממאיר", שהוא קרוב יותר לפסיכופט ומאופיין על-ידי התנהגות לא-מוסרית, אלימה וסדיסטית, וכמו שאמרתי, יכולה להיות חפיפה, והנרקיסיסט הסמוי יכול להיות גם ממאיר וההיפך.
עיקר המיקוד יהיה על "הנרקיסיסט הסמוי". הנרקיסיסט הסמוי נקרא גם "נרקיסיסט שברירי" או "הנרקיסיסט הפגיע". המאפיין המרכזי שלו הוא השימוש בטכניקות של פאסיב-אגרסיב (תוקפנות פאסיבית) שהיא למעשה שימוש במניפולציות כדי להשיג את מה שהוא רוצה.
אז בואו ונצלול יותר לעומק:
אנשים בעלי מאפיינים נרקיסיסטיים ברמה גבוהה, מרגישים מיוחדים ומוכנים לעשות כל דבר כמעט, כדי לקבל את מה שהם חושבים שזכותם. ובגלל שהם מיוחדים (ולא כמו כל אחד אחר), גם "מגיע להם".
הם יכולים להעמיד פנים, כאילו הם מתחשבים, אדיבים, נחמדים – אך הם ממוקדים ופועלים אך ורק כדי למלא את הצרכים שלהם והאינטרסים שלהם. מצד שני, הם מתעלמים, מקטינים ודורכים על הצרכים של אחרים. רבים מהם הם אומני ההסוואה (מה שנקרא נרקיסיסט סמוי).
הם מוכנים לשקר, לגנוב, לרמות, לעוות, לדרוך על כבודם של אנשים אחרים, להשפיל, לזלזל, להנמיך אנשים אחרים, להרוס אנשים מבחינה כלכלית וכיו"ב, כדי להשיג את מה שהם מרגישים שמגיע להם.
בכל הזדמנות הם רוצים להראות לעולם, להוכיח, עד כמה הם טובים ומדוע הם זכאים להכרה מיוחדת וליחס טוב יותר מאשר אנשים אחרים.
בעולם הפסיכולוגיה קוראים לזה The EE Factor
Exploitation – ניצול
Entitelment – זכאות (מגיע לי)
המפתח להבין את הנרקיסיסט הוא להבין שהם מרגישים באופן קבוע, בלתי יציבים וריקים מבפנים.
נרקיסיזם היא מילה נרדפת לחוסר-ביטחון בסיסי. הם יימנעו כמעט בכל מחיר מרגשות של פחד, עצב, בושה, אשמה ובדידות. מאחורי כל נרקיסיסט קיצוני קיים ילד שהתעללו בו, שהוזנח או שחווה "חסך רגשי" גדול, והוא סגר את העצב, הכאב והבושה ברמת הדחקה כזו שאינו יכול אפילו לזכור את זה.
עבור הנרקיסיסט, תדמית היא הכל.
אין לו מודעות עצמית, וזוהי חייבת להיות הנחת היסוד שלך כשאת ביחסים אתו. כילד פגוע הוא השקיע את כל הכוח שלו כדי לבנות הגנות, ואם תהייה פרצה בהגנות שלו הוא לא יחזיק מעמד. זוהי הסיבה שאינו יכול לקחת אחריות על שום דבר 'שלילי'. לכן גם לא יכול ליצור מערכת יחסים בריאה, כלומר, שני אנשים שמוכנים להיות פגיעים ולא מתעסקים במאבקי-כוחות כל הזמן. זה לא יכול לקרות עם הנרקיסיסט שהקטע שלו הוא כוח ושליטה. זאת גם הסיבה שהוא אינו משתנה ואינו מתפתח מבחינת מודעות אישית.
ישנם וריאציות שונות של נרקיסיסטים, אבל המכנה המשותף של כולם זה שהם מרגישים יותר טובים מאחרים, הם מעל "החוק" ואינם כפופים לחוקים שכל שהאנשים אחרים כפופים אליהם, הם חסרי יכולת אמפטית, ללא מצפון ומוסר (המטרה מקדשת את האמצעים) וזקוקים כל הזמן להזנה נרקיסיסטית מבחוץ (וישקיעו בלמצוא שותף (רומנטי או אחר) שיהיה מסוגל לספק הזנה יציבה וקבועה). הם מנוהלים על-ידי שתי אמונות:
העולם עויין
חייב להסתיר את חוסר הבטחון-העצמי (או בהפוך: להפגין בטחון עצמי מופרז)
הגרנדיוזיות של הנרקיסיסט והצורך שלו להיות מיוחד, הם מנגנוני הגנה על תחושת האני החלש שלו. הוא נואש לקבל כל הזמן מן העולם אישור ותוקף על הערך שלו.
כאשר האדם אינו יודע איך לאהוב את עצמו ולספק את הצרכים שלו, הוא מנסה כל הזמן למלא את "הבור" הזה באופן חיצוני. הוא מחפש תהילה כי החיים שלו הם חיפוש מתמשך וצורך להוכיח את הערך-עצמי (בדיוק ההיפך מהמסכה של בטחון עצמי מופרז שהוא משדר לעולם). החיים שלו זה העמדת פנים אחת גדולה, תמונה שהוא מצייר. נקודת המבט שלו היא צרה מאוד ומתמקדת ב-איך לחלץ מכל דבר הזנה נרקיסיסטית. בין אם זה תחביב, התנדבות, קריירה, יחסים – אין לו עניין בדבר עצמו (מקצוע, אנשים, תרומה לאחרים) אלא רק מה זה יכול לעשות בעבורי. וכדי להדגיש אומר זאת במילים אחרות:
הנרקיסיסט עושה כל דבר (!) כשיש לו מטרה אחת בראשו:
למשוך, להחזיק, להבטיח זרימה מתמדת של הזנה נרקיסיסטית של:
1) הערצה, תשומת-לב, הכרה, מחיאות כפיים, אישור. (ואפילו תשומת-לב שלילית, כי להיות נוכח הרבה יותר טוב מאשר שיתעלמו ממנו), ו/או
2) הזנה נרקיסיסטית סדיסטית שמעורבת עם כעס ושנאה כלפי מקור ההזנה (בגלל שהוא תלוי בה), ושנותנת לו תחושה של שליטה וכוח. תחושת השליטה והכוח מאוד מאוד ממכרת ועל כן יש כל הזמן הסלמה ברמת הרשעות.
בימים טובים הם נראים מאושרים, הם נפלאים, הם גרנדיוזיים. אבל בימים רעים, הפסאדה שלהם מתמוטטת במהירות ואנו רואים זעם לא פרופורציונלי, בושה ונקמנות.
בזוגיות, הנרקיסיסט מאוד מפתה. מצד אחד הוא קר מבחינה רגשית ואינו בעל יכולת אמפטית, אבל בני הזוג שלהם נמשכים אליהם כי הם כריזמטיים, צ'ארמרס, ומקרינים ביטחון עצמי. (שלושת ה- C: Charm, Carisma, Confidence). אלו הן תכונות כל כך ממכרות שהן מעוורות אותך מלראות את התכונות הנוספות, שנחשפות רק בהדרגה כמו: "מגיע לי", נקמנות, חוסר באמפטיה וכדו'.
הם מניפולטיביים מאוד, ובנוסף לזה שהם חסרי אמפטיה, הם משקרים לפי הצורך שלהם, הם לא עקביים, ואין להם שום בעיה לבגוד. מבחינתם, האחר אינו קיים, אינו נראה ואינו נשמע. הוא רק "שימושי". במילון שלהם לא קיים המושג "כבוד האדם" או "כבוד הזולת". חוסר הרגישות שלהם הוא מקור כוחם. הם אינם חווים רגשי אשמה והם חסינים מול סבל וכאב של הזולת. אכזבות מעוררות בהם כעס או טינה שמלווים בתאוות נקם.
בן הזוג, או בת הזוג של הנרקיסיסט נשארים ביחסים האלה בגלל שני דברים:
תקווה – שיום אחד זה יהיה טוב יותר אם אני אעבוד קשה (כי אני יודעת כמה מקסים הוא יכול להיות).
פחד – שאם אעזוב, אני אשאר לבד לתמיד.
כולנו פגיעים לקסם הנרקיסיסטי. ועוד יותר פגיעים הם אנשים שהיו בתוך מערכת משפחתית שבה הדפוס הנרקיסיסטי היה "נורמלי". למשל, הורים קרים, אוטוריטריים, מרוחקים, לא נותנים תוקף לרגשות ולצרכים של אנשים אחרים במשפחה, או מתעללים.
חוסר הבטחון שלנו, שנוצר במערכות משפחתיות כאלה, גורם לנו להיות פגיעים להיסחפות לתוך מערכת יחסים כזאת, ופחות מסוגלים לצאת מזה כאשר "מזג האוויר מתהפך": מקסם וכריזמה לחוסר-תיקוף והתעללות. אנחנו כל הזמן נותנים עוד צ'אנס ועוד צ'אנס – וזה בדיוק מה שמעצים את הנרקיסיסט.
כשאנחנו במערכת יחסים עם נרקיסיסט, אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים:
"הוא פשוט כזה"
"הוא לא באמת התכוון לזה"
"יש לו כוונות טובות"
"ככה הוא גדל, ככה היה אצלו בבית…"
"הוא זקוק לי…"
ומה שאנחנו עושים זה לתת לנרקיסיסט אישור להמשיך ולהיות כפי שהוא ואף להעצים את ההתנהגות הנצלנית, המניפולטיבית והיהירה.
האישיות הנרקיסיסטית חותרת תחת הבסיס של יחסים בריאים, שכוללים:
הדדיות, כבוד, חמלה, סבלנות, כנות אמיתית, ואמון.
אלו אינם אפשריים במערכת יחסים עם אדם שהוא נרקיסיסט.
דווקא במערכת יחסים קרובה, אינטימית, רואים את ההשפעה הגדולה ביותר של הנרקיסיסט.
קשה לחיות עם נרקיסיסט. את כל הזמן מרגישה שהאדם הזה לוקח ולוקח ולוקח.
הוא לא יודע לאהוב את עצמו או ליצור תחושת ערך-עצמי בלתי-תלויה, אז החיים שלו תלויים באחרים שיתנו לו את האהבה, הכבוד, הערכה והאישור למיוחדות שלה הוא זקוק.
הנרקיסיסט לעולם אינו מודה בשגיאותיו, הרפלקס שלו זה להאשים אותך.
הוא אינו יכול לקחת אחריות ולהכיר בשגיאות של עצמו. זה כואב מידי בשבילו, זה מעלה זיכרונות כואבים, זה מעלה את הבושה שהוא כל כך מנסה להדחיק.
הוא תמיד רואה את השגיאות של אחרים ואת החסרונות שלא אחרים.
זה נותן לו בוסט של הערכה עצמית. הוא חייב למצוא מה לא בסדר אצל אחרים כדי להרגיש טוב יותר. זה נותן לו תחושה של עליונות.
הנרקיסיסט, כל הזמן שופט ומבקר אחרים. הוא שונא באחרים בדיוק את התכונות שלו עצמו (שאינו מודע להן): הוא לא אוהב אנשים שמשוויצים, הוא לא אוהב אנשים ביקורתיים, והוא לא אוהב אנשים שיודעים הכל…
מערכת יחסים עם נרקיסיסט היא מערכת של "שטיפת-מוח" של "הקורבן" שלו, של חינוך מחדש.
הוא מכניס לקורבן רעיונות לראש ומשפיע על החשיבה שלו או שלה ועל תפיסת המציאות ותפיסת-העצמי שלה. הנרקיסיסטים הם המלך והמלכה של הגזלייטינג (מניפולציה פסיכולוגית שמטרתה שיבוש תפיסת המציאות של "הקורבן"). מערכת יחסים נרקיסיסטית היא מערכת יחסים רעילה המאופיינת על-ידי אלימות נפשית.
מהי אלימות נפשית?
אלימות נפשית זוהי התקפה שיטתית המופעלת על-ידי אדם קרוב, המתבצעת בעורמה, ללא השארת עקבות. זהו צרוף של הרבה פרטים, אירועים, מילים, נימת-קול, רמיזות, שכל אחד מהם בנפרד נראה בלתי מזיק אך הם מתלכדים יחד למכלול של תהליך אלים המכוון להרס נפשי וגופני.
כשאת חיה עם נרקיסיסט, לאט לאט את נעשית "עיוורת וחרשת" לחוסר האמפטיה שלו, לזעם שלו, להעלבות וההנמכה שהוא עושה לך. את פחות ופחות רואה את היהירות שלו, לא "קולטת" את השקרים, מתאימה עצמך לתחושת ה"זכאות" בכך שאת מסכימה שהוא תמיד יהיה במקום הראשון ואת תמיד במקום האחרון בסדר העדיפויות במשפחה, מתרגלת לעובדה שחשוב לו הרושם החיצוני מעל הכל, ואינך שמה לב שאת מפתחת "חוסר-בטחון" ביכולת שלך לקרוא את המציאות נכון, ולתפקד בעולם בלעדיו.
עם הזמן, את מפסיקה לתת להתעללות המילולית או לאלימות הרגשית ולמניפולציות, שמופנית כלפייך, תשומת לב.
אמנם את "שומעת" את מה שהוא אומר, אבל אפילו כבר לא מתרגזת ונותנת לזה לעבור מתחת לרדאר.
זה כאילו עובר לך מאוזן לאוזן ואת עוברת הלאה, ללא "זעזועים" מיותרים במערכת היחסים,
כי את רוצה שקט. אבל האמת היא שזה לא ממש "עובר מאוזן לאוזן".
את עוברת התעללות פסיכולוגית והגוף שלך מרגיש את זה, והנפש שלך נגמרת מזה,
ורק המסכה שלך נשארת כאילו כלום לא קרה. לעיתים, וזה יכול לקחת הרבה שנים,
חלק מבנות הזוג במערכת יחסים נרקיסיסטית, תגענה למצב של "לא יכולה יותר" ואז מתרחשת אצלן 'התעוררות'.
הגרוע ביותר הוא, שהמילים המעליבות שלו, הדריסה של הבטחון העצמי שלך, הופכים להיות בהדרגה "הדיבור הפנימי שלך". ומהר מאוד המנטרה החדשה שלך הופכת להיות "אני לא מספיק טובה".
אם הגעת ממשפחה שבה אחד ההורים הוא נרקיסיסט, את כבר באה עם מורשת:
לא סומכת על האינסטינקטים הפנימיים שלך, לא בוטחת עד הסוף ביחסים קרובים,
לא סומכת על היכולת שלך (שנים של הנמכה והקטנה עשו את שלהם, וחוסר נראות ותיקוף עשו את שלהם).
בקיצור, אחת הבעיות הקשות של אדם שחי עם נרקיסיסט זה חוסר אמון בעצמי ובלבול.
את מתחילה להטיל ספק בעצמך ובתפיסת המציאות שלך.
יכול לקחת לך חיים שלמים להבחין שאת בתוך מערכת יחסים עם נרקיסיסט.
חלקם כל כך מתוחכמים שאת יכולה לחיות איתם עשרות שנים, או לגדול עם הורה נרקיסיסט ולא לראות את זה. את יכולה להרגיש שמשהו לא בסדר, אבל אף אחד אחר לא רואה את זה, וזה מרגיש לך עוד יותר שאת "משתגעת", כי רק את רואה את הצד הזה שלו. (בחוץ, הוא יודע להסתיר את זה מצוין). הנזק שנגרם לך הוא נזק מצטבר. יש משמעות לכמות הזמן שאדם נחשף להתעללות. ככל שאדם נחשף יותר זמן כך האפקט שלה יותר מזיק.
בעבודה, בוס נרקיסיסטי הוא דיקטטור חסר-בטחון. מקומות עבודה כאלה נשלטים על-ידי פחד, על-ידי תחלופה גבוהה של עובדים, נקמנות והתעללות, רמאות וערמומיות, חוסר ערכים של יושר ויושרה.

"נרקיסיסט-סמוי" – מודל מתקדם של נרקיסיסט​

מבחינת אפיוני האישיות, בשונה מהנרקיסיסט הגלוי שמה שאתה רואה זה מה שיש ולכן הוא פחות מבלבל את הקורבן, הנרקיסיסט הסמוי (שנקרא גם הנרקיסיסט הפגיע) נע כל הזמן בין שתי פאזות של אישיות:
האישיות הגרנדייוזית מצד אחד,
והאישיות הפגיעה מצד שני.
זוהי הסיבה שהוא כל כך מבלבל ומצליח להסתיר את המאפיינים הנרקיסיסטיים שלו.
הנשק שלו זה הסודיות והתחפושת, ובגלל שאינו ישיר הוא חייב להשתמש במניפולציות כדי להשיג את מה שהוא רוצה להשיג.
אם הנרקיסיסט הגלוי הוא זאב שנראה כמו זאב, אז הנרקיסיסט הסמוי הוא זאב בעור של כבשה.
כשאת רואה "זאב" את יכולה לברוח מבעוד מועד.
אבל אם הזאב נראה כמו כבשה נחמדה – את מנסה ללטף אותו,
והוא נראה לך כל כך מתוק ומרשים, עד שאת כל כך בפנים וכבר קשה מאוד לצאת.
האנשים האלה יכולים להיראות, ואף באמת להיות, מאוד פגיעים, יש להם תנודות במצב-הרוח, כן ניתן לראות אותם נכשלים, הם כן יבקשו סליחה ויתנצלו, הם אפילו יכולים לבכות… אך אחרי זה תמיד ינסו לחזור לעמדה של החזקת הכוח.
הכוח הוא המוטיבציה שלהם, סביב זה בנויה האישיות שלהם.
הפגיעות שלהם היא טקטיקה מאוד מניפולטיבית כדי לקבל את כל תשומת-הלב לעצמם,
או לגרום לך לתפוס אותו כפגיע/שברירי, להראות לך שהוא צריך אותך, לגרום לך לסלוח שוב ושוב,
לגרום לך לתת עוד צ'אנס, לחמול ולתמוך וללטף, ובאותו זמן להרגיש "אשמה" (שזה מאוד משרת אותו).
השבריריות הזאת כל כך מטעה וכל כך מבלבלת, שלמרות שאת עוברת התעללות פסיכולוגית את אומרת לעצמך: "זה לא יכול להיות שהוא נרקיסיסט".
המצב הזה של מעברים בין גרנדיוזיות לבין פגיעות גורם לכך שאינך יודעת "עם מי אני מתעסקת היום, הרשע או האדיב?" איזה גרסה שלו תכנס היום הביתה?" בימים הגרנדיוזיים שלו, שעם הזמן הולכים ופוחתים, הוא יכול להיות ממש כיפי, צ'ארמר, אוהב (לכאורה) ומשקיע. וזה מאוד מאוד מאוד מבלבל אותך.
הם עושים דברים "מתחת לראדר".
את מרגישה שיש כאן משהו לא בסדר אבל לא צליחה לשים את האצבע על משהו מסוים.
אין "הוכחות". צריך להכיר את האדם הזה משך זמן לא קצר כדי לראות מעבר לאשליה של הפסאדה שהוא מחזיק. כי חשוב לו מאוד הרושם החיצוני, הוא נראה לכאורה נדיב, אדיב, נחמד, מקשיב, חכם, צ'ארמר, בחור טוב, מצליח, שנון, חבר טוב, יאדה יאדה יאדה…
אין שום דבר הדדי ביחסים עם נרקיסיסט.
הכל מבוסס על דינמיקה של שולט-נשלט, רודף-נרדף, עליון-נחות, צודק-אשם.
הנרקיסיסט אינו מעוניין באני האמיתי שלך. אם אינו יכול לשלוט בך, אין לך שום משמעות בעבורו.
הוא "משתמש" בך למילוי הצרכים הפסיכולוגיים שלו. את אובייקט בעבורו. החיים שלך אתו הם סוג של 'שבי'.
זה לא שהוא בכלל מודע לכל זה. לרוב, בגלל שנרקיסיסט לא יודה בחיים שיש לו בעיה, ובגלל שהוא חושב שהוא כזה נפלא ונהדר, הוא חסר מודעות לחלוטין לטכניקות שלו של שליטה, השפלה והנמכה. הוא "בחור טוב" ואצלך משהו לא בסדר. (אם את באה אליו בטענות אז את "לא שפויה").
הנשק שלו הוא שילוב של שני דברים: לבלבל אותך ולגרום לך להרגיש כל הזמן רגשי אשמה.
לפי sam Vaknin, בת-הזוג של הנרקיסיסט ממלאה בשבילו 3 פונקציות (של הזנה):

הערצה – הוא צריך שתראי בו כ'גורו' שלך. בעל סמכות, חכם, אבא, מורה, מישהו מעלייך שאת מעריצה.

חבר למשחק – הוא צריך מישהו להשתעשע אתו, גם חבר למשחק וגם מישהו להשתעשע בו כמו צעצוע שאפשר לשבור, להרוס, להתעלל.
אמא – מצפה שתאהבי אותו ללא תנאי ובלי קשר להתנהגות שלו. גם אם מתנהג לא-יפה תמשיכי לאהוב אותו באותה אינטנסיביות ובאותה רמת מחויבות, כמו אמא.

ועם כל מה שאת מספקת לו, עם הזמן הוא מתחיל "לשנוא" אותך. הוא מפתח טינה וכעס כי הוא תלוי בך.

איך זה נראה לחיות עם נרקיסיסט-סמוי:​

"הורס שמחות" – להרוס לך כל פגישה או אירוע שיש לו משמעות עבורך​

למשל, ימי הולדת הם תמיד נוראיים בשבילך, ימי חג, אירוח אנשים, או כל מעמד שחשוב לך.
נרקיסיסט-גלוי יכול להתפרץ עלייך, לקרוא לך בשמות גנאי. אבל נרקיסיסט-סמוי, בסוף יום-ההולדת את מוצאת עצמך בוכה מבלי שתדעי מדוע. ואותו כנ"ל בחגים ובימים מיוחדים אחרים.
הוא נתן לך מתנה, עשה עבורך מסיבה ואמר דברים נחמדים, ובסוף בדרך כלשהי את הופכת להיות "אשמה" במשהו: לא הערכת מספיק את ההשקעה, אי אפשר לרצות אותך… ואת אומרת לעצמך "אני לא יודעת. אולי אני יותר מידי רגישה". והגרוע הוא שאת לא יודעת מדוע את מרגישה נורא כשהוא בסביבה.
מה הוא עשה? האם הוא צרח עלייך? האם הוא בייש אותך? האם הוא התנהג לא יפה לאורחים שלך? לא.
אז אין לך הוכחות וזה מאוד מבלבל. אולי זה בכלל אני שלא בסדר?
הדברים שהוא עושה או אומר הם כל כך סמויים, כמו זרם עדין מתחת לפני השטח במבט, באמירה צינית בשקט, בהבעת פנים של חוסר עניין, או של בוז או ביקורת.
למשל, יכול להיות שכשהוא נותן לך מתנה, זה מגיע עם סוג של "נאום" עד כמה הוא התאמץ למצוא את המתנה הזאת, וגורם לך להרגיש שאת עכשיו צריכה להיות כל כך אסירת-תודה, שלא משנה מה תעשי, אין לך תגובה הולמת לגודל המחווה, או שאת עכשיו "חייבת לו" בגדול, עד שאת כבר לא רוצה לקבל ממנו מתנות.
או שרגע לפני שהאורחים באים, או רגע לפני שיוצאים מהבית הוא מוצא סיבה לריב איתך ולקלקל את מצב הרוח וליצור ביניכם מרחק, מה שמקלקל לך את כל האירוע.
מדוע הוא עושה זאת? מדוע הוא "הורס שמחות"? כי הוא מקנא. הוא לא יודע לשמוח. אין לו בתוכו את הצ'יפ של השמחה. מאחר והוא לא חווה שמחה, והוא מקנא כשאנשים אחרים שמחים, הוא רוצה לקלקל להם!

גורם לך להרגיש אחראית על הרגשות שלו​

זוהי אשמתך שהוא לא מאושר, זוהי אשמתך שהוא כועס, זוהי אשמתך שלא טוב לו.
הוא גורם לך להרגיש תמיד משא-כבד של אשמה ואחריות.
כשאת במצוקה או במצב-רוח רע, איכשהו הוא מסובב את תשומת-הלב אליו.
והוא עושה זאת בדרך שאת בכלל לא שמה לב שזה קורה, ופתאום את מתחילה לדאוג למצב-הרוח שלו, והוא מקבל את תשומת-הלב שלך, בזמן שאת זו שבעצם צריכה את התמיכה.

מסרים סותרים​

מסרים סותרים הם התעללות.
הם כל כך מבלבלים ומערערים את היציבות ואת הביטחון שלך.
הוא יכול, מצד אחד, לתת לך מחמאות, ומצד שני, מיד אחרי זה מסרים מקטינים, וחוסר תוקף לרגשות שלך.
הוא יכול להשקיע ולהכין לך מסיבת הפתעה אבל להעביר לך מסר שלא מגיע לך ואת לא שווה את זה.
המסר הכפול לוקח אותך כל הזמן קדימה ואחורה: הוא אומר "אני אוהב אותך" ברגע שאת מתרחקת ממנו, ומיד אחרי שאת מתרצה – "את בלתי נסבלת/את מטורפת/סתומה וכדו'". כשאת מנסה "למרוד" ולעשות משהו שלא מוצא-חן בעיניו, הוא יכול לאיים "את תשלמי על זה, זה יעלה לך ביוקר". מצד אחד – "אף אחד לא יאהב אותך כמוני", "את הדבר הכי חשוב בשבילי" ומצד שני: "תסתכלי על עצמך, אני מרחם עלייך. את צריכה טיפול. את לא בריאה. אולי נעשה לך אשפוז בכפייה".
הוא כל הזמן אומר לך דבר והיפוכו מה שמכניס אותך למלכוד Double Bind. אם תעשי את הדבר, זה לא יהיה טוב, ואם תעשי את ההפוך לו, זה גם לא יהיה טוב.
במערכת יחסים עם נרקיסיסט-סמוי לא הכל רע. כל הזמן את נעה בין ימים "רעים" לבין ימים "טובים" (שבהם את מגלה מחדש את הקסם שלו). זה מאוד מאוד מבלבל. עם הזמן הימים הטובים הולכים ופוחתים והתקופות הרעות הולכות וגדלות. אבל את נאחזת ברצון לזכות לעוד מהטוב, בתקווה שהוא יחזור להיות הגבר המקסים שהתאהבת בו.
והתקווה הזאת היא הדבר הכי הרסני בשבילך. היא גורמת לך כל הזמן להתאמץ להיות בצד הטוב שלו, מה שהופך אותך להיות "מרצה", ל"אובייקט" למילוי הצרכים שלו, ולאובייקט גם בינך לבין עצמך.
כי את שוכחת בכלל מי את ומהם הצרכים שלך.
לסעיף זה של מסרים סותרים כתבתי מאמר נפרד העומד בפני עצמו. לקריאה לחצי כאן.

טיפול בשתיקה​

הוא, לעיתים קרובות עושה לך "טיפול בשתיקה". שתיקה רועמת, התעלמות, שיכולה להיות מלווה בפרצוף חמוץ. זהו מנגנון הענשה. זה משגע אותך. זה גורם לך כל הזמן ללכת עם השאלה "מה עשיתי? האם אמרתי משהו שפגע בו? האם עשיתי משהו שהרגיז אותו?" וזה משגע. כי שצועקים, אז ברור מה עשית. בשתיקה, זה מטריף.
בעיקר מפני שאינך יודעת מהו הטריגר שהפעיל את "העונש", אף פעם אינך יכולה לצפות מתי זה יקרה או מתי זה יסתיים.
לפעמים זה יעבור לו תוך כמה שעות, לפעמים תוך כמה ימים ולפעמים זה יכול לקחת שבועות.
ותמיד את זאת שצריכה לנסות לפייס, להתרפס, לבקש סליחה ולהתנצל (על משהו שבכלל אינך צריכה להתנצל), רק משום שאינך יכולה לשאת יותר את השתיקה ורוצה שיחזור להתייחס אלייך.
כאשר את מקבלת "טיפול בשתיקה" זה מרגיש שאינך חשובה, את לא מקבלת תוקף לרגשות או לדעות שלך, ובזמן השתיקה הוא גם לא משתף אתך פעולה לטובת דברים יותר חשובים מאשר הריב שלכם, כמו הילדים, נושאים כסף, או נושאי המשפחה השונים – אין אפשרות לעבודת-צוות ואת עושה דברים לבד.
בנוסף לכך, יש לו דרכים להתרחק ממך ולהתעלם ממך, בצורה לכאורה לגיטימית, ולהעניש אותך.
למשל, שהוא יוצא לעבוד בגינה בדיוק כשאת רוצה לדבר.
הוא יוצא מהבית לשעה וחוזר אחרי 5 שעות, בדיוק בזמן של כל הלחץ בבית הוא נעלם.

גורם לכך שלא תבקשי ממנו לעשות שום-דבר​

אם הוא עוזר לך בבית הוא כל הזמן מעיר הערות ומעביר עלייך ביקורת כך שאת כבר לא רוצה את עזרתו ומעדיפה שילך.
אם הוא הלך לקניות בסופר הוא תמיד יקנה מה שלא צריך וישכח לקנות את מה שצריך, עד שכבר תעדיפי ללכת בעצמך.
כל דבר שאת עושה זה ממש "קל" ו/או "כלום" וכל דבר שהוא עושה זה "קשה" ו/או "ראוי להערכה" וצריך לקבל תמורה מיוחדת של תשומת-לב, הוקרה, מחמאות וכו'.
"אפשר לחשוב מה כבר עשית! זה לא שאת מכבסת ביד, את בסה"כ שמה דברים במכונת הכביסה!",
"מה את עושה סיפור מהכלים, בסה"כ לשים במדיח".
בקיצור, בכל פעם שאת צריכה לבקש ממנו לעשות משהו בבית או עבורך, המחיר כל כך יקר, שאת מעדיפה לא לבקש ממנו שום-דבר.

מקפיד להנמיך אותך כל הזמן​

הוא מעיר מן הערות קטנות שאף אחד אחר לא שומע אבל לוחצות לך על נקודות כואבות.
הוא יודע מהם הדברים שמשפיעים עלייך, כך שהוא עושה כל מיני מניפולציות עדינות כאמצעי לשליטה או דרך שתיקה (פאסיב-אגרסיב). הוא יכול להנמיך את המשפחה שלך ולהעיר עליהם הערות של בוז וזלזול, גם כאשר זה לא ממש נכון, כי הוא רוצה לומר שכל מה שיש לך זה בזכותו.
אף שהוא יכול להשוויץ באשתו החכמה והמשכילה, באותה נשימה הוא יכול להגיד לך שעם כל התארים שלך וכל הלימודים שלך אין לך שום חכמת חיים ובלעדיו לא היית מסתדרת…
ההנמכה שלו נעשית הן על-ידי הערות ציניות, הן באמצעות ביקורת בלתי-פוסקת, וגם באמצעות הבעות פנים ושפת הגוף.
כמו שכבר הזכרתי, לעולם אינך מספיק טובה.
אם את מצליחה או מקבלת מחמאות או בעלת הישגים בעולם החיצוני, הוא לא יכול לסבול שתצמחי ותגדלי יותר מידי וידאג שתחזרי "לגודל הטבעי" שלך. הוא מאויים מן ההצלחות שלך. את צריכה להיות פחות ממנו. בדרך-כלל את משתפת פעולה עם זה ומקפידה לא לאיים על הגדולה שלו ועל המקום הראשון שלו.
הוא מקפיד להעביר לך, באופן חוזר ונשנה את המסר ש"את פגומה": "את לא יכולה להתמודד עם דברים", "אינך יציבה מבחינה נפשית", "אף אחד לא אוהבת אותך באמת, הם משקרים לך", "את צריכה לעבוד על ה…. שלך", "את ילדותית", "את ברת מזל שאני מקבל אותך כמו שאת", "את לא נשית ו/או מושכת מספיק", "את לא מלומדת מספיק או לא מבינה כלום מהחיים שלך", ועוד ועוד. בדרך הזו הוא מצליח, על-ידי טפטוף מתמיד של "רעל" להוריד לך את הביטחון העצמי.

לא לוקח אחריות על הפעולות שלו ותמיד חייב להיות צודק​

מה שלא יקרה, תמיד הוא הופך את הדברים חזרה אלייך – משהו לא בסדר אצלך.
תמיד הוא גורם לך להרגיש שמשהו לא בסדר אצלך ואת מרגישה מבולבלת. אל תתייחסי לזה בקלות ראש. זוהי אלימות כלפי הנשמה שלך.
איך זה נעשה?
מה שכל כך פוגע זה שתמיד יש אלמנט של אמת בדברים של הנרקיסיסט כאשר הוא"זורק עלייך" את האשמה. כך שמיד את מתחברת לזה. הבטן שלך מתכווצת ואומרת לך שזה בכלל לא נכון, אבל הראש שלך עבר שטיפת מוח. והוא עוד אומר "לך "תבדקי את עצמך".
או למשל, הוא אומר לך ברגע האחרון שהוא נוסע לכנס לחו"ל בעוד יומיים, או שהוא קם בשבת בבוקר ומודיע לך שהוא יוצא לים להפליג עם חברים. וכשאת מגיבה בהפתעה ואומרת שלא עדכן אותך על זה או לא התייעץ אתך ואת בכלל חשבת שתעשו משהו משפחתי יחד השבת, הוא יגער בך וישכנע אותך שאמר לך כבר לפני שלושה שבועות ואת לא זוכרת.
והוא יגיד לך את זה בכזה ביטחון, שאף שאת יודעת שלא היה ולא נברא את מפקפקת בעצמך.
והתסריט הזה חוזר על עצמו בווריאציות שונות שאת כבר לא סומכת על הזיכרון שלך,
מטילה ספק בתפיסת המציאות שלך
ולא מתעורר אצלך החשד שאולי הוא משקר בקשר לנסיעה ויש לו מטרות אחרות.
ואת הופכת להיות נורא מבולבלת כי "את אף פעם לא מקשיבה"
או "את אף פעם לא זוכרת מה שאני אומר לך"
או "את אף פעם לא עושה מה שאני מבקש"…
עד שאת מתחילה להאמין בזה שאת סוג של "מרחפת" או חס וחלילה "קשת-תפיסה" או באמת לא-קשובה אליו, או משהו דומה. כאן המקום להדגיש את עניין השקרים. תזכרי שהוא משקר בקלות ובלי להניד עפעף. "מעולם לא אמרתי דבר כזה". "אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה". או כשהוא אומר "את אמרת לי ש…" על משהו שמעולם לא אמרת. או "אני לא זוכר שמשהו כזה קרה".
מדוע זה עובד לו? איך הוא מצליח לצאת ככה מדברים?
כי אנחנו בני אדם, ואנחנו שוכחים דברים. את שוכחת דברים כמו כל אחד אחר. וכשהוא אומר לך שאת שכחת משהו שאמר, או אירוע שהיה, זה דבר שאת יכולה להאמין בו. או כשהוא אומר "אני לא זוכר שמשהו כזה קרה", זה גורם לך להטיל ספק בזיכרון שלך.
הוא חייב להיות צודק. תמיד. והוא גם רוצה שתודי בזה שהוא צודק.
אם אינך מסכימה לאשר לו שהוא צודק, הוא יתיש אותך בהסברים ובהטפות מוסר, או האשמות עד שכבר תהיי מוכנה להודות בכל דבר. אחת הטכניקות להתיש אותך ולהודות שהוא צודק או שאת "לא-בסדר" היא "הנאום". הוא יכול להחזיק אותך בחדר ולנאום. יש כאלה שיכולים לנאום כמה שעות. "אני מרגישה בשבי, עד שאני לא אודה במה שהוא רוצה שאודה הוא לא מרפה. בסוף אני מודה, כי אני לא יכולה לעמוד בזה יותר ורק רוצה שיעזוב אותי". אמנם, זהו תיאור קצת קיצוני אבל בכלל לא נדיר. יש לו יכולת לחזור על עצמו שוב ושוב עד שהוא השתכנע שהמסר שלו עבר או עד שהוא מתיש אותך. והנאומים האלה הם בעיקר נאומי תוכחה וחבטות (נפשיות).

המילים לא תואמות את ההתנהגות​

נרקיסיסט-גלוי לעולם לא מתנצל. אבל נרקיסיסט-סמוי יכול להיות מאוד טוב בהתנצלויות.
הוא יודע להגיד את המילים הנכונות, ואפילו לשנות התנהגות לכמה ימים – אבל לאורך זמן, שום דבר לא משתנה.
זה משאיר את "הקורבן" כל הזמן "בתקווה" שהדברים ישתפרו.
כפי שכבר ציינתי, זוהי תקווה מרעילה, כי את עובדת מאוד קשה עבור התקווה הזאת לאהבה.
הרבה פעמים הוא ישבח אותך בפני אנשים אחרים. כי זה גורם לו להיראות טוב.
בתוכך, כשהוא מדבר בשבחך, את מרגישה כאילו הוא תוקע בך סכינים.
את לא יכולה להסביר למה את מרגישה רע כשהוא אומר עלייך דברים נחמדים.
זה עוד אחד הדברים שנורא מבלבלים אותך.
אפשר לומר עליו שהוא רכלן. אוהב לדבר ולספר על העניינים הפרטיים של אנשים אחרים.
בפניהם של אנשים אחרים הוא מאוד מאוד נחמד, אבל בדרך הביתה, הוא ירכל ויגיד דברים רעים על כל האנשים. נו טוב, הוא צריך תמיד להרגיש טוב ולהגיש "יותר" מאחרים.
הוא יכול להגיד "אני שונא דרמה" אבל הוא מלך הדרמה.
אלא שהוא יוצר דרמה בצורה מאוד עדינה ומתוחכמת,
כך שאף אחד לא שם לב שהוא התחיל את זה, כולל את.
הוא עושה מניפולציות ופרובוקציות כדי להוציא ממך תגובת-יתר אמוציונלית.
ברגע שהגבת, נשאבת לתוך הדרמה שלו.
הוא גורם לך להיות זהירה וללכת על ביצים,
להיות זהירה במה שאת אומרת לידו ומה את עושה כי הוא "הר-געש" שיכול להתפרץ בכל רגע,
ואת אף פעם לא יכולה לצפות את זה, כי ההתפרצות יכולה לקרות דווקא כשאת בכלל בלי הגנות והכל נראה לך על מי מנוחות.
הרבה פעמים, את יכולה להרגיש את הזעם או הכעס שלו כלוא בפנים. ואת שואלת אותו: "הכל בסדר?" והוא יגיד לך "הכל בסדר, פשוט עייף". או את שואלת: "אתה כועס?" והוא עונה "לא, אני לא כועס" בשעה שברור שהוא כועס. וזה עוד אחד הדברים שגורם לך לא לסמוך על התחושות שלך.

הוא "מחנך" אותך​

אצל הנרקיסיסט את מקבלת חינוך התנהגותי. את לומדת, שכדי לקבל אהבה ולשמור על האהבה שלו, את חייבת להיות מושלמת. ואם את לא רוצה להרגיז אותו את חייבת להאזין לו, לאהוב אותו, לעשות מה שהוא אומר או מבקש – וככה זה היה עם ההורים שלך בוודאי, וככה את מתנהגת כדי לקבל אהבה בזוגיות.
בתחילת הזוגיות, הוא מחמיא לך על-ידי כך שהוא משווה אותך לנשים אחרות:
"את לא כמו זאת, היא אף פעם לא…,
"היא הייתה עושה עניין מכל דבר קטן",
או "אני לא יכול לסבול את אשתו של איציק. היא כל כך דעתנית והיא חושבת שהיא יודעת הכל/קולנית/מתווכחת… אני לא הייתי יכול לחיות איתה".
או "את יותר מידי רגישה, את צריכה לבטל את דגנית הרגישה"
מה שזה עושה לך, שאת חושבת:
"או, אני לעולם לא אעשה לו ככה" או "אני צריכה להקשיב לו, זה נורא חשוב לו",
"הוא לא יאהב אותי אם אהייה דעתנית הוא אוהב אישה שקטה וותרנית"
"אסור להתפרץ עליו בצעקות", "הוא לא אוהב אישה אגרסיבית/אסרטיבית".
"סוף סוף מצאתי גבר רגיש שמדבר על הרגשות שלו, הוא כנה, הוא משתף, הוא לא בעניין אגו".
"טוב, אולי אני באמת מאוד רגישה (או כל דבר אחר). אסור לי להראות את החלק הזה שלי".
אבל האמת היא שהוא "עובד" עלייך ועל הלב הרגיש שלך.
דווקא הבחורות הטובות הן אלו שתהיינה מעורבות עם נרקיסיסט-סמוי.
בדרך מאוד מניפולטיבית הוא 'קובע חוקים' שאת צריכה להתנהל לפיהם.
את, בשביל שיאהב אותך או כדי לשמור על שקט ושלום-בית ושיהיה שמח,
מאוד משתדלת לעמוד בחוקים האלה, לעמוד בסטנדרטים של אישה טובה (לפי הציפיות שלו) ולג'נגל.
אבל לא משנה מה תעשי הוא כל הזמן "מזיז את לוח המטרה", כלומר יציב דרישות וקריטריונים חדשים,
יעלה את הרף, ולעולם לא תוכלי להיות 'בסדר'. הסיבה שהוא עושה את זה, היא כדי לגרום לך להרגיש לא בטוחה, ולעולם אינך יודעת היכן את עומדת. כל הזמן את צריכה לעמוד על המשמר, להיות עירנית. זה כמובן מאוד מעייף.

הוא שואב אותך למעגל שיחה הזוי ולא-קשור לכלום, ומנגח אותך​

שיחה עם נרקיסיסט אף פעם איננה ישירה ופשוטה. תמיד יש רבדים נוספים לכל מסר, תמיד יש איזה מניפולציה. למשל, הנרקיסיסט משתמש במילים ובביטויים שמרמזים שיש לך בעיה. הוא אומר דברים בצורה כזאת שיש בהם קביעה שאת משהו (מגזימה, כועסת, מסלפת וכדו'). כלי הנשק שלו הם: אשמה, בושה וגינוי. בצורה כזו הוא מכניס אותך למגננה. כאשר את בעמדה הגנתית, באופן עקיף, את מודה בעובדה שבכלל לא קרתה או מודה במשהו שלא עשית.
הנה דוגמא איך הדינמיקה הזאת עובדת:
"את מגזימה בתגובה שלך".
"אני מגזימה בתגובה בגלל שאתה…".
העניין הוא שבכלל לא הגזמת בתגובה ובכל זאת הודית שאת מגזימה בתגובה.
או דוגמא נוספת, הוא שואל אותך: "מדוע את כל כך חסרת-ביטחון?" (או כל קביעה אחרת).
ככה הוא למעשה רומז שאת הדבר הזה שהוא אמר, ואת נכנסת להתגוננות שאת בכלל לא כזאת…
או שהוא אומר: "מדוע את ממשיכה להעלות את הנושא הזה, זה כבר נגמר!"
את יודעת שהנושא לא נגמר וממשיך להתקיים, אבל הוא גורם לך לרגיש שאת אשמה בכך שהנושא עולה שוב, ושזה כבר נפתר ושאת לא עוזבת אותו או חופרת במשהו שכבר סגור.
לפעמים את שואלת אותו שאלה תמימה על משהו שהוא עשה או אמר, או שאת מטילה ספק במשהו שהוא אומר, הוא נכנס אתך לשיחה מהגיהינום. שיחה שמתחילה מהערה שאמרת, או שאלה ששאלת, והופכת לנאום ולהתקפה אישית שמטילה ספק באישיות שלך, במה שאת אומרת, בחברים שלך, במשפחה שלך… והוא לא מרפה, וסובב וסובב שוב ושוב עד שהוא מחליט שזה מספיק לו.
ומיד אחרי זה, הוא ממשיך כאילו כלום לא-קרה, ובואי נמשיך מהיכן שהיינו קודם.
הוא עשה משהו לא ראוי כלפייך ואת מגיבה בכעס או בכי. ומדובר על משהו שהוא חשוב ומרכזי. (זה יכולה להיות בגידה, או החלטה כספית משמעותית, או פעולה שפוגעת במוניטין שלך בעבודה וכדו'). הוא יגיד: "את עושה מכל דבר קטן עניין גדול", או "כל דבר נוגע בך". הוא רומז על תפיסת מציאות לא נכונה, שלך. המטרה שלו שזה יגרום לך לסגת ולעזוב את הנושא הזה.
או שכשאת שואלת או אומרת משהו על מה שעשה הוא 'זורק' עלייך את ההצהרות הכלליות, כמו:
"אוי, את יותר מידי רגישה",
"את לא יודעת לקבל בדיחה" (על חשבונך כמובן),
"אי אפשר לרצות אותך",
"וואו, את קטנונית!",
אה, אז עכשיו את המושלמת",
"את לא רואה את עצמך",
"זה רק חוסר הביטחון שלך",
"לא, זוהי איננה הבעיה, את הבעיה!",
"את משתגעת לגמרי. את יודעת שאת משתגעת, נכון?"
"איזה חבל, אם רק היית מסכימה לטפל בעצמך",
"שום דבר פה לא שלך, אין לך כלום",
"את הבאת אותי למצב הזה",
"אם רק תקשיבי לי, הכל ייראה אחרת",
"את בלתי נסבלת"
"את לא מבינה כלום מהחיים שלך",
"את מתישה",
"מדוע את כל כך שלילית?" (זהו ניסיון לשכנע אותך שיש משהו לא נכון באיך שאת תופסת את המציאות),
"אז מה, מעכשיו זה יהיה ככה, תתחילי לצאת לבד?" (בגלל שהחלטת לצאת לבילוי עם חברות, פעם אחת, הוא כבר עושה הכללה, מדבר טון מאיים, ובונה את המשפט בצורה מאיימת, כאילו אומר לך "את תשלמי על זה").
"את באמת חושבת שזה הזמן לדבר על הדברים האלה?" (זה ניסיון להוריד אותך מהנושא שלא נוח לו לדבר עליו. הוא בעצם אומר "אני לא רוצה לדבר על זה, ולא ארצה גם בעתיד. אל תציקי לי עם זה").
חשוב לזכור שאין דבר כזה "תקשורת כנה" עם נרקיסיסט. הוא משתמש לרעה בשפה, הוא מעוות את המציאות, הדברים שהוא מדבר עליהם הם "מסך עשן" לכוונות האמיתיות שלו. בשיחה עם נרקיסיסט אין נקודה Point. העניין בשיחה הוא בלבול, כאוס, שלא תהייה נקודה. זוהי "כאילו-קומוניקציה". הוא לא בעניין להבהיר עמדה או לתקשר. זוהי תקשורת שמשגעת אותך. את באה עם הכנות שלך לשיחה, עם האמפטיה שלך ועם כוונות טובות ואת שופכת את הכוונות שלך לתוך "בור שחור". לעולם לא תגיעי לנקודה שבה תרגישי "או, סוף סוף הוא שמע אותי. הצלחתי להעביר את הנקודה שלי". מה כן קורה בשיחות אתו? כמעט בכל השיחות הוא איכשהו מצליח להעביר לך את המסרים: "אני יותר טוב ממך", "אני נעלה ממך ומכל אחד אחר", את צריכה לפחד לאבד אותי".
עדות לגבי הסחה של שיחה:
הוא אף פעם לא מגיב לעניין. או שמחזיר אלי את מה שאמרתי, או מוצא משהו אחר לשלוף ולוקח את זה למקומות אחרים.
עדות על "סלט מילים":
מהתחלת הקשר הייתי אומרת לו: אני מרגישה שאתה עושה לי סלט בראש. הכל מתערבב בי. הכל מפוזר אצלך. אין קשר בין הדברים.
עדות:
יש לו את היכולת לנמק ולהסביר הכל בצורה מאוד משכנעת ומאוד אינטליגנטית, ולמרות שתוך תוכך, משהו בבטן אומר לך שזה לא נכון – הכל מתערער, וכל מה שידעת או האמנת בו נסדק.

הוא מאיים עלייך ומפחיד אותך​

זה יכול להיות איום עדין שלפעמים קשה לזהות, מהסוג שאת יודעת מה יקרה אם תתעמתי אתו
או לא תצייתי ל'חוקים'. אבל זה יכול להיות גם איום ישיר, כמו פוטנציאל לאלימות (כי זה קרה בעבר),
או איום כלכלי ("אני אסגור לך את החשבון", "את תישארי בלי כלום"), או איום על השפיות שלך (אני אראה לכולם שאת משוגעת וצריך לאשפז אותך) או אם הוא מתחיל לחשוש שאת רוצה לעזוב אותו, איום מסוג של "אני אקח לך את הילדים", "אם לא תהיי שלי, אז לא תהיי של אף אחד", "מבטיח לך שאת תראי שחור", "אני אראה לך מה זה…" או איום להתאבד.
משתמש במשפטים עמומים (ההסבר בסעיף הקודם) כדי לאיים:
"זה לא יכול להיות", "זה לא יכול להמשך ככה" – מכניס לחרדה כי ממש לא ברור מה זה בדיוק ה"זה" שלא יכול להיות ככה, ולא ברור מה הוא מאיים שיקרה. זה משאיר את הכל עמום ופתוח לפרשנות.
ההפחדה יכולה להתבטא במגע פיזי קשוח או מבט מפחיד או שפת גוף מאיימת:
דוגמאות:
הוא דופק לך על המצח בחוזקה עם האצבע המורה מספר פעמים, דוחף את הראש שלך אחורה.
הוא מתנשם, נושף ומתנשף בצורה מפחידה, כאילו עוד רגע הולך להתפוצץ.
הוא מקרב את הפנים שלו לשלך, אפס מרחק, ומסתכל לך ישירות בעיניים, במבט מאוד מאיים.
הוא תופס לך את היד בכוח, מאוד חזק, ומזיז אותך ממקום למקום, מה שמשאיר אחר-כך סימן כחול על היד.
פתאום העיניים שלו הופכות להיות מפחידות, כמו משוגע. ("אני ראיתי את הטירוף בעיניים, והרגשתי שאני בסכנה).
הוא הולם בקיר, טורק דלתות, שובר חפצים או מאיים לשבור.
מדבר בקול מאוד חזק עם תנועות ידיים מוגזמות וחדות.
הוא צורח כך שכל השכנים ישמעו (כי הוא יודע שאת נורא מתביישת ומפחדת שיידעו מה קורה).
מפחיד אותך באיומים שאם לא … אז הוא יקום ויעזוב.
חוטף בכוח את הטלפון ודורש שתאמרי לו את הסיסמא, ולא מחזיר את הטלפון עד שיקבל את מבוקשו.

הוא מבלבל אותך​

הנרקיסיסט הסמוי הוא כל כך מסוכן בגלל מידת הבלבול שהוא יוצר אצל "הקורבן".
המניפולציות שלו, הבלבול ורמת השקרים וההסתרות, הן כל כך אינטנסיביות ותדירות, שאינך יודעת אף פעם את האמת שלו, לעולם אינו גלוי בפנייך, ואינך יודעת מה אמת ומה שקר. דבר זה לבדו יכול לשגע כל אדם.
תוסיפי לזה את תהליך הגזלייטינג, שגורם לכך שאינך בטוחה בעצמך ובתפיסת המציאות שלך, את מרגישה כל הזמן "לא בסדר" ו"אשמה" ו"הוזה וממציאה" דברים שלא קיימים.
ואם זה לא מספיק, תוסיפי לכך את העובדה שאף שהוא מתעלל בך, הוא מספר לך שהוא "הקורבן הכי גדול בחדר". הוא יספר לך סיפורים על ילדות קשה, הזנחה של ההורים, נטישה, רקע טראגי כזה או אחר. ואף שאלו יכולים להיות סיפורים אמיתיים (לפעמים בוודאי מוגזמים), בשבילו הם מאוד שימושיים כדי להפוך את עצמו לקרבן. וכשאת אוהבת מישהו, כמובן שאת מרגישה כאב וחמלה וצר לך עליו. זה גם מספק לך הסברים רציונליים להתנהגות שלו. את משכנעת את עצמך שהוא לא באמת אדם רע – רק הייתה לו ילדות רעה והוא ילד פגוע. ובגלל זה לא תעזבי אותו, לא תסלקי אותו מהבית וגם לא תציבי גבולות. כך הוא משתמש ברגשות האנושיים שלך נגד עצמך.
הבלבול הזה כל כך עמוק וכל כך שיטתי שהוא פוגע בך אפילו ברמת הזהות העצמית שלך. כבר אינך יודעת אפילו מי את, את מאבדת את עצמך, את מאבדת את הקשר שלך עם עצמך…
אם הגעת למצב של 'מחיקת הזהות' שלך, שכבר אין לך רצון משלך ואינך יודעת מי את, ואת מרגישה שהאחיזה שלך במציאות רופפת, זוהי חוויה מאוד טראומטית ואני מציעה לך ללכת לייעוץ או טיפול אצל פסיכותרפיסט המתמחה במצבים של פוסט-טראומה.

יש לו אישיות כפולה מה שמאוד מבלבל אותך​

הנרקיסיסט הסמוי כל כך שונה במרחב הציבורי (כשנפגשים עם חברים, משפחה, אירועים של עבודה) ובמרחב הפרטי בין ארבע קירות הבית. מאחורי דלתות סגורות את חווה מניפולציות, הפחתת-ערך, כעס, זעם, שקרים וביקורת. ואז כאשר אתם בחברת אנשים אחרים, הנרקיסיסט הוא האדם הכי מקסים, אדיב, נחמד ודואג שפגשת. הוא ישלם את החשבון במסעדה עבור כל החברים, הוא יהיה עליז ושמח ויספר בדיחות, הוא יזיז באדיבות את הכיסא לסבתא לשבת באירוע של המשפחה, יתן יד ויתמוך בזקנה לרדת במדרגות, באירוע הוא יביא משקה מהמזנון לחברים/ות, יחמיא לאנשים. הוא תמיד יהיה מוכן לעזור לחברים שצריכים משהו. בכל מקום שאתם הולכים, כולם אומרים לך איזה בעל נהדר יש לך, אדיב, מתחשב, רגיש…
ואת נמצאת שם ומסתכלת עליו ואומרת לעצמך: "האדם הזה באמת נהדר. ואני נשואה לאדם הזה." (או "זה אבא שלי", או "זאת אמא שלי"). "בטח אני טועה לגביו. הוא כזה COOL". "אולי אני דורשת יותר מידי, אולי אני זאת שמחבלת ביחסים. אני צריכה להפסיק לחשוב יותר מידי… אני ברת מזל שהוא בעלי." ואת מרגישה חמימות ונעימות. ובאוטו בדרך הביתה עדיין יש את התחושה של הנעימות ואתם אולי אפילו משוחחים על החברים, האירוע, המפגש… עד שהדלת נסגרת מאחוריכם. ובבית נופלת המסכה והפנים אינן אותן פנים של הנחמד והאדיב והמתחשב. פוף… הקסם נעלם. את רואה בוז, קור וזלזול. והוא מעיר לך על איך דיברת או איך התנהגת, ואיך בייישת את עצמך שם וכדו', ואין לך אפילו מושג על מה הוא מדבר.
ואת לגמרי מבולבלת. מה אמיתי? והפער הזה יוצר דיסוננס קוגניטיבי, וזה לא מתיישב, ואת מעדיפה להתמקד בטוב. וכך מאוד מאוד קל להאשים את עצמך על כל מה שלא טוב ביחסים.
ואותו הדבר אם יצאתם לארוחת ערב וסרט/הצגה, והיה נעים וכיף, ואז חוזרים הביתה אל הביקורת והפחתת-ערך. הוא טוב ב"מרחקים קצרים". כמה זמן הוא יכול לחבוש את המסיכה המקסימה הזאת לפני שהוא מתעייף? ואז, איך שנסגרת הדלת מאחוריכם הוא חוזר להיות עצמו, ומשחרר את המתח של העמדת הפנים וחוזר להיות "החיה". דווקא לזרים הוא נחמד. ודווקא בבית לקרובים הוא אלים, אכזרי, לא נותן תוקף לרגשות ומשתמש בבני המשפחה כשק-אגרוף לוויסות הרגשות שלו.
וההצגות הגנדיוזיות האלה של נדיבות ודאגה בפני אנשים אחרים, במיוחד אנשים קרובים שחשובים לך, זה לגמרי גזלייטינג. כי כעת כולם בתוך האשלייה. כי הם רואים את האיש המקסים הזה וחושבים שאת היא הבעייה. מדוע את נתפסת כבעייה? מפני שאת חווה התעללות נרקיסיסטית. וכל אדם שחווה התעללות נרקיסיסטית הופך להיות חרד, עצוב, מטיל ספק בעצמו. וכך הוא נתפס כ"קדוש" שחי עם האישה הזאת המכווצת/ הלחוצה/ החרדתית/ השלילית/ המתלוננת הזאת. וזה לא רק נורא מבלבל, אלא גם מונע ממך לקבל תמיכה מהאנשים מסביב.

בעניינים שבינו לבינה– It's all about him​

בהתחלה, בשלב "הפצצת אהבה" הכל נפלא. הוא קשוב אלייך,
אומר לך דברים שגורמים לך להרגיש נהדר לגבי עצמך ולגבי הגוף שלך. את מרגישה יפה.
אחרי החתונה, או אחרי ששלב "הפצצת האהבה" חולף ומתחיל שלב ההנמכה והפחתת ערך,
העניינים שבינו לבינה נראים אותו הדבר אבל את מרגישה אחרת.
את מתחילה להרגיש כמו 'אובייקט' ואין לזה שום הגיון.
"זה הרגיש שהכל בתנאים שלו, והיה מתעצבן כשלא הלכתי עם מה שהוא רצה".
יכול להיות שהוא מבקש ממך לעשות משהו שאת לא אוהבת. ואז…
יכול ללחוץ אותך ולהגיד: "זה ממש פוגע בי שאת לא רוצה לעשות את זה בעבורי.
זה מראה לי שאת לא אוהבת אותי. את יודעת כמה זה חשוב, ואת מראה לי שלא אכפת לך ממני".
העובדה שאקט כזה גורם לך להרגיש לא-נוח – זה לא חשוב. את אגואיסטית ולא מתחשבת.
אבל זה מאוד הגיוני, כי בעניינים שבינו לבינה הנרקיסיסט עסוק רק בהנאה שלו עצמו.
בחדרכם הפרטי את לא חווה שאת אהובה, נערצת, יקרה..
את הולכת ונסגרת, הגוף שלך מתכווץ. מדוע? מפני שאת לא מרגישה בטוחה אתו.
כאשר הוא מנמיך אותך באופן קבוע, משתמש בחולשות שלך כדי לפגוע בך,
את לא נהנית כי זה טכני ואת מרגישה אובייקט,
הגוף שלך, עם הזמן, יודע את מה שהראש שלך עוד לא-יודע. והגוף שלך 'נסגר'.
והוא נותן לך לדעת בצורות שונות עד כמה את מאכזבת אותו.
ואז את מקבלת ממנו מסרים שאת אישה לא טובה, לא מספקת את הצרכים שלו,
אולי מעניש אותך בהתרחקות או שתיקה או בהערות ציניות
וזה עובד לו מאוד טוב בגלל שאת באמת מרגישה "לא בסדר" בתחום הזה.

את חיה את החיים שלך דרכו​

את חיה דרכו. 24/7 חושבת איך כל דבר משפיע עליו, מה תהיינה התגובות שלו, מה הוא יחשוב עלייך. זה יוצר את התופעה של מחשבות מטרידות (הרהורים מסוג העלאת גרא) וסטרס כרוני.
"אני חיה דרכו: איך הוא רואה את זה, מה הוא יחשוב על זה, איך הוא יגיב… וככה מתאימה את עצמי." בעבר הייתי תמיד תלויה בו ובתגובות שלו: אם מי הוא ידבר ועם מי יתחיל, חוששת שישפיל אותי… זה שואב כוחות ומכניס מתח ואנרגיה לא טובה."
"אני כל הזמן עסוקה בו, החיים שלי מסתובבים סביבו. יש משהו בו שמשתלט וחודר ועולה על הכל". זה נורא שואב. תמיד זה היה ולא זיהיתי את השאיבה."
כשאת מבלה עם חברות, הולכת לחוג, או כל פעילות שאת עושה למען עצמך או כל בילוי עם אנשים אחרים ובלעדיו הוא גורם לך להרגיש לא-נוח, תחושה שאת נוטשת אותו לבד בבית: כל הערב את במתח, מסתכלת על השעון, לחוצה לחזור הבייתה, עוזבת לפני כולם. כשאתם יחד בטיול או עם חברים מחוץ לבית: את כל הזמן "דואגת לו". את בדריכות שהוא ירגיש בנוח, תמיד יושבת לידו, בערנות למצב-הרוח שלו כדי לשמור שירגיש טוב ויהיה מרוצה. אינך חיה את החוויה בשביל עצמך, רק דרכו. "אני אף פעם לא עסוקה בהנאה של עצמי, היא אומרת לי. אני כל הטיול במתח שהכל יעבור בשלום, כי אחרת נחזור הביתה ואני אקבל על הראש."
את כל הזמן מרצה. זה כבר הרגל וחינוך. את בשבי של עצמך.
כל הזמן את מרגישה במעקב, יש לך סטוקר. אפילו כשהוא לא בסביבה את במעקב או מרגישה במעקב. אינך נינוחה אפילו בתוך הבית שלך.
כשאת חיה עם נרקיסיסט, ככל שהזמן עובר, את נוטשת את השאיפות והמטרות של עצמך. בהדרגה את "עוזבת" או "יוצאת" מהחיים של עצמך, מהדברים שרצית למען ההתפתחות שלך, ממה שעניין אותך והלהיב אותך, ונכנסת למטריקס של הנרקיסיסט. מה שמאפיין אותך הוא שאת נותנת לו מענה לכל מה שהוא צריך: את לא רק שותפה אלא גם עוזרת אישית, זאת שדואגת שהכל יתקתק כמו שצריך, חברה שלו, הפסיכולוגית שלו, דמות הורית שמרגיע ומנחמת, עקרת הבית, השף, והמעודדת. את מנסה להיראות כפי שהוא רוצה שתראי ואת מנסה להיות מה שהוא רוצה שתהיי. וזה מאוד מתיש, גם בגלל שמה שהוא רוצה שתהיי יכול להשתנות על בסיס יומי וגם בגלל שזה משתלט על חייך ועל אישיותך. ואת עושה זאת מתוך אמונה שאם אני אעשה עבורו מספיק או אהייה כמו שהוא רוצה הוא יהיה מאושר. אבל זה לעולם לא יקרה וזה לא קשור אלייך ולא בגללך.

מציג לך עתיד מזויף על-ידי הבטחות שלעולם לא יתקיימו​

בן הזוג הנרקיסיסט נוהג להבטיח הבטחות לגבי העתיד שלכם, במיוחד כאשר הוא רואה אצלך סימנים של אי-שקט, או שנמאס לך, וזה מתגבר אם את מראה סימנים של לעזוב. הוא יבטיח לך שבעוד שנתיים, אחרי שיהיה לנו יותר כסף ניסע יחד לחו"ל ונתרחק מ… (המשפחה שלו או משהו שמפריע לך). "אל תדאגי, אני תמיד אתמוך בך", "אוקי, נלך לטיפול, אני אעבוד על עצמי", "חכי עוד שנתיים ואז תצאי ללימודים", "הילדים יגדלו קצת ואז תוכלי לפתח את הקריירה שאת רוצה או לפתוח את העסק שאת חולמת עליו", וכן הלאה וכן הלאה. ואת שומעת את ההבטחות האלה ומפתחת תקווה, ובינתיים שמה את הרצונות שלך בהמתנה ובציפייה לעתיד שלעולם לא יקרה, הבטחות שלעולם לא תקוימנה. את חיה בתקווה אבל אינך חיה במציאות. יותר מכך, את אפילו "מוכרת" את העתיד המזויף הזה לחברים או למשפחה ומשתפת אותם ב"הוא הבטיח לי ש…" וככה נותנת הצדקה לעצמך ולאחרים לכך שאת מוכנה "לסבול" עכשיו בשביל עתיד "מובטח" כלשהו שלעולם לא יתקיים. ואם את חיה אם נרקיסיסט כבר שנים רבות, את יכולה להסתכל אחורה ולראות שלכל ההבטחות שלו לא היה כיסוי. חשוב לי להדגיש כאן, כאשר הוא עושה את ההבטחות הללו, הוא בתוכו יודע שאין לו שום כוונה לקיים אותן. זה רק מסך עשן שמאפשר לו להמשיך כרגיל.

מניעת שינה​

זוהי צורה זו של התעללות שמתרחשת בעיקר במצבים שהיחסים מתדרדרים והנרקיסיסט מרגיש מאוד מאוים. או כשהוא פוחד שאת חושבת לעזוב אותו, או שהוא מרגיש שעלית עליו והוא מאבד שליטה. התעללות זו היא שלוחה של הטקטיקה של "הנאום". הוא רוצה לדבר איתך "להבהיר" דברים ולהחזיר לעצמו את תחושת השליטה, ובלילה כשאת רוצה ללכת לישון, הוא מתחיל לעשות איתך "שיחה" של תוכחה, או של הסבר למה את לא בסדר או לא היית בסדר, ולא מרפה עד שתסכימי אתו ותודי בכל מה שהוא רוצה שתודי. שאת אשמה, שאת אוהבת אותו, שאת יודעת שאת לא בסדר, שפגעת בו, שלא התכוונת ואת מבקשה סליחה, שלעולם לא תגידי או תעשי את זה יותר וכדו'. והוא לא מרפה במשך שעות, וחוזר על עצמו שוב ושוב, ולא מאפשר לך ללכת לישון. זוהי התשה על-ידי מניעת שינה וגרימת עייפות קיצונית. מצד אחד, התשישות פוגעת בכושר המנטלי שלך ומאפשרת לו להשפיע על המוח שלך (שליטה מוחית, החדרת מסרים, שטיפת מוח) ומצד שני, אין לך כוח להתנגד ו/או ללכת או לשים גבולות. כל מה שאת רוצה זה למצוא קצת שקט. אבל יש לזה השפעות ארוכות טווח. הרבה לילות כאלה, הסטרס מיומיומי שאת חיה אתו, ללכת על ביצים, משפיעים על התפקוד שלך באופן כללי. אין לך כוחות לעשות וליזום שום דבר ואת עושה רק את ההכרחי, מצב הרוח שלך יכול להיות מלנכולי באופן תמידי, וביום אחרי לילה כזה את מתקשה להתרכז ולתפקד. כשזה קורה באופן מאוד אינטנסיבי, יום אחרי יום, את מגיעה למצב שבכל ערב את נכנסת לחרדה וחוששת להיכנס למיטה כי את יודעת שהוא מחכה לך. ואם את "מושכת" את הערב ולא באה או מנסה להירדם בסלון, הוא קורא לך "בואי למיטה", או "אנחנו צריכים לדבר"…
עדות:
להחזיק אותי ערה לילות שלמים, עד שאני נשברת ומסכימה שאני אשה גרועה, אחראית לכל הצרות שלנו וכל הבעיות. רק כשאני מסכימה לקחת את כל האשמה, רק אז אני יכולה לחזור לישון.

אכזריות​

בגלל שהנרקיסיסט חסר אמפטיה, אין לו גבול מוסרי, ואינו יכול לחוש חמלה לכאבו של אדם אחר, אין לו קושי לפגוע ולהתנהג באכזריות כלפי האנשים הקרובים לו ביותר. הוא אטום לסבלו של האחר. ויותר מכך, עם הזמן הוא מפיק הנאה מגרימת כאב לבת-זוגו (כאן הכוונה לכאב נפשי). הכאב שלך הוא דלק ("דלק שחור" Durk fule), אספקה נרקיסיסטית בעבורו. כל תגובה רגשית חזקה שהוא מצליח להוציא ממך גורמת לו לסיפוק. הסיפוק שהוא מקבל מגרימת כאב ממכר, ועם הזמן הוא מגביר את האכזריות שלו. היכולת להכאיב לך, נותנת לו תחושה של כוח ושליטה, תחושה של עליונות, והוא רוצה עוד ועוד מזה. כמו סדיסט שנהנה מזה שהוא יכול לדרוך על "הנמלה", ולמחוץ אותה למוות. בנוסף לכך, ההתעללות היא כלי לעורר טרור ופחד בקורבן, מה שיאפשר למתעלל שליטה מוחלטת. כך שלנרקיסיסט יש תגמול רב מההתנהגות האכזרית שלו, שלא לדבר על כך שהתגובות שלך אל מול האכזריות משמשות אותו כאמצעי נוסף להתעללות. אם את מתפרצת בזעם וצורחת ומאבדת שליטה אז הוא מאשים אותך שאת משוגעת, לא שפויה ושצריך לאשפז אותך. אם את מגיבה בבכי, הוא יגיד משפטים כמו: "את הבאת את זה על עצמך, את גרמת לעצמך לבכות", "מה את בוכה, הדמעות שלך לא עושות עלי רושם", "זה שאת בוכה לא אומר שאת צודקת", "הבכי הזה כבר לא עובד עלי", "את רגישה מידי ועושה דרמה על כלום", "באמת אין לך סיבה לבכות", "אני גרמתי לך לבכות?", "הרסת לנו עכשיו, ועכשיו כבר לא יעזור לך לבכות (ויוצא מהבית)". הקור והאדישות שלו מול הבכי שלך הם עינוי בפני עצמו.
אם את חיה עם נרקיסיסט את כל הזמן בסטרס. את כל הזמן "עומדת על המשמר", בערנות למתי ומאיפה תבוא המכה. גם כי לעולם לא תהייה מספיק טובה, ולא משנה מה תעשי תחטפי ביקורת, וגם כי כל הזמן את בדיסוננס קוגניטיבי. עלייך להסתיר כל הזמן את הרגשות שלך ואת הצרכים שלך כי אם תשתפי אותו – תפגעי. את הולכת כל הזמן על ביצים.
את מאמינה באמת שהאדם הזה אוהב אותך ואז קשה לך להאמין שהוא עושה את הדברים האלה כדי לפגוע בך. זה מעורר בך את הספק שאולי את לא קוראת את המציאות נכון, אולי זה לא מה שאת חושבת. המתקפה שלו כל כך יעילה מפני שאינך יכולה להעלות בדעתך כי מישהו יכול להיות חסר חמלה או אדיש כל-כך לסבלו של הזולת. וכך במשך הזמן את לומדת לא לסמוך על עצמך, לא לסמוך על כך שאם הבטן שלך מתכווצת זה אומר משהו. וגם אין להוכחה ואינך יכולה להצביע על משהו שהוא עושה. לסטרס התמידי שבו את חיה, ולפעמים שנים רבות, יש השלכות פיזיות ונפשיות. שתי השפעות משמעותיות של הסטרס הכרוני על המוח הן תשישות (שאת מרגישה מאוד עייפה כל הזמן) ו"ערפל קוגניטיבי" (מתבטא בשכחה וחורים בזיכרון). סטרס כרוני פוגע גם בתפקוד שלך בעבודה, במיוחד אם את עצמאית.
החיים שלך הם "מציאות מקבילה". יש בבית ויש בחוץ. כלפי חוץ, יש את השגרה הזאת של בית ומשפחה מתפקדים: בית ספר, סנדוויצ'ים לילדים, חוגים, מפגשים עם חברים, טיולים… במציאות הזאת את על-אוטומט. את מרגישה מנותקת, זרה, מזויפת. בפנים, המציאות שלך שמתקיימת בתוך הבית, היא התעללות. אחד הדפוסים של מערכות יחסים נרקיסיסטיות זה הסתרה של מה שקורה בבית מפני אנשים אחרים. סביר להניח שאינך משתפת את הסביבה הקרובה שלך בהתעללות שאת עוברת בגלל בושה, ויותר מכך, תציגי מצג-שווא של משפחה מאושרת, מה שמונע ממך לקבל מהסביבה את התמיכה שאת כל כך זקוקה לה.
אם הנרקיסיסט זוהי האמא במשפחה (לחצו לקריאת מאמר על אימהות נרקיסיסטיות), דווקא הילד האהוב שלה, זה שהכי קרוב אליה הוא זה שהכי סובל מזה. על פניו נראה שהיא מתייחסת לילד הזה טוב יותר. אבל מה שהילד לומד זה "אני צריך להיות מושלם כדי לשמור על האהבה שאני מקבל מאמא". כן, הוא מקבל תשומת-לב מיוחדת, אבל זה בגלל שהוא נחמד, הוא נותן לאמא את תשומת-הלב שהיא זקוקה, נותן לה את האהבה שהיא זקוקה, והוא מקשיב לה.
כך שהיית ילדה למדת, "שכדי לקבל אהבה ולשמור על אהבה אני צריכה להיות מושלמת".
וזה יכול להוביל בשלב יותר מאוחר, בזוגיות, ליחסים דומים.
"אני לא יכולה לגרום לאדם הזה לכעוס, אני חייבת להקשיב לו, עלי לאהוב אותו – אני לא יכולה לחיות בשביל עצמי". זה הריקוד שלמדת, ככה את מתנהגת כדי לקבל אהבה.
זהו מעגל שמאוד קשה לשבור. כשאת כבר מבינה את זה, עלייך ללמוד מחדש אהבה, וללמוד שאת ראויה לאהבה של מישהו שרואה את כל הצדדים שלך, ולא הופך אותך להיות אחראית לאיך שהוא מרגיש. כאן נדרשת למידה מחדש של מה זאת אהבה.

הנה כמה הבדלים בין נרקיסיסט-סמוי לגלוי:​

הגלוי –
מרגיש חזק ובעל כוח. בטוח בעצמו. לא ממש אכפת לו מה אנשים חושבים עליו. הוא יעליב אותך ישר לפנים.
הוא מלא בעצמו, יש לו חשיבה גרנדיוזית, הוא רוצה להיתפס חזק, מנהיג, רודן, והוא משתמש באנשים בלי בעיה, הוא יכול להרגיז – ואף אחד לא יכול לפספס את התכונות האלה שלו.
האסטרטגיה שלו ישירה: "תעשה מה שאומרים לך, אחרת…", "אם תעשה מה שאני אומר תקבל את זה וזה".
הסמוי –
הנרקיסיסט הסמוי הוא פרו-חברתי. הוא צריך אנשים אחרים, כי הוא צריך את ההזנה הנרקיסיסטית שלו, דהיינו תשומת-לב. אכפת לו מה אנשים חושבים עליו. אצלו, הכל בעניין המוניטין שלו כיצד הוא נראה על-ידי אחרים. כתוצאה מכך, הוא לא יעשה דברים שייראו נורא לאנשים אחרים. ולכן הוא נראה "טוב". הדרך שלו לשלוט ולקבל את מה שהוא רוצה היא באמצעות מניפולציות והיא "בלתי-נראית". הוא אפילו יכול להיות מעמודי התווך של הקהילה, פעיל חברתי, ותורם מזמנו כדי לשמור על התדמית שלו. אף שהוא אינו אמפטי, הוא יודע "לשחק" את האמפטי, יודע להציג עצמו רגיש ולתת לך הרגשה שהוא מבין אותך, משתתף בצערך או בכאבך.
הוא יכול להיות לפעמים האדם שהכי כיף אתו, לתת לך תחושה של קרבה וחום. זה נורא מבלבל. כי זה לא מתאים לסטריאוטיפ הנרקיסיסטי.
לשניהם אותן התכונות, אבל הן נראות אחרת אצל הסמוי:
גזלייטינג,
מניפולציות וניצול,
מגיע לי,
חוסר אמפטיה רגשית,
אנוכיות,
גרנדיוזיות, חשיבות עצמית,
הערצה עצמית,
תשוקה להרגיש מיוחד,
חייב להיות תמיד צודק,
לעולם אינו מסופק,
ומכור להזנה נרקיסיסטית.
לשניהם יש עמדה הישרדותית של:
אני מנצח – את.ה מפסיד.ה
כולם אשמים בכל דבר שאני עושה (הכוונה לכל דבר שהוא "לא יפה" או "רע").
שניהם יכולים להגיע לרמה גבוהה של רוע ואכזריות, ועם הזמן "מתמכרים" לתחושת הכוח והשליטה שהם חווים כאשר הם מתעללים במישהו ולכן בהדרגה מגבירים את רמת האכזריות.
אצל שניהם, חשוב מאוד הדימוי החיצוני והנראות. כל דבר שהוא "השלוחה" שלהם צריך להיראות טוב. הילדים, האישה, כסף.
הנרקיסיסט הסמוי יכול להפוך להיות נרקיסיסט-גלוי, ולעיתים אותו בנאדם יכול להיות גם סמוי וגם גלוי בו-זמנית. למשל בבית הוא מניפולטיבי באופן מאוד עדין ומאוד אוהב, אבל בעבודה הוא עריץ והעובדים שלו רואים אותו באור אחר לגמרי.
אחת מהמניפולציות של הנרקיסיסט הסמוי זה לשחק את "הקורבן".
הנרקיסיסט הגלוי לעולם לא ישחק "קורבן" כי הוא רוצה להיתפס חזק.

האם הנרקיסיזם נעשה גרוע יותר ויותר עם הזמן?​


התשובה היא כן. נראה שכן.

האם אנשים נרקיסיסטיים מבדילים בין טוב לרע?​

האם הם יכולים לשלוט בהתנהגות שלהם?
התשובה היא כן.
כאשר נותנים להם את התמריצים הנכונים, הם יודעים כיצד להתנהג כמו שמצפים מהם.
כאשר יש צורך, כלומר אם יהיה עליהם איום כלשהו, או שהם ישלמו מחיר גבוה על משהו שהם עושים – הם ישנו את ההתנהגות שלהם, וישמרו על גבולות וזכויות של אחרים.
כאשר הם "צריכים" הם יודעים לתת תשומת-לב לצרכים של אחרים ולשמור ולכבד גבולות.
אבל בחיי היומיום לא אכפת להם. לא אכפת להם כי אין באמת סנקציות אמיתיות, אין עונש אמיתי להתנהגות שלהם והם כל הזמן מצליחים להתחמק. הם לומדים להעז ולא לתת תשומת-לב לצרכים, לרגשות, לגבולות, לזכויות ולסדרי העדיפויות של אחרים.
דוגמא לכך היא העובדה שבעבודה הבוס הנרקיסיסט יתעמר בכפופים לו אבל יהיה נופת-צופים כלפי הממונים עליו.
לדוגמא, הנרקיסיסט יודע לווסת את רגשותיו בציבור, ולא יתפרץ בהתקפי זעם. הוא יציג מסכה של איש נעים הליכות ומתחשב, בשעה שבתוך הבית הוא יכול להיות "רשע" ולפגוע והשפיל ורמוס את בני המשפחה. זה אומר שהוא כן יכול לשלוט בהתנהגות שלו.

איך הוא יכול לפגוע באנשים שהוא אוהב?​

לפי Sam Vaknin הנרקיסיסט אינו פוגע באנשים שהוא אוהב – מפני שאינו מסוגל לאהוב.
אין דבר כזה "האנשים שהוא אוהב". זהו אוקסימורון. לדעתו של סם וקנין, נרקיסיזם זוהי דרך התייחסות לעולם, דרך התיווך של מבנה פסיכולוגי שאנו מכנים "עצמי שקרי". הוא מציג פאסדה שהיא מאוד משכנעת, הוא מקסים ומניפולטיבי ומושך אנשים לתת לו את האספקה הנרקיסיסטית לה הוא זקוק. מאחר שאין לו אמפתיה, לא אכפת לו מאנשים אחרים ולכן אינו מונע לשנות התנהגות שפוגעת באחרים.
יחד עם זאת, שמעתי מנשים שזיהו עצמן כנשואות לנרקיסיסט סמוי, שלדעתן הוא כן אוהב את הילדים, והן יכולות לראות את זה. הן אומרות שנכון שמצד אחד הוא מאוד ביקורתי כלפי הילדים, אבל כן משחק אתם, יוצא לטיולים או מבלה אתם, וניתן לראות שהוא אוהב אותם ואכפת לו מהם.
אני מציגה זאת כעוד זווית של התבוננות ומשאירה את השאלה פתוחה. האם נרקיסיסט אוהב את ילדיו כי תופס אותם כשלוחה שלו עצמו? או, האם האישה המתארת את אהבת האב כלפי ילדיו, מסדרת לעצמה תפיסה כזו של המציאות כדי למצוא הצדקה להישאר שם? או האם באמת הוא כן מסוגל לאהוב את ילדיו? אין לי תשובה לשאלה המעניינת הזאת…
וחשוב לי לציין שיש גם אימהות נרקיסיסטיות, והשאלה הזאת תקפה לגביהן באותה המידה. נרקיסיזם אינה תופעה מגדרית, היא קיימת גם אצל גברים וגם אצל נשים.
ולסיום, אני רוצה לומר, שלפי כל המומחים ששמעתי, קשה מאוד לנרקיסיסט להשתנות.
כי המינימום לשינוי זה שהוא יכיר בדפוסים הנרקיסיסטיים שלו וירצה להשתנות.
זה יכול לקרות רק במקרים מאוד מועטים.

האם זה אפשרי ליצור גבולות בריאים עם נרקיסיסט?​

לא. אי-אפשר להציב גבולות בריאים לנרקיסיסט.
מפני שהנרקיסיסט רוצה הרבה יותר ממה שמישהו יכול לתת. הוא רוצה את מי שאת. הוא רוצה להפקיע לעצמו את כל הדברים הטובים שיש בך, שבגינם הוא בחר בך מלכתחילה. באופן בסיסי הוא קנאי ואינו שמח בחלקו והוא בוחר לעיתים קרובות בת זוג עם שמחת-חיים, רגישות, יצירתית, בעל כישרון כלשהו והוא מנסה לנכס את הכישורים האלה לעצמו, לשאוב ולהיזון מן האנרגיה החיובית שלך ואחר כך לפרוק עלייך את כל האנרגיה השלילית שהצטברה בתוכו. הוא רוצה לשאוב ממך כדי למלא את הבור ללא-תחתית שיש לו בפנים, הוא רוצה להיות תמיד במרכז ולקבל את מלוא תשומת-הלב שלך. הוא אינו רואה אותך כאדם שלם ונפרד, הוא פולש לתוך נפשך פנימה, וכדי לחוש את קיומו שלו, הוא "מוכרח" להרוס אותך. לנרקיסיסט אין אמפתיה ולא יכול לראות או למלא את הצרכים שלך. הוא גם לא מבין למה את מציבה גבולות, והצבת גבולות גורמת לו להתרגז, להיות "לא נחמד" אלייך (בלשון המעטה), או לעשות כל מה שביכולתו לשלוט בך כדי לקבל את מה שהוא צריך. כאשר מציבים לו גבולות הוא מרגיש מותקף מה שיכול להוביל אותו לתחושות של זעם ושנאה, שיכולים להוביל למסע של רשעות ונקמה.

האם כדאי ללכת לטיפול או ייעוץ זוגי?​


בהמשך לנאמר כאן שהסיכוי שנרקיסיסט ישתנה הוא קלוש, ייעוץ זוגי לא יכול לעשות ניסים. כדי שייעוץ זוגי יעבוד, שני בני הזוג צריכים לקחת אחריות, כל-אחד על ההתנהגות שלו. אבל הנרקיסיסט לא יכול לקחת אחריות. הרי אמרנו שהוא תמיד מאשים ותמיד צודק. יותר מכך, כאשר זוג כזה (נרקיסיסט ו-Co-dependent) הולכים לייעוץ, הנרקיסיסט משתמש במרחב הטיפולי כפלטפורמה נוספת "להוכיח" שאת לא-בסדר. באמצעות הכריזמה שלו, יכולת השכנוע, היכולת להעמיד פני קורבן "שסובל", היכולת שלו להציג עצמו כאדם סבלני, נדיב ואדיב ואוהב, שמאוד מאוד אכפת לו מזוגתו, סוחפת הרבה מן המטפלים שנופלים במלכודת, ועושים קואליציה נגד בת/בן הזוג. היות והמטפל.ת הוא/היא בעל מקצוע, בת-הזוג מרגישה עוד יותר רע ממה שהרגישה קודם, כי עכשיו גם יש בעל סמכות שאומר שהיא לא-בסדר ושהיא צריכה להשתנות.
אני מביאה לכם עדות של אישה, על חווית הטיפול הזוגי:
מזה מספר חודשים, פעם בשבוע אנחנו הולכים למטפל. המטפל הזה כבר "שלו". עם הכריזמה שלו הוא סחף אותו. לפני הפגישה האחרונה, פתאום נפל לי האסימון. הרגשתי שאני לא רוצה ללכת, רציתי לבטל את הפגישה אבל בעלי דווקא התעקש ללכת. ופתאום הבנתי מה קורה לי. הבנתי שאני הולכת שוב לקבל "נזיפה". פתאום ראיתי את התמונה: פעם בשבוע הולכים, וחובטים בי שם, בתשלום ובהסכמה, שניהם. ברמה כזאת שאני מייחלת לא לחזור. ואז בבית הוא גם משתמש בזה וכל הזמן אומר לי: "אפילו ……. (הפסיכולוג) אמר שאת ככה…".
כאן, אני רוצה לצטט קטע מתוך הספר "מילים הורגות – כשדו-שיח יומיומי הופך לנשק קטלני"
שכתבה ניני גוטספלד מנוח (קישור לספר תמצאו כאן למטה).
בפרק: משהו על אהבה וחברות של אמת עמוד 46:
כשאנו אוהבים מישהו באמת, אנחנו רוצים שיהיה לו טוב.
דואגים להיטיב אתו ולהיטיב לו. נקודה.
כמה זה פשוט!!!
מי שאוהב אותך – אינו מרע לך. נקודה.
ומי שדואג להרע לך בדרכים שונות וגם מצליח – אינו אוהב אותך!
ומי שאומר לך שהוא אוהב אותך, אבל בפועל גורם לך סבל –
רק אומר שאוהב, אבל הוא לא אוהב אותך!
אולי הוא רוצה אותך,
אולי הוא צריך אותך,
אולי הוא זקוק לך,
אבל כל אלה עדיין אינן מילים נרדפות לאהבה.
אהבה אינה אמירה. זו התנהגות, זו עשייה חיובית, וזו הימנעות מעשייה שלילית.
זהו מצב של הוויה.

עירוב המושגים של אהבה, תאווה, תלות,
התמכרות, כדאיות, ביטחון, יציבות, הרגל, קנאה – ובעצם מה-לא –
לסלט אחד גדול שכותרתו בתודעת האישה "אהבה",
מכשירה וסוללת את הדרך לגבר המכה נפשית להמשיך ולהחזיק בבת הזוג
ולשמר את הבלבול וההטעיה שהם נשקו האישי.

מה קורה אחרי שנפרדים מנרקיסיסט?​

נרקיסיסטים לא אוהבים שעוזבים אותם. זוהי מכה קשה לאגו. הוא חווה השפלה עמוקה.
כשמדובר בגירושין – סיכוי גבוה שיהיה מאבק אכזר כשכל האמצעים כשרים.
מאבק עם נרקיסיסט מאוד מאוד מתיש ויכול להמשך שנים ולהיות מכוער.
שימי לב, המשיכה שלך אל הנרקיסיסט לא קרתה במקרה.
גם לא במקרה לא הייתה לך תחושה של "משהו כאן לא בסדר".
עלייך להבין את האישיות התלותית שלך ואת הכוחות הפסיכולוגיים שמגנטו אותך אל הנרקיסיסט. זה דומה ללהיות מכור או אלכוהוליסט. כשאת עוזבת את הנרקיסיסט כדאי לחפש תמיכה מקצועית. כי עלייך לעבור דרך כאב, צער, בדידות. וזה נחווה ככאב מאוד עמוק. הרבה פעמים קורה, שלאחר הפרידה האישה חווה "נסיגה" והיא חוזרת את הנרקיסיסט או שמוצאת נרקיסיסט אחר שנתפס בעיניה כ"מציל" שלה או "הנשמה התאומה" שלה.

מה לעשות?
אם את חיה בגיהינום – תברחי.
אם אינך יכולה או לא רוצה לעזוב – קראי את הספר שממש, אבל ממש, חובה לקרוא הוא
"מילים הורגות – כשדו-שיח יומיומי הופך לנשק קטלני". כתבה ניני גוטספלד מנוח.
לדעתי, זהו ספר משנה חיים.
ספר מומלץ נוסף: הטרדה נפשית. כתבה מארי-פרנס היריגוין.

מקורות:​

ספר: מילים הורגות – כשדו-שיח יומיומי הופך לנשק קטלני / ניני גוטספלד מנוח, הוצאת ידיעות אחרונות
ספר: The Covert Passive Aggressive Narcissist: Recognizing the Traits and Finding Healing After Hidden Emotional and Psychological Abuse – Debbie Mirza
Narcissism and Its Discontents | Ramani Durvasula | TEDxSedona
https://youtu.be/aHHWgG7dB6A
Real Narcissists – Early Warning Signs / Dr. Craig Malkin
https://youtu.be/RFmvhDRqCys
Narcissism – Teal Swan
https://youtu.be/4f6ee0EjKlE
The Passive-Aggressive Covert Narcissist (Interview with Debbie Mirza)
https://youtu.be/RAybjXhcVc0
Chatting with an Expert on Narcissism / Dr. Ramani
https://youtu.be/ioWcLuMcTBc
Managing A Narcissist | Ann Barnes | TEDxCollingwood
https://youtu.be/2pq-shPP4cw
Guide To Identifying Covert Narcissism / Joanna Kujath
https://youtu.be/K5Reykp6-1c
Knowing Narcissism. Crucial Information about Narcissistic Personality Disorder / Ross Rosenberg
https://youtu.be/YtSJUkP_yic





להלן שוב קובץ מסודר, אם תרצו להעביר לאחרים...
 

קבצים מצורפים

  • לסבל שלך יש שם _ חוברת עזרה ראשונה.pdf
    KB 798.8 · צפיות: 759

1995

משתמש רשום
לא נכנס בהודעה אחת...
דינמיקות של כת נמצאות בכל מקום בחברה ולאורך כל ההיסטוריה האנושית. בדרך-כלל כשאנשים שומעים את המילה כת הם תופסים את זה כארגון אידאולוגי של אנשים מוזרים או משוגעים שחיים בתוך בועה סגורה ושניתקו עצמם מן החברה גם פיזית וגם חברתית. מעין עולם בתוך עולם.

"אין לזה כל קשר אלי", "לי זה לא יכול לקרות" הם אומרים.
אבל, אפשר שתופתעו לשמוע ולראות, שכל אזורי החיים שלנו מכילים בתוכם דינמיקות של כת.
ויותר מזה, כת זוהי מילה מאוד מופשטת ויש צורך להתבונן ולראות את המורכבות של התופעה הזאת.
כי אין כאן תופעה בינארית של "כן" או "לא" כת, אלא סקאלה עם הרבה גוונים של אפור, עם הרבה מרכיבים ותת-מרכיבים מאפיינים של כת, ולכן ארגונים רבים בחברה שלנו שלא יסווגו כ"כת" יציגו בכל זאת הרבה תת-מרכיבים של "כת", תת-מרכיבים שאנו יכולים לראות בשכיחות במיין-סטרים החברתי.
אחד מהמבנים האלה, שיש להם הרבה מהמאפיינים של כת, זוהי המשפחה הנרקיסיסטית או המשפחה הרעילה.
משפחות נרקיסיסטיות מתנהלות באופן מאוד דומה לכת, ומאמר זה רוצה לשפוך אור על התופעה הזאת, כדי שנוכל להבין מה שקורה לאנשים בתוך המשפחות הללו, מהו תהליך שטיפת המוח שעוברים ואיך אדם אחד יכול לשלוט על אנשים אחרים, להרע להם ועדיין אינם עוזבים.

יש כמה צורות של משפחות-כת:​

  1. משפחה מורחבת: זוהי יכולה להיות משפחה רב-דורית שמכילה 3 דורות, כולל נספחים שהם חתנים וכלות, ואחים ואחיות של ההורים (דודים/ות), ולעיתים מצטרפים גם חברי-משפחה קרובים, שפעילים בדינמיקות הרעילות מהדור הראשון ועד הדור השלישי.
  2. משפחה גרעינית: אמא-אבא-ילדים.
  3. זוג: אחד-על אחד.

מה זו כת?​

כדי שנוכל להבין עד כמה המשפחה הנרקיסיסטית ואפילו מערכת יחסים זוגית נרקיסיסטית דומה לכת, נתייחס קודם לשאלה, "מה זאת כת?"
ההגדרה הקצרה היא, שכת זהו ארגון היררכי שנוצר על-ידי מנהיג כריזמטי, בעל אישיות נרקיסיסטית או פסיכופט, אשר משתמש בטכניקות של מיינד-קונטרול, רמייה פסיכולוגית ואלימות נפשית (ולעיתים גם פיזית), כדי להשיג כסף, כוח, שליטה, והאדרה עצמית.

מיהו מנהיג הכת, מה מאפיין אותו?​

אי אפשר להבין את התופעה של כת (או של המשפחה הנרקיסיסטית), מבלי להבין את המנהיג שלה.
במשפחה זה יהיה הפטריארך (אבא) או המטריארך (אמא).
לרוב, מנהיגי כתות הם נרקיסיסטים או פסיכופטים.
הם בעלי אישיות סמכותית/עריצה (רודנים) המנסים לפצות על רגשות עמוקים של נחיתות, חוסר בטחון ועויינות. הם מעוניינים בשליטה פסיכולוגית על חברי הקבוצה כדי לשמור אותם במצב פאסיבי וכנוע ולהשתמש בהם להגדיל את האגו שלהם, את הכוח והשליטה שלהם, ההכנסה שלהם, הסטטוס או כל רווח אחר.
אי-השוויון בכוח מוביל לחוסר-צדק והתעללות מכל מיני סוגים.
המטרה של הכת, בין אם זה קבוצה, משפחה או מערכת יחסים זוגית, היא לשרת את הצרכים האמוציונליים, הכלכליים, צרכים של כוח ושליטה או צרכים סדיסטיים של המנהיג. המילה החשובה ביותר כאן היא כוח.
הדינמיקה של מערכות יחסים כאלה היא של מאזני כוחות, ובאופן עקרוני זוהי מערכת יחסים אוטוריטרית שיש בה אי-שוויון לא פרופורציונלי ביחסי הכוחות. בהגדרה, מנהיג הכת חייב שתהייה לו אישיות של רודן כדי שיוכל למלא את תפקידו בדינמיקה של הכוחות.

אלמנטים מסורתיים של אישיות אוטוריטארית (רודן) כוללת את התכונות הבאות:​

  • יצירת היררכיה ביחסים, תמיד.
  • צורך בכוח, סטטוס, עושר, הערצה עיוורת. תפיסת עצמי גרנדיוזית.
  • תחושה של עוינות, שנאה ודעות קדומות כלפי העולם בכלל וכלפי דמויות ספציפיות שאכזבו ו/או פגעו.
  • שיפוטיות לגבי אנשים ומאורעות. זוהי חשיבה שיפוטית מאוד שטחית של שחור ולבן, טוב ורע.
  • תחושת זכאות: סקאלת ערכים חד-צדדית. ערכים שהם לטובת בעל הכוח. הערכים אינם עומדים בפני עצמם, אלא במשמעות של התועלת שלהם לבעל-הכוח. הוא עומד מעל החוק ולא צריך להיות כפוף לחוקים שכל האנשים אחרים צריכים להיות כפופים להם.
  • נדיבות נתפסת כחולשה.
  • נטייה לניצול אנשים.
  • נטייה לראות באנשים אחרים נחותים.
  • נטייה לדינמיקה של סאדו-מאזו (רשעות, הנאה מסבל של אחרים).
  • חוסר ביכולת אמפטית.
  • חוסר יכולת להיות מסופק, לעולם,
  • פרנויה.

מה מבחין בין התעללות נרקיסיסטית לבין התעללויות שאינן נרקיסיסטיות?​

ישנם סימנים ספציפיים שמבחינים בין התעללות נרקיסיסטית להתעללות אחרת.
בהתעללות "שאינה נרקיסיסטית", המתעלל יכול להיות אדם שיש לו
בעיות של ניהול כעסים,
שהוא משתמש באלכוהול או בסמים
או שיש לו בעיות של דיספונקציונליות פסיכולוגית ברמה כזו או אחרת,
למשל רמת מובחנות נמוכה,
סף תסכול נמוך וחוסר שליטה בכעסים,
חוסר מודעות וחוסר שליטה עצמית,
פגיעות גבוהה,
אימפולסיביות וכדו'.
ההבדל, בין אלימות כזאת לבין אלימות נרקיסיסטית, הוא שהאלימות של אדם כזה היא סוג של פורקן וויסות רגשות, והיא בדרך כלל, או בעיקר, מופנית כלפי ממד מסוים בחיי הקורבן. לעומת זאת התעללות נרקיסיסטית מכוונת לפגוע בכל הממדים בחייו של הקורבן ו"לחסל" את אישיותו של הקורבן ולשלוט בו פיזית, רגשית ומנטלית לצורך סיפוק צרכיו של המתעלל.

מהם המאפיינים הדומים בין משפחה נרקיסיסטית לבין כת?​

מדוע משפחה נרקיסיסטית היא כמו כת?​

מערכת משפחתית נרקיסיסטית היא:
כאשר אחד ההורים הוא נרקיסיסט או בעל מאפיינים נרקיסיסטיים, או מאפיינים של הפרעות אישיות אחרת מקלסתר B שהוא אלים, תוקפני, נוטה להתקפי זעם, רעיל… וההורה השני הוא Co-dependent (קודיפנדנט), שאינו עוזב (נשאר במערכת היחסים הזאת) אך גם אינו מגן על הילדים ועל עצמו.
למשפחות כאלה יש מאפיינים דומים לכת והילדים שבויים בתוכה ללא יכולת לשלוט בחייהם.
מה שהילדים עדים לו זה מערכת יחסים של תוקף וקורבן, מערכת אלימה שבה ההורה החלש עובר התעללות, ולעיתים אף הם חווים התעללות. לעיתים קרובות, אף ההורה השבוי מצדיק את התוקפן (סינדרום שטוקהולם). זוהי מערכת משפחתית מאוד רעילה. ילדים במערכת משפחתית נרקיסיסטית יוצאים מאוד פגועים ויש לזה השלכות על מערכות היחסים שלהם כבוגרים. יש וריאציות שונות של משפחות רעילות מהסוג הזה: יכולים להיות שני תלותיים או שני נרקיסיסטיים שמחליפים תפקידים ביניהם בין מי הוא התוקפן ומיהו הקורבן.

מאפיינים של משפחה נרקיסיסטית שדומים למאפיינים של כת​

מנהיג סמכותי​

אחד ההורים הוא השליט העליון שקובע הכל. לאדם הזה יש כוח מוחלט על חברי המשפחה האחרים ועל המציאות שלהם, על התפיסה שלהם ועל ההתנהגות שלהם. מה שהמנהיג אומר זה "נכון". בני המשפחה חייבים להסתכל על המנהיג בהערצה, הסכמה והתרפסות. בדומה למנהיג של כת. המנהיג לא כפוף לחוקים שכל האחרים כפופים להם. הוא חי בתחושה של זכאות ותפיסה גרנדיוזית של עצמו.

משתפי-פעולה וסגנים​

לאדם הזה יש לעיתים קרובות "סגנים". הסגן שלו יכול להיות בן הזוג או אפילו אחד הילדים, או אפילו דמות מהמשפחה המורחבת יותר כמו אמא שלו/שלה, אח.ות וכדו'. "הסגנים" הם אלו שמתעללים בקורבן כאשר הנרקיסיסט לא נמצא בשטח. בהעדרו, הם הופכים להיות בעלי הכוח ויכולים להיות מאוד אכזריים. זה יכול להיות הבן הבכור שמתעלל באמו או באחיותיו, או האמא שסופגת אלימות בעצמה, אך גם היא הופכת להיות "זרוע מבצעת" של שליטה, התעללות ו"חינוך" כאשר המתעלל הראשי לא נמצא או לעיתים ביחד אתו.
במשפחה נרקיסיסטית יש מתעללים שהם "משתפי-פעולה" עם המתעלל הראשי, ויש גם "קופים מעופפים". (קופים מעופפים הם אנשים שפועלים בשמו או בעבורו של הנרקיסיסט. זוהי התעללות באמצעות צד ג'. (באנגלית: by proxy) בדרך-כלל בעקבות קמפיין של הכפשה שהנרקיסיסט עשה באופן שיטתי כלפי הקורבן שלו, והם באמת מאמינים לסיפורים שלו.
(המושג "קופים מעופפים" שאול מהסרט "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1939, שבו הקופים המעופפים הם הזרוע המבצעת שמוציאה לפועל את המעשים הרעים של המכשפה המרשעת מהמערב. אנשים אלו, שהנרקיסיסט עשה עליהם מניפולציה, מאמינים לאישיות המזויפת שלו, הופכים להיות קבוצת התמיכה שלו, ועוד זרוע מבצעת להוסיף לעינוי של הקורבן. ההתנהגות שלהם יכולה לכלול: ריגול, הפצת רכילות, איומים, להציג את הנרקיסיסט כקורבן וכמסכן ואת הקורבן האמיתי מציגים כ"טורף").
יש במשפחה גם חברים שהם בתפקיד ה-"עדים". ה"עדים" אינם מתעללים בעצמם אבל הם "מאפשרים" את ההתעללות בשתיקתם או באמצעות הכחשה שמה שקורה לא באמת קורה. המאפשרים יכולים להיות תמימים שלא רואים ולא מבינים מה קורה, או מאוד תלותיים שאכן כן רואים, אבל מטאטאים הכל מתחת לשטיח ומעמידים פנים שהכל בסדר, או כאלו ש"משתיקים", מחפים ומכסים על ההתעללות כלפי הקורבן (שבדרך-כלל זה אחד שנבחר להיות "הכבשה השחורה"), ומעדיפים להגן על תדמית המשפחה במחיר השתקה של האמת או להגן על עצמם מפני זעמו של המתעלל.
במשפחות נרקיסיסטיות הגזלייטינג (הכחשה מכוונת של המציאות של אדם אחר) הוא שבטי, בדיוק כמו בכת. זה לא רק אחד-על-אחד אלא קבוצה שלמה שמכחישה באופן שיטתי לאחד מחברי הקבוצה את המציאות שלו, וזה גזלייטינג הרבה יותר חזק. האדם שעובר התעללות אומר לעצמו "אני יודע שהדבר הזה התרחש" והמשפחה שלו לאורך שנים אומרת "לא, זה מעולם לא קרה לך". (לדוגמא הסיפור של גליה עוז על התעללות של אביה אל מול ההכחשות של אחיה שהם לא זוכרים שקרו הדברים שהיא מספרת שקרו). וכשזה קורה לאורך שנים על הרבה דברים, הנפגע אולי יגיד לעצמו "מה קורה פה? האם כולם נגדי? האם זה ייתכן? האם אני המשוגע כאן?" והוא יכול אפילו לפתח פרנויה כשהוא מאמין שכולם נגדו.

אינדוקטרינציה (חינוך מחדש)​

מדובר על תהליך של "שטיפת מוח" שיטתית לצורך חינוך וקביעת המיינד-סט של בני המשפחה ותפיסת העולם שלהם לגבי המשפחה, לגבי עצמם ולגבי העולם. המנגנון: קודם שוברים אותך ומחסלים את הזהות האינדיבידואלית שלך ואז "מתכנתים" אותך לחשוב ולהאמין במה שהנרקיסיסט רוצה שתאמין.
כאן אנחנו מדברים על מערכת לשליטה והשפעה מאוד מתוחכמת של "המרה", כלומר סוציאליזציה מחדש, "חינוך מחדש" – שינוי בתפיסת העולם, או אימוץ מערכת אמונות חדשה, גישות והתנהגויות חדשות, שבא גם לידי ביטוי בשינויים משמעותיים באישיות של הקורבן, שהם תוצאה של "תכנות" מכוון באמצעות טכניקות שכנוע ושליטה התנהגותית. (דהיינו גזלייטינג). המטרה היא ליצור "סוכן" שיעבוד עבורי, אבל שיהיה "מאמין אמיתי, מתוך "לב מסור" ומחשבה ממוקדת רק על זה שהוא "עובד עבורי". הטכניקות: מניפולציות רגשיות, שקרים, שכנוע נצלני, מסגור מחדש, יצירת תלות וביטול עד כמה שניתן של מחשבה עצמאית ופעולות עצמאיות, ביטול של תחושת ערך ומסוגלות אישית, תובענות ודרישה להיענות ולציות נוקשה, טינה ומרמור, ביקורת בלתי פוסקת, והתנהגויות ילדיות. מה שמבדיל אינדוקטרינציה מחינוך רגיל הוא, שבחינוך רגיל ל"תלמיד" מותרת ואף מעודדים אותו לחשיבה ביקורתית והטלת ספק, וכאן אסור לו בכלל שתהייה לו חשיבה משל עצמו או חשיבה אחרת.

חודרנות וביטול זהות​

אין פרטיות במשפחה נרקיסיסטית. החודרנות היא גם פיזית וגם פסיכולוגית. אין כבוד למרחב אישי, לחפצים אישיים, ובחלק מהמשפחות החודרנות היא גם גופנית. מבחינה פסיכולוגית, בני המשפחה מנצלים צורך אמיתי או פגיעות מסוימת של הקורבן (וכל אחד עובר את זה במשפחה הזאת), ואז מתלבשים על הפגיעות הזאת ו/או על הצורך הזה. ראשית הם מעודדים את חברי המשפחה לשתף ברגשות או באירועים ובאכזבות שקרו להם, ואז משתמשים באינפורמציה נגדם כדי להקניט, להנמיך, להכאיב ולעשות מניפולציות. משפחה זו מעודדת תלות, חוסר עצמאות.

הגנה על הדימוי החיצוני של המנהיג ושל המשפחה בכל מחיר​

יש הגנה על הדימוי החיצוני של המנהיג ושל המשפחה על חשבון בני המשפחה. לא אכפת לו הכאב שלך או הסבל שלך. הדימוי יותר חשוב מאיך שאתה מרגיש.(לא משנה שנשר לך השיער, העיקר יש פאה יפה) ישנה הכחשה של התעללות ושקרים. האדם שמתעלל מקבל שבחים מבני המשפחה, והקורבן, אם הוא חושף את הנעשה, מואשם כשקרן.

דה-ראליזציה​

יצירת מציאות מעוותת. המשפחה חיה במטריקס משל עצמם. המציאות איננה האמיתית אלא מה שההורה הנרקיסיסט קובע שזאת המציאות ואסור לך לאתגר את המציאות הזאת ולהטיל ספק בתמונה שהם מציירים. לאחר זמן, בגלל טכניקות של גזלייטינג, אתה מבולבל ומאבד את הקשר עם המציאות.

דה–אינדיבידואציה​

מדובר על אובדן זהות. מה שאתה אוהב או לא-אוהב לא נחשב, מה שאתה רוצה לעשות או לא-רוצה לעשות לא נחשב, לא נותנים תוקף לרגשות שלך, לצרכים שלך ובכלל למי שאתה. חוסר אמפטיה, ביטול, הנמכה, הפחתת-ערך, בוז, דחייה, קללות. לבני המשפחה אין למעשה זהות משל עצמם אלא "עצמי שקרי" שהם מסגלים לעצמם לצורך הישרדות, מפני שבשביל לשרוד הם צריכים להיות מי שאומרים להם להיות.

הפרד ומשול – לצורך שליטה​

כל הזמן תהייה דינמיקה של "ילד-פלא" ושל "שעיר לעזאזל". ההורה הנרקיסיסט אוהב לגרום לאחים לפנות אחד נגד השני. יש במשפחה כל הזמן הסתה אחד נגד השני בגלוי וגם מאחורי הגב, גם בין האחים בינם לבין עצמם.

רכילות​

במשפחות נרקיסיסטיות יש הרבה רכילות על חברי המשפחה ובכלל גם על אנשים אחרים (יגידו דברים מעליבים, גזעניים, סטיגמות וכדו'). אפשר לראות שמצד אחד, כלפי אותם אנשים שמכפישים מאחורי הגב, כאשר עומדים מולם מתחנפים ונעשים נחמדים.
רכילות היא אמצעי להכפשה, לחדירה לפרטיות כאשר הם חושפים ומספרים דברים אינטימיים לאנשים שאינך רוצה שיידעו, אמצעי לגיוס "קופים מעופפים" ולהפעיל "משתפי פעולה".

שקרים​

משקרים, מספרים דברים לא נכונים אחד על השני. לא עומדים בהבטחות, מכחישים דברים שהיו, מכחישים דברים שנאמרו, ממציאים דברים. הכל לפי מה שמתאים להם.

המטרה מקדשת את האמצעים​

אין ערכים, אין מוסר ואין מצפון. אין קווים אדומים.

הפצצת אהבה או הפחתת ערך לסירוגין​

הנרקיסיסטים במשפחה יהיו תמיד או במצב של הפצצת אהבה או במצב של הפחתת-ערך. הפצצת אהבה לא חייבת להתבטא בצורה של עודף תשומת לב והגזמה בלבד, אלא זה יכול לבוא בקטנות בצורה של "שקט", או תקופה שעוזבים אותך ללא-התעללות, מה שגורם לך להוריד את ההגנות שלך וזה בדיוק הרגע שהכל יתהפך עליך והנרקיסיסט יעשה משהו שיפגע בך.

סינדרום שטוקהולם​

במערכת יחסים נרקיסיסטית בתוך המשפחה, מתפתחת הזדהות של הקורבן (בן אם הקורבן בן-זוג או ילד) עם התוקפן והוא מצדיק אותו ותומך בו. מערכת כזו מובילה לקשר טראומטי Traumatic bond.

אי-הסכמה עם הנרקיסיסט נחשבת להתקפה​

כל אי-הסכמה למה שהנרקיסיט אומר שהוא נכון, או לגבי תפיסת המציאות, נתפסת כהתקפה. התוצאה של אי-הסכמה תהייה התקפה אישית, האשמה, ביקורת ואף "עונש". זה "חינוך" מתמיד של איך אתה צריך להתנהג ומנגנון שליטה.

זיוף עתיד​

המנהיג (ולפעמים גם סגניו) כל הזמן מבטיחים הבטחות שאין להם שום כוונה לקיים אותן. זה יכול להיות דברים קטנים כמו אקנה לך בובה אם תעשי כך וכך או אקח אותך ל-לונה-פארק בחופש הגדול וזה לעולם לא קורה, או דברים גדולים יותר כמו שבעוד שנתיים, אחרי שדני יסיים את הלימודים, נשלם לך את הלימודים שלך. הבטחות אלו מעוררות ציפייה ותקווה ובסופו של דבר גורמות לאכזבה גדולה והרגשה של תסכול ודחייה.

התעללות רוחנית או דתית​

זוהי תוספת לכל הסוגים האחרים של התעללות. כאשר הנרקיסיסט או הפסיכופט הוא דתי/רוחני/מאמין בפילוסופיה ספציפית של תזונה/חבר בכת של דרך חיים מסוימת – הם משתמשים בפילוסופיה המסוימת כדי להתעלל בחברי המשפחה. קובעים מה מותר ואסור לאכול, איך כן/לא להתלבש, מה ואיך לעשות דברים מסוימים, מה מותר להגיד ולמי, מהם תפקידי הגבר ומהם תפקידי האישה וכו' ואם אתה לא עושה כך וכך אתה חוטא ומגיע לך עונשים,ובשם הדת הזאת ירשו לעצמם לחדור לחיים שלך, להרחיק אנשים בעלי "השפעה רעה" עליך, לחדור לחוג החברים שלך על-ידי נחמדות ולמשוך אינפורמציה עליך וגם לעשות פרופגנדה.

לאיים בצוואה​

זוהי גם תוספת לסוגים האחרים של התעללות. מחזיקים את הצוואה כאיום מעל הראש שלך. מדברים על כמה תקבל, איך יחלקו את הכסף או לאיים אם תעשה ככה או אם לא תעשה ככה תקבל או תנושל. הרעיון הוא להבטיח שאכלול אותך בצוואה שלי ותקבל "הרבה", כדי שתסכים להישאר תחת ההתעללות ותרכין את הראש ותטפל ותסעד את ההורה המתעלל. בסופו של דבר מה שבאמת קורה במשפחות נרקיסיסטיות הוא שהכסף איכשהו "נעלם". או שלא היה שם מלכתחילה ורק השתמשו בזה ככלי למניפולציה או שלא השאירו לך שום דבר. סוג זה של מניפולציה הוא זיוף עתיד.
לאחר שתיארתי את המאפיינים של המשפחה הנרקיסיסטית, ברצוני לומר שזה טבעי אם הקורא יתקשה להזדהות עם הנאמר כמשהו שקשור למשפחה שלו עצמו. מי ירצה להודות שגדל או שכרגע הוא חלק ממשפחה מתעללת? במיוחד שזה בניגוד לכל האמונות והתפיסות שלנו לגבי מוסד המשפחה ולגבי אהבת הורים. בנוסף לכך, מאחר שיש סוגים שונים של נרקיסיסטים ופסיכופטים, וגם רמות שונות של ביטוי של המאפיינים שלהם, לעיתים, למשל כאשר מדובר בנרקיסיסט סמוי, רבים מהמאפיינים סמויים ופועלים מתחת לראדר במניפולציות מתוחכמות של הסתרה. במקרים כאלה אנחנו יכולים להתבלבל ולשאול את עצמנו, "האם הוא או היא באמת כאלה?" או, "זה לא מרגיש לי כמו כת", או "כן, יש התנהגויות כאלה לפעמים אבל אמא/אבא אוהבים אותנו והם תמיד היו הורים טובים". ישנו גם הבדל מגדרי. האמא הנרקיסיסטית יכולה להיות שונה מאוד מן האב הנרקיסיסט בסגנון ובאופי המניפולציות. או שלעיתים המתעלל מציג את עצמו כקורבן ולא כרודן. ועם זאת, משפחה נרקיסיסטית היא משפחה נרקיסיסטית גם אם סמויה. אי אפשר לברוח מזה.
לסיכום,
לא כל התעללות או כל אלימות ביחסים היא התעללות נרקיסיסטית או פסיכופתית.
יחסים נרקיסיסטיים, במשפחה או בכת, מאופיינים על-ידי פער גדול מאוד ביחסי הכוחות בין שני המשתתפים בזוג, או בין ההורה המתעלל ושאר בני המשפחה. ההתעללות היא מסוג של מניפולציות מכוונות וניצול כאשר בין שני אנשים ביחסים רומנטיים בדרך-כלל מעורבת רמייה, התעללות פיזית או מינית של השותף הכפוף. האדם החזק יותר ביחסים, זה שמחזיק בכוח, משתמש בהשפעה שלו לשלוט ולעשות מניפולציות, ולהתעלל ולנצל את הכפיף, הנכנע. בתמצית, זוהי מערכת יחסים מסוג של כת בין שני אנשים.
זוהי מערכת יחסים שבה המנהיג מפעיל את אותן הטכניקות של כת במערכת היחסים של אחד-על אחד כדי להשיג שיתוף פעולה וציות. הטכניקות היותר שכיחות כוללות בידוד, לעורר פחד, שינויים תכופים בין אדיבות לנחמדות לבין איום, כדי ליצור חוסר איזון ובלבול, להפעיל תחושת אשמה, האשמה עצמית, תלות, קנאה וחוסר-אונים נלמד. הרמה שבה מאפיינים אלו נוכחים ביחסים משפיעה על רמת השליטה ומזהה את מערכת היחסים מהסוג של כת. מאפיין נוסף של יחסי-כת הוא שהמתעלל מקנה מערכת אמונות או אידאולוגיה להצדיק את הפעולות שלו ואת סגנון החיים שהוא רוצה על בן הזוג או על המשפחה, עד לנקודה שהוא הסמכות החידה בעניין הזה ואפילו אלוהים.
ישנם סימנים ספציפיים שמבחינים בין התעללות נרק' להתעללות אחרת שבה המתעלל יכול להיות אדם שיש לו בעיות של ניהול כעסים, שימוש באלכוהול או בסמים או בעיות של דיספונקציונליות פסיכולוגית ברמה בינונית.
יחסי כת אחד-על-אחד יכולים להימצא ביחסים רומנטיים, ביחסי עבודה, הורה-ילד, מטפל-מטופל, סוהר-אסיר, חוקר וחשוד, סביבה של כנופיות, מצבים של בני ערובה, קבוצות אחווה שונות, סביבה רוחנית (למשל, יוגה מסטר ותלמיד).
ועוד לסיכום,

ההתנהגויות המתעללות האופייניות הן:​

  • מתחיל בשליטה מילולית, פיזית ו/או נפשית.
  • מעורר ומשמר פחד
  • השלכת אשמה
  • ביטויים רנדומליים של "אהבה". (חיזוק אקראי (לסירוגין) שמייצר התמכרות)
  • כפיית נאמנות כלפי התוקפן והכחשה עצמית של הקורבן.
  • קידום ועידוד חוסר אונים וחולשה (אי-מסוגלות).
  • ביטויי קנאה פתולוגית
  • התנהגויות מעוררות תקווה (יצירת ציפיות על-ידי זיוף עתיד)
  • בידוד ואפילו כליאה (שבי).
  • דרישה לשמירה על סודיות.
  • כפייה של הערצה כלפי המתעלל, שמציג עצמו "כמו מלאך".
  • שימוש נרחב בשיטות מניפולטיביות של שכנוע ושליטה.
  • כפייה להתאים עצמך למערכת אמונות או דוקטרינה שמצדיקה את ההתנהגויות של המתעלל.
  • אובדן רציני של זהות עצמית וערבוב זהויות (או איחוד זהויות) כאשר הכפוף מתאחד עם הסמכותי.
  • התעקשות על להמשיך ולפעול לפי "התכנית" של המסטר.
הערה: לשאלה מדוע כל קשה לעזוב כת או מערכת יחסים מתעללת אכתוב מאמר נוסף. בגדול אני יכולה לומר שמצד אחד, הדבר נובע מפחד גדול מהיד הארוכה של הכת/משפחה, פחד מעונש והתעמרות ופחד מנקמה. פחד קיומי מלהישאר לבד. מצד שני, אובדן הזהות, אובדן תחושת המסוגלות, חוסר בטחון עצמי, ניתוק ובידוד ממקורות תמיכה חיצוניים, ואיבוד המשאבים הפנימיים וגם החיצוניים להתמודד עם ההשלכות של "היציאה", תחושות של בלבול, חוסר-אונים, ושליטה של הכת על המוח של החבר, המחזוריות של "הפצצת אהבה", כל אלו גורמים לאנשים לקפוא ולהישאר במקום.
מקורות:
Lalich, J. & Tobias, M (2006) Take Back Your Life: Recovering from Cults and Abusive Relationships Paperback, Bay Tree Publishing, Berkely.
Meredith Miller: The Narcissist's Family Cult: https://youtu.be/sWY05MadRJk
Actualized.org: Cult Psychology – Part 1 – How Cults Work: https://youtu.be/Y73laz3etM8

 

1995

משתמש רשום
הערה: מטרת המאמר להוסיף ידע. אין לראות במאמר תחליף לעזרה מקצועית.

לפני שאתחיל לתאר לכן את החמות נרקיסיסטית ברצוני להזכיר לכולנו שיחסים בין חמות וכלות הם תמיד מורכבים, ובתרבות שלנו יש נרטיב שלילי סטריאוטיפי ליחסים הללו, מה שלא בהכרח נכון. אבל מנקודת המבט של הכלות, יש לעיתים קרובות הרבה מתח ביחסים האלה, ובמקרים רבים המתח הזה יכול לגרום נזק ליחסים של הכלה עם בן-הזוג שלה (שהוא הבן של החמות) שנמצא לעיתים בין הפטיש והסדן.
כאן, אני רוצה לשים את הפוקוס על החמות הנרקיסיסטית, מנקודת המבט של הכלה שלה.
איך זה להיות כלה של חמות נרקיסיסטית ומה ההשפעות שלה על החיים של הכלה שלה ומשפחתה.
חשוב לציין שגם כלות יכולות להיות נרקיסיסטיות, וזוהי נקודת מבט אחרת שאינני מתייחסת אליה כאן.
עלינו לזכור כל חמות נרקיסיסטית היא גם אמא נרקיסיסטית של הבן שלה. וככזו היא לא בהכרח רואה את הבן שלה ואת הנכדים כאנשים אינדיבידואלים אלא כשלוחה של עצמה. הם חייבים לשקף לה עד כמה היא מושלמת. אם הבן שלה והכלה שלה אינם משקפים לה את המושלמות הזאת, אינם משתפים פעולה עם השליטה שלה, ואם הם מראים חשיבה עצמאית, מכל סוג שהוא, היא תעשה הכל כדי להחזיר לעצמה תחושה של שליטה עד כדי שהיא מוכנה לפגוע בנישואין שלהם.
בנוסף, כאמא נרקיסיסטית יש לה השפעה על ההתנהגות והרגשות שהבן סוחב אתו מהילדות, כאדם בוגר:
האם הוא היה ועדיין ילד הפלא שלה?
האם הוא היה ועדיין הכבשה השחורה?
מהי מידת ההתעללות הנפשית ו/או ההזנחה הרגשית שהוא חווה?
כל אלה הם גם משתנים במשוואה של היחסים בין החמות לכלות. אינני רוצה לסבך אותנו במורכבות הזאת. אני אתאר כאן רק את המערכת "הזוגית" בין החמות והכלה. אגב, חלק מן המאפיינים יחולו גם על היחסים בין חמות לחתן, אך זה מקבל ניואנסים שונים, וזה נושא שמדובר פחות (מעניין למה…).
אז אתחיל בלהזכיר את מאפייני האישיות הנרקיסיסטית שאפשר לראות אצל החמות, שהם נקודת הייחוס שלנו לתיאור היחסים:
להיות תמיד מרכז תשומת-הלב,
צורך בתשומת-לב מתמדת,
תחושת זכאות,
התנשאות ויהירות (תחושת עליונות),
מניפולציות,
חוסר אמפטיה,
חוסר התחשבות בגבולות של אחרים,
חודרנות,
רגישות לביקורת,
ללא מצפון ומוסר,
תמיד צודקת ובכל מצב,
שומרת טינה,
אי-אפשר לתת בה אמון,
לא סולחת,
קור וריחוק,
הרבה כעס,
תוקפנות וקנאה.
(יש כאן מאפיינים של שני סוגי הנרקיסיסטים: הגרנדיוזי והשברירי).
כמו בכל יחסים נרקיסיסטיים, גם למערכת היחסים שבין החמות הנרקיסיסטיות והכלות יש שלוש פאזות:
שלב ההתחלה שהוא שלב הפצצת-אהבה,
שלב שני שהוא שלב ההנמכה והפחתת ערך שהולך ומסלים,
ועד השלב הסופי של "השלכה", ניסיון לחבל בנישואין ולגרום לפירוד ולהוציא אותה מהמשפחה.

שלב ההיכרות, שלב הפצצת אהבה​

שלב זה מתחיל כאשר הבן מביא את אשתו לעתיד להכיר את ההורים שלו.
כאשר הכלה הוצגה בפני המשפחה, הם הראו לה את אותו 'הקסם' שהם מראים לאנשים במחוץ במטרה לגרום לה להאמין שהם אנשים נחמדים ולתת בהם אמון. כך, הכלה תרגיש בטוחה לשתף באינפורמציה על עצמה ועל החיים שלה, שבשלב יותר מאוחר החמות הנרקיסיסטית תשתמש בזה נגדה כדי לפגוע בה ולהשפיל אותה.
בשלב הפיתוי, כדי להכניס אותה לתוך המשפחה, החמות העתידית תתעניין במה שהכלה העתידית אוהבת, מה מעניין אותה, מי החברים שלה, פרטים לגבי המשפחה שלה והיא תנסה לרצות אותה. היא תיתן לה מחמאות על איך היא נראית ואיך היא מתלבשת ועל התספורת ותיתן לה בוסט להערכה העצמית שלה.
היא תקנה מתנות שלפעמים יכולות להיות יקרות או דברים שהיא למדה שהיא אוהבת. היא תגיד לה שהיא כמו אמא שלה (או חברה שלה) ותזמין אותה לקפה/מסעדה/קניות ביחד איתה ותקנה לך דברים, ותתעניין במה שמעניין אותך. היא רוצה להרשים ולפתות אותה פנימה. היא רוצה להראות לה שהיא תהייה החמות הכי טובה בעולם.
אבל כבר בשלב הזה של הפיתוי יופיעו בדרך-כלל דגלים אדומים: לעיתים תהיינה מתנות שהיא קיבלה מאחרים ורק ארזה מחדש, ייתכן שאפשר יהיה לראות שהקופסאות יכולות להיות פגועות או עקומות, לא תמיד המתנות יהיו באמת מתאימות כי אין לה אמפטיה ולא באמת אכפת לה, היא תקנה מתנה ואז תדבר עליה ועל איך קנתה אותה וכמה זמן/אנרגיה השקיעה בלמצוא אותה וכך היא מייצרת "חוב" שתצטרכי לשלם אותו אחר-כך.
בשלב הזה היא מתחילה "לרגל" אחריכם. היא מאזינה לשיחות שלך ושל בן-זוגך כאשר אתם אצלה, או לשיחות איתך כשהוא בבית ומדבר בטלפון, היא יכולה לבדוק בטלפון שלו ולקרוא הודעות. היא רואה את הבן שלה כשלוחה של עצמה ומרגישה "בעלות" עליו. היא קנאית (מאפיין נרקיסיסטי) ומרגישה שאת מתחרה שלה. בדרך-כלל לא ימצא חן בעיניה שאישה אחרת משפיעה על הבן שלה, ואם היא תרגיש שאת מתחילה "לשלוט" על הבן שלה היא תתחיל ל"חבל" ביחסים שלכם. כבר בשלב הזה היא רוצה לוודא שאת מצייתת לה. היא תחקור את הבן שלה בצורה סמויה ומניפולטיבית על מה אתם מדברים, לאן הלכתם, מה הוא אוהב בך וכו'. היא כל הזמן רוצה לדעת הכל.
כבר בשלב הזה, היא מנסה לבודד את הכלה מהחברים ומהמשפחה שלה. בשלב הפיתוי היא כל כך טובה אלייך והיא רוצה שתראי בה תחליף לאמא שלך, חברה טובה, מישהי שהיא לטובתך, שהיא עוזרת לך עם הבן שלה, שאת יכולה לסמוך עליה. והמשפחה שלך, שרואים שהיא כל כך טובה אלייך, במובן מסוים, מוסרים אותך לידי האישה הטובה הזאת בשמחה. היא תתחיל להשתלט לך על הזמן הפנוי ותזמין אותך להצגות, בתי-קפה, תזמין אתכם כזוג לארוחות, תזמין אתכם לנסוע איתם לחופשה, וכך "בצורה טובה" היא מונעת ממך לבלות עם המשפחה שלך והחברים שלך. היא שואבת אותך ומרחיקה אותך. וכשאת מבודדת קל יותר להתחיל בתהליך של גזלייטינג ושטיפת מוח.
בסופו של דבר, הכלה באיזשהו שלב תיחשף לצד הרעיל של המשפחה, הצד שאנשים אחרים לא רואים. אם, הכלה תחשוף את הצד הרעיל והאכזרי של החמות שלה או של המשפחה הנרקיסיסטית בכלל, היא תיתפס כבוגדת, כאויבת, ואנשים מבחוץ יראו אותה כמישהי שמכפישה ומתנהגת ברשעות לאישה מבוגרת וכל כך נחמד ואכפתית.

ואז מגיע שלב הפחתת ערך שהולך ומסלים עם הזמן:​

מהם המאפיינים של החמות הנרקיסיסטית?​

היא מנסה ליצור תלות-יתר שלך בה​

היא מעוניינת שתרגישי שאת תלויה בה ובלעדיה לא תסתדרי, ושאת לא עושה שום דבר נכון בלי העזרה או העצה שלה. את התלות היא יוצרת גם על-ידי שטיפת מוח (גזלייטינג) שאת לא מסוגלת להסתדר לבד, ושאת לא מספיק טובה וכו', וגם על-ידי עזרה ומעורבות בפועל, כמו לעזור ולהיות מעורבים: לבשל ולהביא את האוכל שלה אליכם הביתה ובכך "לעזור" לך ולהקל עלייך, לאסוף את הנכדים מבית הספר, להיות בית שני בעבורם עד שההורים חוזרים מהעבודה, לתת כסף ובכך ליצור מצב שאת תמיד ב"חוב" אצלם וחייבים לקבל את דעתם וכדו'. תלות כספית גם מאפשרת מצע להתעללות כלכלית, אפליה בעזרה הכלכלית שהיא נותנת לכם ומה שהיא נותנת לילד אחר שלה, "זיוף עתיד" שזה אומר הבטחות לגבי דירה, ירושה וכדו' שכנראה שלא יתקיימו.

היא מקסימה כלפי אנשים זרים​

מאחר והתדמית מאוד חשובה לה היא מאוד צ'ארמרית לאנשים מבחוץ. לאנשים זרים היא נחמדה, מדהימה, מפרגנת, אדיבה ותורמת, סבתא נהדרת. היא מאוד טובה בלעשות את ההצגה הזאת. היא יכולה להיתפס כאלטרואיסטית. כמובן שהקסם הזה הוא הצגה, מניפולציה שמטרתה לגרום לאנשים אחרים להאמין בנרטיב השקרי של משפחה מושלמת. מי שלא מכיר אותה בקלות ייפול למלכודת, בדיוק כמו שהכלה נפלה במלכודת והצליחו לשטות בה שיש כאן משפחה מאוד נחמדה ואנשים נחמדים, כאשר הן נפגשו לראשונה. זוהי צורה של גזלייטינג. הבלבול שנובע מן הנחמדות שמופיעה בחוץ אל מול הצד השלילי והרעיל שנחשף בתוך המשפחה.
היא תשוויץ בך בפני זרים במיוחד בשלב ההתחלתי של היחסים, כי יש לך את כל האיכויות שהיא רוצה להשוויץ בהן. במובן הזה, את תהיי ספקית "דלק" ראשית. והיא תשוויץ בך כדי לקבל תשומת-לב מהחברים ומכרים שלה. אבל כשתגיעי לשלב "ההשלכה" Discard, היא תשמיץ אותך בדיוק אצל אותם אנשים. אז היא תנסה להרוס את שמך הטוב ותרצה שהם יחשבו שאת זבל, אפס והם הכניסו אותך למשפחה ונתנו לך הכל ועשו ממך משהו. זה יהיה עוצמתי במיוחד אם עלית עליה ואת יודעת שהיא מתעללת, ובמיוחד אם התעמתת איתה בצורה גלויה.

היא תמיד צודקת​

משמעות הדבר שהיא לעולם לא טועה. והיא משתמשת בעובדה שהיא מבוגרת יותר ושיש לה יותר ניסיון חיים וחכמת חיים ולכן היא יודעת הכי טוב מה צריך ומה נכון ולא-נכון, ומהו ביה"ס הכי טוב לילדים, ואיפה הם צריכים לגור, איזה מקצוע ללמוד, מהי העבודה הטובה ביותר שהכלה שלה צריכה לעבוד וכדו'.
היא לעולם לא לוקחת אחריות על דבר "רע" שהיא עושה, ותמיד מישהו אחר יהיה אשם. היא תשליך את כל התכונות השליליות שלה על הכלה, ובמיוחד בשלב השלישי, שהיא רוצה להוציא אותה מן המשפחה וחותרת תחת היחסים של בני הזוג. אם היא עצלנית היא תגיד שהכלה עצלנית, היא אגואיסטית אז היא תגיד שהכלה אגואיסטית, היא מתנשאת והיא תגיד שהכלה מתנשאת וכן הלאה. ואת כל הדברים האלה היא תוציא החוצה בזמן של כעס או התקף זעם.

היא לעולם לא תתנצל​

מאחר והיא תמיד צודקת היא לעולם לא תתנצל. ומאחר והיא תמיד צודקת היא מצפה שגם הכלה שלה תראה את זה ככה. היא מצפה שכולם ירצו אותה והיא מצפה שהכלה שלה תאמץ את תפיסת העולם שלה ואת נקודת המבט שלה, את התרבות שלה, תבשל לבעלה (הבן) את המאכלים שלה, תאמץ את המנהגים שלה, את הדעות הפוליטיות שלה, ותגדל את הנכדים כמו שהיא הייתה עושה. ושלא תחשוב באופן עצמאי ובטח שלא תהיינה לה דעות סותרות.

הכלה מצופה להעריץ את החמות שלה​

הכלה חייבת להעריץ את החמות שלה, בדיוק כמו שכל שאר בני המשפחה עושים. אם הכלה "ילדה טובה" ומתאימה עצמה לדפוסים של המשפחה ולמעמד העליון של החמות שלה כמנהיגת המשפחה שאין עליה עוררין, והכל יעשה כדברה, הכל בסדר. אך אם הכלה, שנכנסת חדשה וכזרה למשפחה, ואולי עדיין לא מבינה את זה, צריך להכניס אותה מהר לתלם, ואם היא לא מעריצה את החמות שלה, היא עוברת "סדרת חינוך" שכוללת עונשים (שתיקה, ברוגז, החרמה), תלונות אצל כל מי שרק מוכן לשמוע, הכפשה, רכילות, והעמדת החמות כקורבן שרק עשתה להם טוב ותראו מה היא מקבלת בתמורה… היא מציגה את הכלה כמרושעת, נבזית, מלוכלכת, מסכסכת ולכן החמות גם זכאית להתלונן ודבר עליה רעות ולומר לבן שלה ולכל מי שרוצה לשמוע שהוא עשה בחירה גרועה כשבחר באישה הזאת לאשתו.

היא יכולה להיות מאוד אכזרית​

החמות הנרקיסיסטית היא קנטרנית, נקמנית ושומרת טינה. אם היא מרגישה מאוימת על-ידי הכלה היא תמצא דרך להעניש אותה באמצעות הבן שלה או באמצעות הנכדים. אם הכלה לא מספקת לה את הערצה שהיא מצפה או אם אינה מאפשרת לה שליטה ולא מסכימה איתה על כל דבר, היא לא תהסס להרוס את היחסים של הכלה עם הבן (בעלה) ועם הנכדים.
היא תוודא שהכלה שלה תרגיש לא מקובלת. והיא יכולה לעשות זאת בדרכים רבות. לדוגמא: "לרדת" עליה בצורת צחוק ובדיחות מגחיכות, בצורת חוסר-אדיבות, התעלמות, לדבר מעל הראש שלה כאילו אינה נוכחת, לסתור כל דבר שהיא אומרת, לתכנן פעילות משפחתית מבלי לשאול לדעתה וליידע ברגע האחרון. בדרכים האלה היא מעבירה מסר ברור ש"את לא נחשבת" ו"את לא אהובה", וגם שתמיד היא מוכנה לפגוע בה. באופן מכוון, סמוי וגלוי, היא מחבלת בהערכה העצמית שלה (ראה גם הסעיף הבא: התקפה אישית).

התקפה אישית​

סעיף זה, אף שיכול להיכנס לתוך סעיף האכזריות, שווה מעמד בפני עצמו.
כאן יש תקשורת ישירה מהחמות אל הכלה שמטרתה להעליב, לפגוע, לפגוע באמינות ולתקוף באופן ישיר את האופי שלה, האישיות שלה, היכולות שלה, ההורים שלה. למעשה, כמעט כל האספקטים של החיים יכולים להיות מותקפים, ובמיוחד דברים שהיא יודעת על הכלה שלה, דברים שהיא סיפרה לה על עצמה בשלב של "הפצצת אהבה" או שהחמות לומדת עליה במשך השנים וגם אפילו שומעת מהבן שלה.
התקפה אישית תתבטא בעיקר בצורת העלבה ו/או ביקורת. באירועים של התקפה אישית באות לידי ביטוי כמעט כל התכונות הנרקיסיסטיות: התנשאות, יהירות, כעס, תוקפנות, תחושת זכאות, חוסר אמפטיה, חוסר מוסר ומצפון, חוסר גבולות, התחושה ש"אני מעל החוק". היא תשתמש בחולשות של הכלה נגדה וכל הזמן תעיר הערות: איך את מחזיקה את התינוקת, איך את מתחזקת את הבית, איך את מבשלת, קונה, מדברת, מחנכת. כמה זמן את מבזבזת, הלימודים שלך חסרי-ערך, כמה אוכל את שמה לילדים בצלחת, לא עושים את זה ככה… וכל זה כמובן במיוחד ליד אנשים ומול הבן שלה. היא תמצא דרך להעביר ביקורת מכל דבר קטן ואפילו משום-דבר, היא יוצרת דרמות בכוונה ויוצרת משולשים וקואליציות ביחסים. גזלייטינג במיטבו, והכל לצורך שליטה ואספקת "דלק" נרקיסיסטי.

היא מתנהגת לכלה שלה בחוסר כבוד​

החמות הנרקיסיסטית מתנהגת לכלה שלה בחוסר כבוד מופגן או סמוי. היא איננה מכבדת את האמונות שלה, את המוצא שלה, את הדעות שלה או מה שהיא אומרת, לא מכבדת את הניסיון של הכלה (אפילו בתחום המומחיות שלה), לא מכבדת את הגבולות שלה. לעיתים קרובות, היא מרגישה טוב כאשר היא רואה שהכלה שלה מרגישה רע.
היא תבטל, תנמיך ולעולם לא תיתן הכרה להישגים של הכלה או להצלחות שלה. תמיד תטען לנוכח ההישגים של הכלה שהיא "יותר" – יודעת יותר, עשתה יותר, יש לה יותר ניסיון, האוכל שלה טעים יותר, היא מכירה מישהו שהצליח יותר. אבל… אם היא רואה ערך בהצלחות וההישגים של הכלה, היא תשתמש בזה להשוויץ כדי להוסיף לדימוי הציבורי שלה עצמה או אם יש לה תועלת מזה.
היא עשויה לשאול את הכלה לדעתה בקשר למשהו רק כדי שהיא תוכל להתעלם ממנה או להגחיך אותה, או כדי לומר את ההיפך ולא להסכים איתה. היא, יכולה להפגין חוסר כבוד כאשר בנה וכלתה באים לבקר אותה, בצורה מאוד מניפולטיבית שאף אחד חוץ משתיהן לא שם לב. לדוגמא היא תשאל "את רוצה קפה?" או משהו אחר לאכול, ואז תביא משהו אחר שהכלה לא ביקשה, או שלא תגיש את הדבר הזה בכלל (כאילו שכחה). אם הכלה לא אוכלת את מה שהיא מגישה, היא תגרום לה להרגיש כפוית-טובה ותגיד "רק רציתי להכין בשבילכם משהו טוב, וממש טרחתי בשביל זה…"

חודרנות ומעורבות יתר​

התנהגות נוספת של חוסר-כבוד באה לידי ביטוי במופעים שונים של "חודרנות".
היא עשויה להגיע לבית של הכלה ללא הודעה מראש. וכשהיא באה ללא הודעה והבית לא מסודר היא תבקר אותה שהבית לא מסודר, תבקר אותה על ההתנהגות של הילדים, תצפה שבזמן שהיא מבקרת אצלם יתייחסו אליה כאילו היא בת-מלוכה. היא יכולה לפתוח את המקרר ולהתחיל לזרוק דברים שהם לכאורה מקולקלים…
מבחינת "חודרנות", אחד המאפיינים של החמות הנרקיסיסטית, שהיא מעורבת בנישואין של הבן שלה. זה יכול להיות גלוי ופתוח, אבל יכול להיות גם באופן סמוי ומאחורי הקלעים. היא מתקשרת ודורשת עדכונים כאילו מתוך התעניינות רוצה לדעת מה הם עושים, דואגת שכולם בסדר וכו'. אם הם יצאו לחופשה היא מתקשרת בלי סוף. היא שואלת שאלות אישיות שאינן מעניינה ותגיד שזה בגלל שהיא מודאגת. היא מתערבת ומייעצת "נגד" החלטות שבני הזוג עושים ותגיד "אני רק מנסה לעזור". כאשר הטקטיקות האלה לא עובדות, כאשר אינה מקבלת מה שהיא רוצה היא תתעלם ותתעלל, בכלה, בבן, בנכדים. אנו רואים שהחמות "חודרת" ומפריעה ליחסים בין בנה לבין הכלה, הרבה מעבר לטווח שנחשב מקובל.
המסר שהחמות מעבירה הוא שלכלה שלה לא מגיע הבן שלה. שהיא לא מספיק טובה בשבילו. (אלמנט של התנשאות ויהירות). הכלות עצמן הרבה פעמים מתארות את זה כניסיון להכניס תריז, לסדוק את מערכת היחסים עם הבעל שלהן. והעניין הוא, שהחמות עושה את זה מתוך רצון למלא את הצרכים והרצונות שלה, ואפשר לראות שאין לה שום ייסורי מצפון או אמפטיה על כאב של אחרים או על הרס של משפחה.
ניתן לראות שני סוגים של מסרים של מעורבות-יתר:
  1. מסרים של המשולש הרעיל
    אלו הם מסרים שליליים כלפי הכלה שהיא אישה לא טובה ואמא לא טובה, ובמקביל מסרים חיוביים כלפי הבן שלה, כשהוא מתנהג בצורה "שפוגעת" באשתו. לדוגמא, לתת לו תמיכה כשהוא משפיל ומנמיך כי הוא "צודק" ו "אין לו ברירה" והיא אישה רעה וכדו'.
  2. מסרים של שליטה
    מסרים מאוד מניפולטיביים ופעולות של מעורבות-יתר, כמו שציינתי לבוא בלי להודיע, להעיר הערות ולתת עצות שלא התבקשה ולנסות לכפות אותן, לנסות לכפות שליטה על-ידי כך שמבקשת/דורשת מהכלה לעשות כל מיני משימות אינסופיות או איך לעשות דברים טוב יותר. לדוגמא לבוא עם מצרכים ולהשתלט על המטבח ולומר לה: "אני רואה שאינך מבשלת טוב, אז שחשבתי שאני אבשל לכם הערב" בניסיון לקחת מהכלה את הכוח שלה בבית שלה. או לתת לילדים לאכול דברים שאמא שלהם אוסרת עליהם, או לקנות להם דברים שאסרו עליהם. כל המסרים האלה הם ביטוי של מאבק-כוחות בין החמות והכלה על שליטה.

היא עושה "ריחוק" ו/או "ברוגז" ו/או טיפול בשתיקה​

ישנם מקרים, שהחמות בוחרת בסוג אחר של מעורבות שהוא בעצם אי-מעורבות או ריחוק. זה פחות שכיח מאשר מעורבות-יתר, אבל בשביל הכלה יותר קל להתמודד. עדיין הכלה נפגעת מזה. החמות עושה אקט של פרידה או ברוגז או אפילו פרידה בשתיקה מבלי להצהיר על זה, והיא מעבירה בכך מסר אל הכלה ובני המשפחה (הבן שלה והנכדים) ש"אתם לא חשובים" או "אתם לא חלק מהמשפחה".
ישנה עוד צורה של "ריחוק" והיא באמצעות התעלמות מכוונת. התעלמות היא מסר מאוד קשוח שבו החמות מתעלמת מהכלה או מתייחסת אליה כאילו אינה נוכחת בחדר, באירועים שבהם כל המשפחה מתאספת. זה כולל גם התעלמות מדברים שהיא אומרת ולא לשאול אותה לדעתה לגבי החלטות, לקבוע אירועים ולהודיע לה ברגע האחרון לא רק שלא מאפשרת לה להתארגן, גם לא מתייחסת אם זה זמן מתאים. זוהי התנהגות נרקיסיסטית מאוד מאפיינת של ריכוז עצמי, קור וריחוק, אבל גם גרנדיוזיות ורצון לפגוע ולהכאיב או להעניש.
טיפול בשתיקה יופיע במיוחד כאשר הכלה רוצה להציב גבולות מול החמות הנרקיסיסטית שלה. היא רוצה לחצות את כל הגבולות שהכלה ובן-זוגה מציבים לה. ואם היא לא מצליחה להפר את הגבולות של הכלה, והכלה עומדת איתנה בשמירה על הגבולות היא תתחיל את שלב "ההשלכה" (במובן של לזרוק/לחסל).

היא עושה הפרד ומשול בין כולם לכולם​

אם היא לא יכולה לשלוט בכלה דרך איומים, הפחדות, אשמה, גזלייטינג, אז היא תהדק את השליטה שיש לה על הבן שלה, על הנכדים, על החתנים והכלות והאחים האחרים, הכל כדי לשלוט מרחוק, אפילו שליטה דרך צד ג' כשהיא משתמשת בשיטה של הפרד ומשול באמצעות אפליה, רכילות, הכפשה. היא יכולה לנסות להסית את הנכדים נגד אמא שלהם ולהשתמש בשקרים ובעיוות מציאות תוך שהיא מאשימה את אמא שלהם שבגללה הם לא קיבלו את הדבר שרצו, או שבגללה היא לא יכולה לתת להם מה שהם רוצים כי אמא שלהם לא מרשה, או שתעשה מניפולציה שתעמיד את ההורים במצב שיהיה להם קשה מאוד לסרב לילדים.
היא לעיתים תעביר מסר לבן שלה עד כמה היא אומללה מההתנהגות של הכלה אליה, ותעוות את תיאור הדברים שהכלה אמרה או עשתה כעלבון כלפיה. היא תשקר ותכפיש את הכלה בפני הבן שלה, תגרום לו לרגשי אשמה, תכניס לו דברים לראש באמצעות מניפולציות ושטיפת מוח, והרבה פעמים זה מצליח לה והבן ייקח את הצד של אימו.
בדיוק כמו שעשתה לילדיה, היא עושה הפרד ומשול בין אחים ואחיות, בין חתנים וכלות, ואפילו מנסה לעשות הפרד ומשול בין הנכדים. (ראה הסעיף הבא: רכילות). יהיה לה נכד מועדף ויהיה נכד שיהיה הכבשה השחורה או שעיר לעזאזל. היא תתנהג אליהם באפליה, תגרום להם להתחרות זה בזה על החיבה שלה, היא תנמיך את הורים שלהם או רק את הכלה לפי הצורך, ותגרום לנכדים להאמין שהם צריכים לרצות אותה ולא את ההורים שלהם.
כשהיא זקוקה לשעיר לעזאזל, היא יכולה להפוך את הכלה שלה לשעיר לעזאזל, בדיוק כמו שעשתה עם הילדים שלה.

רכילות​

הרכילות היא מניפולציה לפגוע דרך צד ג', ומשרתת גם את האג'נדה של הפרד-ומשול.
הרכילות יכולה להיות שקרים, הפצת שמועות, הערות נבזיות על הכלה לאדם שלישי. בדרך כלל, הכלה מגלה את זה אחר-כך דרך אנשים אחרים או ששומעת את זה במקרה.
במיוחד להעביר מסרים שליליים לצד ג' שלכלה יש יחסים חיוביים או יחסי חיבה איתו.ה כמו ילדים, גיסות, אחרים או הבעל (הבן). החמות הנרקיסיסטית פוגעת בהרבה מערכות יחסים במשפחה אפילו במשפחה היותר מורחבת. היא מנסה ליצור "טינה" בין אנשים ולעיתים קרובות מצליחה עד כדי כך שהטינה יכולה להיות מאוד עמוקה וקשה להתרפא ממנה ולפעמים האחרים הופכים להיות אויבים או שונאים זה לזה.

ניכור הורי במקרה של פרידה​

במקרה של פרידה או גירושין, החמות הנרקיסיסטית תהייה מעורבת באופן אקטיבי בניכור הורי ותשתמש בטקטיקות כדי להסית את הילדים נגד ההורה שני.
בן-הזוג שלכן, שאימו נרקיסיסטית, לא תמיד רואה את זה ולא תמיד מודע למי היא אמא שלו. בין אם הוא נרקיסיסט בעצמו או שהוא הילד המרצה שמונע מפחד, הוא לעיתים מאפשר את היחס הזה בכך שאינו נותן לאשתו גב ולעיתים גם לא נותן הכרה בכאב ובהשפעה שיש להתנהגות הגרועה של אמא שלו על בת זוגו.
ישנו סיכוי שאם החמות נרקיסיסטית, הבן שלה (בן הזוג של הכלה) יהיה גם הוא נרקיסיסט. במקרה כזו שניהם יטו לעשות טריאנגולציה (משולש יחסים) שבו הכלה תהייה מאוד מבודדת ותעבור גזלייטינג והתעללות בלתי נסבלת.
שלב ההשלכה Discard
בסופו של דבר, היחסים בין החמות הנרקיסיסטית לבין הכלה יגיעו לשלב הסופי שבו או שהבן והכלה יתרחקו מהאמא, יציבו גבולות ברורים, יתרחקו פיזית וזה יכול להגיע אף לנתק. או שהאם תצליח לגרום לקרע ביחסים וזה יכול להגיע אף לגירושין.
למאמר על "המשפחה הנרקיסיסטית ככת" לחצו על הלינק
דוגמא להמחשה, של גזלייטינג של חמות (הסבתא) נרקיסיסטית בשיתוף פעולה עם הבן שלה (בן הזוג), שגם הוא נרקיסיסט, תוכלו לראות כאן בסרטון של ד"ר רמאני (באנגלית).
מקורות:
Narcissism in Mother-in-law/Daughter-in-law relationships Dr.ToddGrande
The Narcissistic Mother In Law DarrenFMagee


 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכח

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהוָה הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו:ב יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ:ג אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ:ד הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהוָה:ה יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:ו וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
נקרא  25  פעמים

לוח מודעות

למעלה