אין מילים - - -"מקדש השבת".
"אמן" ענו כולם במקהלה.
מבט עיניי עקב אחרי הגביע שעבר בין כולם, כל אחד ותנועת השתייה האופיינית לו, רק אבי עם הגינונים הלא נגמרים, מגלגל את כולם מצחוק. כרגיל.
כזה אבי, אחי הגדול, מלך אמתי. כולם מעריצים אותו ולא טועים, הוא עושה כל דבר בקלות, צודק בכל מילה, מושלם מידיי.
אבי קם באחת והכריז: נו, נטילת ידיים רבותיי, רק הוא יכול לנהל אווירה, לקבוע סדר יום, כן, כולם ילכו אחריו כעיוורים, לא יתנגדו לעולם, מה יהיה אם אנסה לעשות את זה בעצמי, אני לא רוצה אפילו לחשוב.
הסעודה מתחילה ואבי מעלה נושא לשיחה, כולם מתעניינים ומביעים דעה, אני משחיל משפט ומספיק מיד להתחרט. אבי מלכסן מבט לעברי "ככה אתה חושב?!" הוא לא מסכים אתי, הוא מתנגד ואני מריח את ההתנגדות האוטומטית של כולם מתקרבת, אני נסוג, מסייג את דבריי מקפל את דעתי, מאפסן את האגו שוב ושוב.
אבא מבקש שמישהו יאמר דבר תורה. הו יופי, הכנתי משהו בזמן התפילה, כן, רציתי קצת זמן מיקרופון ליד כולם, אבל אבי הקדים אותי בשנייה, הוא מפזר כמה הלצות שנונות על הפרשה. הרהור נזעם חולף במוחי, זה לא וורטים סליחה מכבודו, אלו בדיחות ואני הכנתי חידושים.
אני מרים את קולי ואומר "אבא, ראיתי משהו נחמד על הפרשה". אבל קולי נבלע בהמולת הצחוק המתגלגל משנינותיו של אבי. אוף, כמה רציתי לראות את חיוכו המעריך של אבא מופנה גם לעברי. זה לא יקרה הערב גם כן, כנראה.
אני מחליט להיאבק בחזית אחרת.
כשהשקט משתרר לרגע אני מכריז, "אמא האוכל מאוד טעים היום". זו הייתה טעות מרה, אבי נבהל כנראה מפספוס המחמאה מצדו, הוא ממהר לומר, "אמא אני מעדיף לאכול במקום להחמיא, קחי את זה כמחמאה גדולה יותר", אמא וכולם צוחקים שוכחים מי בכלל העלה את הרעיון להחמיא.
רגע לפני שאני מתייאש עולה לי רעיון התאבדות אחרון. אתחיל לשיר משהו.
אני מפזם בקול תחילת שיר. בשנייה שכולם מצטרפים אליי משנה אבי את הטון ומגביה את קולו הערב, בולע את קולותיהם של כולם. אבא מסתכל לעברו ומחייך, "אבי, לקחת את הקול מאבא שלך, אתה יודע את זה?" אבי לא עונה רק מחייך חזרה לאבא, אין מה שיאיים על הקשר העמוק ביניהם. על האידיליה הנפלאה ששוררת כעת בשולחן השבת המשפחתי שלנו.
הסעודה מסתיימת, כולם מתפזרים איש איש לענייניו. רק אחד נשאר מהורהר במקומו, עיניו תחובות בעלון שבתי. אף אחד לא יודע שזהו מצג שווא, לבו לא כאן, לבו מרוסק תחת השולחן בין פירורי החלה.
האחד הזה הייתי אני.
צחקתי איזה דקה, כמה מיוחד!"טוב, זה לא הולך. חבל"
גם כשזה לא מכוון ממש, נדרש לפתח רגישות שתמנע את התופעה הזו.אני מקווה שזה לא מכוון,
כי הרבה פעמים זה מאד מכוון.
אבל משקף מציאות מרה שיכולה שתעבור מן העולם.
ג"א מצטרף להנ"ל@שני זאת אני :) ,
מהו ה'אפטר קטע' של רעיון האתגר שלך?
מי שעושה לאחרים הוא בעצמו, אה?!@שני זאת אני :) ,
מהו ה'אפטר קטע' של רעיון האתגר שלך?
מופתי."מקדש השבת".
"אמן" ענו כולם במקהלה.
מבט עיניי עקב אחרי הגביע שעבר בין כולם, כל אחד ותנועת השתייה האופיינית לו, רק אבי עם הגינונים הלא נגמרים, מגלגל את כולם מצחוק. כרגיל.
כזה אבי, אחי הגדול, מלך אמתי. כולם מעריצים אותו ולא טועים, הוא עושה כל דבר בקלות, צודק בכל מילה, מושלם מידיי.
אבי קם באחת והכריז: נו, נטילת ידיים רבותיי, רק הוא יכול לנהל אווירה, לקבוע סדר יום, כן, כולם ילכו אחריו כעיוורים, לא יתנגדו לעולם, מה יהיה אם אנסה לעשות את זה בעצמי, אני לא רוצה אפילו לחשוב.
הסעודה מתחילה ואבי מעלה נושא לשיחה, כולם מתעניינים ומביעים דעה, אני משחיל משפט ומספיק מיד להתחרט. אבי מלכסן מבט לעברי "ככה אתה חושב?!" הוא לא מסכים אתי, הוא מתנגד ואני מריח את ההתנגדות האוטומטית של כולם מתקרבת, אני נסוג, מסייג את דבריי מקפל את דעתי, מאפסן את האגו שוב ושוב.
אבא מבקש שמישהו יאמר דבר תורה. הו יופי, הכנתי משהו בזמן התפילה, כן, רציתי קצת זמן מיקרופון ליד כולם, אבל אבי הקדים אותי בשנייה, הוא מפזר כמה הלצות שנונות על הפרשה. הרהור נזעם חולף במוחי, זה לא וורטים סליחה מכבודו, אלו בדיחות ואני הכנתי חידושים.
אני מרים את קולי ואומר "אבא, ראיתי משהו נחמד על הפרשה". אבל קולי נבלע בהמולת הצחוק המתגלגל משנינותיו של אבי. אוף, כמה רציתי לראות את חיוכו המעריך של אבא מופנה גם לעברי. זה לא יקרה הערב גם כן, כנראה.
אני מחליט להיאבק בחזית אחרת.
כשהשקט משתרר לרגע אני מכריז, "אמא האוכל מאוד טעים היום". זו הייתה טעות מרה, אבי נבהל כנראה מפספוס המחמאה מצדו, הוא ממהר לומר, "אמא אני מעדיף לאכול במקום להחמיא, קחי את זה כמחמאה גדולה יותר", אמא וכולם צוחקים שוכחים מי בכלל העלה את הרעיון להחמיא.
רגע לפני שאני מתייאש עולה לי רעיון התאבדות אחרון. אתחיל לשיר משהו.
אני מפזם בקול תחילת שיר. בשנייה שכולם מצטרפים אליי משנה אבי את הטון ומגביה את קולו הערב, בולע את קולותיהם של כולם. אבא מסתכל לעברו ומחייך, "אבי, לקחת את הקול מאבא שלך, אתה יודע את זה?" אבי לא עונה רק מחייך חזרה לאבא, אין מה שיאיים על הקשר העמוק ביניהם. על האידיליה הנפלאה ששוררת כעת בשולחן השבת המשפחתי שלנו.
הסעודה מסתיימת, כולם מתפזרים איש איש לענייניו. רק אחד נשאר מהורהר במקומו, עיניו תחובות בעלון שבתי. אף אחד לא יודע שזהו מצג שווא, לבו לא כאן, לבו מרוסק תחת השולחן בין פירורי החלה.
האחד הזה הייתי אני.
מוקדש לכל האחים השקופים שאחיהם הגדולים בולעים את כל היחס להם הם זכאים.
ההשראה אצלי באה כתוצאה מהתוודעות לאפליה הלא מכוונת שקיימת בין אחים מצד הוריהם.
לגמרי!@הפקות כתיבה
צימררת...
גם אני הייתי מצטמרר אם לא החלק הראשון. מעניין אם יש כאן עוד גברים שחושבים כך.@הפקות כתיבה
צימררת...
אני חולקת.גם אני הייתי מצטמרר אם לא החלק הראשון. מעניין אם יש כאן עוד גברים שחושבים כך.
אני חולקת.
דווקא חושבת שהחלק הראשון היה הרמה להנחתה.
שפטנו אותם בצורה מסויימת, ואז, במשפטים האחרונים היינו צריכים לשנות את כל התפיסה.
הייתי חייבת לקרוא את זה שוב במשקפיים אחרות.
הסיפור כתוב נפלא, מעורר הזדהות וחמלה.מזל טוב קולני וחורק.
היא כאן.
על פניה חיוך גדול. גדול מדי.
טפשי ומביך. לטעמי.
"איפה הקטנטן"? "איפה הוא"?
הקטקטנן, חסר השם מרים גבה שמאלית פותח חרך להצצה סקרנית .
"יו! מלאך! לא דומה לאבא שלו בכלל! בדיוק שולמית! קופי!"
המילים הנורות מפיה בקצב של מתח יריות, מתפוצצות אל חלל בית המדרש, יוצרות הדים בלתי מותאמים הגורמים לכל זוגות העיניים שבעזרת הנשים לאתר את מוקד הרעש.
"כמה הוא נולד"?
יפי עונה לה בשקט.
"כמה? אני לא שומעת?" רועם קולה.
"שלוש תשע מאות ארבעים"!! היא מריעה את המידע.
" איך ילדת אותו"?? כאן הטון דווקא מונמך במעט. ועדין, אני שומעת אותו היטב וכפות ידי אגרופים.
בשביל מה היא באה בכלל? אני זועמת. מצטודדת מאחורי עמוד בטון כעור.
"מזל טוב"! היא פונה לחמותה של יפי. "הרבה נחת. הרבה נחת." היא ממהרת לסיים את לחיצת היד נראית נבוכה פתאום ומסתכלת במהירות לצדדים מחפשת עוד משהו. עוד משהיא.
אני מתכווצת עוד יותר.
אוף. למה היא באה לפה?
"אני הסבתא"! מצהירה בגאווה על מעמדה באזני אישה נאה וחייכנית שנעמדה בקרבתה. שתי מילים שעונות ברורות לשאלה המתעצבנת בתוכי.
יד חלקה ענודת טבעת לוחצת יד גדולה וגמלונית. שרוול שמלת תחרה נושק לשרוול בד רחב ומעובה.
"מזל טוב, סבתא" ההיא מחייכת אליה בנדיבות.
"מזל רע" אני חושבת בזעף.
ובאותו רגע לוכדות עיניה את צדדותי הנחבאת אל העמוד.
"שולמית"!! היא מריעה כלפי.
ממהרת ומחבקת אותי בידיה העבות.
ריח חמוץ מתפשט סביבי.
"מזל טוב"! היא מתרגשת.
מזל טוב?! לו יהי.
מותחת חיוך קטנטן למען הסבתא של התינוק.
למען אמא שלי.
***
הפעמים בהן אנו מייחלים להיות שקופים.
כמהים להתפטר מהחיבור שלנו לתמונה הכעורה. לפחות זמנית.
אל תחמיצו!!!
מנוי פרימיום באתר פרוג, יקפיץ את המוניטין שלך לקהל גדול שאסור לך להחמיץ!
ועכשיו בהזדמנות, מבצע פסח 10% הנחה ברכישת מנוי שנתי!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
2.04
כ"ג אדר ב'
השקה חגיגית
חדש בפרוג
קורס חדשנות AI ובינה מלאכותית
14 שיעורים מפוצצים תוכן על כלי הAI השונים ליצירת תמונות וויז'ואל, עריכת וידאו ומושן, כתיבה ורעיונות, אפיון ועיצוב אתרים ועוד המון!
ההרשמה נפתחה!
20.03
י' אדר ב'
פתיחת מסלול
עיצוב ואדריכלות פנים
מלגות גבוהות!
26.03
טז' אדר ב'
פתיחת מסלול
מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
8.05
ל' ניסן
פתיחת מסלול
אוטומציות עסקיות, בוטים והטמעת מערכות מידע
מלגות גבוהות!
9.05
א' אייר
ירושלמי?
יש לנו מלגה מטורפת עבורך! קורס במימון כמעט מלא!!
אוטומציות עסקיות, בוטים והטמעת מערכות מידע
ההרשמה בעיצומה
28.05
כ' אייר
פתיחת מסלול מורחב:
פיתוח ובניית אתרים
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכד
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: