דיון נספח לאתגר - שני מטר

רוחי בלבוחי

משתמש סופר מקצוען
אין כל קשר ביניהם. אבל בעצם, כשחושבים על זה, שניהם כאן בשעה הזו מאותה סיבה. חבל שלא חושבים על זה.
משפט מאד חזק, טמון בו הרבה,
רק שאלה - מי הם שלא חושבים על זה? ומדוע זה חבל?

מאד התחברתי לסיטואציה, כתוב חזק ביותר.
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
ב"ה.


הוא עמד כבכל בוקר בתחנה, נרתיק תפילין בזרועו הימנית, גמרא ומחברת סיכומים בידו השנייה. קור הבוקר הירושלמי חדר לגוו והוא הצטמרר קלות.

בכל בוקר הוא צריך 'לקחת' את האוטובוס עד לשכונה המרוחקת, כבר בשש וחצי בבוקר. רק השנה הוא התחיל ישיבה-קטנה, אבל ההורים לא מתפשרים על פחות מהטוב ביותר. הטוב ביותר זו כמובן הישיבה של החסידות "שלהם", הנמצאת בשכונת גילה. היה ברור שלמרות שהוא בסך הכל ילד בן 13, אי אפשר חלילה לשלוח אותו לשום מקום אחר. לפחות ישנים בבית כל יום.

ה'סדר' בישיבה מתחיל בשבע וחצי בדיוק והמשגיח לא אוהב איחורים. ההורים והאחים ישנים בבית, הרחוב לוחש שקט, והוא בתחנה, לבד.

לא לגמרי לבד. למעשה, גם היא נמצאת שם בתחנה כל בוקר. היא - המפרנסת. הבעל לומד בכולל כמובן, נחשב לאחד מהאברכים החשובים שם. יש אברכים שאפילו מתייחסים אליו כנושא ונותן. סיפר לה בגאווה על כוס קפה ועוגה.

והיא, מצאה את עבודת המזכירות רק בקטמון. מרחק שעת נסיעה. טוב שהכולל מתחיל בתשע והוא יכול להוציא את הילדים. גם זה משהו. אין ספק.

כך, הם מוצאים את עצמם מחכים כל יום בתחנה. הוא מחכה לקו 31 והיא לקו 32. בשעות הבוקר הקוים מדייקים, תוך דקות ספורות האוטובוסים מגיעים. לפעמים הקו שלה קודם, לפעמים שלו קודם. אין כל קשר ביניהם. אבל בעצם, כשחושבים על זה, שניהם כאן בשעה הזו מאותה סיבה. חבל שלא חושבים על זה.

והיום, אחרי כמעט חצי שנה של קביעות שאינה משתנה. הוא עמד שם לבדו. תחילה הביט תמה לצדדים, לקח לו כמה דקות להבין מה בעצם חסר לו. משהבין, כבר עבר האוטובוס שלה והוא הצר על כך שהיא הפסידה אותו. דקה אחר כך עבר גם האוטובוס שלו והוא נסע משם, לישיבה.

משהו הציק לו במשך היום. ניקר בו. הוא התקשה להתרכז בלימוד. מה בעצם חסר לו? לא ידע להגדיר. הזדהות? הכרה? הבנה? שותפות גורל? אולי כשיגדל יבין. כרגע, הוא חיכה בקוצר רוח לשוב הביתה.

למחרת, היא שוב הייתה שם בתחנה. בשעה הקבועה. הוא נשם לרווחה. בלב, רק בלב. והיא, מה תאמר לו? שכמעט יצאה אתמול לתחנה להשאיר לו פתק שהמשרד סגור ליום? לא אמרה כלום. גם הוא לא אמר כלום.

רק רעש מנוע האוטובוס המתקרב קטע את השיחה.
הרבה הרבה זמן, לא קראתי סיפור כל כך יפה וכל כך נוגע.
והכתיבה מושלמת.
משהו הציק לו במשך היום. ניקר בו. הוא התקשה להתרכז בלימוד. מה בעצם חסר לו? לא ידע להגדיר. הזדהות? הכרה? הבנה? שותפות גורל? אולי כשיגדל יבין. כרגע, הוא חיכה בקוצר רוח לשוב הביתה.
לא צריך את השאלות. גם כדי להגדיר אותן צריך מודעות גבוהה במיוחד. מספיק הניקור והלקום ולשבת ולזוז על הכסא.
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
@מ"ם - משהו נסתם אצלי. לא הצלחתי להבין על מה מדובר... :(
(ועד שאני כבר פונה אליך, אשמח אם תוכל לפנות אלי באישי לצורך שאלה בנוגע לפורום).
 
נערך לאחרונה ב:

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
תודה רבה!

רק שאלה - מי הם שלא חושבים על זה? ומדוע זה חבל?
כולנו, יש לומר.
כמה פעמים בתור המלחיץ במכולת או בהתארגנות סוערת של בוקר מצליחים לזכור את המטרה שעומדת מאחורי הכל? את הסיבה של כל זה, הקמת בית של תורה, קיום רצון הבורא...
הלוואי והיינו זוכרים את יותר. חושבים על זה יותר.
זה מה שחבל.

לא צריך את השאלות. גם כדי להגדיר אותן צריך מודעות גבוהה במיוחד.
בהחלט! לא הנער הוא המגדיר אותן.
המילים "הזדהות? הכרה? הבנה? שותפות גורל?" מגיעות מהקריין, אותו "מספר יודע כל". כמו "אין ספק" ו"חבל שלא חושבים על זה" לפני כן.
כוונת המשפט היא שאולי כאשר יגדל יבין שהיה חסר לו משהו מהרשימה הזו. או כולה.
צריך לחשוב איך לנסח את זה טוב יותר.
 

רוחי בלבוחי

משתמש סופר מקצוען
כמה פעמים בתור המלחיץ במכולת או בהתארגנות סוערת של בוקר מצליחים לזכור את המטרה שעומדת מאחורי הכל? את הסיבה של כל זה, הקמת בית של תורה, קיום רצון הבורא...
הלוואי והיינו זוכרים את יותר. חושבים על זה יותר.
התחדדה פה נקודה שלא חשבתי עליה.
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
אשמח לקבל הסבר על הפואנטה של @מ"ם. לא הצלחתי להבין אותו, אבל זה נשמע מעניין.
כלומר, הבנתי שהעובדה שהוא הולך ללמוד והעובדה שהיא הולכת לפרנס משרתים את אותה מטרה, ואני גם רואה עוד אי אלו תובנות בין בתרי הסיפור, אבל את הפואנטה אנ'לא מצליח להבין.
תודה מראש...
 
נערך לאחרונה ב:

רוחי בלבוחי

משתמש סופר מקצוען
הבנתי שהעובדה שהוא הולך ללמוד והעובדה שהיא הולכת לפרנס משרתים את אותה מטרה
אני לקחתי מהסיפור את הקטע של התקשורת הבלתי מילולית, כמה שהיא חזקה לפעמים עד שהיא הביאה אותו להיות מוטרד בגינה.
את הנקודה של המטרה המשותפת הבנתי אח'''כ, זה הפואנטה? או הקשר?
 

undo

משתמש מקצוען
הנדסת תוכנה
נערך לאחרונה ע"י מנהל:

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
ממליץ לך על סיפור שלו על בחור שהתפלל נץ ובמקום לרוץ למיטה נתפס להשלמת מנין בהר הזיתים.
לא מצאתי, תחפש ותהנה.
הנה.
ועכשיו בתמורה תסביר לי בבקשה את הסיפור שהוא כתב באתגר הזה. אני כבר מסתקרן ממש...
 

יאן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הנה.
ועכשיו בתמורה תסביר לי בבקשה את הסיפור שהוא כתב באתגר הזה. אני כבר מסתקרן ממש...
מדינא, מי שחייב לך זה @אי פה אי שם , הוא נהנה לא אני.
אבל לפנים משורת, ההבנה שלי בסיפור זה לתת לנו מימד נוסף של מרחק, מרחק הגיל והמגדר, ואעפ"כ כל אחד מרגיש את הצורך של השני.
טוב, מה עשית אותי פרשן לענייני מ"מים???
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
לא יודעת אם מה שקישר זו המטרה המשותפת, או טכנית העמידה המשותפת, לי המטרה לא זעקה כמסר, אולי לא ירדתי מספיק לעומק העניין.
לפי התגובות כאן נשמע שמסתתר פה עומק מסוים, אבל אף אחד לא מוכן לגלות מהו... :rolleyes:
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
מדינא, מי שחייב לך זה @אי פה אי שם , הוא נהנה לא אני.
אבל לפנים משורת, ההבנה שלי בסיפור זה לתת לנו מימד נוסף של מרחק, מרחק הגיל והמגדר, ואעפ"כ כל אחד מרגיש את הצורך של השני.
טוב, מה עשית אותי פרשן לענייני מ"מים???
זה כל הפוינט? משהו חסר לי. (כבר נהייתי אובססיבי להבין את זה...)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכז

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְהוָה לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר:ב שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא:ג הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן:ד כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים:ה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר:
נקרא  25  פעמים

אתגר AI

אחרי החגים • אתגר 13

לוח מודעות

למעלה