אתגר נספח לאתגר - מאחורי המסכה

[מסוגל]

מאחורי הקלעים של מאחורי המסכה

 

[הנף מקלדת]

איפה ה @הספרן שיכתוב שכבר היה אתגר אל האנשה או הנפשה או משהו כזה?

בכל מקרה. הגיע הזמן לשחזר אתגרים כי כמו שאומרת סבתא "אפילו בציר 2016 לא מתקרב ל1816"

 

[דיונון]

איפה ה @הספרן שיכתוב שכבר היה אתגר אל האנשה או הנפשה או משהו כזה?

בכל מקרה. הגיע הזמן לשחזר אתגרים כי כמו שאומרת סבתא "אפילו בציר 2016 לא מתקרב ל1816"

למה גילית?
תכננתי למחזר משם את הפוסט המנצח...

 

[דיונון]

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.prog.co.il/threads/%25D7%2590%25D7%25AA%25D7%2592%25D7%25A8-%25D7%2593%25D7%2595-%25D7%25A9%25D7%2591%25D7%2595%25D7%25A2%25D7%2599-%25D7%2594%25D7%2590%25D7%25A0%25D7%25A9%25D7%2594.545192/&ved=2ahUKEwiMiu-kxfmEAxX7U6QEHdMSBy0QFnoECBAQAQ&usg=AOvVaw1Y5oFNSIodAf4zVbZM72nM

 

[מסוגל]

איפה ה @הספרן שיכתוב שכבר היה אתגר אל האנשה או הנפשה או משהו כזה?

האירוניה היא שכל כך ניסיתי להימנע מדברים כאלו, שיצרתי קובץ עם כל המאה ומשהו אתגרים שהיו כאן. אפילו העפתי בו מבט בסוף השבוע שעבר ככה מלמעלה, ולא שמתי לב לאתגר ההוא.

אז מוסר השכל לא להשקיע יותר מידי בדברים מיותרים. או להשקיע עוד יותר, לא יודע בדיוק. מוסר השכל ודאי יש כאן.

בכל מקרה - באמת הייתי מעדיף להימנע מזה, אבל כבר אין לי כוח לנסח עוד משהו ובאופן כללי לכל הבירוקרטיה, אז נראלי כל עוד מנהלינו הנכבדים לא מתערבים נלך עם התזה של סבתא שלך.

 

[דיונון]

האירוניה היא שכל כך ניסיתי להימנע מדברים כאלו, שיצרתי קובץ עם כל המאה ומשהו אתגרים שהיו כאן. אפילו העפתי בו מבט בסוף השבוע שעבר ככה מלמעלה, ולא שמתי לב לאתגר ההוא.

אז מוסר השכל לא להשקיע יותר מידי בדברים מיותרים. או להשקיע עוד יותר, לא יודע בדיוק. מוסר השכל ודאי יש כאן.

בכל מקרה - באמת הייתי מעדיף להימנע מזה, אבל כבר אין לי כוח לנסח עוד משהו ובאופן כללי לכל הבירוקרטיה, אז נראלי כל עוד מנהלינו הנכבדים לא מתערבים נלך עם התזה של סבתא שלך.

מה רע במקצה ב'?!
אדרבה, אפשר לקבל השראה מאתגר ההוא.

 

[מסוגל]

מה רע במקצה ב'?!
אדרבה, אפשר לקבל השראה מאתגר ההוא.

לעבור באופן רשמי למצב של שחזורים מרגיש לי כמו סוג של הודאה בעייפות החומר או בסיומו, משהו שעדיף שלא לעשות עד שמוכרחים.

אבל כן, בדיעבד זה לא נראה נורא כל כך.

 

[הטעם המושלם]

טוב, אז פספסתי את האתגר הקודם שממש קרץ לי, כי מה לעשות שרק היום קיבלתי אישור רשמי להצטרפותי לקבוצה?
אתגר מהמם!

 

[הטעם המושלם]

"לא רוצה"! הוא צעק על סף בכי.
אבל לי אין בררה, אני חייב.
"לא רוצה להשאר פה לבד! קח אותך איתי!" עכשיו הוא כבר ממש היה עם דמעות בעיניים.
"ממה אתה מפחד?" ריככתי את קולי, בכל זאת- חייב חייב, אבל מי יכול לעמוד מול הדמעות האלו ולהשאר שווה נפש.
"האיש הזה, שרוצה לקחת אותך, בטוח יברך עליך 'בורא פרי העץ', עם כל הכוונה הראויה- תראה איך הוא נראה- נראה רב מימי הבעל שם טוב אולי!
אבל אם אני אשאר פה לבד, אולי יקח אותי איזה ערבי מהאתר בניה ליד? קח אותי איתך!"
הבכי ההיסטרי כנראה הגיע גם לאוזניו של הרב, כי בהחלטה פתאומית, הוא פתח שוב את השקית, והרים גם את אחי הצעיר- תפוח אדמדם טרי ובריא.

אשמח לתגובות.
זה פעם ראשונה ואשמח להערות והארות בלי קשר לאתגר.

 

[ספריה בהכחדה12]

תודה רבה על האתגר!
מושלם: )

 

[תמרוז]

אתגר יצירתי. אין מה לומר.
היה כיף לכתוב.

 

[ספריה בהכחדה12]

אשמח לתגובות.
זה פעם ראשונה ואשמח להערות והארות בלי קשר לאתגר.

אהבתי ממש את הסוף- הפאנץ' החזק.
לייק כפולל
הכתיבה יפהה. לי אין הערות: ).

 

[תמרוז]

@הטעם המושלם ממש אהבתי את מה שכתבת.
ממש דאגתי לגורלו של התפוח.
כתיבה זורמת ויפה.
ולמרות שאני טיפוס ביקורתי, לא מצאתי מה להעיר, אז תאלצו להסתפק בזה.

 

[שמואל י]

רינה אף פעם לא עושה סדר בארונות למעלה וודאי וודאי שלא זורקת כוסות.

כתיבת סיפור, בכל גרסה או אופן שתבחרו, תהיה מלאכה לא קלה.
זו בדיוק הסיבה שמשלמים עליה. אם כתיבה הייתה שרבוט מהיר וקליל על דף, היא כפי הנראה לא הייתה "מקצוע".
כמו בכל תחום, העבודה מתחלקת ל4 שלבים:
1. מיקוד.
2. עבודה רעיונית.
3. עבודה פרקטית.
4. תיקונים.

הדיון כאן הוא על החלק של המיקוד, בגלישה קלה לעבודה הרעיונית. עד כמה ניתן להקל על העבודה בשלב הזה.
לעניות דעתי זה די חסר משמעות, כיוון שהמאמץ מתקזז בשלבים הבאים.
אם הרצון הוא לייצר חומר איכותי, המאמץ ידרש כך או כך.
אז גם אם נניח שהכתיבה תהיה על מקום שאין צורך להתאמץ כלל כדי לבנות אותו - בהכרח זה יקשה על כתיבת העלילה עצמה.
לדוגמא:
בארץ ישראל לאורך הדורות גרו תמיד בבתי אבן ולא בבתי עץ, בשל מזג האוויר והתנאים בשטח.
מצד שני, היא קרובה לשבר הסורי אפריקאי, וסבלה לאורך כל הדורות מרעידות אדמה.
הנה לנו 2 עובדות שתחקיר יכול לגלות לנו, ולבטח פותחות לנו רעיונות לעלילות במוחות הקודחים שמסתובבים בפורום.
לעומת זאת, באופן מסורתי בעיירות הרוסיות נעשתה בנייה באמצעות בולי עץ.
החלק היחיד שבאופן מסורתי בנוי מלבנים הוא התנור.
והנה לנו כבר מקום מסתור היסטורי אמין שמסייע לכל מחפש אוצר.
והפער בין הסגנונות האלה, יכול בקלות לייצר סיפור על אדם שעלה מרוסיה לישראל, ומתקשה להסתיר את כספו בשל פערי המנטליות.

כלומר התחקיר לא משמש רק כדי שהקהל יאמין לסיפור, אלא בכדי להעשיר את הסיפור עצמו.

ולכן, דעתי האישית היא שברגע שיש קווי עלילה כלליים, השאלה הנכונה היא: איזו תקופה תעשיר בצורה הרחבה והמעמיקה ביותר את הסיפור, כך שתאפשר לעלילה למצות את הפוטנציאל שלה?

רק שיהיה ברור: הבינה לא עשתה הכל לבד, היא הייתה צריכה את העזרה שלי בהתאמה לסגנון ובעיקר בהתאמה מחדש של קומפוזציה
הן לדמויות בפרונט והן לגריד.
לדוגמה: כדי ליצור קומפוזציה אוירית וגם כדי להפחית עומס מהקרבה לכותרת, נתתי הבהרה רצינית לארמונות, בדגש על הבהרה נוספת למגדל השמאלי.
צפה בקובץ המצורף 1581948

"נו תשתה כבר ייבשת אותי כאן"
"אין מצב שהוא ישתה אותך, ולהזכירך, תמיד היית יבש"
"די כבר את, עם המבטא הרוסי שלך, איך הגעת לפה בכלל"
"לא הצרפתית שלך תענוג. תראה אותו הוא לא צריך מישהו כמוך, הוא צריך אותי, רק אני יעזור לו לקפץ כאן על השולחן ולומר לשוויגער את מה שהוא יתחרט עליו בשנה הקרובה"
"אין את, 40% של חוסר טקט. את יודעת מי אני בכלל? 18 חודשים של השתבחות ואנינות טעם"
"למי יש זמן לחשוב היום על טעם תראה מה השעה כבר, אני תוך רבע שעה סוגרת לו את הפינה, לא כמוך 4 שעות עד שאתה זז"
"בניגוד אלייך, אני כאן המצווה, את, רק מסיבות בראש שלך"


"אויייי מה אתה עושה"??
"אופס....הוא שתה את שתינו..."

"כוס לידי נו מילא אבל לשוטט בתוכי? למה נראה לך?"
"גם אני לא ממש רווה נחת מהשכנות הזו"
"אתה חושב על מה שאני חושבת...?"


"נו באמת...אבל אמרתי לו לא לערבב וודקה ויין למה הוא לא מקשיב...כל שנה אותו סיפור" אומרת אישה צעירה ונואשת.
"לא נורא, עכשיו הוא ישן קצת, זה העד דלא ידע הכי מהודר", מסכמת שוויגער בחיוך מסתורי.

דיאלוג משובח ואנין טעם, קריאה משכרת. תודה!

לקוראים הבאים, אני ממליץ לקרוא את הקטע עם המבטאים המתאימים...

 

[שימנלה]

הממתקת את מרתם

הקטע ממש מרשים
רק לא הבנתי את המילים האלה

ב"ה

די מספיק.

תפסיקו, כבר הגזמתם.

מה קורה להם היום, בדרך כלל הם כל כך רגועי...

אויש, עכשיו ממש נבהלתי.

אוח, עכשיו גם רטוב, מה זה הריח הזה?

אהה, זה יין, ומיץ של עוף שנשפך.

תמיד אני מריח אותם ממש חלש, בתוך הכוסות והצלחות שלהם, פתאום הם ממש קרובים אלי בלי שום מחיצה.

ואף אחד לא מחליף את הכיסוי שלי, אני אפילו לא שומע את האימא מבקשת מכולם להירגע כמו תמיד.

מה זה הצחוק הזה? מה כל כך מצחיק היום?

איזה כובד, אני מרגיש שמישהו עלה עלי, נראה לי אפילו ששתי אנשים עלו עלי.

זה כנראה חזקי ואפי, יש להם קולות דקים כאלו.

אני גם שומע כלים מתנפצים.

כן, כן, כן, תהיה לנו, אלו המילים שאני מצליח להבין, הם שרים אותם שוב ושוב בקול ניחר.

מעניין, מה נהיה איתם?

וכמו שכל הרעש הזה התחיל כך ברגע אחד הוא הסתיים, אבל רק לכמה דקות פתאום אני מרגיש כמה אנשים שאני לא מכיר מניחים עלי את הראש, שומע אנשים רוקדים סביבי, מקבל המון דפיקות תוך כדי.

"אם על המלך טוב, תנתן לי, תנתן לי, נפשי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי", הגזימו הפעם הם שרים ככה כבר חצי שעה.

לא שאכפת לי, אני דווקא נהנה לשמוע את כל האקשן והצחוקים האלה, אבל לא הבנתי איך האימא פה בבית מסכימה שישפכו עלי כל כך הרבה יין.

וגם לא הבנתי מה יהיה להם? ומה יתנו להם?

היי, מה אני שומע, מישהו צועק את השם שלי: "הרחמן הוא ישלח ברכה מרובה בבית הזה ועל שולחן זה שאכלנו עליו"

אני מכיר כבר את הברכה הזאת, תמיד כשמזכירים אותי אני מתרווח לי בנחת, מותח את עצמי בגאווה, אבל עכשיו הם פשוט צועקים.

יאלללה, אני חושב לעצמי, כמו תמיד, בשקט בלי שאף אחד מבני הבית יידע על המחשבות שלי לגביהם - תן להם.

תן להם את מה שהם מבקשים כבר.

"נו תשתה כבר ייבשת אותי כאן"
"אין מצב שהוא ישתה אותך, ולהזכירך, תמיד היית יבש"
"די כבר את, עם המבטא הרוסי שלך, איך הגעת לפה בכלל"
"לא הצרפתית שלך תענוג. תראה אותו הוא לא צריך מישהו כמוך, הוא צריך אותי, רק אני יעזור לו לקפץ כאן על השולחן ולומר לשוויגער את מה שהוא יתחרט עליו בשנה הקרובה"
"אין את, 40% של חוסר טקט. את יודעת מי אני בכלל? 18 חודשים של השתבחות ואנינות טעם"
"למי יש זמן לחשוב היום על טעם תראה מה השעה כבר, אני תוך רבע שעה סוגרת לו את הפינה, לא כמוך 4 שעות עד שאתה זז"
"בניגוד אלייך, אני כאן המצווה, את, רק מסיבות בראש שלך"


"אויייי מה אתה עושה"??
"אופס....הוא שתה את שתינו..."

"כוס לידי נו מילא אבל לשוטט בתוכי? למה נראה לך?"
"גם אני לא ממש רווה נחת מהשכנות הזו"
"אתה חושב על מה שאני חושבת...?"


"נו באמת...אבל אמרתי לו לא לערבב וודקה ויין למה הוא לא מקשיב...כל שנה אותו סיפור" אומרת אישה צעירה ונואשת.
"לא נורא, עכשיו הוא ישן קצת, זה העד דלא ידע הכי מהודר", מסכמת שוויגער בחיוך מסתורי.

נראה לי שזה שני הקטעים היחידים שההאנשה לא הפכה לחידה על איזה חפץ מדובר אלא לסיפור שכתוב יפה ומשתמש במאפיינים האופיניים של החפצים
כל הכבוד

 

[סבתא חביבה]

@שימנלה
האנשה מעולה! אהבתי!!!
במיוחד את עמוד השדרה העקום נעבאך...
אהבתי גם את המסר. אכן יש בינינו כאלה לא מעט הנוטים להתנהגות תמרורית...
זה מזכיר לי את הילדים הקטנים שאחד מציק לשני, והשני מתלונן שוב ושוב ושוב. לא מצדיקה את המציק, אבל יאללה מציקים לך זוז למקום אחר. כנראה שיש למתלונן תועלת מסויימת במצב הזה והוא לא רק סובל מההצקות...

 

[7שבע7]

הקטע ממש מרשים
רק לא הבנתי את המילים האלה

הבאר ממתיקה את המרירות של עם ישראל. (משחק מילים עם מרה, המקום שבו הפכו להם המים למרים)

 

[שימנלה]

אה אוקי
(מעניין אם זה חוקי בדקדוק)
אבל חוץ מזה הכל כתוב ממש יפה ומרשים

 

[נ. גל]

מתנצלת על כך שהקטע לא פורימי מדי.
דפקתי את הרגל היום בשולחן הכתיבה, ורגע אחרי בטעות מרחתי עליו שאריות אוכל.
תחושת הנקמה העמוקה הזו, שבה החזרתי לחתיכת עץ על זה שעשיתי תנועה לא נכונה (אחרי חשבון ארוך שנים בינינו) - פשוט דרשה לכתוב את זה איפשהוא.
אז הנה, מצאתי את איפשהוא.
אחלה מקום.

 

[חנש]

דפקתי את הרגל היום בשולחן הכתיבה, ורגע אחרי בטעות מרחתי עליו שאריות אוכל.

קטע כתוב היטב.
תודה שסיפקת לנו הצצה לרקע של הכתיבה.
נהניתי לראות איך נתת לשולחן שלך את כל ההתייחסות האנושית, במדויק.