הנושאים החמים
הנושאים החמים
הוא חיכה לאוטובוס, בחוץ ירד גשם שנשמע הייטב על גג התחנה בה ישב,
היה קר והפוטר הירוק שלו לא הספיק לחמם את הרגשות הקרירים שטיפסו בגרונו
שלוליות קטנות ניקוו מתחת לנעלי ה"בלנדסטון" החומות שלו ורעד קל חלף בגבו הכפוף מעט,
כמה קשה היה לו לעזוב את הבית עכשיו, כמה רצה להישאר עוד מעט, אפילו כמה ימים
אבל הישיבה מתחילה מחר בבוקר, והוא צריך לצאת היום כדי להתחיל מחר ברגל ימין את סדר הבוקר
אין אצלם בישיבה "סדר א'" יש סדר בוקר, ככה יותר מסוגר בראש.
הוא נעמד, שואף אויר נקי של "אחרי גשם", הנה, קו 998 התקרב לתחנה, הוא נופף בידו לעצור אך הוא- התעלם והמשיך הלאה
לרגע עמד המום אבל אז הוציא את הפלאפון ובדק אם יש אוטובוס נוסף אחריו,
ואכן- היה
988 גם הוא עוצר ליד הישיבה
ויש אותו רק במוצ"ש וערבי שבתות, טוב שחוזרים בדיוק במוצ"ש
"תודה אבא" הוא לחש לשמיים, "אתה איתי"
הוא חיכה עוד 2 דקות והנה 988 הגיע גם הוא,
מנחם הכניס את המזוודה הכבדה והתיק העצום לתא המטען ועלה לאוטובוס
הוא הרהר לעצמו כשהעביר את כרטיס הרב-קו איך היה מתקף בתחילת שנה שעברה...
סורק את הברקוד וממשיך בלי לחשוב
כמה שונים חייו היום
כמה טהורים
מלאי קרבת השם
מחשבתו נקטעה ב"בום" עוצמתי והאוטובוס סטה בכבדות לצידי הכביש
מנחם נעמד בבהלה, היה ריח שרוף והנהג שירד לבדוק הודיע שיש בעיה והאוטובוס לא יוכל להמשיך לנסוע
הוא היה היחיד באוטובוס
החברה לא תשלח לו אוטובוס חלופי
כאב גדול פשט בליבו
הכאב התרחב כשסחב את עצמו ומזוודתו עד לביתו חזרה
טוב שזה קרב בז'בוטינסקי ולא אחרי זה
חסר לו להיות תקוע באיזה חור באמצע הלילה
אבא בא לאסוף אותו ואת ליבו הכבד שבכה "אבא, למה"?
"למה אתה מנסה אותי"?
מיטתו קיבלה אותו בשתיקה אוהבת ומחבקת
אוספת את דמעותיו המתוסכלות, "כ"כ רציתי להתחיל ברגל ימין, האוטובוס הראשון מחר רק ב11:00 בבוקר
אני אגיע לרכסים לא לפני 13:00 בצהריים
"למה אבא"?
הוא פתח את המחשב וחיפש מה ינחם את המנחם שבו
בשורת הצ'אטים ראה נקודה ירוקה ליד שממו של הרב שלו "הרב אוסטרן" רב אמנם מהישיבה הקודמת אבל הם בקשר טוב,
"הרב, אתה פה"? הוא כתב
"כן" ענה לו הרב
"אתה יכול לענות רגע במקום השם, למכתב שכתב בנו"? הוא הקליד במהירות, כאילו מקשי המקלדת רותחים
"אני מפחד, ואם לא אדע למלא את השליחות"?... השיב רבו
אבל מנחם כבר היה שקוע בהקלדת המכתב לאלוקיו ושליחו שיענה...
"אבא, למה אתה מנסה אותי? אתה רואה איך אני משתדל
היה לי קשה לחזור לישיבה גם ככה אחרי שלושה שבועות חופש ,
צעדתי לתחנה מפוחד, עם כאב בטן מלחץ של התחלה חדשה והעברת חדרים
ועם כל זה שידעתי שייטב לי שם זה היה קשה,
ואז- אוטובוס אחד לא עצר והשני לא עלה בו אף אחד חוץ ממני, והיתה לו תקלה שהוכרחתי לרדת,
רציתי להתחיל ברגל ימין, להתחיל טוב "זמן חורף"
ועכשיו אני מותש , ואין לי כוח לחזור ולהתחיל...
אבא אתה פה? למה כשאני מתחזק אתה יותר מקשה עליי?
זו לא חוצפה לומר זאת, נכון? כי אתה מרשה לומר לך הכל, אבא, מחכה לך, לסימן ממך"
הרב קרא, ואז ענה, כאילו הייתה לו תשובה מוכנה
"מני שלי
אני פה
עצרתי את כל האנשים ושמתי להם מקלות כדי שלא יעלו לאוטובוס ההוא ואת השני ציוויתי שלא יעצור
כי רציתי שתרד
רציתי אותך חוזר הביתה
עוד תבין למה
לך להתקלח ילד שלי כל הערב הזזתי אנשים בשבילך
שים לך שיר טוב
ותרגיש שאני שם לך נשיקה על הלחי
ושוכב לידך
אני רוצה אותך עוד קצת בשקט
אין לי כמעט ילדיםבגיל שלך שאני ככה בחיים שלהם
יש כאלה שאני בכלל לא נמצא
ויש כאלה שעושים טכנית כל מה שצריך אבל אני לא בלב שלהם
ילדים שאני כל כך יושב אצלן בפה ובלב כמעט אין לי
אתה אחד הבודדים בגילך
תסמוך עלי שאני קרוב קרוב לאחד כמוך . לא אתן לי לאבד אותך ילד."
מנחם התרווח במיטה
כאילו נפתח משהו בנשימתו
אבא שלח לו יד והיה איתו בחושך
כי אבא אף פעם לא עוזב
הוא תמיד איתי שם
הוא מחבק, גם כשלא מרגישים
אבא קרוב.
היה קר והפוטר הירוק שלו לא הספיק לחמם את הרגשות הקרירים שטיפסו בגרונו
שלוליות קטנות ניקוו מתחת לנעלי ה"בלנדסטון" החומות שלו ורעד קל חלף בגבו הכפוף מעט,
כמה קשה היה לו לעזוב את הבית עכשיו, כמה רצה להישאר עוד מעט, אפילו כמה ימים
אבל הישיבה מתחילה מחר בבוקר, והוא צריך לצאת היום כדי להתחיל מחר ברגל ימין את סדר הבוקר
אין אצלם בישיבה "סדר א'" יש סדר בוקר, ככה יותר מסוגר בראש.
הוא נעמד, שואף אויר נקי של "אחרי גשם", הנה, קו 998 התקרב לתחנה, הוא נופף בידו לעצור אך הוא- התעלם והמשיך הלאה
לרגע עמד המום אבל אז הוציא את הפלאפון ובדק אם יש אוטובוס נוסף אחריו,
ואכן- היה
988 גם הוא עוצר ליד הישיבה
ויש אותו רק במוצ"ש וערבי שבתות, טוב שחוזרים בדיוק במוצ"ש
"תודה אבא" הוא לחש לשמיים, "אתה איתי"
הוא חיכה עוד 2 דקות והנה 988 הגיע גם הוא,
מנחם הכניס את המזוודה הכבדה והתיק העצום לתא המטען ועלה לאוטובוס
הוא הרהר לעצמו כשהעביר את כרטיס הרב-קו איך היה מתקף בתחילת שנה שעברה...
סורק את הברקוד וממשיך בלי לחשוב
כמה שונים חייו היום
כמה טהורים
מלאי קרבת השם
מחשבתו נקטעה ב"בום" עוצמתי והאוטובוס סטה בכבדות לצידי הכביש
מנחם נעמד בבהלה, היה ריח שרוף והנהג שירד לבדוק הודיע שיש בעיה והאוטובוס לא יוכל להמשיך לנסוע
הוא היה היחיד באוטובוס
החברה לא תשלח לו אוטובוס חלופי
כאב גדול פשט בליבו
הכאב התרחב כשסחב את עצמו ומזוודתו עד לביתו חזרה
טוב שזה קרב בז'בוטינסקי ולא אחרי זה
חסר לו להיות תקוע באיזה חור באמצע הלילה
אבא בא לאסוף אותו ואת ליבו הכבד שבכה "אבא, למה"?
"למה אתה מנסה אותי"?
מיטתו קיבלה אותו בשתיקה אוהבת ומחבקת
אוספת את דמעותיו המתוסכלות, "כ"כ רציתי להתחיל ברגל ימין, האוטובוס הראשון מחר רק ב11:00 בבוקר
אני אגיע לרכסים לא לפני 13:00 בצהריים
"למה אבא"?
הוא פתח את המחשב וחיפש מה ינחם את המנחם שבו
בשורת הצ'אטים ראה נקודה ירוקה ליד שממו של הרב שלו "הרב אוסטרן" רב אמנם מהישיבה הקודמת אבל הם בקשר טוב,
"הרב, אתה פה"? הוא כתב
"כן" ענה לו הרב
"אתה יכול לענות רגע במקום השם, למכתב שכתב בנו"? הוא הקליד במהירות, כאילו מקשי המקלדת רותחים
"אני מפחד, ואם לא אדע למלא את השליחות"?... השיב רבו
אבל מנחם כבר היה שקוע בהקלדת המכתב לאלוקיו ושליחו שיענה...
"אבא, למה אתה מנסה אותי? אתה רואה איך אני משתדל
היה לי קשה לחזור לישיבה גם ככה אחרי שלושה שבועות חופש ,
צעדתי לתחנה מפוחד, עם כאב בטן מלחץ של התחלה חדשה והעברת חדרים
ועם כל זה שידעתי שייטב לי שם זה היה קשה,
ואז- אוטובוס אחד לא עצר והשני לא עלה בו אף אחד חוץ ממני, והיתה לו תקלה שהוכרחתי לרדת,
רציתי להתחיל ברגל ימין, להתחיל טוב "זמן חורף"
ועכשיו אני מותש , ואין לי כוח לחזור ולהתחיל...
אבא אתה פה? למה כשאני מתחזק אתה יותר מקשה עליי?
זו לא חוצפה לומר זאת, נכון? כי אתה מרשה לומר לך הכל, אבא, מחכה לך, לסימן ממך"
הרב קרא, ואז ענה, כאילו הייתה לו תשובה מוכנה
"מני שלי
אני פה
עצרתי את כל האנשים ושמתי להם מקלות כדי שלא יעלו לאוטובוס ההוא ואת השני ציוויתי שלא יעצור
כי רציתי שתרד
רציתי אותך חוזר הביתה
עוד תבין למה
לך להתקלח ילד שלי כל הערב הזזתי אנשים בשבילך
שים לך שיר טוב
ותרגיש שאני שם לך נשיקה על הלחי
ושוכב לידך
אני רוצה אותך עוד קצת בשקט
אין לי כמעט ילדיםבגיל שלך שאני ככה בחיים שלהם
יש כאלה שאני בכלל לא נמצא
ויש כאלה שעושים טכנית כל מה שצריך אבל אני לא בלב שלהם
ילדים שאני כל כך יושב אצלן בפה ובלב כמעט אין לי
אתה אחד הבודדים בגילך
תסמוך עלי שאני קרוב קרוב לאחד כמוך . לא אתן לי לאבד אותך ילד."
מנחם התרווח במיטה
כאילו נפתח משהו בנשימתו
אבא שלח לו יד והיה איתו בחושך
כי אבא אף פעם לא עוזב
הוא תמיד איתי שם
הוא מחבק, גם כשלא מרגישים
אבא קרוב.
