אתגר נובמבר ספרותי > אתגר כתיבה | אשכול העבודות

[שועל ספרות.]

#קרפדה

"קרפדה!"

"למה אתה צועק ככה?" היא לוחשת.

"קרפדה!" הוא צועק לא מנסה להקשיב.

"אתה לא נורמלי צפרדע!"

"שקט קרפדה! תביאי לי חרק טוב מהביצה פה ליד, אני רעב נורא!"

 

[חנש]

#קרפדה
הקול הקרפדי היה צורמני להפליא,
"אפשר בבקשה כוס מים?"
בשביל מה אתה צריך מים?
"ביקשתי מים"
חזר הקול הקרפדי וביקש.
הסתובבתי רק כדי לראות מי עומד מאחורי הקול
ולהפתעתי גליתי את אשתי,
אהה, זה הקול של הקורונה,
את נשמעת כמו מישהו אחר, התגמגמתי.
מאז עברו הרבה קרפדות בבריכה, כמעט ושכחנו את הקולות הללו.

 

[לוטם]

#קרפדה#

סיפור אמיתי בטשטוש פרטים למניעת תביעת דיבה



14:07
הוא נכנס לבית, ילדון בן שבע. מתקדם בפסיעות שקטות אל תוך הבית.

"אושי! מה שלומך?"

"ברוך השם". אושי חייך. תוחב את ידיו עוד יותר עמוק בתוך כיסיו. הוא ווידא שעיניה של אימו נוטשות את עמדתן עליו וקרץ לכיוונם של חיים ודודי, מכוון אותם בעיניו אל חדרם.

עשר שניות לאחר מכן הם נכנסו אל החדר, מביטים באחיהם הגדול בציפייה. "מה קרה, אושי?" חיים בירר, מצחו מקומט. "למה אתה בשקט?"

"תראו מה הבאתי!" אושי התעלם בקלילות מהצורך לענות באופן ישיר על שאלתו של אחיו הקטן ממנו בעשר דקות. "אתם לא ת א מ י נ ו !!!"

"אני לא רואה כלום!" דודי הודיע ביובש. כתפיו מטפסות קלות כלפי מעלה. "מה קורה איתך?"

אושי נאנח עמוקות ושיחרר את ידיו מכיסיו, אגרופיו קמוצים. הוא הושיט את ידיו קדימה ופתח את אצבעותיו באחת.

שני יצורים קפצו מתוך ידיו הקטנות של אושי היישר אל הרצפה. חיים נרתע מעט. דודי התכופף ובהה ביצורים. מוקסם. "מה זה?"

"צפרדעים!" אושי לאט בחיוך מנצחים. "אבל אל תספרו לאמא, כן?!"


22:39
"אושי היה נראה לי מוזר היום". היא עדכנה את בעלה, מסמנת לו לבוא אחריה. "הוא הסתגר בחדר שלו הרבה זמן מהרגיל אצלו".

"היה לך שקט".

"השקט שלפני הסערה". היא התקדמה נחושות אל חדר הילדים. "לך תדע איזו הפתעה הוא הכין שם".

"לא בדקת מה הוא עושה שם במשך היום?"

"עכשיו אני בודקת". היא הודיעה, הודפת את הדלת פנימה, אור מהמטבח חדר אל תוך החדר. קופסת נעליים משכה את תשומת ליבה. "היא לא אמורה להיות כאן".

"מי?"

"הקופסה. תלך לבדוק מה אושי שיכן בתוכה?"

הוא חייך ופסע פנימה, מציץ אל תוך הקופסה.

"נו, מה יש שם?"

הוא בלע חיוך. "עדיף שאני אוציא אותה החוצה".

"מה יש שם?"

"שתי קרפדות".

 

[R.E.Y]

#קרפדה
"קר". פדהאל משך את צווארון הגלימה שלו והידק אותה לגופו. "דיזר?"
"כשמתרגלים לסבל לומדים לשאת אותו מהצד". נאום דיזר, פחות או יותר כמוזכר בספר 'פדהאל'. "אבל נעצור למנוחה קצרה, כדי לחשוב".

אתגר: נסו לגלות איפה מסתתרת המילה 'קרפדה' במשפטים למעלה.

 

[הזדמנות]

#להקפיץ

יאנג צ'ן עומד במטבח עם סינר גדול וקוצץ בצל. בחדשות מספרים על ארגון טרור במזרח התיכון. בתוך מדינה פיצית. פסיק על המפה.

הוא קולף גזרים , חותך לגפרורים צרים וזורק אותם לתוך הווק, מצרף גמבות ופלפלים כשהוא שומע על מטוסים שמפציצים.

זה כל כך רחוק. אבל יאנג צ'ן, כמו סיני אמיתי, טוב בחיקויים. הוא יכול לחקות צמיד פנדורה או נעלי נייקי או כל מה שרק תרצו. אז הוא שומע את הדעה הרוסית וכבר מתגבשת לו דעה זהה, ממש אפשר להתבלבל בין המקור לחיקוי.

הוא לא שוכח להוסיף רוטב סויה ולהקפיץ.לשם שינוי זה הדבר הכמעט יחיד שהוא לא צריך לחקות.

 

[רצתה]

#להקפיץ

לפעמים אני חושב שתפקידי בעולם הוא להקפיץ בני אדם.
כל פעם שאני עובר ליד אנשים הם קופצים, אני לא מצליח להבין למה אני כ"כ מפחיד.
כולה מקק.

 

[הקה]

לקפוץ

ישנם אנשים שיכולים לקפוץ על שתי החתונות. אני לא.
לא מבינה איך אפשר גם להאמין שה' הוא כל יכול, וגם לומר כל הזמן כוחותינו כוחותינו, צהל ישמיד, צהל יתפוס וכו'.
לא מבינה איך אפשר גם להעריץ לחנך את הילדים שהתורה מגנא ומצלה וגם לבקש מבחורי הישיבות להתנדב לכל מיני.
לא מבינה איך אפשר גם להאמין שהיחיד שיציל אותנו מכל המצב הזה הוא הקב"ה וגם לדבר כל הזמן מה שצהל יכול ומה לא.
כאמור- יש כאלו שעושים את זה, קופצים על שתי החתונות, אני לא.

לפני שיבוא עליי עליהום ציבורי- כל חייל באשר הוא- הוא יהודי יקר ואני מתפללת להצלחתו בתור יהודי שנמצא בצרה, וגם בשליחות מצווה- לעשות השתדלות כדי שהאויבים לא ישמידו אותנו, אבל מי שיושיע אותנו באמת הוא רק ה'

 

[לוטם]

#לקפוץ#

אם הייתי צריך לתת לכם תיאור מצב שלי כרגע, כנראה שהייתם חושבים שאני משוגע, או לפחות תחשבו על מי שהיה צריך לשמור עלי בשעת לפנות-ערב כזו הוא המשוגע.

אני עכשיו יושב על החלון הפתוח, הרגליים שלי - בחוץ, מתנדנדות. לשואלים - אין לנו סורגים בחלונות.
ולשואלים עוד - החלון נמצא בקומה ראשונה.

מה אני עושה שם, אתם שואלים?!

כלום האמת. מסתכל למטה על אחים שלי, שמשחקים שם.
רגע, מישהו קורא לי.

"תגיד ארי, מה יקרה אם תיפול למטה עכשיו?"

"לנסות לקפוץ?"

"כן!"

"מצחיק. אם אני נופל נשברות לי כמה עצמות וזהו. לא משהו רציני".

 

[רוצה טוב]

#להקפיץ

הקפצתי את עצמי לביקור אצל סבתא קופיצ'טיין אחרי חודשיים שכבר לא ביקרתי אצלה, נכנסתי אל הבית וראיתי שגם אחותי שרי קפצה לביקור עם שתי הקטנטנים שלה, אחד מה ישב על הרצפה והקפיץ כדור להנאתו, השני הקפיץ את עצמו במקפצה שעמדה בצד החדר.

סבתא שמחה מאד לראות שקפצתי אליה ואמרה שתשמח לשוחח עימי, רק שהיא כרגע עסוקה במטבח בהקפצת מוקפצים במחבת, קפצתי בינתיים לסלון נשכבתי על הספה ועצמתי את עיני, לא ישנתי אתמול בלילה עקב רעשי קפיצות חזקים שנשמעו מהתקרה, כנראה מהשכנים למעלה, והרגשתי מותש מאד.

פתאום התעוררתי בבהלה לקול קפצונים איום שנכנס אל הבית דרך החלון הפתוח, קפצתי מיד מהספה בבהלה ורצתי החוצה, כדי להרים קול צעקה על הילדים שהעזו להרעיש, בדרך קפצתי בתוך שלולית ונרטבתי כהוגן, אך המשכתי הלאה באגרופים קפוצים לפסוע אל עבר הילדים הקופצניים, שהמשיכו להקפיץ קפצונים קופצים באוזני.

כשהילדים ראו שאני נגש אליהם בחמת זעם קפצו ממקומם והחלו בבריחה מהמקום, כשאני שומע אותם מתפללים בלחש לאלוקים שיעשה להם קפיצת הדרך ויוכלו להימלט ממני.

 

[R.E.Y]

#להקפיץ

הם גרים רחוק,
והילד מתוק,
ביקשתי שיבואו לביקור,
שיקפיצו רק אותו בניתור.
התגעגעתי לנכד שגר רחוק,
התפללתי אפילו לקיבוץ גלויות
זוכרת אותו רק בן שנה,
ראש קירח ועליו פלומה.
מתי תבואו, שאלתי שוב,
אבל הבן שלי אמר שיש לו משהו חשוב.
אחר כך הוא שכח אלי להתקשר,
ואני תכננתי תכנית בלי לוותר.
אפילו שאני מבוגרת, יש שיאמרו זקנה,
הלכתי לחדר ואירגנתי לעצמי מזוודה.
תוך יום וחצי הייתי על מטוס לישראל,
כמעט והרגשתי שמגיע הגואל.
אחר כך התקשרתי והודעתי שאני מגיעה,
אסור להפתיע ילד מגודל, וגם לא כלה.
הם שמחו וקיוויתי שזה אמיתי,
הלכתי וקניתי דובי ענקי.
הנכד שלי היה מאושר, זה בטוח,
וגם הילד המגודל למד לארח.
חזרתי הביתה וזרועותיי ריקות,
אך בליבי הר עצום של שירות ותשבחות.
מאז אני רק מתפללת לשלומם,
ומחכה שיבוא בן דוד ויגאל את כולם.

 

[הזדמנות]

#הון

הם נראים מחוקים, אתה בטוח שיש עם מי לדבר?
לכל אחד יש את הנקודה החבויה שלו.
גם ההוא? הוא נראה לגמרי לא איתנו. וזה? עם המבט הזומם?
תראה, אני קרן הון סיכון. אני משקיע. לא בטוח שמכולם יצא משהו. חלק רק יזוז להם משהו קטן בלב ואולי והלוואי מישהו יצא מזה ממש מענטש- זה כבר יחזיר את כל ההשקעה.

 

[Jane Rubinson]

#הון
תקשיבי, אני רצינית לגמרי, הם לא נורמלים, מה זה ככה? להזניח את הילד?
את יודעת כמה הון הוציאו עליו עד שהוא הגיע? זה לא הלך בצ'יק, וככה לזרוק אותו למטפלת מוזנחת, בלי מספיק חברה ומשחקים תואמי גיל? ואת יודעת מה היא אומרת לי? אני מכירה אותה, ואני סומכת עליה!
אויש נו, באמת, לסמוך על מטפלת פרטית בתוך בית בלי פיקוח של התמת ומשרד הרווחה? שומו שמיים, כן, אני יודעת שהיא צריכה לשכב, לכן הוא במטפלת, אבל זה לא עובד ככה, בעזרת ה' עוד מעט היא תהיה אחרי הכל עם תינוק נוסף, כמה נשאר לה? עוד חודש?
תראי, החסכים לכל החיים. בלי מספיק חברה ומשחקים.


מתוך שיח שקורה אחת לשעה או יותר בין נשים, מה עדיף, מטפלת או מעון. חברה צאו מזה, יש עוד שיקולים בעולם שלא שיתפו אותכם בהם.

 

[שוקולד עילית]

#הון
"אני לא מוותרת עליך אתה הילד שלי ואני אוהבת אותך
פהזה הבית שלך זה לא משנה מה אתה עושה
תמיד תמיד זה הבית שלך תדע את זה"
מסיימת רינה את ההודעה שלה ושולחת בתחושה קשה,
קשה לה לחשוב שהבן שלה המוכשר והמתוק בכזה מצב
הבן האהוב שלה
אבל היא יודעת ששום הון בעולם לא לא יחזיר לה את הבן שלה
הוא שווה יותר מהכול.
וזה שווה לה הכאב הזה כי בסוף עם אהבה הוא יחזור בעזרת ה'

 

[R.E.Y]

#הון

"זה שווה הון". אליהו הידק את אחיזתו בתיבה הקטנה. "אני לא יכול להביא לך את זה סתם כך, בני!"
"אבל אני חייב להראות אותם לחברים בכיתה!" העיניים של בני התחננו ממש. "אני אשמור עליהם מאוד! אני אפילו אאכיל אותם. ואם אתה מסכים אני אביא להם מהפעקלע שלי ששמרתי מההכנסת ספר תורה. אז אתה מסכים?"
אליהו שחרר את אצבעותיו הקפוצות. "טוב, אבל בוא אני אסביר לך איך להתנהג איתם. הם קטנים ורגישים, וכמו שאמרתי לך, שווים הון!"
תולעי המשי לא זזו גם כשפתח את התיבה בזהירות ושלף אותם אחד אחד, מפזר אותם על הריצפה סביבו.

 

[מלכי פריד]

#לשוטט

"לאן?" אמא שואלת אותי, כשאני כבר עם יד על ידית הדלת.
"לערבית" אני משקר במצח נחושה. טיפש, מי הולך לערבית בלי כובע וחליפה ומחזיק ביד שקית גדולה שמציץ ממנה חפץ בלתי מזוהה?
אמא, אגב ניגוב קערה גדולה, מרימה גבה ומסתכלת עלי במבט מפוקפק.
"לחברים" אני משפיל ראש, מבויש מעצמי.
"ללמוד?" אמא מנסה להיות אופטימית, שומעים את זה על הקול שלה.
"גם" אני עונה. מקווה שאמא לא שמה לב שכשאני מתחמק, אני עונה במילה אחת.
אמא נאנחת, ואז בקול תקיף היא אומרת, "עד אחת עשרה וחצי אתה פה, בסדר?" קולה מתרכך לבסוף , דואג.
"בסדר". אני סוגר את הדלת בעדינות, תוך כדי מלמול לא מחייב של שלום.
אני יורד במדרגות והשקית עם הנרגילה מכבידה עלי.
אמא חכמה, היא יודעת שאני לא סתם הולך לחברים, היא יודעת שאני לא הולך ללמוד איתם.
היא גם יודעת שמאז שהייתי קטן, אהבתי לצאת, לשוטט ברחובות בלילה, בחושך. דווקא אז.
אני מתקרב לכיוון קבוצת הבחורים שחולצותיהם הלבנות בהקו בחושך. מזהה את אברימי ואת דוביק.
"יאיר!" אברהם משה פותח את זרועותיו. "הבאת את הנרגילה, נכון?"
"כן, בטח" אני מוציא מהשקית נרגילה, מהכיס גפרורים ובתנועות אוטומטיות מארגן, מצית, מדליק.
אחרי כמה דקות כבר נסחף לאווירה, מעשן, מפצח, 'מנייעס', מרגיש חלק.
באחת עשרה ועשרים אני קופץ, מודיע על קיפול בסטה כי מאוחר.
תוך כדי אריזת הציוד אני מעביר לעצמי בראש וורט קטן על הסוגיה שלמדנו היום, שיחשב שלמדתי.
כשאני מגיע הביתה, כולם ישנים. רק פתק קטן מאמא שמבקשת שאכנס לחדרה לומר לה שבאתי, ניצב על שולחן.
במיטה אני שוב חושב, מנחם את עצמי שאין רע בקצת להחליף אוירה ולדבר עם חברים, לעשן קצת.
ואז נרדם.
אבל ביום שלמחרת, אני עד לעצמי, שהלימוד הוא לא אותו לימוד של לפני אותו לילה.
ומאז, בשעות שהחברים שלי 'מנייעסים' ביחד בלילה, אני לומד בבית, על הסטנדר החדש. זה שקניתי מהכסף של הנרגילה שמכרתי.

 

[Sara led]

# לשוטט

שוב נכנסת לנקסט, מנסה לסגור הזמנה, יוצאת, מציצה בפרוג, אין משהו מעניין.
מכניסה לסל קניות שרשרת מאלפת בשיין.
מציצה במייל, אפס הודעות.
הולכת לקפיטריה מכינה קפה, מרגישה גנבת כששופכת גרגרי קפה וחלב לכוס, חוזרת לעמדה, מציצה למייל.
כלום.

מה עכשיו?

מתסכל לא לעשות כלום בעבודה.
יש ימים שהיא לא נושמת וארוחת הבוקר חוזרת נעלבת בתיק.
ויש ימים, כמו היום...
לא נעים לה לומר להם שמשמעמם לה.
הם יתקעו לה עוד משהו חסר משמעות ועלוב כמו שעשו בפעם הקודמת שאזרה אומץ ועדכנה את המנכ"ל שפנוי לה היום והיא יכולה לקחת עוד פרוייקט.
מרגישה כאילו היא ילדה בת שמונה שמתבכיינת: אמא, משעמםםםםם ליייי.
אין מה לעשות, היא גדולה וצריכה להעסיק את עצמה בלי טובות מהמנכ"ל
תמשיך לשוטט לה בגוגל בלי מעש, העיקר שתהיה לה נוכחות מלאה והיא תחזור עם העישרייה שלה בסוף החודש.

יורדת לחגית, היא אוהבת לראות איך היא תמיד עמוסה, מעיפה משפטים מבין ערימות מסמכים וקבצים פתוחים על המחשב, ממשיכה לתקתק עבודה תוך כדי שיחה חברית. בחורה יעילה כזו שכל בוס היה רוצה במשרד.
חגית קופצת שהיא מתקרבת, היא רק מספיקה לראות רשימת כרטיסיות זהה לשלה נסגרת. כשחגית מותחת חיוך, מצליחה להעלות במהירות קובץ אקסל לא ברור.
נאנחת " עמוס היום, אה? לא מצליחה לנשוםם".

 

[חנש]

#לשוטט
אחת הדרכים היעילות להגיע למצב של רגיעה, בפרט בזמן של מתח היא לשוטט,
פשוט תבחרו לצאת קצת מהבית, תראו קו אוטובוס תעלו עליו, הוא ייקח אתכם לאנשהו,
שם תראו אנשים ואולי תראו טבע ונוף, המראה השונה, האוויר השונה, יסיח את דעתכם
מהמצב המתוח, המוח שלכם יהיה עסוק זמן רב בדברים החדשים שהוא רואה, זה ישכיח ממכם
את הטרדות שלכם, עד לשיטוט הבא.
#עד כמה הטיפ שלי מקצועי אינני יודעת, אבל יעיל הוא בוודאי, אז קחו את הטיפ ופשוט שוטטו.

 

[הזדמנות]

#לשוטט

היא יצאה לשוטט ברחבי העיר. בלי כיוון מוגדר, עם מעט "דמי כיס" - מטבע של חמישה שקלים. שיקשקה בשרשרת, נתקעה ברכב חונה ועיקמה את הפח.

 

[לוטם]

#לשוטט#

הוא יוצא מהבית
טורק את הדלת
מצפצף על ההוראה: 'לא לצאת מהבית בשעה כזאת'.
והיא יודעת לאן הוא יוצא.
יודעת-ולא יודעת.
לשוטט.

 

[רצתה]

#לשוטט

"...בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל-מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל-ה' אֱלֹקֶיךָ, עַל-כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ-אֲרָם, מִיָּדֶךָ.: הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים, הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד; וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל-ה', נְתָנָם בְּיָדֶךָ. : כִּי ה', עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל-זֹאת: כִּי מֵעַתָּה, יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת.” (דברי הימים ב, ט"ז, ז)

עשיתי חיפוש איפה כתוב בתנ"ך את המילה 'לשוטט', הגיעו הפסוקים הבאים שכ"כ מתאימים לתקופה שלנו.
הנביא מזכיר לאסא מלך יהודה 'אין לך מה לסמוך על מלך ארם, אלא רק על הקב"ה שעיניו משוטטות על כל הארץ-משגיח ושומר על הכל'
אל לנו לסמוך על נושאת מטוסים ולשמוח ממשפט תמיכה של מנהיג כזה או אחר, כי לא מהם תבוא הישועה.
הישועה תבוא ממי שהוא כל יכול ושעיניו משוטטות במטרה לשמור על בניו ולהביא להם את הכי טוב שיש.