דיון משוררים חרדים האמנם?

[המכחול והנפש]

תוהה על איך רואים גברים חרדים שכותבים שירה
האם יש מקום לזה מנקודת מבט חרדית
האם יש פה ז'אנר שיש מה לקדם
ואיך, האם יהיה ניתן לעשות מזה גם כסף בעתיד
מענין לשמוע את זוית חכמת ההמונים
בברכה חרדי [זה בטוח] משורר [אינלימושג].

 

[שלחן עורך]

יש הרבה גברים בתחום.
לדעתי אין הרבה כסף מזה, יש אמנם שירים בעיתונות החרדית, אך לא ברמה שישלמו על זה הרבה.
באופן פרטי יש ביקוש יותר לשירה פחות מופשטת, יותר ממוקדת, גראמען, ברכות וכדומה.
ואתה בהחלט משורר [ישלימושג]...

 

[כותב השורות]

ומזווית ראייתי המצומצמת:

אם נחזור בזמן לא מעט שנים
הטובים ביותר...
היו משוררים, ומשוררים נפלאים!
אין שום סיבה שגברים לא יתעסקו בתחום הזה
כוונון מחשבות ותחושות הוא דבר מבורך
חריטת הדברים במילים על גבי נייר מחזקות את המסר ותועלתו
וכשהדברים נעשים ביופי מחורז במשקל ומקצב
אין דבר יפה מזה.

כסף: פחות.
פרסום: הלוואי.
מה יותר גורם אושר לבן אדם שחושב שיש לו מה לתרום
שתינתן לו הפלטפורמה לעשות ולתת מנשמתו לכלל.

תקראו לי - מתיימר!
תקראו לי - משורר!
העיקר שתקראו
מה שאני כותב.

 

[מ. י. פרצמן]

אם נחזור בזמן לא מעט שנים
הטובים ביותר...
היו משוררים, ומשוררים נפלאים!
אין שום סיבה שגברים לא יתעסקו בתחום הזה

בדיוק.
כתיבת שירה היא לא משהו שנשים פיוטיות המציאו במדורי שירה במגזינים. היא מושג ערכי וישן הרבה יותר מזה. זמירות שבת, פיוטי תפילה, פרקי תהילים - לא נוצרו מאליהם, משוררים כתבו אותם.
בפועל, כמו שאמרו, אין הרבה כסף בתחום הזה (ומנחשת שמאז ומעולם המצב היה כך), לא רק בצד הגברי אלא גם בנשי. לא נראה לי חכם להיכנס לזה כמקצוע, אבל כתחביב צדדי - בוודאי.

 

[7שבע7]

שירה כותבים כי הלב משתוקק ודוחף לכתוב.
רק אחר כך יש מה לבדוק איך זה מתקבל בחברה והאם אפשר להתפרנס מזה.
(ולדעתי בימינו אי אפשר להתפרנס משירה. בקושי מכתיבת סיפורת אפשר. אבל לא בגלל זה נפסיק לכתוב...)

 

[המכחול והנפש]

שירה כותבים כי הלב משתוקק ודוחף לכתוב.
רק אחר כך יש מה לבדוק איך זה מתקבל בחברה והאם אפשר להתפרנס מזה.
(ולדעתי בימינו אי אפשר להתפרנס משירה. בקושי מכתיבת סיפורת אפשר. אבל לא בגלל זה נפסיק לכתוב...)

היטבת דייק את

 

[המכחול והנפש]

יש הרבה גברים בתחום.
לדעתי אין הרבה כסף מזה, יש אמנם שירים בעיתונות החרדית, אך לא ברמה שישלמו על זה הרבה.
באופן פרטי יש ביקוש יותר לשירה פחות מופשטת, יותר ממוקדת, גראמען, ברכות וכדומה.
ואתה בהחלט משורר [ישלימושג]...

מסכים עם המציאות הכללית במגזר, ואני שמח שאתה חושב.. ויש לך מושג.. תודהה

 

[דיונון]

תוהה על איך רואים גברים חרדים שכותבים שירה

הם נתפסים כ'נשיים' קצת.

האם יש מקום לזה מנקודת מבט חרדית

שומר את זה לסוף. סבלנות.

האם יש פה ז'אנר שיש מה לקדם
ואיך,

יש מה לקדם כאן, ועושים את זה על ידי העלאת המודעות והנגשה לקהל רחב ככל היותר.

האם יהיה ניתן לעשות מזה גם כסף בעתיד

לא מסתבר.
ישנו פתגם סיני עתיק שאומר: כל מי שבחר לפרנסתו את הכתיבה, יסיים בתפרנות.
ואם לטקסטים פשוטים שמיועדים לאוכלוסיה הרחבה - כך,
'שירה' שמכוונת לתדר של אניני הטעם בלבד - על אחת כמה וכמה.

אמר מר:

האם יש מקום לזה מנקודת מבט חרדית

תיאולוגית - למה לא?! ואפילו כל התפילות והפיוטים וכו'. נכון.
אבל מבחינה חרדית זה... איך נאמר - פחות.
הסיבה שזה 'פחות' היא לא בגלל שהציבור החרדי לא צורך שירה דווקא, אלא כי הוא לא צורך בכלל כל מה שמכונה 'תרבות'.
כשיטה.
החרדי הקלאסי לא מחונך על מתן ערך ל'אמנות' לענפיה השונים - ציור, שירה, נגינה ועוד (נגינה יוצאת דופן בכך שקיבלה במה מכובדת במתודה החסידית כשפת הנשמה).
ה'תרבות' אותה אנו מחונכים לצרוך ולהעריך היא אחת - לימוד התורה.
במתן ערך ל'יופי' כמו שירה או ציור, כשרים ככל שיהיו - נדחק מקומו של הערך הנעלה הצידה כדי שעוד דבר 'חשוב מאד' יתפוס מקום לצדו במזרח.
ולכן, מתוך הכרה בבלעדיות של ערך לימוד התורה - הכל נדחה הצידה.
אז לא נותנים פוקוס לערכים אחרים!
זה מתבטא בהרבה תחומים חשובים שאין בהם שום פסול חלילה, אלא שעצם העיסוק והבאז סביבם יוצר בתודעה כביכול ישנו עוד ערך מלבד לימוד התורה.
דוגמה לדבר - חיים ירוקים, נקיון הרחובות (מה לעשות...), 'ונשמרתם' (זו מצוה! אך האם חונכנו לערכי שמירת הגוף כמו שחונכנו להערצת התורה ולומדיה?) ועוד.
בזהירות אפשר להרחיק ולומר שגם הפיוטים לא תפסו מקום 'לצד' התורה, אלא היוו מדיה מקובלת בסטנדרטים של אותן תקופות, ולכן כשרצו להעביר מסר או לכתוב תפילה - זה נעשה בצורה כזו.
אבל לא כנישה נפרדת מהערך המרכזי.

 

[הדוויג]

היסטורית, כתיבת שירה ופיוט הייתה קיימת תמיד בעם ישראל, וזה ממש נחשב חלק מעבודת ה'. כל הקינות, הפיוטים וזמירות השבת הם שירה.
היו אינספור רבנים שכתבו במהלך הדורות שכתבו שירה. החל מהפייטנים מתקופת הגאונים והראשונים, דרך רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול והרמח"ל, ועד לרבי שלום שבזי ורבי אהרן מקרלין. בארצות המזרח וצפון אפריקה, עד הדור האחרון כמעט כל הרבנים כתבו שירה בלי סוף.
אלא שבאירופה ההשכלה 'השתלטה' ולקחה בעלות על ערוץ הביטוי הזה (אם כי היו גם כותבי שירה בישיבות ליטא והיו משוררים אגודאים). בהשפעת ההשכלה, תרבות ואמנות נהפכו למושגים חילוניים. אבל אין ספק ששירה זה ערוץ ביטוי הכי טבעי לבית המדרש, והוא היה בבית המדרש לאורך כל הדורות.

 

[שלחן עורך]

נגינה יוצאת דופן בכך שקיבלה במה מכובדת במתודה החסידית כשפת הנשמה

זה לא נכון. הנגינה רק לאחרונה התחילה לתפוס תאוצה גם כאמנות, ולא רק כשירה שמתחברת ללב. גם ציורים יפים תמיד השתמשו בהם במחוזתינו, עיין ערך יוני גדי ביכמן הלר ודומיהים. גם באוכל לדוגמא, מתפתחת לאחורנה תרבות, של יוקרה, שפים, מושגים מהעולם וכדומה, בשונה מעד היום שנהנו מאוכל טוב וטעים. אבל לא כאמן הראוי ללמידה של סגנונו, והערצה על המקוריות, אלא כהנאה מהתוצר. שיר יפה שניתן לשיר אותו וליהנות ממנו, זה כמו אוכל טעים, וכמו ציור נעים.

בזהירות אפשר להרחיק ולומר שגם הפיוטים לא תפסו מקום 'לצד' התורה, אלא היוו מדיה מקובלת בסטנדרטים של אותן תקופות, ולכן כשרצו להעביר מסר או לכתוב תפילה - זה נעשה בצורה כזו.

אי אפשר לומר כך אף בזהירות על גדולי הראשונים שעסקו בפיוט. אמנם היום מי שיחבר פיוט זה לא יתקבל בעולם, כמו גם רב שיגזור גזירה חדשה.

 

[דיונון]

זה לא נכון.

כמדומני שדברי לא הובנו. כדלהלן -

הנגינה רק לאחרונה התחילה לתפוס תאוצה גם כאמנות, ולא רק כשירה שמתחברת ללב.

לא עסקתי ב'חשיבות היוצר' אלא ב'מקומה של היצירה' בעולם הערכים היהודי-חרדי.

גם ציורים יפים תמיד השתמשו בהם במחוזתינו, עיין ערך יוני גדי ביכמן הלר ודומיהים.

כערך 'יהודי'???
לכל היותר כעזר בהבנת משניות.
'ציור' לא תפס מעולם מקום בערכים היהודיים.

גם באוכל לדוגמא, מתפתחת לאחורנה תרבות, של יוקרה, שפים, מושגים מהעולם וכדומה, בשונה מעד היום שנהנו מאוכל טוב וטעים.

גם בגדים ואופניים.
אבל מה הקשר לעולם הערכים?
להבדיל, 'עולם הנגינה' הוא ערך יהודי, ובהעצמה - במתודה החסידית.

אבל לא כאמן הראוי ללמידה של סגנונו, והערצה על המקוריות, אלא כהנאה מהתוצר.

כאמור, בכל אופן לא עסקתי באדם אלא במושג כערך בעל חשיבות או לא.

שיר יפה שניתן לשיר אותו וליהנות ממנו, זה כמו אוכל טעים, וכמו ציור נעים.

לא נכון.
גם בגישה הלא-חסידית זה לא נכון.
החל בעבודת הלווים, כנורו של דוד, רוח ה' אצל אלישע ועוד ועוד עד לאמרתו של הגר"א בעניין עולם הנגינה, ניגוני הקודש לאורך הדורות עד לניגוני הגרב"ב ליבוביץ' זיע"א.
אצל החסידים זה קיבל נופך ועיסוק פי כמה וכמה בהקף ובעומק.

אי אפשר לומר כך אף בזהירות על גדולי הראשונים שעסקו בפיוט.

כי?
לדבריך, בזמנם היו שני מקצועות ביהדות - התורה והפיוט.
והרי לא מצאנו פיוטי קודש שנשתמרו במחוזותינו שאין מקורם מאדירי התורה?!
הנחתי הנחה על פי:
א. העקרונות המוכרים כיום.
ב. העושר העצום של עיסוק רבותינו הראשונים בשירה ופיוט.
ההנחה הפשוטה היא שזו היתה עבודת קודש נפרדת מעצם לימוד התורה (כמו התבנית של נגינה בעולם החסידי, שניגון קודש לא מוכרח לבא דווקא ממקום של גדלות תורנית אלא מאדם בעל יראת שמים אף אם אינו גדול בתורה).
לעיל הצעתי בזהירות אלטרנטיבה לפיה בזמנם זו היתה המדיה המקובלת ולכן עשו בה שימוש רחב כ"כ.

 

[דיונון]

אלא שבאירופה ההשכלה 'השתלטה' ולקחה בעלות על ערוץ הביטוי הזה (אם כי היו גם כותבי שירה בישיבות ליטא והיו משוררים אגודאים). בהשפעת ההשכלה, תרבות ואמנות נהפכו למושגים חילוניים.

הרבה לפני ההשכלה נעלמה השירה מאירופה, והמעט שכן היה (כמו חיבוריו של הש"ך, שירי החת"ס ועוד) נשאר גם אחרי ההשכלה.
הנקודה היא שהקונספט הפך למינימלי ו'בשולי הגליון', ולא במרכז כמו בימי הראשונים.

 

[כותב השורות]

למול הצגת הדברים כערך אידאולוגי שנובע מכללי ה'חרדיות' של זמננו שלא משאירה הרבה מקום למשוררים ומתפייטים, אלא רק ל'למדנים' ו'למדנים',
כפי שאולי אפשר להבין מדבריו של דיונון@
יש להעלות השערה כי מדובר בסך הכול
ב - הזנחה!
ייתכן וישנם הסברים משכנעים למציאות המזניחה אך קשה לראות את האידאולוגיה שמאחורי הדברים
בעוד משקיעים הרבה מאמצים ומאפשרים ומעריכים ציבורית חיבורי ניגונים שמכילים בתוכנם בעיקר - ני ני ני ני ני

אם אפשר להתלמדס' בכוללים בלשונות ראשונים בחקירות האחרונים ובגדרי הראשי ישיבות,
אם אפשר לנסות יום ולילה לבטא בשפה חדשה מושגים למדניים
אין כל סיבה להמשיך את ההזנחה בתחום השירה
התעסקות בשירתם של ראשונים כמוה כעיסוק בספרי מוסר
מה רע בניסיון לבטא בשפה המוכרת לנו
כיסופים לבורא עולם
קשיים, התמודדויות, כאבים, רגשות,
וביקרות עצמית וציבורית.

אני כמובן מעריך כל מי שלא מזניח ובוחר לנצל כל כשרון שניתן לו לתועלת.

[במאמר המוסגר]
ישנו תחביב במחוזותינו
ליצוק תוכן אידאולוגי להנהגות שלא בדיוק נכונות, טובות, ורצויות.
לא חייבים, אפשר גם להשתנות לטובה!!!

 

[מוישה]

אני רואה לנכון להעתיק לכאן הודעה שכתבתי לפני כמה שנים, בנושא זה, וכדאי לעיין שם בכל האשכול ובהודעות נוספות שבהן חידדתי את דבריי:

אז למה 'חרדים' ו'שירה' לא הולך ביחד?

לתועלת הציבור, ובהוקרה לידידנו @אבימי היקר, הקדשתי מעט זמן לנושא החשוב הזה. ובכן, דומני שישנן כמה סיבות שכולן תורמות איכשהו לסיפור הזה:

1. ראשית, כמו שהזכירו, קצת צפוף בחממה, זה לא שאין מקום בכלל, אבל אין הרבה מקום. כמו שכתבתי, גם כשמאפשרים ספרות, היא צריכה להיות אינפורמטיבית, משהו עם תוכן ומסר. אבל לא סתם ספרות לשמה. [לא אאריך בנושא ביטול תורה, בגדול ניתן לומר שגם כשהמשגיח זצ"ל היה מרשה "מיעוט שיחה", הוא רצה שזה יהיה ברובד הנמוך ביותר, כדי שלא ימשוך. המסגרת החינוכית תעדיף שיפטפטו נייעס שעתיים על פוליטיקה חרדית (=""השקפה"") מאשר שיתעסקו חצי שעה עם שירה או כל דבר רציני אחר, ושאני ___ דמשכא טפי, זה בערך כמו חזיר ולשון הרע, מה יותר חמור? ודוק]. אבל עדיין הרי יש שירה עם מסרים ועם תוכן עמוק -
2. אצל החרדים בכלל יש דחייה מאמנות, אותו ראש שרואה בכל יצירת מכחול "קשקוש גרוע יותר ממה שהילד שלי בגן מקשקש", ובהכללה גסה, לא יכול גם לקבל שירה ששטה על כנפי הרוח. אין הערכה כלפי אמנות, במיוחד כאשר אין בה כל תוכן אינפורמטיבי.
3. בנוסף, אין הרבה מקום לאינדיבידואליזם של השראה נפשית. יש מין 'פס יצור' אחיד לכולם. ואנחנו מגיבים מאוד בציניות כלפי כל מי שמרשה לברו להציג את התוכו בלי טרנספורמציה רצינית של נראות חברתית נאותה, ועדיף עם תוספת של פוזות... הכל בינרי וטכני. בשונה מסיפור, השירה אינה בהכרח מבטאת רצף של נתונים כמו בעלילה, אלא היא זורקת אוסף של אסוציאציות שאמור לחבר כל אדם מזווית הראייה שלו. מאחר והציבור שלנו הוא [משתדל להיות] ציבור של תכלס', אנחנו רוצים רצף מסודר וברור. מאחר ובכל זאת אנחנו אוהבים את הפרוזה, ומוטב גם שתכיל משחקי מלים או ניסוחים נוסטלגיים (כשאתה קורא עגנון או סבתו אתה פחות מתבאס על הביטול תיירה...), לכן החומרים הכתובים יכולים להיות מלווים במוטיבים אלו, אבל לא נוכל לקבל חומר שכל כולו באוויר בלי שנובל לחוף מבטחים עם סיכום מתמטי ברור בסוף - "מה היה לנו כאן".
4. עוד נקודה, שירה מיועדת בחלקה הגדול למי שאוהב את החיים ומוכן לשיר אותם. אצלנו כמעט שאסור לאהוב את החיים כשלעצמם, כי הם רק היכי תמצא להגיע ל - - -. האמת היא שהקב"ה ברא את החיים עצמם ואת העולם כדי לחיות בו, והוא רוצה שגם נכיר בו ונתפעל ממנו. הבריאה כולה אומרת שירה, וגם אנחנו חלק מהבריאה, יש הרבה על מה לשורר. מי שלא אוהב את החיים או מגיע לתחושה שהעולם הזה הוא רע ודוחה אפילו לדבר עליו, הוא בבעיה לא פשוטה.
5. נקודה אחרונה, טכנית יותר, שירה זקוקה ללמידה ותרגול. אדם לא יוצא מבטן אמו כמשורר וכסופר, הוא צריך ללמד את עצמו להיות כזה. מאחר וכאמור התרבות החרדית לא רואה בזה ערך, היא גם לא מלמדת שירה ולא יוצרת כר מספק להתמודדות על שירה. לך תתחיל ללמוד שירה בגיל עשרים או שלושים. [אגב, מטבע הדברים, ההיכרות שלנו העיקרית היא עם השירה של ימי הביניים, של הפייטנים הקדומים והראשונים, שלקחה מהאסלאם את המשקל והתנועה, ואנחנו כל הזמן יודעים למדוד שירה לפי השור והחמור של האב"ע או כמות משקלים ותנועות. למעשה, השירה המודרנית נטשה את הכללים האלו, וקשה לנו מאוד להתחבר אליה, ובוודאי לא ליצור בהתאם לכלליה.]

טרם יתעוררו הקנאים, אני רואה חובה להבהיר שאין בדבריי שום ביקורת עצמית על הציבור החרדי. הנתונים הנ"ל מותאמים מאוד למסגרת התורנית בה אנחנו רוצים להימצא, אנחנו צמודים לכללים ולחיובים רוחניים ולא מרשים לעצמנו להתקשקש ולשוטט. הצגתי רק את הצד האחר של מעלות אלו, והחכם יודע כיצד לשלב בלי לפגוע בעיקר ייעודנו בעולם.

המבינים אומרים שגם ספרות אין לנו, יש המון ספרים אבל לא ספרות. אני חושב שיש בזה משהו, אך בשנים האחרונות יש סופרים [בעצם בעיקר סופרות] שלמדו דבר או שניים על טכניקות ספרותיות והספרות החרדית מתחילה לפרוח. יש להניח שבאותה מידה תתפתח גם השירה. אנחנו כבר ציבור גדול מכדי לדלג על הז'אנר החשוב הזה.
בינתיים "משוגעים לשירה" יש רק בשולי הציבור. אנשים שמזוהים כ"חרדים חדשים" אפילו ארגנו ערב תרבות שנושאו היה שירה, אבל כדרכן של מהפכות, הן מחלחלות מלמטה למעלה, תוך זיקוק ושיפוץ על טהרת הקודש.
חשוב לי להבהיר, שההיכרות שלי עם שירה היא טכנית לגמרי ולא נפשית. ואני בטוח שהמבינים בשירה, יבואו אחר דבריי ויתקנו את הצריך תיקון.

 

[מוישה]

מלבד זאת אני רוצה לעדכן שלאחרונה החל לצאת כתב-עת של שירה לגברים חרדים בשם 'מגו', מבחר בהחלט משובח של שירים שנכתבו על-ידי בני ובוגרי ישיבות. אישית אני מקווה שגליון זה יפרוץ דרך למשוררים רבים שכותבים ומחביאים שירים מתחת לכרית.

הנה תמונה של הגליון. מי שמעוניין לרכשו, יפנה בהודעה פרטית, ואמסור לו את פרטי המערכת.

 

[7שבע7]

מי שמעוניין לרכשו, יפנה בהודעה פרטית, ואמסור לו את פרטי המערכת.

בעלי היה מעוניין להצטרף לצוות הכותבים... (הוא כותב שירים הלכתיים בסגנון פיוטים). יש אפשרות?
אם כן, אשמח לפנייה בפרטי, כי לי אין אפשרות.