שיתוף - לביקורת מקל מטאטא

[חנש]

ב"ה

רואה אותם הולכים עם דגלים גדולים בידיים, ביום חם מן הרגיל לעונה.

ממש מסירות נפש, לצאת בחום, אין משמעותו לצאת ביום נעים, לסחוב דגל על מקל מטאטא, אינו דומה לסוחב דגלון קטנטן.

אלו מוסרים את נפשם ואלו מוסרים את נפשם.

הדברים מזכירים את מה שאנחנו אומרים בעת סיום מסכת:

אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם.

כל מי שסיים מסכת עד להתרגשות הגדולה, התרגשות המגיעה מנשמת המסכת עצמה.

כדי לסיים משהו צריך להתמסר אליו, וחלק ממה שנאמר בסיום המסכת הינו על המאמץ, הריצה.

כשאתה מחזיק דגל כבד ביד ביום חם זה הזמן לחשוב האם אני שייך למשהו שיש בו שייכות לנשמת עם ישראל, או חלילה האם אני מחזיק מקל ביום חם.

האם העילה להחזיק את המקל סבירה בעינך?

או שמא היא מובילה לבאר שחת?

אולי אי מי מנסה לטאטא את השחיתויות מתחת לשטיח, אולי יש כאן ניסיון להניף בדגל שהינו ריק מתוכן?

באמצעות דגל שאיננו שייך לנו, אלא לאלו החפצים לטאטא את ערכי העם היהודי ומסורתו.

ואולי אתה משמש כמקל בשביל מישהו אחר שאוחז בך ומשתמש בך,

רק כדי לייצג את צרכיו האישיים?

לעולם לא מאוחר לבחור את הצד הנכון, אל תקל בכך ראש.

 

[ilan p]

הבעיה הגדולה --שאם תשאל את אותם מניפי דגלים -- תשמע מהם אותם טענות בדיוק -- שכל תומכי הרפורמות --הם הם ...
מובילים לבאר שחת --- ואין להם שום קשר עם הדגל - ואין להם ערכים -וטועים בשיקול הדעת --ומנוצלים לאינטרסים אישיים של מנהיגי ימין קיצוני וכ"ו
בהבנה שלי לצערינו --יש כאן 2 קוים מקבילים שאף פעם לא יפגשו -- ולא יעזרו כל ההסברים - כי אין עם מי לדבר
רק תפילות - שה" ירחם עליהם -- ויקרה נס שיפקח להם את העיניים והלב לראות את האמת

 

[חנש]

תשמע מהם אותם טענות בדיוק -

כתבתי בקצרה.
הטענות שונות לחלוטין,
זה הבדל בין ימין לשמאל
בין זהות יהודית לבין ערך אהבת אדם ושוויון,
בין ערך של תורה לבין ערך של "ככל הגויים".