מקורות קדומים למאמרים נודעים

[למאי נפקא מינה]

כהמשך לאשכול זה, ולקיים ציווי ידידנו @ר.ב.ב.ש הנני מתכבד לפתוח את האשכול המבוקש:

במסגרת עבודתנו, רבים מאתנו עוסקים באיתור מראי מקומות.
לא אחת מגלים כי מאמר שידוע בעולם בשם גדול פלוני, כבר מופיע בחידושי רבי פלמוני שנפטר מאות שנים לפניו.

זהו עולם מרתק, עשיר ולא אחת גם מועיל. וכמובן - פטפוטי דאורייתא טבין.

שני תנאים:
א. הבו מקורות מדויקים + ציטוטים. [אם ארוך - בספוילר.]
ב. לא ניכנס כאן לוויכוחים מיותרים, וד"ל.
ג. לענ"ד הבקיאים בהיסטוריה יציינו האם לא היתה היתכנות לכך, שהגדול השני ראה את ספרו של הראשון.

מנהלנו המסור ר' @מוישה מה דעתך?

 

[מוישה]

מנהלנו המסור ר' @מוישה מה דעתך?

כמבואר בכללי הפורום, אנחנו לא פותחים כאן דיוני תוכן מסתעפים. נגעת כאן בכמה נקודות חשובות. אם באמת יש כאן שאלה ספציפית שנוגעת לעריכה, יש מה להרחיב.

 

[למאי נפקא מינה]

כמבואר בכללי הפורום, אנחנו לא פותחים כאן דיוני תוכן מסתעפים. נגעת כאן בכמה נקודות חשובות. אם באמת יש כאן שאלה ספציפית שנוגעת לעריכה, יש מה להרחיב.

ברור, אין ספק!
כל עורך צורני רואה לעצמו חובה וזכות שמראי המקומות שלו יהיו מדויקים ככל האפשר.
בייחוד מי שעורך תוכן שנועד להעשיר את עולמו של הקורא, ומעוניין להרחיב במראי המקומות או הערות השוליים בכדי שיוכל הקורא לעיין בדברים במקורם ובהרחבה.
ג. נ. זה סגנון העבודות שלי בדר"כ.

לדעתי עם כללים נכונים נראה כאן המון המון תועלת.
כתבתי בשליפה את הכללים שחשבתי שהם נצרכים, וכמובן שיש מה להשקיע מחשבה בעניין - או לחילופין לעקוב ולקבוע לפי ההמשך.

תודה, ר' @מוישה.

 

[איש האשכולות]

מנין נובע הדבר שבמספרים (משלש ומעלה) הופכים מלשון זכר לנקבה? ומה הסיבה לכך?

 

[לצדדין קתני]

ובשתיים/ שנים לא? לא הבנתי כוונתו.

 

[איש האשכולות]

ובשתיים/ שנים לא? לא הבנתי כוונתו.

שנים - לשון זכר
שתים - לשון נקבה
כפי הכללים הרגילים.

 

[לצדדין קתני]

והיכן ראית שמכאן ואילך הופכים לשון זכר לנקבה?

 

[מאל"ף ועד תג]

כוונתו שבדרך כלל לשון נקבה בא עם סיום ה' בסוף, לעומת לשון זכר שנגמר ללא ה', כגון גדול\גדולה יקר\יקרה וכו'
ובמספרים זה הולך הפוך...

 

[ההדר שבהדר]

בספר יסוד הדקדוק של הרב שלמה זלמן הנאו (נולד בה' תמ"ז) מובא כך: ונראה לי מה שהונח בשם המספר סימן הנקבה בלשון זכר היינו לפי שההוייה הראשונה ממין האדם היתה נבראת מן האדמה וחוה אשר היתה ההוייה השנית נבראה מעצם אדה"ר כענין שנאמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת לכן הוסיפו הה"א לסימן הנקבה לפי שמשפט הה"א שבסוף התיבה לשמש במקום למ"ד בתחילתה לכן נקראת אשה כלומר לאיש כי שלו היא במה שהיא חלק ממנו גם במספר אחד ושנים (שאינם בכלל המספר כמ"ש א"ע בפ' שמות) הונח סימן הנקבה בלשון נקבה כי מלת אחת היא בחסרון הדלי"ת שהיא למ"ד הפעל והתי"ו היא תמורת ה"א הנקבה כמנהג והוא על דרך הדקדוק הארמי כמו ולה גפין דניאן ז' משפטו גדפין וכן הרבה בלשון ארמי שתחסר הדלי"ת כמו עונת תלמיד חכמים מע"ש לע"ש האי גוי דחריך רישא שרי למיכל אפי' מריש אוניה וכן הרה ללת ש"א ד' משפטו ללדת והדגש במלת שתים מורה על חסרון נו"ל השורש במלת שנים והתי"ו סימן הנקבה. ואולם קין הובל אשר היו ההוייה השלישית והרביעית וכן שאר ההוייות ממין האנושי נולדים מאשה בהוייה הטבעית כעצמים בבטן המלאה ואיש אשר ישכב אשה אף אם יחלה וימות לשעתו תהר אשתו ותלד בן לכן ממספר שלשה ועד עשרה שהוא סוף המספר נוסף דימן הנקבה בלשון זכר כי היא עקרת הבית אשר תזריע וילדה בנים ועיין לקמן סוף יסוד ס"ה ותמצא מרגוע לנפשך

 

[לצדדין קתני]

כוונתו שבדרך כלל לשון נקבה בא עם סיום ה' בסוף, לעומת לשון זכר שנגמר ללא ה', כגון גדול\גדולה יקר\יקרה וכו'
ובמספרים זה הולך הפוך...

זה שפת לשון הקודש התנ"כית.

 

[מאל"ף ועד תג]

זה שפת לשון הקודש התנ"כית.

אכן. ועל כך היתה השאלה ובאה התשובה הנ"ל.

 

[דיונון]

טעם אין עונשין מה"ד, שמא החמור לא יינקה בעונש קל.
מקורו הידוע במהרש"א סנהדרין, ומצאתיו בתוספות כריתות.

ספוילר: מהרש"א ותוספות

מהרש"א סנהדרין סד:
גמרא ומזרעך ולא כל זרעך כתב הסמ"ג לאווין מ' ויש בזה טעם לתשובת המינים מפני שבמיתת ב"ד מתכפרין המומתין וזה עשה כ"כ עבירה גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהא לו כפרה ומזה הטעם אני אומר כו' עכ"ל ע"ש ומזה נראה לתת טעם הא דאמרינן בכל דוכתא דאין עונשין מן הדין אע"ג דק"ו מדה היא בתורה מכ"מ אין לדון כן לענין עונש דאימא זה שעשה עבירה החמורה מזו אינו מתכפר בעונש המפורש בקלה ממנה וק"ל:

תוספות כריתות ג.
לומר שאין עונשין מן הדין. תימה דלעיל משמע דאיצטריך אחותו לחלק על אחותו שהיא אחות אביו כו' הא חדא מיהא מחייב ואמאי הא אין עונשין מן הדין מיהו איכא למימר דמהא יליף כיון דגלי הכא ה"ה לעיל אך קשה דלקמן פ"ג (דף יג: ) תנן יש אוכל אכילה אחת וחייב כו' ואמאי דלמא לא מחייב כיון דחמיר טפי וכ"ת דיליף מהכא מה לאחותו שכן לא הותרה מכללה ויש מתרצין דשאני הכא דליכא אלא איסור אחותו וחמירא טפי ב' צדדין מצד א' להכי אמרי' אין עונשין מן הדין אבל לקמן פ"ג דאיכא איסורין אחרים חייל שפיר ע"י כולל ומוסיף בבת אחת תימה מ"ש גבי בתו מאנוסתו דיליף ק"ו (בסנהדרין עז.) מבת בתו דחשיב גלוי מילתא ולא הוי אזהרה מן הדין וי"ל משום דבת בתו באה מכח קורבת בתו וא"א לבת בתו בלא בתו אבל הכא משכחת אחותו בת אביו שלא בת אמו או להפך:

השפ"א בכריתות שם נוגע בזה.

ספוילר: שפת אמת

שפת אמת מסכת כריתות דף ג עמוד א
בתוס' ד"ה לומר שאין עונשין הקשו דלעיל משמע באחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו דאי לא הוי קרא לחלק בחדא מיהא חייב ואמאי הא אין עונשין מן הדין ויש ליישב דאה"נ אילו לא הי' חייב על כל א' ואחת הי' פטור לגמרי מטעם אין עונשין מה"ד ולהכי בא הכתוב לומר דחייב על כל אחת וא' וכיון דחייב שלשה לא שייך אין עונשין מן הדין דהטעם משום דחמור טפי ואינו מתכפר בכפרה קלה [כמ"ש המהרש"א בסנהדרין ס"ד ב] דהכא באמת על כל עבירה חייב בפ"ע ודו"ק ומנ"ל לתוס' דלולי קרא הי' חייב חדא מיהת וכן ביש אוכל אכילה אחת כיון דחייב על כל א' בפ"ע לא שייך אין עונשין מן הדין כמ"ש:

 

[2u2]

חומר פועל צורה ותכלית,
ידוע מדברי הגר"א בריש משלי, וב-ד' טעמים ללחם עוני (ועל ד' אותיות ה' בספר יצירה).

וכבר הזכיר כן הרשב"ץ במאמר חמץ.

וקודם לכן נזכרת ההבחנה במטאפיזיקה של אריסטו

אדגיש, כי לדעתי יש לראות את הדבר כך:
מה שחידש אריסטו, אינו אלא הסתכלות נכונה על הבריאה, וכבר רמוז דבר זה בתורה.

 

[טלשופ]

בסטיה קלה מהנושא הנדון כאן לעיל, אך יכול להיות שייך לנושא האשכול:
'מקורות קדומים למאמרים נודעים'

הנה יש בשפת אמת על חנוכה ועוד, מאמר לפעמים בשם הרד"ק ולפעמים בשם הרבי רבי בונם מפרשיסחא, אשמח לשמוע את דעתכם הגדולה, האם יש הבדל בין שני המאמרים, ואם כן מהו ההבדל?

1. במזמור שיר חנוכת ארוממך כי דליתני. כתב הרד"ק כי דליתני הוא לשון שפלות וגם לשון התנשאות כמו דלה לנו (חנוכה תרנ"ג). (אגב, זה לשון הרד"ק שם: 'ארוממך ה' כי דליתני, שטבעתי בבור החטא ואתה העליתני ממנו').
2. אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל פי' ארוממך ה' כי דליתני לשון הגבהה ולשון דלות. (וישב תרל"ב).
3. וכן במזמור שיר חנוכת. כי דליתני הגיד אא"ז מו"ר זצלה"ה בשם הרב מפרשיסחא זלה"ה כי פי' דליתני הגבהתני וגם לשון שפלות. (חנוכה תרל"א).
4. כמ"ש אא"ז זצלה"ה פי' אודך כי עניתני כו', וזה ארוממך כי דליתני עיין מה שכתבתי בשם הרב הקדוש מפשיסחא זצלה"ה ואני מוסיף הפירוש עמוק יותר כי דליתני הפי' דלות והגבהה כמו שכתב שם. (ליקוטים חנוכה).

שמעתי כבר שיעורים עם הסברים מפולפלים ואפי' עמוקים על ההבדל ביניהם, גם אמר לי מישהו שבתחילה השפ"א שמע את זה מזקינו החידושי הרי"ם בשם הרה"ק מפרשיסחא (ואלו השנים הראשונות המופיעות לעיל), ובשנים מאוחרות יותר הוא מצא את זה ברד"ק והביא את זה בשמו (שזה המופיע בשנת תרנ"ג המאוחרת בהרבה מהאחרים), אבל עכ"ז אשמח לשמוע דברים המתיישבים על הלב יותר.

אם כבר הזכירו קודם את ביאור הגר"א על משלי, נביא עוד דבר מעניין,
השפ"א בפסח שנת תרנ"ד כותב וז"ל:
שמעתי מפי מו"ז ז"ל [-החידושי הרי"ם] מה דכתי' כשלחו כלה גרש יגרש דאיתא בשם האר"י ז"ל שלא הספיק בצקם כו' שיש נ' שערי טומאה ואילו נשתהו עוד רגע אחד היו נכנסין לשער הנ' והקדים הקב"ה לגאלנו ע"ש. ואמר הוא ז"ל כי אעפ"כ אם היו ח"ו מגיעין לשער הנ' הי' מפלה לגמרי לכל הסט"א. כי הלא הכל נברא בעבור בנ"י. והרשעים הרגישו זאת לכן כשהגיע לסוף מדריגתן כלה גרש יגרש. שהבינו שלא יהי' תקומה למפלתן עכ"ד.

ובפירוש הגר"א על משלי פרק טז כתב וז"ל:
ואמר כל פעל גו' וגם רשע גו' כי נ' שערי בינה נבראו בעולם ושער הנ' לא נתגלה עד ביאת הגואל שהוא סוד עלמא דחירו והיינו כי להס"א אינו רק מ"ט שערי טומאה שער נ' אין לו וכאשר נתמלא כל המ"ט שלו אז יתבער הוא מן העולם כי יבער כאשר יבער הגלל עד תומו ולכן יתגלה שער הנ' ויתבער הוא מן העולם וזהו כל פעל גו' הוא נש"ב וגם רשע גי' הוא מ"ט שערי טומאה ליום רעה כי בפרוח רשעים גו' להשמדם גו'.

הנה ראינו את אותו ווארט גם מהחידושי הרי"ם וגם מהגר"א שקדם לו.

 

[גליל555]

@טלשופ - בעניין הרעיון 'דיליתני' לשון שפלות והתנשאות, מהרד"ק והרה"ק מפרשיסחא..
אצרף לך מש"כ הרב מיכאל אריה ראנד שליט"א בהגהותיו (הערה 48) לספר 'מלוא העומר' להרה"ק מהר"ל צינץ זי"ע:


ומה שכתב שם בסוגריים (ואיני יודע מקור הרד"ק איו), כנראה זהו הרד"ק שהבאת: (זה לשון הרד"ק שם: 'ארוממך ה' כי דליתני, שטבעתי בבור החטא ואתה העליתני ממנו') .
[אמנם, יש לעיין אם אכן זהו המקור, כי מה שכתב הרד"ק 'שטבעתי בבור חטא' הולך על האדם עצמו, ואינו חוזר על השי"ת במה שאמר 'כי דליתני'].

ובתוספת למה שציינת, ראה עוד בשפת אמת מהדורת 'בני בינה' מה שהוסיף בזה:

 

[איש האשכולות]

טעם אין עונשין מה"ד, שמא החמור לא יינקה בעונש קל.
מקורו הידוע במהרש"א סנהדרין, ומצאתיו בתוספות כריתות.

מענין לענין באותו ענין. יש לציין לקושית רעק"א במסכת שבת קיב,א. אשר התוס' על אתר שואלים ממש כדבריו..

בתוס' ד"ה רבי שנית לנו סנדל. תמוה לה"ר אלחנן אמאי לא מייתי ההוא סייעתא דמטה דמתני' מקמי הך (כלים פי"ח משנה ו').
ובגליון הש"ס: יש לעיין אמאי לא מייתי ממתני' הקודמת פי"ח מ"ו דכלים וצ"ע.

עי' רש"ש שם וז"ל, ובגליון הש"ס אגב שיטפיה הקשה זאת מדנפשיה ולא ראה בתוס'.

 

[טלשופ]

@טלשופ - בעניין הרעיון 'דיליתני' לשון שפלות והתנשאות, מהרד"ק והרה"ק מפרשיסחא..
אצרף לך מש"כ הרב מיכאל אריה ראנד שליט"א בהגהותיו (הערה 48) לספר 'מלוא העומר' להרה"ק מהר"ל צינץ זי"ע:
צפה בקובץ המצורף 802448

ומה שכתב שם בסוגריים (ואיני יודע מקור הרד"ק איו), כנראה זהו הרד"ק שהבאת: (זה לשון הרד"ק שם: 'ארוממך ה' כי דליתני, שטבעתי בבור החטא ואתה העליתני ממנו') .
[אמנם, יש לעיין אם אכן זהו המקור, כי מה שכתב הרד"ק 'שטבעתי בבור חטא' הולך על האדם עצמו, ואינו חוזר על השי"ת במה שאמר 'כי דליתני'].

ובתוספת למה שציינת, ראה עוד בשפת אמת מהדורת 'בני בינה' מה שהוסיף בזה:
צפה בקובץ המצורף 802477

יישר כח על הכל, ידעתי שיהיה שוה להעלות את זה כאן, אבל לא חשבתי שעד כדי כך...

 

[למאי נפקא מינה]

ה' צלך - ינהג עמך כפי שתתנהג.
ידוע בשם הבעש"ט [והובא בשמו בספרי תלמידיו. קדו"ל אא"ט].

מובא כבר בתלמידי רבינו יונה.

ראיתי זאת בעבר. אינני מוכשר בחיפוש, ניסיתי כעת ולא מצאתי.
אולי מישהו כאן ימצא.

 

[גליל555]

ה' צלך - ינהג עמך כפי שתתנהג.
ידוע בשם הבעש"ט [והובא בשמו בספרי תלמידיו. קדו"ל אא"ט].

מובא כבר בתלמידי רבינו יונה.

ראיתי זאת בעבר. אינני מוכשר בחיפוש, ניסיתי כעת ולא מצאתי.
אולי מישהו כאן ימצא.

ראה כאן:

 

[דיונון]

מענין לענין באותו ענין. יש לציין לקושית רעק"א במסכת שבת קיב,א. אשר התוס' על אתר שואלים ממש כדבריו..

בתוס' ד"ה רבי שנית לנו סנדל. תמוה לה"ר אלחנן אמאי לא מייתי ההוא סייעתא דמטה דמתני' מקמי הך (כלים פי"ח משנה ו').
ובגליון הש"ס: יש לעיין אמאי לא מייתי ממתני' הקודמת פי"ח מ"ו דכלים וצ"ע.

עי' רש"ש שם וז"ל, ובגליון הש"ס אגב שיטפיה הקשה זאת מדנפשיה ולא ראה בתוס'.

וכן בעירובין כא. בתוס' ובמהרש"א.