דיון מקומות אמיתיים (??) בסיפור

[דוכסוסטוס]

כן, אני עושה מחקר לפני כתיבה. יכול לארוך לי חודש לכתוב פרק אחד, וזה קביל. אבל גם כשישבתי חודש על פרק - לא הצלחתי להגיע לרמת החקירה שמתוארת כאן.
אז מה, אני אשב חצי שנה על כל פרק?
אכתוב ספר כל 30 שנה בערך?
זה נשמע לי מוגזם לחלוטין.

כדי לחסוך שאלות מהסוג הזה, הכי טוב וקל לכתוב על סביבה מוכרת או זמינה למחקר, גם סביבה גיאוגרפית וגם סביבת זמן.

למה באמת לבחור סביבת כתיבה שיש לך ידע דל עליה? הסביבות המוכרות הן לגיטימיות לחלוטין.
הדיון הזה מאיץ בי לכתוב כבר את המדריך המתוכנן על הנושא.

 

[מיהי]

למה באמת לבחור סביבת כתיבה שיש לך ידע דל עליה? הסביבות המוכרות הן לגיטימיות לחלוטין.

1. מקוריות, מעניין יותר ופחות בנאלי בד"כ.
2. אם תושב חיפה כותב על משפחה בשואה, הוא לא יכול לגורר אותה בחיפה, לצורך העניין.

הדיון הזה מאיץ בי לכתוב כבר את המדריך המתוכנן על הנושא.

רק לא לשכוח להוסיף קרדיטים...

 

[נ. גל]

1. עד כמה הקורא מצפה ממך להיות מומחה?

זו שאלה שקשה לענות עליה. מכיוון שהקוראים מתעניינים בתחומים שונים, וכל אחד מצפה לקבל רמת ידע על פי הידע שכבר יש לו.
אני, נניח, ממש לא סובלת לקרוא גיבור שלוקח אקדח שלא מדוייק לצרכי המשימה שלו. מצד שני, לא מפריע לי אם הוא ירכב על אופנוע שלא מתאים לו בכלל.
למה? כי הידע שלי על אקדחים גדול יותר מהידע שלי על אופנועים.

כאן אנחנו נכנסים לתחום המרתק של יחסי סופר-קהל, ולכל סופר יש את קהל היעד שלו, הציפיות שבהן הוא אמור לעמוד, והציפיות שהוא חושב שהוא צריך לעמוד בהן. לשאלה הזו כבר אין תשובה מוחלטת, ולא יכולה להיות כזו. כל אחד והאיזון שלו, מול קהל היעד שלו.
בקיצור, אם מתייחסים לסעיף הזה, לדעתי אף פעם לא ניתן לדעת את הגבול, כי כל אחד מפרש אותו אחרת. זו שאלה אישית שכל סופר וכל קורא יענה עליה אחרת, על פי עולמו וציפיותיו האישיות.

2. איך מחקר יכול לקדם אותך?

כאן מסכימה לגמרי.
המחקר נועד קודם כל כדי לתת כיוונים ומחשבה חדשה.
וכאן גם צריך להציב גבול ברור מאוד - מתי המידע כבר לא מסייע לי, אלא הופך לשיעור גאוגרפיה/היסטוריה/כלכלה יפנית.
בחזרה לשאלה שפתחה את האשכול: @לוטם , האם המידע על שמו של הרחוב מקדם את הספר? עוזר לך לכתוב אותו? עוזר לך לכתוב מקורקע, או סתם דוחף עוד ועוד מידע לא רלוונטי?

יותר חשוב לבחור בשמות אופייניים מבשמות אמתיים. במקום שהאמת איננה אופיינית, עדיף לשקר או טוב מכך למצוא אמת אחרת.

אבל כדי לחסוך שאלות מהסוג הזה, הכי טוב וקל לכתוב על סביבה מוכרת או זמינה למחקר, גם סביבה גיאוגרפית וגם סביבת זמן.

השאלה היא מעבר לסביבת המגורים הספציפית.
היא על העולם שאיננו מוכר לסופר, ושייך לגיבורים.
חלק מהגדרת תפקידו של הסופר, זו היכולת לכתוב על דברים שלא פגשת בעצמך.
השאלה היא עד כמה צריך הכותב להיות מחויב למציאות שהוא לא מכיר, או שמותר לו לייצר לה מציאות חילופית, דמיונית.

הדיון הזה מאיץ בי לכתוב כבר את המדריך המתוכנן על הנושא.

מחכים לקרוא.

 

[לוטם]

בחזרה לשאלה שפתחה את האשכול: @לוטם , האם המידע על שמו של הרחוב מקדם את הספר? עוזר לך לכתוב אותו? עוזר לך לכתוב מקורקע, או סתם דוחף עוד ועוד מידע לא רלוונטי?

זה לא פרט קריטי שעליו עומד הסיפור, אבל גם לא פרט שמעיק עליו.
זה פרט שולי, שמשתרבב לתוך קטע מסויים, אני משתמשת בו כמה פעמים, אבל השאלה אם ממש לחקור על המיקום המדויק, אופי הרחוב, פניות וסמטאות...

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני, נניח, ממש לא סובלת לקרוא גיבור שלוקח אקדח שלא מדוייק לצרכי המשימה שלו. מצד שני, לא מפריע לי אם הוא ירכב על אופנוע שלא מתאים לו בכלל.
למה? כי הידע שלי על אקדחים גדול יותר מהידע שלי על אופנועים.

ובסוף נוצרת תחושה עמומה שהסופר לא הבין עד הסוף את הסיטואציה שהוא כתב עליה.
במיוחד קפצה לי הדוגמה של האופנוע.
יש אופנועים מסויימים שמזוהים עם עבריינים (נראה לי T-MAX)
ואזכור שלהם בסצנה תמימה, עשוי לרמוז כי הרוכב שנראה כרגע תמים, הוא בעצם עבריין.
או שאולי עבריין שיעדיף אופנוע אחר כדי להסוות את השתייכותו לעולם הפשע, עשוי לשאול מחבר אופנוע תמים יותר.
או אולי ליצור דיסוננס בין דמות האדם המהוגן שבוחר לרכוש אופנוע מהסוג הזה, הבחירה עלולה להגחיך את הדמות, אולי במתכוון.
וזה רק אופנוע.
דיוק בפרטים כאלה מעשיר את העלילה, והופך את הקורא אותה לאינטלגנטי יותר.
חוסר דיוק משאיר תחושה צורמת, ופוגע באמינות.
פגיעה באמינות תגרום לקורא לנטוש את הספר במהירות רבה יותר מT-max שנמלט מזירת פשע.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

נזכרתי פתאום שקראתי פעם באיזה שבועון, כתבה על מזנון הכנסת.
הכתב הפיוטי תיאר את הקינוחים במשפט בסגנון הזה:
"שורת צלחות לבנות, על כל צלחת מונחת קלמנטינה אחת בקליפתה, בסגנון הבארוק" (סליחה אם אני לא מדייק בציטוט)
ואני החזקתי את הראש.
סגנון הבארוק היה אחד הסגנונות היותר מקושטים ומצועצעים.
איך הכותב הגיע למשפט הזה?
לא יודע, למען האמת שכחתי כבר מי הכותב, אבל את התחושה שליוותה אותי בקריאת המשך הכתבה לא שכחתי.

 

[הגיבן (ת)]

זו שאלה שקשה לענות עליה. מכיוון שהקוראים מתעניינים בתחומים שונים, וכל אחד מצפה לקבל רמת ידע על פי הידע שכבר יש לו.
אני, נניח, ממש לא סובלת לקרוא גיבור שלוקח אקדח שלא מדוייק לצרכי המשימה שלו. מצד שני, לא מפריע לי אם הוא ירכב על אופנוע שלא מתאים לו בכלל.
למה? כי הידע שלי על אקדחים גדול יותר מהידע שלי על אופנועים.

הפיתרון שלי הוא: תקרא את הסיפורים מהז'אנר שאתה מבקש לכתוב. זה לא בשביל ללמוד על הנושא! (רואים איזה סופרים מעתיקים סצינות מסיפורים אחרים...). תמיד יהיו קוראים יותר פדנטיים ממך, ותמיד יהיו קוראים שפחות. תקרא את אותם הספרים שהקהל שלך קורא, כדי לקבל חוש איזה פרטים תורמים ואיזה פרטים מיותרים - ותכתוב את הספר שאתה היית רוצה לקרוא.

ולעניין פרטים ספציפיים כמו אלה ש @יואל ארלנגר - קקטוס הזכיר - למה לא להעביר את הטיוטה הגמורה למומחה בנושא רלוונטי - רק כדי לוודא שכל המסמרים בחורים הנכונים?

 

[בובה בובה]

הכל טוב ויפה, באמת חשוב שלא לזלזל באינטלגנציה של הקוראים ולהעשיר את עולמם במידע על מחוזות הודו ועיירות בהונגריה המזרחית. יש לי רק תהיה אחת על כל זה:
כמה שנות מחקר לדעתכם דורש ספר ממוצע?
בהנחה שאני מעוניינת להוציא יותר מ2 ספרים בחיי, פשוט לא ישאר לי זמן לספר נוסף (או לעשות עוד דברים חוץ מלחקור).
נשמע מהתגובות כאן שאין גבול לפרפקציוניזם, וזה נכון לתיאוריה בלבד. ברמת המציאות חייבים לדעת לשחרר מתישהוא, ולהתחיל לכתוב ת'כלס.

כן, אני עושה מחקר לפני כתיבה. יכול לארוך לי חודש לכתוב פרק אחד, וזה קביל. אבל גם כשישבתי חודש על פרק - לא הצלחתי להגיע לרמת החקירה שמתוארת כאן.
אז מה, אני אשב חצי שנה על כל פרק?
אכתוב ספר כל 30 שנה בערך?
זה נשמע לי מוגזם לחלוטין.

בדיוק בשביל זה יש תחקירנים!

 

[CN]

ב"ה

חייבת להוסיף מהניסיון שלי דווקא מצד הקוראת:
אני גרה בחו"ל כבר הרבה שנים, במדינה מאוד לא מוכרת.
הגיע לידי ספר שהעלילה בו מתרחשת במדינה שלי, וזה היה על גבול ההזוי-מגוחך-מביש.
רק לשבר את האוזן, הגיבור שט בנהר - כאשר במציאות הנהר הזה הוא מרכז השפכים העירוני ואי אפשר לנשום כמה ק"מ משם, ולא לדבר על רוחבו הצר ועומקו הדליל שלא ניתן כלל לשוט בו...
אז אמנם הסופר/ת בחר/ה במדינה אקזוטית, שבמחשבה השטחית בטח אף אחד מקוראי הספר החרדים לא מכיר,
אבל עדיין זה זלזול עמוק באינטילגנציה של הקוראים.
במקרה הספציפי כן היתה קוראת שמכירה,
אבל גם אם אני לא מכירה - כשאני קוראת ספר אני סומכת על הסופר שאת המציאות הוא מתאר לי בצורה האמיתית שלה. אני רוכשת ממנו את הידע הזה ומקבלת אותו כאמת.
אם מסופר שאקדח מסויים יורה עד מרחק מסויים - ואני לחלוטין לא מבינה באקדחים - אז מבחינתי הסופר צודק וזו האמת שמתקבעת אצלי.
ואם זה לא נכון?
כל עוד לא גיליתי - הסופר הצליח ב'שיטת מצליח',
אבל מהשניה שגיליתי את הסתירה - האמינות נעלמה והסופר איבד אותי כלקוחה.
בקיצור - אפשר להמציא דמויות וגיבורים, רעיונות ועלילות,
אבל נתוני מציאות טכניים - חובה מבחינתי להכיר ולכתוב עובדות אמיתיות ומדויקות.

 

[דוכסוסטוס]

2. אם תושב חיפה כותב על משפחה בשואה, הוא לא יכול לגורר אותה בחיפה, לצורך העניין.

השואה היא סביבה מוכרת מאוד וגם זמינה ללמידה בקלות למי שלא בקי מספיק, כך גם עוד תחומי עניין וזה גם עונה על 1.

 

[מלכי סלמון]

רוצה רק להוסיף שלפעמים- ונתקלתי בזה בהרבה ספרים- הסופר/ת עשה עבודת תחקיר טובה, אבל הפרטים (רחובות, מיקומים וכדו) משולבים בסיפור בצורה לא טבעית ולקורא יש מן הרגשה שמה שהסופר מעביר שם זה "תראו כמה אני יודע" או משהו כזה....
קורה בדרך כלל כשמוסיפים הרבה פרטים שלא קשורים ולא מוסיפים לסיפור

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

ולעניין פרטים ספציפיים כמו אלה ש @יואל ארלנגר - קקטוס הזכיר - למה לא להעביר את הטיוטה הגמורה למומחה בנושא רלוונטי - רק כדי לוודא שכל המסמרים בחורים הנכונים?

כי מומחה יכול לאשר או לשלול נכונות, אבל לא להעשיר את הכתיבה.

 

[מלכה יזדי]

היה מחכים לקרוא את הנושא שמוצה כאן היטב.

זו שאלה שקשה לענות עליה. מכיוון שהקוראים מתעניינים בתחומים שונים, וכל אחד מצפה לקבל רמת ידע על פי הידע שכבר יש לו.
אני, נניח, ממש לא סובלת לקרוא גיבור שלוקח אקדח שלא מדוייק לצרכי המשימה שלו. מצד שני, לא מפריע לי אם הוא ירכב על אופנוע שלא מתאים לו בכלל.
למה? כי הידע שלי על אקדחים גדול יותר מהידע שלי על אופנועים.

מזדהה עם זה,
לדעתי הפתרון הוא עצם העובדה שמודעים לעניין.
זה כבר מביא גישה מכבדת יותר, גם אם בסופו של דבר לא יצאנו 100%
לפתוח קצת את הראש בנושא, ולהכיר בזה, שיש המון חומר שאינו ידוע לנו, ויש מה לחקור.
וגם בציבור שלנו, לא לחשוב בצמצום, יש אנשים שמתמצאים במקצועיות, בתחומים שנראים רחוקים אולי.

אישית בתור שוחרת היסטוריה, מדע, וביולוגיה, יש הרבה ספרים טובים, שיש לי התקלות איתם בשגיאות שנובעות בחוסר התמצאות.
אבל רובן עוברות אצלי בסלחנות, כי אין שם הרגשה של זלזול, יותר נראה כמו פשלה קטנה. לכן אני אומרת, מי שזה אכפת לו, מרגישים.

למשל, דוגמא: קראתי על גיבור שצלה לעצמו דג טונה על החוף, ומתואר איך סיים אותו עד תומו. באזור של הסיפור אכן יש דגי טונה, אבל המשקל של הדג הזה הוא כמה מאות ק"ג (יש מיני טונה קטנים יותר 60 ק"ג ,ופחות, אבל באזור שונה לחלוטין, ועדיין זה משקל גבוה, בשביל סעודה אחת...) עוד בעיה, הדגים האלו הם בעומק הים, ולא בחוף.
זה היה לא הגיוני, גם בהנחה שזה דגיג טונה. בקיצור, אולי זו טעות, אבל לא הייתה תחושה של זלזול באינטליגנציה

 

[לוטם]

כי מומחה יכול לאשר או לשלול נכונות, אבל לא להעשיר את הכתיבה.

בתכלס' יש עורכי תוכן \ תחקירנים שמתייחסים גם לכתיבה.
השאלה אם רוצים לפנות אליהם.
(מכל מיני סיבות.)

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

בתכלס' יש עורכי תוכן \ תחקירנים שמתייחסים גם לכתיבה.
השאלה אם רוצים לפנות אליהם.
(מכל מיני סיבות.)

אפשר לפנות, זאת ברירה אחרונה בעיני

 

[לוטם]

אפשר לפנות, זאת ברירה אחרונה בעיני

למה?
הם מעשירים מאוד את העלילה ומאמתים אותה, עם פחות עבודה מצדך.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

למה?
הם מעשירים מאוד את העלילה ומאמתים אותה, עם פחות עבודה מצדך.

והם משנים מאוד את הסגנון, כי בשביל להעשיר אתה צריך לעשות בחירות סגנוניות מורכבות.

 

[לוטם]

והם משנים מאוד את הסגנון, כי בשביל להעשיר אתה צריך לעשות בחירות סגנוניות מורכבות.

צודק.
אני עבדתי כמה פעמים עם עורכים\ות ותחקירנים.
יש מעטים מאוד שמשאירים את הסגנון המקורי.

 

[הגיבן (ת)]

צודק.
אני עבדתי כמה פעמים עם עורכים\ות ותחקירנים.
יש מעטים מאוד שמשאירים את הסגנון המקורי.

אז לסיכום:
1. תחקור את הנושא (כדאי לדבר עם אנשים שמכירים את הנושא ולא רק לעשות וויקי)
2. תזכור שלא בא לנו ללמוד את כל מה שאתה למדת
3. תכתוב.
4. תיתקע
5. תחקור עוד
6. תכתוב עוד.
8. סיום. כולל T-max וסמית נ' ווסון בדיוק במקום המתאים (או שלא)
9. עכשיו תן לכמה קוראים שמבינים את הנושא כדי לתפוס כל מסמר שיעלה על העצבים של מישהו שממש קרציה בעניין של פרטים כמו הקאליבר של הכדור ואנערף (אפילו שזה בסה"כ סיפור בדיוני, ובשלב הזה אפשר פשוט להנות, ברצינות. אני לא מדברת על רמה של הפלגה מניגריה לאפריקה. מצד שני, יש אנשים שגם מזה לא אכפת. שיהיה.)

 

[CN]

.