דיון מצטערת,הנושא "פתוח" מידי...

[הגשש]

הם שונים,גם העורכת התחלפה

יתכן, אבל זאת מוטציה עם אותם גנים משומשים. ל'בתוך' או 'קטיפה' יש גנים אחרים לגמרי.

 

[אפקטכתיב]

יתכן, אבל זאת מוטציה עם אותם גנים משומשים. ל'בתוך' או 'קטיפה' יש גנים אחרים לגמרי.

רוצה לחדד את הגנים?הייתי בטוחה שאני מכירה והתברר שטעיתי.

 

[yonatanr]

המוטציה החדשה של 'הבית שלנו' הוותיק של המודיע.

תודה!
לא חשבתי על כזה כיוון, כי משום מה לבקהילה ומשפחה לא קראו 'פנינה' או 'בתוך המשפחה'.

 

[נוי]

אני חושבת עכשיו האם יש אופציה של גם וגם?
לכתוב ב"משפחה" לדוגמא וגם בעיתונים החסידיים?
שיהיה במה ליצר הטוב ובמה ליצר הרע (שלי)

בלת"ק
קודם כל- אפשרי. יש מקומות בהם תדרשי לשינוי השם.
שנית, את עלולה להיות מופתעת עד כמה אי אפשר לכתוב פתוח גם ב"משפחה".
לכל העיתונים החרדיים יש צנזור, הלוא הוא מר "מבקר", ולכל עיתון רגישויות ספציפיות הנגזרות מדרישות המנויים- ובעקר הצרחניים שבהם.
אחת הפרקטיקות החשובות לרכוש ככותבת לעיתונות זהו זיהוי הנקודות הרגישות בכל עיתון והתאמה אליהם.
ואם את/ה רוצה לשאוג מנהמת לבך ללא כל פיקוח וביקורת, עשה זאת בהייד פארק...

 

[yonatanr]

ואם את/ה רוצה לשאוג מנהמת לבך ללא כל פיקוח וביקורת, עשה זאת בהייד פארק...

התכוונת לאתר הפיזי או הוירטואלי?
כי זה הוירטואלי נסגר ב''ה, זכרונו שלא לברכה.

 

[נוי]

התכוונת לאתר הפיזי או הוירטואלי?
כי זה הוירטואלי נסגר ב''ה, זכרונו שלא לברכה.

הפיזי, ברור...

 

[אפקטכתיב]

וואו תודה כולם,
הדבר היחיד שלא הבנתי עד עכשיו:
מה כזה נורא בלשנות את השם או בשם עט?

 

[אפקטכתיב]

ספרה לי מישהי שהיא כתבה לאחד העיתונים היותר שמורים וקראה לגיבורת סיפור הילדים 'שלומית', השם לא עבר, נאלצה בתסכול להחליף...

מענין לאיזה שם היא החליפה...
קרינדי גם לא הולך שם מן הסתם.
אולי בחרה בשרה,רבקה,רחל,ולאה.

 

[אפקטכתיב]

ובואי נגיד שהשאלה "מי אני?" ששאלת בדרמטיות כזו לא כל כך רלוונטית למה שאת רוצה לכתוב
את היא את בכל מקרה.
מה את כותבת? זו שאלה נפרדת...

וגם זה נשאר צ"ע,האם אני היחידה שמנסה לכתוב על מה שאני מחוברת,על מה שהוא חלק ממני?אם כולם יכתבו סתם כתיבה זה יצא סתם כתיבה. ובטח לא כתיבת סת"ם.

 

[אפקטכתיב]

ואם את/ה רוצה לשאוג מנהמת לבך ללא כל פיקוח וביקורת, עשה זאת בהייד פארק...

כבר חשבתי שתציעו לי לעשות את זה פה

 

[משויטט]

להבדיל מהרשת בה כל אחד כותב כרצונו, כראות עיניו ובצנזורה מינימלית. כתיבה בעיתונות על נושא, נותנת לו לגיטימציה. למה? כי הקוראים נוטים להזדהות עם הכתוב. לכן בהמודיע לא נכתב אף מילה על קבוצות וואטסאפ (לאחרונה הוא קרא לקבוצת תיירות בשם 'חברה'). בעיתון משפחה לא תמצאו אף אחד מעשן, אפילו לא הגיבור באחד מסיפורי המתח וגם לא כותבים כמעט על גירושין, ביתד מדגישים תוירה, בקראט הכל צריך להיות מוסרי ועם מסר חזק וכך הלאה והלאה.

לכל עיתון יש את האג'נדות שלו שהוא יכתוב עליהם בטירוף או יתעלם מהם בהפגנתיות. אנחנו הסופרים צריכים להתאים את עצמינו אליהם אם אנחנו רוצים להתפרנס מהם.

בסופו של דבר כל מערכת צריכה איזונים ובלמים, לכן אולי אפשר להזכיר כאן את המשנה באבות: .אלמלא... איש את רעהו חיים בלעהו.

מסכים מאוד.
בכל מערכת חרדית יש חיכוך תמידי בין הכותב לעורך, ובמקביל, בין העורך למבקר.
הכותב כותב כך בגלל שמלאכת הכתיבה, בעיקר זו היצירתית, היא כמעט בהכרח הליכה על הגבול. העורך מצידו מתנגד בגלל שלא רוצה להיתקל עם בעיות ברגע האחרון (3:39 בליל הדד-ליין) כשהמבקר יפסול לו כתבה. והמבקר בגלל שהוא חושש מהתלונות של המתלוננים הרוחניים בעם, ו/או בגלל תחושת האחריות שהוא נושא.
כי בסופו של דבר, הכותב לא באמת לוקח את כל האחריות, העורך והמבקר הרבה יותר.
מניסיון אישי, גם כותב שנהג להתמרמר תמיד על העורך הקפדן שמקובע במסגרת ולא מוכן לרווח קצת ולא מבין שרוב הקוראים רק יהנו, וגם אם יהיו כמה מתלוננים, הצר שווה בנזק וכו', ברגע שהוא מגיע לפוזיציה של העורך, פתאום הוא חש את האחריות. הוא חושב על הדברים שעומדים להתפרסם, גם אם הם שלו עצמו, באופן כוללני הרבה יותר. דברים שרואים מכאן וגו'.
ומן הסתם, היה די מסוכן אם היו באמת משחררים את הכותבים לרוץ כאוות נפשם.

 

[רחשי הלב]

ומן הסתם, היה די מסוכן אם היו באמת משחררים את הכותבים לרוץ כאוות נפשם.

לייק.
במיוחד את שוחרי הצדק ומתקני העולם שביניהם.

 

[אשר שרבר]

אפשרי לאדם ממוצע להוציא ספר בלי להתמוטט.
אבל רק ספר טוב, מחילה...

זה לא פייר, כי כולם בטוחים ששלהם הספר הטוב ביותר, ואפילו כל החברים שלהם אמרו את זה. בסוף? בסוף הכיס מכריע.

אפילו ס"ת שבהיכל תלוי במזל

 

[אשר שרבר]

החתול החביב שהוכנס לבית משפחת שניידר, למשל, והתגלה כאריה - לא הופיע בעיתון.
זו חיה טמאה, ואינמצב שמשפחה חרדית תכניס חתול הביתה.
האמת? צודק.

צודק? יש עוד כמה דברים בספרים שאף אדם לא יכניס הביתה, דווקא חתול לא יעבור? יאללה יאללה.

 

[אפקטכתיב]

אם הכוונה למבקרים ודומיהם, יש כאן כלל עתיק יומין: בעל המאה הוא בעל הדעה.
את רוצה שהם יפרסמו אותך וישלמו לך?
תשני על פי דרישותיהם.
בספר תעשי מה שאת רוצה.
מניסיון חיים ארוך מאוד-מאוד שכולל כתיבה בכל קשת העיתונים בציבור החרדי.
אם כוונתך למשהו אחר, תפרטי...

האמת שזה לא הגיע עד למבקרים,ואפילו לא לעורכת,מישהי אחרת (כמו פסיכולוגית ) שרציתי איתה שת"פ מבחינה מקצועית על הנושא אמרה את זה.

 

[אפקטכתיב]

והנה מצאתי מישהו(צפריר בשן,קרדיט)
שמסביר יותר טוב ממני,מה הכתיבה עושה לאנשים.

"הקשר בין כתיבה למסוגלות הוא קשר פלאי ממש.
קשר בלתי ניתן להסבר, לא הגיוני, לא סביר – אבל גם בלתי ניתן להתרה.
כמו ציר בין שני גלגלים של טרקטור.

ככל שתכתבו יותר על משהו, תדעו עליו יותר, תבינו אותו יותר, תוכלו להסביר אותו יותר. לעצמכם ולאחרים.
ככל שתכתבו יותר, תהיו מרוצים יותר, מסופקים יותר.

והכי חשוב, ככל שתכתבו יותר – תרגישו מסוגלים יותר, יכולים יותר, מוכשרים יותר, מוצלחים יותר.

תסתכלו פנימה, לתוך הבית שלכם
תסתכלו על הילדים שלכם. ילד שגמר להכין שיעורי בית הוא רמבו.
יש לו אנרגיה, יש לו חשק, יש לו מוטיבציה, הוא גאה בעצמו ומרוצה מעצמו.

גם אנחנו ככה. את גומרת לכתוב פוסט... ואת מוכנה לטרוף את החיים.
איפה המשימה הבאה? הביאוה לכאן! מה שנראה כמו עוד דד ליין מתקרב ועוד מטלה מייגעת רק לפני שעה, הוא עכשיו פיס אוף קייק"

 

[הגשש]

זרקתי בלון ניסוי (אולי בלון תבערה) באשכול הסמוך על מודיעין עילית, ביקשתי לראות כיצד יכתבו על הדבר וכיצד יסננו או יצנזרו את הסיפור.
הנה התשובה.

נמצאה שם מעבדה של ס... רגע הצנזור צועק לי משהו.
מה? אה.
מעבדה של חומרים מסוכנים.

 

[יאן]

ביתד , ובמודיעין עילית ועוד מקומות חיים בעולם שכולו טוב.
אין שם התאבדות רק באופן טראגי.
אין סמים אלא חומרים מסוכנים.
ואין ***** ( טוב, זה משהו באמת חמור) אלא רק "וד"ל"

 

[אפקטכתיב]

ביתד , ובמודיעין עילית ועוד מקומות חיים בעולם שכולו טוב.
אין שם התאבדות רק באופן טראגי.
אין סמים אלא חומרים מסוכנים.
ואין ***** ( טוב, זה משהו באמת חמור) אלא רק "וד"ל"

דווקא כאלה צינזורים , יחסית די מובנים לי,(בפרט שהיתד מתגלגל חופשי ברחובות)

אבל מה פתוח בלדבר על תופעות חברתיות (כמו גירושין ,אך ורק לדוג' )במגזיני נשים?

 

[שני זאת אני :)]

אבל מה פתוח בלדבר על תופעות חברתיות (כמו גירושין ,אך ורק לדוג' )במגזיני נשים?

סטטיסטית כל אשה שמתגרשת, מתגרש לו גבר בצד השני.
אז למה זה קשור דווקא למגזיני נשים? ראוי להביא גם את הצד של הגברים, ולא כמו שבד"כ מביאים רק את הצד של האשה.
(כמו שעשתה מדהים מירי זוננפלד בבית בובות).

ובכללי - נראה לי שמגזיני נשים הם כאלו כי מכילים חומר שמענין יותר את הנשים, ולא שיש בו בעית קריאה לגברים.