מצב רוח של אמהות בחדר תינוקות

[אסתר]

(יש לציין שהשויגער שלי מדהימה.
הכי לא מתערבת והכי לא שויגרית בכלל!!!!!)

זאת בדיוק התשובה.
בגלל שהיא כזאת וכזאת, אתם משתפים.

וב"ה גם אני זכיתי לשוויגער כזו.

אבל יש שוויגעריות שאין להן את ההבנה הזאת, וככל שהן יותר מתערבות, הכלות יותר דוחות אותן מעל פניהם.
גברת שוויגער, הכירי את מקומך.

 

[אות ומופת]

וגיסות בנות 16 שמרגישות "ענקיות", ונכנסות לדבר איתך בשיא החופשיות כשאת מאכילה את התינוק???
סליחה!!!
גם אם את מרגישה חופשית עם מישהו, זה לא אומר שהוא מרגיש ככה איתך!!!
מבינה לגמרי את התגובה שלה
זה שהתאפקה עד הלידה ולא אמרה כלום לבעלה- על זה כל הכבוד לה...
לא נכנסים לחדר סגור בלי לדפוק לאף אחד, קל וחומר לא ליולדת

לבן, גם אם החמות לא היתה בסדר, אני מקווה שאף אחד כאן לא חושב שההתנהגות של נחמי ובעלה ("צעק על חמותי"... "כעונש שהיא העזה ברוב חוצפתה לדרוש שיבואו לשבת...") היתה לגיטימית. גם אם החמות היתה מאוד, מאוד, מאוד לא בסדר.
וגם אם קורה שיולדת מתנהגת בצורה לא הגיונית, בדרך כלל השכל חוזר אליה אחרי כמה דקות\שעות\חודשים והיא מבינה שעליה להתנצל על התנהגותה או לפחות לא לראות את זה כמשהו חיובי.

אין אפילו מה לפתוח דיון על זה. זה לא גרביים 40 או דנייר. זה שולחן ערוך מפורש.

 

[mig]

אל תסטנה מהנושא

אשכול השויגעריות בטוח ינצח את האשכול הזה, ואשכול חכמת ילדי ירושלים...

 

[בסדר]

ממש ימות המשיח - כלה קמה בחמותה... (או בחמתה)
יש לי שוויגער מקסימה, אבל אחרי לידה זה תמיד לא קל, אז נדון לכף זכות.
ובמיוחד ביום הברית... - אז מגיע השטן עם כל ההורמונים והורס לנו תמיד את הרגעים הכי יפים.
כמה בכיתי לפני הברית ולא הסכמתי בשום אופן ללכת לאולם כי... (תדמיינו את הסיבה הכי טפשית בעולם)
בסוף בעלי כמעט בכה בעצמו (דמעה אחת היתה ודאי אמיתית) עד שהגעתי ולא הסכמתי בשום אופן שמישהו יגע לי בתינוק! (רק לקווטער היה פרוטקציה...)

והכי נורא שקרה לי - עם השוויגער - הייתי אצלה אחרי לידה עם עוד ילדון בן שנה וחצי, והלבישו לו בגד לא לטעמי או משהו כזה - קשה לי להזכר בפרטים מדויק - לשוויגער שלי יש לי כבוד אבל חשבתי שזו אחת מהגיסות שמחזיקה אותו והתפרצתי בזעם עד שהשויגער הסתובבה ואני כמעט קברתי עצמי מרוב בושה... לא העזתי לצאת מהחדר עד שבעלי דיבר עם אמא שלו והסביר לה שהתבלבלתי וההורמונים וכו'...
ואגב, למדתי לקח ואני לא הולכת לשוויגער אחרי לידה ולא לאף אחד, רק הביתה.
בעלי לא נבהל ממני אף פעם.

נזכרתי בקורויוז לא קשור לנ"ל אבל קשור ל"אחרי לידה":
יום שישי של שחרורים בבי"ח - כולן דואגות - איך אני עושה שבת? ואיך את עושה שבת? - עד שאשה אחת (לא דתיה...) התפרצה - אני מנסה להבין כבר כמה דקות - שבת הרי כבר עשויה מששת ימי בראשית - איך אתן "עושות" אותה?

 

[imagine]

אזהרה: האשכול עומד לסטות ממסלולו ולהתנגש בצונאמי המכונה "יחסי כלה חמות"
ראו הוזהרתם!!!

 

[yosher2005]

אזהרה: האשכול עומד לסטות ממסלולו ולהתנגש בצונאמי המכונה "יחסי כלה חמות"
ראו הוזהרתם!!!

בבקשה לא!!!!!!!!

זה היה אשכול כ"כ נחמד. אל תהרסו.

 

[בסדר]

אבל חצי מסיבוכי הכלה - חמות קשורים להורמונים הארורים האלו, לא?

 

[yosher2005]

אבל חצי מסיבוכי הכלה - חמות קשורים להורמונים הארורים האלו, לא?

אולי, אבל זה נושא לאשכול נפרד.

 

[לבן]

טוב... הזכרתם לי...
אני מתארגנת לשחרור אחרי לידה. לידי שוכבת יולדת שהועלתה למחלקה לפני חצי שעה אחרי לידה ראשונה טראומטית (וואקום)
פתאום היא קמה בקושי, נכנסת למקלחת. אחרי כמה דקות יוצאת עם פאה מאופרת תכשיטים
אחרי 5 דקות הדלת נפתחת וכל החמולה בפתח. חמותה עם כ10 גיסות נשואות ורווקות...
אח"כ היא מספרת לי שהיו אצל חמותה (שבת) והיא הרגישה מזעזע, אבל לא אמרה כלום לבעלה כי ידעה שאם חמותה תראה אותם יוצאים היא תבוא איתה ללידה, יחד עם לפחות עוד שתי גיסות דואגות וצדיקות
אז היא הגיעה לביה"ח ברגע האחרון
מה תגידו על זה????
(אגב, לדעתי, ביום שאחרי לידה אף יולדת לא זקוקה לביקורים, חבל שיש אנשים (נשים) שלא מבינים את זה)

 

[אסתר]

צודקות.
תודה על האזהרה.

אני באופן אישי שונאת להיות בבית חולים או בבית החלמה בשבת.
אז בית חולים זה בית חולים, והקב"ה קבע מתי התינוק הזה יוולד.
אבל בפעם האחרונה לא היתה לי ברירה, והייתי חייבת ללכת לבית החלמה לשבת.
התפללתי לה' שיעבור לי בכיף ובלי בכי, ובלי דיכאון. וה' עזר לי.

 

[אסתר]

(אגב, לדעתי, ביום שאחרי לידה אף יולדת לא זקוקה לביקורים, חבל שיש אנשים (נשים) שלא מבינים את זה)

ואם באים, אז לחמש דקות עם חבילת שוקולד ביד.
לזכור שיש לדלת גם כיוון יציאה.

 

[mend]

(אגב, לדעתי, ביום שאחרי לידה אף יולדת לא זקוקה לביקורים, חבל שיש אנשים (נשים) שלא מבינים את זה)

בואו לא נצהיר הצהרות.

אני, מטבעי שונאת להיות בבי"ח (האמת, עברתי בינתיים רק לידה אחת)
ורק חיפשתי כל הזמן שמשהו יהיה איתי (הורים, בעלי, שויגער, אחיות גיסות)
והקטע הכי מעצבן שאני זוכרת מהלידה זה הלילה השני בו הייתי לבד מ12 בלילה עד 9 בבוקר. בררררר... דיכאון.
(יש לציין שילדתי בשישי ואמא שלי הצדיקה נשארה איתי כל השבת).

אולי זה קשור לנשים יותר צעירות, כי שמעתי מכמה חברות שרק חיפשו שיגיעו להעביר להם את הזמן בבי"ח...

 

[בסדר]

תגידי אסתר, את בסדר?...
הכי כיף זה שבת. גם בבית חולים וגם בבית החלמה.
שקט. אין פלאפונים. מפטפטים בחדר אוכל עד שהמנקות מגרשות אותנו...
מזכיר לי את החוויות של מחנה שבת בסמינר...

[רק יום שישי - שצריך לארגן את כל השבת דרך הטלפון...
וגם הבקרים... - אני כמעט ולא משוחחת בטלפון רק מאזינה פסיבית.. אבל בבקרים...
אני הייתי השעון המעורר והאחראית לכל האבידות (אין איזה תוכנת חיפוש גם לבית?....) וכו' וכו'
הצעירונת שלידי (שדיברה עם בעלה כמעט בלי הפוגה) שאלה אותי - יש לך עשרים ילדים או שאת אם בית בפנימיה?......]

 

[מרים אדריכל]

אחרי הלידה הראשונה שלי, ביקשתי שלא יעירו אותי בלילה הראשון (עדיין לא ישנתי בכלל) ויתנו לו מטרנה, האחות לא שמה לב לפתק ובאה אלי: התינוק שלך צורח כבר שעה, למה את לא יורדת?
רצתי בוכה במדרגות רק כדי לגלות את המלאך שלי ישן לו בשלווה עם חצי חיוך על הפנים... בלילה השני כבר ביקשתי שיביאו לי אותו...

 

[לו יצוייר]

(אגב, לדעתי, ביום שאחרי לידה אף יולדת לא זקוקה לביקורים, חבל שיש אנשים (נשים) שלא מבינים את זה)

וגם - אם כבר באים, רצוי מאוד לבוא בלי הילדים הקטנים, גם אם אלו הדודים של התינוק.
לא תמיד יש סבלנות לילדים הפרטיים שבאים לבקר, אז לילדים זרים בודאי שלא.
(לא התכוונתי שלאחים ולאחיות של התינוק אסור לבוא לבקר את אמא שלהם, אלא למבקרים הקצת יותר רחוקים)

 

[poto12]

תלוי בגיל /אופי /מצב רוח קרי הורמונים
ולי דווקא הפריע בילדה הראשון שהשויגער אפ' לא התקשרה לומר מז"ט
אח"כ כבר התרגלתי שלפעמים היא זוכרת שצריך להתקשר ולפעמים לא...
ועל הפעם אחת שהיא באה לבקר (נכד בן ראשון) אני מוותרת מהיום כבר מראש
לא אני לא נעלבת....אין לי סבלנות

 

[הני מושקוביץ]

אחרי הלידה השניה, בכיתי מאוד, ולמה?

ההבדל בין הבכור שלי לשני זה 11.5 ח', ותבינו, תינוק פיצפון עם תינוק קצת יותר גדול, ו...שכחו להחליף לגדול שלי טיטול וכולו היה רטוב, איך שבכיתי "איזו אמא אני, ישר לרווחה, ילד אומנה, איזו הזנחה"....

ת'אמת, נכון שבכל לב של אמא יש את הלחץ הזה שאולי היא מזניחה את הילד, והרווחה יקחו אותו, עובדת סוציאלית וזה?

 

[yosher2005]

ת'אמת, נכון שבכל לב של אמא יש את הלחץ הזה שאולי היא מזניחה את הילד, והרווחה יקחו אותו, עובדת סוציאלית וזה?

מה פתאום? זה רק את...

 

[A JERBI]

הייתי חייבת לכתוב..
אם חמותך או אמך היא:
זאת שלא מתקשרת אז היא גם זו שלא מתערבת!
ואם היא מתערבת היא גם זו שיותר דואגת!
גם זו שלא שואלת וחוקרת היא דואגת ורוצה שתספרי גם אם היא לא אומרת!
וזו שתמיד שואלת מרגישה וחושבת שאת מתביישת!
זאת שמרגישה חופשית היא תשמח שתרגישי גם כך בביתה!
וזו הרשמית תשמור על מקומך אך שמרי גם את על מקומה!
זאת שצריך להודיע לה שבוע מראש היא זאת שתעשה לך קבלת פנים חמה עם כרית מצופה!
ואצל זאת שאת יכולה להודיע שעתיים לפני, תבואי בשמחה. אך אל תצפי.. ותצפי לבד ת'כרית!
אצל אחת תוכלי לנוח שבת שלימה.
ואצל זאת המעניינת תוכלי רק לחלום על המיטה.

בקיצור אפשר בכל אחד ואחת למצוא את היתרונות שבחסרונות!




.. לא התכוונתי לאימי או חמותי, הן מושלמות!!

 

[קראנצול]

הייתי חייבת לכתוב..
אם חמותך או אמך היא:
זאת שלא מתקשרת אז היא גם זו שלא מתערבת!
ואם היא מתערבת היא גם זו שיותר דואגת!
גם זו שלא שואלת וחוקרת היא דואגת ורוצה שתספרי גם אם היא לא אומרת!
וזו שתמיד שואלת מרגישה וחושבת שאת מתביישת!
זאת שמרגישה חופשית היא תשמח שתרגישי גם כך בביתה!
וזו הרשמית תשמור על מקומך אך שמרי גם את על מקומה!
זאת שצריך להודיע לה שבוע מראש היא זאת שתעשה לך קבלת פנים חמה עם כרית מצופה!
ואצל זאת שאת יכולה להודיע שעתיים לפני, תבואי בשמחה. אך אל תצפי.. ותצפי לבד ת'כרית!
אצל אחת תוכלי לנוח שבת שלימה.
ואצל זאת המעניינת תוכלי רק לחלום על המיטה.

בקיצור אפשר בכל אחד ואחת למצוא את היתרונות שבחסרונות!




.. לא התכוונתי לאימי או חמותי, הן מושלמות!!

לא נכון בכלל!!!!!!!!!!!!!
אצלי כל הכן זה גם וגם וכל הלא זה לא ולא!