ולתועלת הקוראים המשתאים - בפרט @משששששה - אספר את הסיפור שמאחורי האיור:
היה זה ליל בדיקת חמץ.
מיודענו - 'תינוק שנשבה שעושה צעדים ראשונים' שמו - כבר מצא את עשרת הפתיתים שהניחה רעייתו. אלא שלפתע גילה לתדהמתו את הפתית האחד עשרה. זה שלא עבר את הסינון הראשוני והשני, התחבא למטאטא, ארב למגב והתחמק לטינקו.
האיור מראה את רגע המציאה עצמו. מה שנמצא מתחת לעששית הוא הפירור של הפיתה.
הבהלה מונצחת היטב, בדיוק ברגע שהעיניים יצאו מחוריהן וכמעט נפגשו עם הפתית עצמו.
והגבות הוזנקו גם הן אל על, והלסת גם היא נשמטה ממקומה, הכל מתוך המחשבה שחלפה במוח, שאם זה האחד עשר, מי יודע כמה חברים עוד יש לו לפתית הלזה..
את מה שהיה לאחר מכן, יתאר המאייר ברוב כשרון בציור נוסף.
והרי אנו ממתינים בכליון עיניים.