תתבוננו במחושים שלהם בזכוכית מגדלת, פשוט מדהים, אתם תיהנו עד הגג.. יחד איתם.
אני מאד נהנית להסתכל עליהם. באמת. אני אפילו חובבת טבע ואם היה לי כסף, הייתי אוספת פרפרים מפוחלצים, בכל הרצינות. כל זה - כשהם מתים.
אבל, אם הם חרקים חיים- יש בעיה גדולה מאד איתם: אתה לא יודע לתכנן אותם.
לדוגמא, אתה פוגש חתול ברחוב. אתה מסתכל עליו, הוא מסתכל עליך. למרות המרחק האינטלקטואלי, יש איזה ערוץ תקשורת שמאפשר לכם לתאם ציפיות: אני אלך לכאן, אתה תלך לשם, והלוואי שלא ניפגש שוב לעולם.
כשזה מגיע לפרפרים- זה סיפור אחר לגמרי.
אני לא יודעת אם יש להם מוח, או איזשהי תבונה, אבל במחילה מכבודם- אם אני הייתי נכנסת לחדר ורואה פלורוסנט, וסביבו עשרות גופות של החברים שלי- וואלה בחיי שהייתי מרימה רגליים ויוצאת כלעומת שבאתי. אותו דבר עם לרחף במעגלים. מה הקטע הזה? למה להסתחרר באויר? אני באמת לא מבינה את זה. אבל הבעיה המרכזית היא חוסר תיאום. אין לי איך לתאם עם החרק הזה, מה הצעדים הבאים בקשר שלנו. פרפר לא מסתכל עליך, אני אפילו לא יודעת אם הוא רואה משהו בזיגוגים הכהים חסרי הברק האלה שמתפקדים כעיניו. פרפר לא מסתכל עליך, הוא פשוט מזנק לעברך בלי התראה, ומסתחרר. ומתנגש במנורה שוב ושוב, עד שהוא נח בפתאומיות על מקום אחד ונשאר שם למשך שבוע- בלי שום הסבר מדוע דווקא הנקודה הזאת מצאה חן בעיניו- ושוב, גם אם המקום הזה הוא הדלת של האמבטיה- אין לך שום דרך לדעת מה התכניות של הפרפר.
מה הוא אוכל, איזו תועלת יש לו מהשהיה כאן.
מה עובר לו בראש?
זה משגע אותי.
לא אכפת לי להתמודד עם חתולים, כלבים, אפילו נמר קטן. בחיי שאם היו נותנים לי גור אריות לאימוץ הייתי קופצת מהתלהבות. למה? כי אפשר לתאם איתם עמדות.
אבל עם פרפר לא.
סליחה על המגילה, זה כבר יותר בכיוון טור אישי. אבל אני אשמח לדעת אם גם אתכם מה שמפחיד בחרקים זה שהם לא צפויים, בניגוד לבעלי חיים אחרים.
לילה טוב ושקט שיהיה.