מכת דבר תש"פ...

[רינתיה]

מצרים. ב' תמ"ז

בתחילה היו אלו רק שמועות עקשניות שחגו סביבנו. "ואם עד לכאן הן הגיעו", אמר אבא, "למחוז פדמאן המרוחק, כנראה שהתנפחו מעט בדרכן הארוכה, קיבלו צבע וגוונ---"

אבל אבא לא סיים את דברו, כשאל הבקתה פרץ חוהאם, אחי הבכור. אדום וסוער.

"זה אמיתי!" התנשף. "מולנפוס חזר אמש מרעמסס. אומרים שזו תהיה מכה-"

"אומרים!" לגלג אבא. " דבר! נו באמת, איך יוכל אלוקי היהודים להמית את כל מקננו?"

"ולא זאת בלבד," הצטרפה מואזה לבוז, "הוא גם יבדיל בין מקנה מצרים למקנה ישראל—"

"ורק הצאן אשר ישאר בשדה-" געה חודנופ בצחוק, "ימות! שמעתם כדבר הזה?"

"אבא!" ניסה חוהאם להגן על כבודו האבוד. "אין זו מכתו הראשונה של בן עמרם. וכל המכות האחרונות התקיימו בדיוק מדאיג!"

"אם רצונך לשמוע בקולו- הכנס את מקנך אל הבית." לעגה מואזה.

חוהאם נמלט החוצה, מכלה את זעמו על עוד עבד יהודי אומלל, אחד מהמאות הממלאים את חצרינו.



אחרי שבוע של מכת דבר, כולנו דיברנו אחרת.

אבא ניסה לרכוש בשארית כספו מבהמותיו של חוהאם. חודנופ נמלט לביתו ולא העז להוציא את חוטמו החוצה, ומואזה?

מואזה המשיכה ללגלג. היא צחקה גם כשהגיע השחין הנורא, גם כשכדור ברד כמעט ופיצח את גולגלתה לשניים, והותיר בה צלקות לכל חייה. היא הוסיפה ללעוג גם למול הארבה שכילה את יבול השנה כולה, וגם בכלא החושך האיום-

עד למכת בכורות.

אז-

לא יכלה עוד לצחוק.



ישראל, ה'תש"פ

"והחי- ייקח אל ליבו."

 

[7שבע7]

תיאור מוחשי מאוד.
מעניין אותי - מאיפה לקחת את השמות המצריים? (יש לי סיפור על שעבוד מצרים, ואני מחפשת מקור לשמות המצריים בסיפור...)
והסוף - תוהה אם כדאי בכל זאת להוסיף עליו עוד קצת, כדי לחדד את המסר. או שמא זה חזק דווקא ככה. מעניין מה אחרים חושבים...

 

[@Simcha]

והסוף - תוהה אם כדאי בכל זאת להוסיף עליו עוד קצת, כדי לחדד את המסר.

משל אשר אינו ממשיל את הנמשל משול הוא לאינו משל.

ובהרחבה: אם מנסים להעביר מסר באמצעות משל מתקופה אחרת, הרי שהמשל מוצלח רק במידה והוא אכן דומה למצב הנוכחי וטומן בחובו את המסר והשלכתו על הנמשל. במידה ועדיין יש צורך בהסברים והרחבות הרי שאינו המשל המתאים.

 

[רינתיה]

תודה על התגובות החמות!
ובקשר לשמות- המצאתי מעצמי...
אם את רוצה רעיונות- תפני אליי בפרטי או במייל: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>