הנושאים החמים
הנושאים החמים
שבת קודש פרשת קורח
בית המדרש היה מלא מפה לפה.
לא מזמן הסתיימה לה תפילת מוסף, השולחנות היו ערוכים לקידושא רבא.
המתפללים הביטו רעבים במעט הקרקרים שנשארו מהקידוש המפנק של שבת שעברה, מרגישים היטב בחסרונה של המנה האהובה.
זה לזה לחשו המתפללים אודות הדרמה שהתחוללה זה עתה.
היו בהם כאלו שידעו להסתיר את החיוך, אך העליזות גאתה בהם, בסתר ליבם הם חיכו לפיצוץ האדיר בין הצדדים.
היו גם את חסרי הטקט שחיככו ידיים בסיפוק, רק חסר היה - שלשונם תלקק את שפתותיהם בהנאה, נראה כי זמן רב עבר מאז טעמו טעמה של מחלוקת עסיסית כזאת.
הרב לא היה רגיל לנעוץ את לשונו בגבם של אלו שדווקא היו בהחלט ראויים לכך, טון דיבורו היה בדרך כלל נינוח, ומילותיו נבררו תמיד בקפידה, קשה עד בלתי אפשרי היה לתפוס אותו מועד בלשונו, בדרכו הנעימה נמנע מעיסוק כל שהוא באנשים שכל תשוקתם היא - שידברו עליהם, בסבלנותו הרבה יכול היה לשתוק ולהבליג להם פעמים רבות, גם כשהדברים נגעו לתקנות חשובות של קהילתו, הוא ידע כי גדול השלום, הוא שמע לא מעט סיפורים על קהילות בעיר שהתפרקו לרסיסים, בגלל חילוקי דעות טיפשיים שהתגלעו בין המתפללים, הוא לא נתן שזה יקרה אצלו בקהילה.
הפעם זה קרה, ועוד איך...
הרב נעמד לדבר, הנושא כרגיל, פרשת השבוע...
מויריי ורבויתי!
קוירח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?
חז"ל קוראים לקוירח - פיקייח!
הוא היה תלמיד חכעם מופלג.
רואיש הסנהדרין!
יש לנו מושג בזה? ועוד של דור דיעה!
מה לו ולצרה הזאת, חטא המחלוקת.
הרב המשיך והפליג בתיאור האבסורד של איש קדוש וירא שמיים המדקדק בקצה קצהו של קוצו של יו"ד, המתפלש ראשו ורובו בצואה רותחת של מחלוקת נוראה, ומשתטה בחוצות המדבר כאחרון מחרחרי הריב הבזויים ביותר.
שנים שלא הבנתי את קוירח, מויריי ורבותיי!
השנה, לא קשה לי כלום.
'אתם בטח מכירים אותו', פנה הרב לקהל המורעב.
אבריסקער ייד! שבוחר את האתרויג הראשון שלו במוצאי תשעבוב, ומאז הוא רוכש עוד סדרת זנים וייחוסים, גם אתרוגים שהוא לא היה מוכן שיתקבלו לחיידר של הבן שלו.
אבריסקער ייד! שיודע 'לחלק' בין תתי פלגי פלגים, ולהגדיר על בוריה את הנקודה של חלות דין 'חרדי' עם כל הנפק"מ ההשלכות והצעדים שינקוט נגד מי שלא עומד בקריטריונים שליבו ירא החטא אומר לו שהם לעיכובא.
האברך הצדיקל שזכה במקום ראשון בתחרות המדקדק הבא, אחרי שהוא הפתיע את המוצי"ם השופטים עם חומרא יצירתית שהוציאה אותם פרוסטרס', כשהגיע עם ציצית תכלת מצמר רחלים המיוחסים לתקופת 'רחל ביתך הקטנה'.
אותו צדיק שמצבו הולך ו'מחמיר' מיום ליום, ומקפיד על הכנסה קלה כחמורה לפי גדרי הלכות חלוקה, ומפריד שני ספסלים בינו והקפה לבין מי שבעוונותינו הרבים מכניס לפיו בשר טרייף בכשרות מהודרת.
הוא ולא אחר, הרהיב עוז בנפשו, להצית את אש המחלוקת, ועל מה???
על מה???
על קוגל???
למי אכפת שזה בנוסח פולני, אז קצת יותר מתוק, נו שויין.
בשביל זה לשרוף את העיירה?
בשביל זה לשפוך את הסיר עם האטריות?
ומה עוד מפריע לחצוף הזה?
שהמלפפונים בחומץ!
'ועדיין קשה לכם על קורח מה ראה לשטות זו'??? הרעים הרב בקולו.
לי כבר לא קשה...
ורק שני אנשים ידעו מי ביקש להחליף את הקוגל הירושלמי ב'חברו' הפולני.
בית המדרש היה מלא מפה לפה.
לא מזמן הסתיימה לה תפילת מוסף, השולחנות היו ערוכים לקידושא רבא.
המתפללים הביטו רעבים במעט הקרקרים שנשארו מהקידוש המפנק של שבת שעברה, מרגישים היטב בחסרונה של המנה האהובה.
זה לזה לחשו המתפללים אודות הדרמה שהתחוללה זה עתה.
היו בהם כאלו שידעו להסתיר את החיוך, אך העליזות גאתה בהם, בסתר ליבם הם חיכו לפיצוץ האדיר בין הצדדים.
היו גם את חסרי הטקט שחיככו ידיים בסיפוק, רק חסר היה - שלשונם תלקק את שפתותיהם בהנאה, נראה כי זמן רב עבר מאז טעמו טעמה של מחלוקת עסיסית כזאת.
הרב לא היה רגיל לנעוץ את לשונו בגבם של אלו שדווקא היו בהחלט ראויים לכך, טון דיבורו היה בדרך כלל נינוח, ומילותיו נבררו תמיד בקפידה, קשה עד בלתי אפשרי היה לתפוס אותו מועד בלשונו, בדרכו הנעימה נמנע מעיסוק כל שהוא באנשים שכל תשוקתם היא - שידברו עליהם, בסבלנותו הרבה יכול היה לשתוק ולהבליג להם פעמים רבות, גם כשהדברים נגעו לתקנות חשובות של קהילתו, הוא ידע כי גדול השלום, הוא שמע לא מעט סיפורים על קהילות בעיר שהתפרקו לרסיסים, בגלל חילוקי דעות טיפשיים שהתגלעו בין המתפללים, הוא לא נתן שזה יקרה אצלו בקהילה.
הפעם זה קרה, ועוד איך...
הרב נעמד לדבר, הנושא כרגיל, פרשת השבוע...
מויריי ורבויתי!
קוירח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?
חז"ל קוראים לקוירח - פיקייח!
הוא היה תלמיד חכעם מופלג.
רואיש הסנהדרין!
יש לנו מושג בזה? ועוד של דור דיעה!
מה לו ולצרה הזאת, חטא המחלוקת.
הרב המשיך והפליג בתיאור האבסורד של איש קדוש וירא שמיים המדקדק בקצה קצהו של קוצו של יו"ד, המתפלש ראשו ורובו בצואה רותחת של מחלוקת נוראה, ומשתטה בחוצות המדבר כאחרון מחרחרי הריב הבזויים ביותר.
שנים שלא הבנתי את קוירח, מויריי ורבותיי!
השנה, לא קשה לי כלום.
'אתם בטח מכירים אותו', פנה הרב לקהל המורעב.
אבריסקער ייד! שבוחר את האתרויג הראשון שלו במוצאי תשעבוב, ומאז הוא רוכש עוד סדרת זנים וייחוסים, גם אתרוגים שהוא לא היה מוכן שיתקבלו לחיידר של הבן שלו.
אבריסקער ייד! שיודע 'לחלק' בין תתי פלגי פלגים, ולהגדיר על בוריה את הנקודה של חלות דין 'חרדי' עם כל הנפק"מ ההשלכות והצעדים שינקוט נגד מי שלא עומד בקריטריונים שליבו ירא החטא אומר לו שהם לעיכובא.
האברך הצדיקל שזכה במקום ראשון בתחרות המדקדק הבא, אחרי שהוא הפתיע את המוצי"ם השופטים עם חומרא יצירתית שהוציאה אותם פרוסטרס', כשהגיע עם ציצית תכלת מצמר רחלים המיוחסים לתקופת 'רחל ביתך הקטנה'.
אותו צדיק שמצבו הולך ו'מחמיר' מיום ליום, ומקפיד על הכנסה קלה כחמורה לפי גדרי הלכות חלוקה, ומפריד שני ספסלים בינו והקפה לבין מי שבעוונותינו הרבים מכניס לפיו בשר טרייף בכשרות מהודרת.
הוא ולא אחר, הרהיב עוז בנפשו, להצית את אש המחלוקת, ועל מה???
על מה???
על קוגל???
למי אכפת שזה בנוסח פולני, אז קצת יותר מתוק, נו שויין.
בשביל זה לשרוף את העיירה?
בשביל זה לשפוך את הסיר עם האטריות?
ומה עוד מפריע לחצוף הזה?
שהמלפפונים בחומץ!
'ועדיין קשה לכם על קורח מה ראה לשטות זו'??? הרעים הרב בקולו.
לי כבר לא קשה...
ורק שני אנשים ידעו מי ביקש להחליף את הקוגל הירושלמי ב'חברו' הפולני.
פשוט יש לי שני צדדים ואני לא רוצה לבחור צד...
