מה עובר על אנשים? קינה.

[RACHELIZ]

ומה לגבי הנחות...?
קופת שרצים פתחת…

 

[מ"ם]

כבר כתבתי לעיל:

העניין אמור לא רק לגבי עצם הכתיבה, אלא גם לגבי גובה הסכום המשולם עליה. אין מחירים מיוחדים ומוזלים בהחלט, בגלל שזו במה מכובדת, וגלל שבטח בגלל זה יבואו לקוחות, ובגלל שחבל לי להפסיד את הלקוח הזה עצמו.

(הראשון שציטט את עצמו היה בלעם, "הלא גם אל מלאכיך אשר שלח אליי דיברתי, לאמור!")


כמובן שהנחת כמות, הנחת קבוע, הנחת לקוח נאמן וכיו"ב, לא כלולים בחרם קדמונים זה.

 

[Natan Galant]

ברוח הפרשה החולפת, אפשר לומר שגם אנשי דור המבול שהיו לוקחים מהדוכן בשוק כל אחד פחות משווה פרוטה, בעצם גרמו לבעל הדוכן לעשות אתם חסד...

זה מבריק, ממש.
מתייג פה מישהו שבוודאי יהנה מכך.
@טחינה גולמית - אסור לרב לפספס את השנינות הזו.

 

[רחשי הלב]

מי אני ומה חיי שאחלוק על דעתו הרמה של מוהרנ"ת, ובכל זאת אעיז ואומר שאני רואה את ההצעה ראויה כמות שהיא.
לא מדובר בשכן שמבקש שתחרוז לו חרוזים למסיבת יום ההולדת של חמות חמותו כי 'ממילא זה נשלף לך מהשרוול', ולא חבר שמבקש צילום בחינם כי זה לא טירחה גדולה בשבילך.
מדובר במקרה בו יש סוג של עסקת ברטר. אתה כותב שנון ומוצלח מעבר לכל דמיון אם כי לא מספיק מפורסם. באה אליך במה כזו או אחרת ומציעה לך לכתוב טור שיכול לסייע לך בפריצה לשוק הרחב ללא כל מאמץ נוסף וללא תשלום מצידך.
מה רע???

 

[RACHELIZ]

מי אני ומה חיי שאחלוק על דעתו הרמה של מוהרנ"ת, ובכל זאת אעיז ואומר שאני רואה את ההצעה ראויה כמות שהיא.
לא מדובר בשכן שמבקש שתחרוז לו חרוזים למסיבת יום ההולדת של חמות חמותו כי 'ממילא זה נשלף לך מהשרוול', ולא חבר שמבקש צילום בחינם כי זה לא טירחה גדולה בשבילך.
מדובר במקרה בו יש סוג של עסקת ברטר. אתה כותב שנון ומוצלח מעבר לכל דמיון אם כי לא מספיק מפורסם. באה אליך במה כזו או אחרת ומציעה לך לכתוב טור שיכול לסייע לך בפריצה לשוק הרחב ללא כל מאמץ נוסף וללא תשלום מצידך.
מה רע???

אולי כי עצם ההצעה מעידה כי הם חושבים ש'אתה עדיין קטן ואנחנו הגדולים שיכולים לעזור?' ולכן זה גם איכשהו מעליב?

 

[רחשי הלב]

אתה עדיין קטן ואנחנו הגדולים שיכולים לעזור

סברו את אוזני איזה חלק במשפט הזה עלול להיות מעליב.
'אתה עדיין קטן' - אכן. והראיה, שרבי נתן לא הגיע לאפס קצהו של ההכרה הציבורית בכישרונותיו.
'ואנחנו הגדולים שיכולים לעזור' - גם נכון. מה לעשות.

 

[RACHELIZ]

על פי תורת הרגשות, גם דברים אמיתיים יכולים להעליב..

 

[RACHELIZ]

סברו את אוזני איזה חלק במשפט הזה עלול להיות מעליב.
'אתה עדיין קטן' - אכן. והראיה, שרבי נתן לא הגיע לאפס קצהו של ההכרה הציבורית בכישרונותיו.
'ואנחנו הגדולים שיכולים לעזור' - גם נכון. מה לעשות.

תיכף הספר יוצא ועופות השמים יוליכו את הקול ברעש גדול ואלפי נוצות צחורות…

 

[RACHELIZ]

התגובה האחרונה הייתה פעמיים.. ככה זה שיש לפעמים בעיות קליטה ומאשרים שוב "פרסם תגובה"..
ואם א"א למחוק הודעות טוטאלית, אז לא צריך טובות, נמחק לבד…

 

[מ"ם]

מדובר במקרה בו יש סוג של עסקת ברטר. אתה כותב שנון ומוצלח מעבר לכל דמיון אם כי לא מספיק מפורסם. באה אליך במה כזו או אחרת ומציעה לך לכתוב טור שיכול לסייע לך בפריצה לשוק הרחב ללא כל מאמץ נוסף וללא תשלום מצידך.

דבריך לכאורה נכוחים, אך עדיין יש לדון בהם.

אנסה להסביר מעט יותר, בתוספת משל ודוגמה.


נניח שאתה קונה נעליים. שיהיה בשעה טובה ושתלך בדרכים ישרות.
על השקית המהודרת מופיע הלוגו של החנות "עלה נעלה".
האם אתה משלם לו על הנעליים, או שהוא משלם לך על הפרסומת בזה שאתה מסתובב עם השקית?

(כמובן שהוא יכול לתת לך הנחה אם תלך הלוך חזור בגאולה/רבי עקיבא שלושת רבעי שעה עם שתי שקיות של הלוגו שלו, אבל עדיין - אתה משלם לו ולא הוא לך).

המגזין המכובד שמפרסם מאמר, נהנה ממנו. המאמר מקדם את המגזין.
גם הכותב, נהנה מהפרסום במגזין המכובד. המגזין מקדם את המאמר.

מי נהנה יותר ומי פחות? שאלה של טעם. אבל ברור למעשה שהמגזין נהנה יותר ולכן פנה בהצעה זו. דרכו של איש לחזר אחר אבדתו.

בפועל, נמכר כאן מוצר (מאמר איכותי) ממוכר (כותב) לקונה (מגזין). הדין נותן שהקונה ישלם.
אם יש למוכר אינטרס בקונה זה דווקא, יכול לעשות לו הנחה.

ולדבריך בעניין ברטר:
הרי זו לא פרסומת נטו.
אם היו שמים עמוד שלם בעיתון "נתן גלנט הוא סופר מוכשר שנון ומוצלח מעבר לכל דמיון. רוצו להתקשר! אפס-חמש-משהו".
זו פרסומת.
על זה משלמים.
עבור זה ראוי (למי שרוצה פרסומת) לתת מאמר בעסקת ברטר.

המאמר לעומת זאת, מקדם אותם. הם זקוקים לו.
התוכן עצמו טוב להם ומקדם אותם.
עצם קיום התוכן מקדם אותם כספית בעניין הפרסומות שסביבו.
ראוי שישלמו עליו.

הנחה על פרסום בבמה באמת מכובדת? בסדר.


נידון דומה אפשר למצוא במו"ל שקונה סיפור מסופר. האם הסופר ישלם למו"ל או המו"ל ישלם לסופר?
ברור ששניהם מקדמים זה את זה. אך בפועל, המו"ל ישלם לסופר ולא להיפך.

סליחה שחזרתי על עצמי יותר מדי.
ניסיתי להסביר גם לגופי את הדברים.

ומה דעתכם?

 

[מ"ם]

רק אציין,
שכל הדיון הזה הוא לפי הצד שיש בכלל עניין להתפרסם.

ייתכן שאין כל עניין אמיתי בזה.
וכמו שכתב יפה @באבא קמא לא מזמן בדיון בפורום סמוך "אינו מדרכי ההשתדלות לפרנסה".
אישית, לקח לי שנים להסכים בכלל ששמי יופיע על התכנים שכתבתי.

אבל אולי ראוי לדיון נפרד באשכול נפרד.
מי שמעניין אותו ויפתח, אדרבה.

 

[Natan Galant]

דבריך לכאורה נכוחים, אך עדיין יש לדון בהם.

אנסה להסביר מעט יותר, בתוספת משל ודוגמה.


נניח שאתה קונה נעליים. שיהיה בשעה טובה ושתלך בדרכים ישרות.
על השקית המהודרת מופיע הלוגו של החנות "עלה נעלה".
האם אתה משלם לו על הנעליים, או שהוא משלם לך על הפרסומת בזה שאתה מסתובב עם השקית?

(כמובן שהוא יכול לתת לך הנחה אם תלך הלוך חזור בגאולה/רבי עקיבא שלושת רבעי שעה עם שתי שקיות של הלוגו שלו, אבל עדיין - אתה משלם לו ולא הוא לך).

המגזין המכובד שמפרסם מאמר, נהנה ממנו. המאמר מקדם את המגזין.
גם הכותב, נהנה מהפרסום במגזין המכובד. המגזין מקדם את המאמר.

מי נהנה יותר ומי פחות? שאלה של טעם. אבל ברור למעשה שהמגזין נהנה יותר ולכן פנה בהצעה זו. דרכו של איש לחזר אחר אבדתו.

בפועל, נמכר כאן מוצר (מאמר איכותי) ממוכר (כותב) לקונה (מגזין). הדין נותן שהקונה ישלם.
אם יש למוכר אינטרס בקונה זה דווקא, יכול לעשות לו הנחה.

ולדבריך בעניין ברטר:
הרי זו לא פרסומת נטו.
אם היו שמים עמוד שלם בעיתון "נתן גלנט הוא סופר מוכשר שנון ומוצלח מעבר לכל דמיון. רוצו להתקשר! אפס-חמש-משהו".
זו פרסומת.
על זה משלמים.
עבור זה ראוי (למי שרוצה פרסומת) לתת מאמר בעסקת ברטר.

המאמר לעומת זאת, מקדם אותם. הם זקוקים לו.
התוכן עצמו טוב להם ומקדם אותם.
עצם קיום התוכן מקדם אותם כספית בעניין הפרסומות שסביבו.
ראוי שישלמו עליו.

הנחה על פרסום בבמה באמת מכובדת? בסדר.


נידון דומה אפשר למצוא במו"ל שקונה סיפור מסופר. האם הסופר ישלם למו"ל או המו"ל ישלם לסופר?
ברור ששניהם מקדמים זה את זה. אך בפועל, המו"ל ישלם לסופר ולא להיפך.

סליחה שחזרתי על עצמי יותר מדי.
ניסיתי להסביר גם לגופי את הדברים.

ומה דעתכם?

המשלים שלך, וואי וואי, קולעים.

@מאיר14 כותב:
שלום וברכה
היות ואיני רשום בקהילתכם, אענה לך כאן.
ידוע הפתגם "לאו עכברא גנב, אלא חורא גנב"
יתכן מאד שכל הרעיון הזה של כתיבה חינמית בעד פרסום
נולד איכשהוא על ידי איזשהוא סופר שמצא דרך למכור מרכולתו ללא עלות, ומאלה נפצה כל הארץ ורעיון זה יחד עמה.
כך שלמעשה, אם יש לך איזושהיא טענה, הרי שעליך לומר "אבותינו (=הסופר הראשון) חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו", ולא על אותם נצלנים טענותיך.
הכותב במליצה מבלי ריב ומצה
מאיר

@רוקי כותבת:
אני תופרת ללקוחות.
וממה שאני הכי מתפוצצת זה לראות אנשים משלמים על בד 1,000 ש"ח בלי למצמץ.
וכשזה מגיע לסכום התפירה הם נחנקים "מבהלה" מה 500 - 600 ש"ח למה ?
כמה זמן זה בדיוק אורך לך? - מה הקשר. זה המחיר לא מוצא חן בענייך לכי למשהיא אחרת או קני שמלה בחנות.
בעלי אברך!! - ובעלי מה?
הבגד יצא יקר... אין הנחה? לא, אני גם לא מביאה לך בגד בלי מכפלת....
אני יביא לך לקוחות יש לי מלא חברות - עוד לקוחות כמוך ואבדנו.
אפשר רק להוסיף עוד משהו קטן שלא סיכמנו? - בשמחה, רק תוסיפי על הסכום שסיכמנו גם את...
בקיצור אין לנו אפשרות לתקן את העולם. אנו "רק" צריכים לנסות כמה שיותר לעמוד על שלנו.

 

[מ"ם]

@מאיר14 כותב:


@רוקי כותבת:

יפה!
אכן שניהם נגעו בנקודות חשובות.

בעניין מה שכתב מאיר,
אין ספק שמי שתורם מאמרים חינם פה ושם, בהמשך גם ממתג את עצמו כ"ההוא שנותן מאמרים חינם". ואם זה עבד כל כך יפה בהתחלה, למה שלא ימשיך כך?

השמועה אומרת שהאדמו"ר מגור יעץ בזמנו למב"ד, לקחת כפול מכל מה שלוקחים החזנים/זמרים האחרים בשוק. למה? כך הוא ימתג את עצמו כאיכותי יותר, בלי קשר ליכולותיו הקוליות האמיתיות.
אם אכן זה נכון, זה עבד יופי.

ואילו מי שמתחילת דרכו ברור לכולם שהמאמרים שלו עולים ושווים כסף, ממתג את עצמו כך.


בעניין מה שכתבה רוקי,

זו בדיוק הבעיה כפי שכתבתי לפני כן.
עבודות כאלו, הן חמקמקות. אנשים לא מכירים בהן כ"מוצר".
ברור להם שעל מוצר משלמים. נעל או אלומיניום, כאמור.
אבל כתיבה?
בכלל שישבת שעה ושרבטת משהו מגיע לך כסף?!

וזו הטעות.
חייב להיות מונח אצלך ששעת העבודה המסכנה הזו, היא הלחם והחלב של הילדים שלך! אין סיבה לחלק אותה חינם.

(אם הבנתי נכון, באבא ויואל המוכשרים משתכרים מעבודה אחרת ועוסקים בכתיבה כתחביב מהצד. אולי שם יש מקום להתגמש יותר, כרצונם.
ואילו מי שרוצה להתפרנס מכתיבה - ואפשר! - חייב לשים לעצמו כללים ברורים).

בהצלחה.

 

[יוסף שחק]

על פי תורת הרגשות, גם דברים אמיתיים יכולים להעליב..

טעות נפוצה.
אבל לא כאן המקום לזה

 

[RACHELIZ]

טעות נפוצה.
אבל לא כאן המקום לזה

אולי לא כאן המקום אבל א"א לזרוק משהו וללכת…

 

[מ"ם]

אולי לא כאן המקום אבל א"א לזרוק משהו וללכת…

אולי התכוון לזה:

יש צד אחד לומר, שדווקא מה שאמיתי פוגע בך. למשל, אם מישהו יגיד לי: משקפופר! זה לא יפגע בי, כי אני יודע שאין לי משקפיים. מאותה סיבה, אני לא אמור להיפגע שמישהו מכנה אותי "טיפש", כי אני יודע שאני לא טיפש!

הצד השני הוא להיפך. מה שאמיתי לא פוגע בך – אתה יודע שהוא קיים. אתה יודע שאתה שמן, גם לפני שמישהו מטיח את זה בך. אבל אם הוא אומר לך משהו לא נכון, אתה נפגע כי הוא מייחס לך משהו שלא קיים בך! לפי זה אם מישהו מכנה אותך "טיפש", אתה נפגע מאוד כי אתה יודע שאתה לא כזה!

למעשה, זה לא שצד אחד נכון וצד שני לא. אצל כל אדם זה אחרת, יש מי שנפגע יותר כשזה נכון ויש מי שנפגע כשזה לא נכון. יש מי שנפגע משניהם בשווה ויש מי שלא נפגע מאף אחד מהם. וזו המדרגה הגבוהה ביותר.

(מתוך: ספר ילדים כלשהו)

 

[אבימי]

תקשיב, נתן יקירי.
אם יש לך אלפי לקוחות שצובאים על דלתך, סנן אותם במסננת משי שבע פעמים.
אם אתה רוצה להכנס לשוק כמו גדול, קפוץ למים ואל תטעם אותם קודם. קח לקוחות, גדולים כקטנים. ובמיוחד גדולים, שלא רק החשיפה היא התגמול, אלא הקשר עם גוף עסקי גדול ופעיל, הוא נסיון ששווה זהב.
תאמין לי, שמור את האגו הפגוע למקרים קשים יותר.

 

[פסיק]

אם אתה בעל משאית הובלות - אתה יכול מדי פעם לעשות טובה למישהו ולכתוב לו שורה יפה כפי שחנן אותך הבורא, בחינם.

אם אתה מתפרנס מכתיבה – אתה יכול מדי פעם לעשות טובה למישהו ולהוביל לו חפץ ממקום למקום, בחינם.

אבל כמוביל – ההובלות שלך בתשלום. וככותב – הכתיבה שלך בתשלום.

אוי אוי כמה שזה נכון
נוקב

 

[Natan Galant]

תקשיב, נתן יקירי.
אם יש לך אלפי לקוחות שצובאים על דלתך, סנן אותם במסננת משי שבע פעמים.
אם אתה רוצה להכנס לשוק כמו גדול, קפוץ למים ואל תטעם אותם קודם. קח לקוחות, גדולים כקטנים. ובמיוחד גדולים, שלא רק החשיפה היא התגמול, אלא הקשר עם גוף עסקי גדול ופעיל, הוא נסיון ששווה זהב.
תאמין לי, שמור את האגו הפגוע למקרים קשים יותר.

העליתי את המקרה עבור אחרים, לכשעצמי בחרתי את הבחירות שלי, הדיון הוא לא עליי, אלא בכלל על התופעה. (אודה אם נשאירו ככזה)

@שבולת כותבת:
אין לי הרשאה בפורום כתיבה. וע"כ אעלה כאן את תגובתי:
הכי גרוע שכבר הייתי פראיירית והסכמתי לעצב למישהי אלבום בהוזלה רצינית אפשר לומר כמעט בחינם, כי היא כמובן תשלח אלי את כל מכרותה וידידותיה בזה ובבא, יש לה תעוזה לתקן ולדרוש ולבקש כאילו היא משלמת מחיר מלא + ריבית והצמדה.
אחרי שתי סיפורים כאלו הבנתי שחסד חסד ועסקים עסקים ואם אני אמשיך לגמול חסדים שכאלו מוטב שאסגור את הבסטה ואת הסטודיו ואלך למכור מלפפונים.

 

[מ"ם]

למה כל אלו נצורים מעבר לדלתות הכניסה?

או אשאל אחרת:
איך זה שאותי כן הכניסו בטעות?