בס"ד
אחת הסופרות שאני אוהבת לקרוא, הרבה בגלל הכתיבה שלה *ולא רק* היא רותי קפלר. (בפרוגית:
@Ruty Kepler).
העלילות, הדמויות והקונפליקטים המורכבים שהיא רוקמת נוגעים עמוק, והכתיבה - וואו הכתיבה. זורמת, מדויקת וכובשת תוך שניות, כמו קסם כזה.
כתיבה טובה - עושה ספר לטוב באמת. כזה שכיף לקרוא, ויותר מזה - כיף לשוב ולקרוא בו, אפילו סתם מהאמצע. לראות שוב סיטואציות ודמויות, להרגיש הכל, לקחת תובנות יפות. ליהנות מעצם הקריאה בלי קשר לזה שאני יודעת את הסוף וכבר קראתי את זה אלף פעם. הספרים של קפלר, למי ששאל, עומדים במבחן הזה בכיף.
כדי לכתוב על "מה אפשר ללמוד מרותי קפלר" הלכתי לקרוא ספר שלה כדי לרענן קצת זיכרון. מה שהיה לי זמין היה הספר "אנוכי מבקש", ספר מדהים שהוא גם האהוב עלי משלישיית הכתום שחור. היה כיף!
(ערבבתי בין השראות לקצת ביקורת ספרות, והתייחסתי גם לשניה לפני האור, כן, אפילו שהוא עוד לא ספר. תתמודדו
)
כל הכבוד למי שהחזיק עד כאן, יש עוד המשך שיצא די ארוך,
אבל אני מתחילה ממש מיד ולא מכריחה להישאר עד הסוף
הנורמלי האחרון - סימן היכר
קל לזהות את הספרים של קפלר. גם בלי הכריכות הכתומות שחורות, מספיק לקרוא קצת.
הם נוגעים בעצבים חשופים בציבור החרדי באומץ, בגישה מיוחדת וקצת לא קונבנציונלית. רואים קצת מעבר לסטיגמות ומחוזות ה"נורמליות" (בכללי בכל ספר תהיה את המילה נורמלי), ומכבדים כל אדם באשר הוא אדם.
"הסיפור הזה חושב קצת אחרת ומדבר קצת אחרת..... אבל הוא תמיד, מן הדף הראשון ועד לאחרון, אוהב ומכבד כל אדם הנברא בצלם" (אנוכי מבקש)
תמיד תהיה איזו דמות, בדרך כלל הראשית, שהדבר הזה בוער לה. רוב הדמויות יהיו חסידיות שורשיות חוץ מכמה דמויות אאוטסיידריות, דמות או שתיים יעסקו בראיית חשבון או שאר תחומים פיננסיים ושום דמות לא תהיה רעה. ובאופן קבוע -ברקע או בפרונט תהיה ירושלים של מטה ושל מעלה, על שלל גווניה חומותיה וסמטאותיה.
אם נחמד שיש קו משותף או לא - לשיקולכם. זה סיכון באיזשהו מקום, כי אם בספר אחד לא יתחברו, כנראה גם בשאר. מצד שני זה יתרון כי מי שאוהב, הולך איתך כל הדרך.
לחיות וחצי - להכיר את השטח
ברוב סימני ההיכר לעיל (חסידות/ירושלים/ראיית חשבון) משתקף יתרון משמעותי של קפלר. אלו המקומות מהם היא באה, אלו הרעיונות אליהם היא מחוברת, אלו דברים שהיא
יודעת ומכירה מצוין, מבפנים.
יש יתרון עצום למי שכותב מתוך היכרות עמוקה עם כל תחום הקשור ליצירתו; עם הניואנסים הדקים, עם הרחובות בהן מתהלכות הדמויות, עם הרגלי החיים שלהם. זה מתבטא בתיאורים מדויקים וריאליסטים, במטבעות לשון וביטויים מקובלים ועוד המון דברים קטנים וגדולים - ולקורא זה מרגיש מציאותי יותר, חי יותר, אמיתי יותר.
כשאתם כותבים, וכותבים דברים שאתם חיים, מכירים ומרגישים היטב - זה יוצא אמין. זה יוצא כנה. זה יוצא אפילו מרגש. בגלל שבעומק בעומק – זה פשוט אמיתי.
קחו השראה מהחיים שלכם עצמכם. יש בהם כל כך הרבה, תופתעו לגלות, רק צריך לפקוח עיניים.
ומיד יהיו שיגידו שסופר צריך לחדש, צריך לצאת מאזור הנוחות שלו. צריך להיות מקורי. נכון, נכון. עוד לא סיימתי. רותי קפלר עושה גם את זה, בכל פעם היא מפתיעה מחדש. פעם עם קבצנים, פעם עם אשת שאלים ואנטיפת שמאלני, פעם עם פפואנים כהי עור וצמח במצב וגטטיבי ופעם עם אחד שעמוק בפיזיקה ואחת עם מיקרוטיה.
אבל יש הבדל.
ראשית - לסיפורים יש בסיס איתן, מוצק.
שנית -
יש תחקיר.
אנוכי מבקש - תחקיר
קפלר כותבת על דברים חדשים אחרי תחקיר מקצועי, מקיף ויסודי. לא שאני מכירה אותה, היא כתבה על זה פעם.
והאמת - לא צריך שהיא תאמר, פשוט קוראים את זה.
יונתן אליאב לא שולח הוראות שרטוט לעיבוד ב"תוכנה" אלא באוטוקאד. שרהל'ה לא מתלבטת בין שאל לבלי שאל אלא בין שאל שחור עם רקמת פרחים לשאל שחור חלק ולסבא קרגו אין קטרקט, יש לו "קרומי תנין" בעיניים. בדיוק כמו שהילדים של יענקי לא אומרים אף פעם סעודה שלישית – הם אומרים "שלשידס".
קפלר לא הייתה צריכה לברר כיצד ילדים חסידיים אומרים סעודה שלישית. את כל שאר הדברים - כן. גם להיכנס לנעלי הדמות, לעולם המושגים והמטאפורות שלה זה "לברר". זה להכיר את העולם עליו אתה כותב בדיוק כמו העולם שלך, ורק אז להתחיל לכתוב אותו. עם כל הפרטים הקטנטנים שעושים את הסיפור "אמיתי".
כשאתם כותבים על משהו - תבדקו שאתם מכירים אותו לעומק. זה לא קל לתחקר, לא קל להשיג מידע מדויק וקשה ללמוד הכל - אבל כל כך שווה. זה גם מונע טעויות מביכות, גם כיף לכתוב כשיודעים הכל על הכל וגם עוזר מאד באפיון מקצועי (עיין ערך שרהל'ה) אבל בעיקר בעיקר יוצר אמינות מדהימה, וכשקורא מאמין לסיפור, הוא מתרגש.
[במאמר מוסגר - גם כשאתם כותבים מדע בדיוני/פנטזיות, תחקרו (בראש, כן?) מי בדיוק הדמויות? מהם תנאי החיים שלהם? מהם חוקי עולמם המסתורי? תבדקו שהכל מסתנכרן. כך גם קל יותר לכתוב ולתאר. כשקפלר כותבת על רעידת האדמה בירושלים - לנו כמו לה ברור המיקום של רכס לבן ודרכי הגישה אליו, ומאד הגיוני מדוע קרתה הרעידה, ולמה אין חשמל וכו וכו. דמיון הוא דבר נהדר – אבל צריך לשרטט אותו היטב בכדי שהוא יהיה משכנע וייקח אתו את הקורא על כנפיו]
שניה לפני האור - תכנון
הכל מתוכנן בספריה של קפלר. אין סצנה "סתם". כולן משתבצות בסוף למארג מרהיב. כל פרק בנוי היטב, מקדם את העלילה ונותן בה ובדמויות עוד רבדים ועומק. מאיר בקורא הבנות חדשות בתהליך עדין, מחושב.
אחרי התחקיר - לתכנן. אפילו שזה מעצבן והרבה יותר כיף להוריד מילים ישר על הדף.
גם קווים כלליים זה בסדר בתור התחלה.
אות הצטיינות למי שקרא עד כאן
השראות כתיבה - בחלק הבא.