מסכימה עם קודמותי וגם עם פותחת השרשור.
יש כל מיני קשיים עם מטפלות פרטיות/משפחתוניות, שקשה לשים את האצבע.
זה קשור ליחסי אנוש. זה קשור לשינויי אופי בין אנשים.
וזה קשור גם לקושי הגדול שאת שמה ילד אצל מישהי שאת רוצה להרגיש שהוא 100% בידים בטוחות, וכשאת לא מרגישה את זה, הכל לא נראה לך והכל קשה לך. וכמובן הקושי שלהן לעבוד כל כך קשה. נראה לי מטפלת במעון זה העבודה הכי קשה בדורנו ולאחריה זה משפחתונית. (לאישה חרדית)
אני למדתי שיש מטפלות במעון ובמשפחתון ופרטיות שאת מרוצה מהן ומרגישה בוודאות שהילד שלך בידים טובות, ואז את הרבה יותר סלחנית ל'שיגעונות' שלהם.
וגם הן מצידן, אם את אמא שמעריכה אותן ואת עבודתן ומפרגנת להם באמת בליבך, אז הן סלחניות הרבה יותר למשגים מצידך.
והכל זורם על מי מנוחות.
אין פה טעם לרדת לעומקו של דבר, כי באמת המגבונים אולי זה בעיה שלך, מצד שני המשפט הלא נעים שאמרה לך הגיע כי יש לה מטען עליך מפעם, ואת לקחת ללב את הסיפור כי עדין חורה לך החירות שהיא נוטלת לעצמה לשכוח להודיע לך דברים הרבה יותר מהותיים.
אז, אין לי עצות, רק לנחמך שהשנה כמעט נגמרת, וזה באמת אחד התסמינים שלה, שאתם יותר נתקלות יותר אחת בשניה עם פחות סבלנות... ולנחמך שהילד שלך אצל כזו משפחתונית.
היא לא נשמעת רעה, אבל כיף זה לא.
עברתי מספיק מטפלות לילדי ואני יודעת מה זה פינוק שיש לך מטפלת שאת יודעת שהילד בידיים טובות, ושהיא זורמת איתך על אותו גל.
להבא, מאוד עוזר לנסות לצור קשר אישי עם המטפלת, להגיע לפעמים מוקדם ואם זה אפשרי מבחינת הילדים לשאול אותה על החיים שלה, לספר לה על החיים שלך. כשיש קשר אישי רמת המחויבות ההדדית גדלה, והכל זורם טוב יותר. וצריך ללמוד המון על תקשורת כדי לדעת איך נכון להעיר. ולחשוב המון מה חובה להעיר ומה כדאי לבלוע ולשכוח. ואל תשכחי שגם היא בולעת עליך ולה יש הצד שלה, ולכן תמיד להיות באורך רוח.