עזרה מה ההבדל בין כָּל - כֹּל?

[אני אני]

אני גננת שמלמדת קריאה, קיבלתי היום מכתב מאחת האמהות שהיא קראה עם בנה ספרון ונתקלו במילה כָּל עם קמץ, הילד לא הבין למה קוראים כמו חולם ולא כמו קמץ פתח, היא לא ידעה לענות לו ולכן ביקשה ממני שאענה לו בגן. גם אני לא ידעתי לענות לו, אני רוצה להתקשר אליהם לענות על השאלה, מה ההבדל בין כָּל - כֹּל? תודה.

 

[גלוריה]

המילה כֹּל מנוקדת בקמץ קטן כשהיא דבוקה לאחריה (ובַכּתיב המלא: כל), ובחולם חסר כשהיא עומדת לעצמה (ובכתיב המלא: כול). למשל: כָּל חברי הארגון, בְּכָל שעה, לְכָל דורש, כָּל שרוח הבריות נוחה הימנו; לעומת הַכֹּל יודעים, מסַפר יודע כֹּל.
(האקדמיה ללשון)

 

[יוק]

אני גננת שמלמדת קריאה, קיבלתי היום מכתב מאחת האמהות שהיא קראה עם בנה ספרון ונתקלו במילה כָּל עם קמץ, הילד לא הבין למה קוראים כמו חולם ולא כמו קמץ פתח, היא לא ידעה לענות לו ולכן ביקשה ממני שאענה לו בגן. גם אני לא ידעתי לענות לו, אני רוצה להתקשר אליהם לענות על השאלה, מה ההבדל בין כָּל - כֹּל? תודה.

המילה כֹּל מנוקדת בקמץ קטן כשהיא דבוקה לאחריה (ובַכּתיב המלא: כל), ובחולם חסר כשהיא עומדת לעצמה (ובכתיב המלא: כול). למשל: כָּל חברי הארגון, בְּכָל שעה, לְכָל דורש, כָּל שרוח הבריות נוחה הימנו; לעומת הַכֹּל יודעים, מסַפר יודע כֹּל.
(האקדמיה ללשון)

בגיל הזה עדיין קשה לתת הסבר לוגי כזה לכן עדיף לומר שלפעמים יש יוצא מן הכלל
לדוגמא אניות, חכמה, לא אומרים כמו קמץ /פתח אלא כמו חולם וכן הלאה ע"ז הדרך

 

[אני אני]

המילה כֹּל מנוקדת בקמץ קטן כשהיא דבוקה לאחריה (ובַכּתיב המלא: כל), ובחולם חסר כשהיא עומדת לעצמה (ובכתיב המלא: כול). למשל: כָּל חברי הארגון, בְּכָל שעה, לְכָל דורש, כָּל שרוח הבריות נוחה הימנו; לעומת הַכֹּל יודעים, מסַפר יודע כֹּל.
(האקדמיה ללשון)

הַכֹּל יודעים, זה לא נחשב גם דבוקה לאחריה, היא לא עומדת בפני עצמה.

 

[תורה שבע"פ]

המילה כֹּל מנוקדת בקמץ קטן כשהיא דבוקה לאחריה (ובַכּתיב המלא: כל), ובחולם חסר כשהיא עומדת לעצמה (ובכתיב המלא: כול). למשל: כָּל חברי הארגון, בְּכָל שעה, לְכָל דורש, כָּל שרוח הבריות נוחה הימנו; לעומת הַכֹּל יודעים, מסַפר יודע כֹּל.
(האקדמיה ללשון)

וכמובן שכל זה הוא בשפת העברית שהמציאו בשנים האחרונות.

אמנם בלשה"ק אינו כן, ואין הבדל ביניהם אלא שבמקום שהמילה 'כל' באה במקף למילה הסמוכה לה משתנה הניקוד מחולם לקמץ, וכפי שכתב המדקדק הגדול רש"י בפרשת יתרו (כד יט).


דוגמאות מהתנ"ך 'מכל האדם' 'מכל התועבות האלה' שניהם בחולם. ועוד רבים.

 

[יראת גאולה]

לפעמים יש מילים בהן קוראים את הקמץ כמו חולם, קוראים לזה 'קמץ קטן'

לדוגמא אניות, חכמה, לא אומרים כמו קמץ /פתח אלא כמו חולם

בחלק מהסידורים / תהילים יש לזה סימון מיוחד, אפשר וכדאי להראות לילדים.

 

[גלוריה]

הַכֹּל יודעים, זה לא נחשב גם דבוקה לאחריה, היא לא עומדת בפני עצמה.

נראה שלא.
"הכל" זו מילה שעומדת בפני עצמה (במשמעות "כולם"), לעומת הדוגמא "כל חברי הארגון" בה אין אפשרות להשתמש במילה "כל" בנפרד- היא דורשת המשך.

 

[יאנקאלע]

וכמובן שכל זה הוא בשפת העברית שהמציאו בשנים האחרונות.

אמנם בלשה"ק אינו כן, ואין הבדל ביניהם אלא שבמקום שהמילה 'כל' באה במקף למילה הסמוכה לה משתנה הניקוד מחולם לקמץ, וכפי שכתב המדקדק הגדול רש"י בפרשת יתרו (כד יט).


דוגמאות מהתנ"ך 'מכל האדם' 'מכל התועבות האלה' שניהם בחולם. ועוד רבים.

זה נשמע
בקמץ כאל
ובחולם כאויל

 

[די]

אמנם בלשה"ק אינו כן, ואין הבדל ביניהם אלא שבמקום שהמילה 'כל' באה במקף למילה הסמוכה לה משתנה הניקוד מחולם לקמץ, וכפי שכתב המדקדק הגדול רש"י בפרשת יתרו (כד יט).

זה בעצם אותו דבר כמו שהיא כתבה, כשהמילה כל דבוקה לאחריה יש מקף והיא בקמץ.

 

[ופרצת]

יש עניין מפליא יותר, לענ"ד:
פרק פ"ז בתהילים מסתיים במילים 'כל מעיני בך'. בתהילים - המילה 'כל' מנוקדת בקמץ קטן, בברכת המזון - בחולם.

 

[תורה שבע"פ]

זה בעצם אותו דבר כמו שהיא כתבה, כשהמילה כל דבוקה לאחריה יש מקף והיא בקמץ.

זה לא ממש אותו הדבר, הציטוט שהביאו מהאקדמיה ללשון בא לחלק בין מילה העומדת בפני עצמה למילה הדבוקה, לעומת זאת בתנ"ך גם מילה הדבוקה לאחריה יכולה להיות בחולם אם אין מקף וכפי הדוגמאות שהבאתי.

 

[חגי פאהן]

זה לא ממש אותו הדבר, הציטוט שהביאו מהאקדמיה ללשון בא לחלק בין מילה העומדת בפני עצמה למילה הדבוקה, לעומת זאת בתנ"ך גם מילה הדבוקה לאחריה יכולה להיות בחולם אם אין מקף וכפי הדוגמאות שהבאתי.

אם אין אחריה מקף אז היא לא דבוקה. דבוקה הכוונה על ידי מקף. האקדמיה מדברת על טקסט שלא מהתנ"ך כמובן, וכך למעשה עושים כשבאים לנקד - שואלים אם זה היה פסוק האם היה פה מקף או לא.

אגב, יש מחלוקת כיצד לקרוא "וכל החיים יודוך סלה", בסידורים הספרדיים כתוב בקמץ קטן ובאשכנזיים בחולם. ובקהלת (ד טו, ט ד) מצינו פעמיים בקמץ קטן. אמרו לי שכמה מן האחרונית טענו שיש הבדל במשמעות, וצ"ע.

 

[ישא ברכה]

תעיינו במעשה רב להגר''א זי''ע על תפילת שמו''ע וכל החיים יודוך סלה יש שם הגדרות מאוד מדויקות [אין לי כרגע את הספר]

 

[תורה שבע"פ]

אם אין אחריה מקף אז היא לא דבוקה. דבוקה הכוונה על ידי מקף. האקדמיה מדברת על טקסט שלא מהתנ"ך כמובן, וכך למעשה עושים כשבאים לנקד - שואלים אם זה היה פסוק האם היה פה מקף או לא.

ישנן הרבה דוגמאות בתנ"ך שכל ההבדל ביניהם הוא רק אם יש מקף או לאו, ואין כל הבדל ביניהם מלבד זאת, ואין הכוונה בדבוקה על ידי מקף, שהרי אין כל הבדל ביניהם ואין שום הגיון לבאר מדוע במקום אחד הוא עם מקף ובמקום אחר בלי מקף, [דוגמא לדבר המילה 'את' שכשבאה בפני עצמה מנוקדת בצירה, אך עם מקף היא מנוקדת בסגול].
בעבר שמעתי שהוא לתפארת הקריאה שמילה שאינה דבוקה במקף ויש לה טעם בפני עצמה תהגה בתנועה גדולה.

 

[לוי ו.]

לכל המתלבטים בשאלה מתי לכתוב כל (בלי וי"ו) ומתי לכתוב כול (בווי"ו):

כשהמילה 'כול' עומדת לעצמה – היא נכתבת בווי"ו. לרוב סימן ההיכר הוא שהמילה מיודעת: 'הכול'. לדוגמה: דיברנו על הכול, הכול יודעים ש־, היא טובה בַּכול. ויש גם כול בלי יידוע, למשל: קודם כול, מְסַפר יודע כול, כול יכול (= יכול הכול), מכול וכול.

לעומת זאת כאשר המילה 'כל' נסמכת למה שבא אחריה – היא נכתבת בלי וי"ו. לדוגמה: כל אחד, כל הילדים, כל כך, כל הכבוד, כל הזמן שבעולם, ככל האפשר, ככל שנוכל, כל מה שהיה, כל מי שבא. תנו דעתכם שבצירופים אלו אי אפשר להוסיף את ה' הידיעה למילה כָּל־; ועוד סימן זיהוי: יש בהם תשובה על השאלות 'כל מה' או 'כל מי' (למשל: 'כל מה?' – 'כל הכבוד', 'כל מי?' – 'כל הילדים').

ההבחנה בין כול ובין כל משקפת את הניקוד של המילה: כאשר המילה עומדת לעצמה היא מנוקדת בחולם חסר (תנועה גדולה) – כֹּל. לדוגמה: הַכֹּל יודעים, מספר יודע כֹּל. לעומת זאת כאשר היא דבוקה למה שבא אחריה היא מנוקדת בקמץ קטן (תנועה קטנה) – כָּל. לדוגמה: כָּל הילדים, כָּל כך, בְּכָל שעה, לְכָל דורש, כָּל שרוח הבריות נוחה הימנו.

בניקוד המקרא
ניקוד המילה במקרא תלוי בטעמים, אך העיקרון דומה: כאשר המילה כֹּל מנוגנת בטעם לעצמה היא מנוקדת בחולם חסר, למשל:

מִכֹּ֥ל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל (בראשית ב, טז)
אֶת־הַכֹּ֕ל נָתַן ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ (דברים ב, לו)
הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּ֥ל הָבֶל (קהלת א, ב).
לעומת זאת כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה, היא מנוקדת בקמץ קטן, למשל:

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל־צְבָאָם (בראשית ב, א)
אוֹדֶה ה' בְּכָל־לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ (תהלים ט, ב)
כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם (קהלת א, ז).
לעיתים אף אפשר למצוא את שני הניקודים באותו הפסוק, למשל:

כֹּ֖ל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף (בראשית ז, יד)
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל־אֶחָיו וְכֹ֖ל הַדּוֹר הַהוּא (שמות א, ו)
טוֹב־ה' לַכֹּ֑ל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט).

 

[חגי פאהן]

שהרי אין כל הבדל ביניהם

זו גם דעתי הקטן.

בעבר שמעתי שהוא לתפארת הקריאה שמילה שאינה דבוקה במקף ויש לה טעם בפני עצמה תהגה בתנועה גדולה.

זה לא נקרא תפארת הקריאה. ברור שכשנצרכים להמשיך מיד הלאה למילה הבאה, אין זמן להאריך בתנועה. מסיבה זו נובע חוק סל"ק - הברה סגורה לא מוטעמת תנוקד בתנועה קטנה.

בגדול, כשמסתדר עם הטעמים אז המילה מוקפת. אבל כשלא מסתדר עם הטעמים כגון שהמילה הבאה ארוכה מדי, או שכבר יש משרת וכד', עומדת בפני עצמה.

 

[חם לבי בקרבי]

אם אין אחריה מקף אז היא לא דבוקה. דבוקה הכוונה על ידי מקף. האקדמיה מדברת על טקסט שלא מהתנ"ך כמובן, וכך למעשה עושים כשבאים לנקד - שואלים אם זה היה פסוק האם היה פה מקף או לא.

אם הבנתי נכון את דבריך אז אין הבדל בין האקדמיה לטעמים
אך זה לא נכון, כי "כל ימי חייך", "כל אשר בארץ", ועוד מאות כאלו, מנוקדים בחולם, ואילו לדברי האקדמיה במקרים כאלו נצטרך לנקד בקמץ-קטן

יש מחלוקת כיצד לקרוא "וכל החיים יודוך סלה", בסידורים הספרדיים כתוב בקמץ קטן ובאשכנזיים בחולם. ובקהלת (ד טו, ט ד) מצינו פעמיים בקמץ קטן. אמרו לי שכמה מן (האחרונית) [האחרונים] טענו שיש הבדל במשמעות, וצ"ע.

איזה הבדל יכול להיות במשמעות?
זה בדיוק כמו שאין הבדל בין ה'כל' של "כל אשר בארץ" ו"כל אשר יזמו" - שהם בחולם, לבין ה'כל' של "כל אשר עשה" ו"כל אשר לו" - שהם בקמץ-קטן

 

[פועלת ישועות]

בזמירות שבת אומרים
"ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל, מאת כל סוכה שוכן בערפל".

כאן מנקדים 'מאת כל סוכה' בחולם, והפירוש הוא; אשרי כל חוכה - מחכה לתשלומי כפל, מאת הקב"ה שהוא כל, סוכה. - רואה הכל. (כמו יסכה).
אבל אם מנקדים 'כל סוכה' בקמץ, יוצא משפט חסר משמעות 'מאת כל מי שרואה'.

מתוך שיעור דקדוק..............

 

[אפכא מסתברא]

ויש ''כל'' אחד שאינו בחולם חסר ולא בקמץ קטן אלא בקמץ גדול:
תהילים לה, י: כָּ֥ל עַצְמוֹתַ֨י | תֹּאמַרְנָה֮ - כפי שאפשר לראות הקמץ מוטעם. (לענ"ד משמעות המלה: כלל עצמותי תאמרנה)

 

[חם לבי בקרבי]

ויש ''כל'' אחד שאינו בחולם חסר ולא בקמץ קטן אלא בקמץ גדול:
תהילים לה, י: כָּ֥ל עַצְמוֹתַ֨י | תֹּאמַרְנָה֮ - כפי שאפשר לראות הקמץ מוטעם.

לא אחד, שנים:
השני במשלי יט, ז: כׇּ͏֥ל אֲחֵי⁠־רָ֨שׁ

[ואם אינני טועה לדעת רמד"ל שניהם בקמץ קטן
(אך מסורת הספרדים כהמנחת שי קמץ רחב)]