דרוש מידע לנסוע שעה וחצי לעבודה כל יום זה שפוי?

[שריתיש]

@bbr
את לא מדייקת
מוטלת על כל אחד ואחת חובת ההשתדלות
עלינו לעשות את ההשתדלות , וה' ישלח לנו שפע מהשמיים
אי אפשר לשבת בבית בכיף, לנוח ולהנות, ולומר "פרנסתי עליו"
אלא אנו צריכים לעשות השתדלות, להראות להקב"ה שאנו מתאמצות (ולא מעל ומעבר) ולהאמין בו באמונה שלמה שהוא ישלח לנו בדיוק מה שהוא רוצה.

 

[bbr]

@bbr
את לא מדייקת
מוטלת על כל אחד ואחת חובת ההשתדלות
עלינו לעשות את ההשתדלות , וה' ישלח לנו שפע מהשמיים
אי אפשר לשבת בבית בכיף, לנוח ולהנות, ולומר "פרנסתי עליו"
אלא אנו צריכים לעשות השתדלות, להראות להקב"ה שאנו מתאמצות (ולא מעל ומעבר) ולהאמין בו באמונה שלמה שהוא ישלח לנו בדיוק מה שהוא רוצה.

עד המילה 'מתאמצות' הסכמתי לדברייך, אבל ברגע שכתבת בלשון נקבה, נפלת.
אין לאישה אף מחויבות לעשות השתדלות בפרנסה.

 

[srp]

אלף צלצולים. השנ(ה)ים האלו לא יחזרו (בע"ה) לקחת עבודה כזה זה כמו למחוק אותם, כואב הלב..
כמובן אם יש סיבה ממש ממש רצינית, אבל מאד כדאי לך לזכור שזה חסרון בקנה מידה ענק.

כל אחד ומה שהוא מרגיש לגבי השנים האלו
אני הרגשתי שזה הזמן שלי להכנס חזק לתחום שבו אני מעונינת לעבוד ולחסוך כסף כי ההוצאות יחסית מועטות עדיין, לשמור אותו לכל מיני דברים שמתחשק לי בהמשך החיים ואז הרבה יותר קשה לשים כסף בצד (כי אז כבר מה שחוסכים זה לחתונות הילדים :-/ )
זוכרת שעבדתי בוקר ואחה"צ (עם הפסקת אוכל, בכולופן זו"צ..)
ועדיין היה לי מספיק זמן בשביל בית נקי מסודר מאורגן וארוחות מפוקססות,
אני לפעמים תוהה על נשים צעירות שלא קופצות על הזמן הזה שהם יכולות להכניס ת'צמן בכוח לעבודה, כי אז אפשר לתת גמישות בשעות, גמישות במשכורות וכו'
אני שומעת הרבה רינונים כמו אני אהיה פראירית, חבל על הזמן היפה שלנו ביחד.. וכו' וכו'
מענין אותי מה אומרות אותן נשים אחרי כמה שנים.

 

[ששונית]

מעשה במלך ולו שר אהוב. והיה המלך משפיע רב טוב על אהובו.
ויהי היום ויכפור השר בטובתו של מלכו וימרוד בו.
ויענישהו המלך לשאת אות קלון על בגדו, הוא וזרעו אחריו לדיראון עולם.
ויענדו השר וצאצאיו את אות הקלון בבושה ובכפיפת ראש וקומה.
ויעבור דור ויחלפו דורותיים, ויפוג זכרונם של נושאי אות הקלון, וירימו ראשם ויזקפו קומתם וירום לבבם באות הקלון ויקשטוהו וייפוהו.
ותהי האמת כה נעדרת, עד שצאצאי משפחות שאר השרים החלו אף הם לענוד את אות הקלון כבני נעות המרדות .
למלך מלכי המלכים היה שר אהוב. אדם הראשון. והשפיע עליו המלך מכל עץ הגן. וכפר האדם בטובתו של מקום ונענש באות הקלון של בזעת אפך תאכל לחם.
הדורות הראשונים נשאו אות קלון זה בכלימה. בידיעה שהעבודה למען הפרנסה – קללה היא.
וכעת, בדור הכי אחרון, החלו צאצאי נושאי אות הקלון לשאת ראש ולהתפאר בקללה זו. ולא עוד אלא שעם הנשים, שכלל לא קולל בקללה זו, הכניס צווארו תחת עול הקללה, ותרמנה ראשן בגאווה על נשיאת עול הקלון.
ולגבי הטענות בדבר נחיצות העסקת נשים במקומות ובזמנים מפוקפקים, בבחינת "ההכרח לא יגונה", הרי מן המפורסמות היא דעתו של מרן החפץ חיים זי"ע על פתיחת ברז נוסף בחבית הפרנסה, שנקצבה כבר לכל ברואי עולם עוד בראש השנה, וכידוע פרנסה מורכבת מאמונה והשתדלות יחד, וכל אדם מעניק לכל אחד מהמרכיבים את מספר האחוזים כראות עיניו, כך שמי שיש לו רק עשרה אחוזי אמונה, זקוק, אכן, לתשעים אחוזי השתדלות. אבל חשוב לזכור שזוהי ממש לא אידיליה אלא הכרח, וגם אם אין לגנות את ההכרח הזה, ודאי שאין לשבחו ולטפחו.

 

[שריתיש]

עד המילה 'מתאמצות' הסכמתי לדברייך, אבל ברגע שכתבת בלשון נקבה, נפלת.
אין לאישה אף מחויבות לעשות השתדלות בפרנסה.

צודקת,
לאחר המילה מתאמצות, צריך להוסיף: מתאמצות בפרנסה בשביל שבעלינו יוכלו ללמוד בראש שקט.
ות'אמת שהרבה מתפילותי להקב"ה הן שה' יתן לנו פרנסתינו בנקל, לא בשביל פינוקים ובזבוזים אלא רק בשביל שבעלי יוכל ללמוד בלי טרדות ודאגות. קשה מאד ללמוד כשיש עול כלכלי כבד על הצוואר...

 

[מימי זו]

אני עושה את זה. בתח"צ, עם ילדים בבית. אבל די גמישה מבחינת שעות. זאת אומרת שביום אחד אני יכולה לעבוד 6 שעות ובמשנהו, בעלי אחראי על הילדים ואני נשארת עד הערב.
כמובן שאני מחפשת פתרונות, כי זה בהחלט מינוס, אבל כמה דברים שאצלי עובדים:
1. עבודה שאוהבים והיא לא מרדימה ומשעממת- עשויה לתת אנרגיה לכל היום. אני אמנם מותשת פיזית אבל במצב רוח טוב ואנרגטי. ממש לא חוזרת חולה, את המיגרנות, אם כבר, אני מפתחת באיסוף הילדים הרגלי בתוככי בני ברק...
2. חייבים ללמוד להיות מאוד ממוקדים, להיעזר ולוותר. אני מתחילה את הערב מאוד מוקדם, וגם הולכת לישון מאוד מאוד מוקדם. לפעמים ממש מעט אחרי הילדים.
3. לזמן הנסיעה יש יתרון נחמד של ריכוז כל פעילות הפנאי לשעות ממוקדות ביום.
4. אחרי כל זה את יכולה ללמוד רק מעט מניסיונם של אחרים. זה תלוי בהרבה דברים. האם תוכלי לצאת מוקדם מאוד בבוקר ולשוב עם הילדים? זה משנה את התמונה לחלוטין וזה מה שלי מאפשר לשרוד. מה סדר היום של בעלך ומידת המוטיבציה שתהיה לו לעזרה? העבודה הזו חשובה לכם? מקדמת אותך לאיפשהו?
בקיצור: אפשרי לחלוטין בתנאים מסוימים. בלתי אפשרי באחרים. בהצלחה רבה!

 

[bbr]

צודקת,
לאחר המילה מתאמצות, צריך להוסיף: מתאמצות בפרנסה בשביל שבעלינו יוכלו ללמוד בראש שקט.
ות'אמת שהרבה מתפילותי להקב"ה הן שה' יתן לנו פרנסתינו בנקל, לא בשביל פינוקים ובזבוזים אלא רק בשביל שבעלי יוכל ללמוד בלי טרדות ודאגות. קשה מאד ללמוד כשיש עול כלכלי כבד על הצוואר...

איך את יכולה לכתוב שמחויבים בהשתדלות על נשים שבכלל לא מחויבות בפרנסה?
אה, את עושה משהו כי את רוצה שבעלך לא ישא בעול הפרנסה? אז מי חייב אותך בהשתדלות?

 

[אדם לעמל יולד]

קשה מאד ללמוד כשיש עול כלכלי כבד על הצוואר...

אוי כמה שזה נכון!!!
נשות עמך בית ישראל אנא תראו ותגידו לבעל שלכם שאתם מעריכות (באמת!!!) את זה שהבעל יושב ולומד על אף הקושי, זה ייתן לו כח.
סליחה אבל בכל אופן מה נעשה אין לכם מושג מה זה לשבת וללמוד (ללמוד לא לעבוד, בזה יש לכן מושג באופן מושלם)... וזה באמת קשה! מנסיון.

 

[bbr]

אה, וחוץ מזה נשמע פה שרק נשים של אברכי כולל עובדות.
בשטח, זה ממש לא נכון. כמה פה שכתבו שהן עובדות במשרה מלאה הבעל שלהן בכלל עובד?

 

[יהודית מן]

שימי לב שההבדל משמעותי אם את צריכה להחליף אוטובוסים

 

[ח א]

אני עושה את זה שנים רבות
בדרך אפשר להתפלל/לקרא/לפתור תשבצים/לישון
נוסעת שעה וחצי לכל כיוון
אם אין ילדים בבית, זה ממש לא נורא
עדיף לצאת מוקדם מאד ואז חוסכים קצת פקקים

 

[אסתר]

לא צריך לארח בשביל זה, בטח אם עובדים כל כך קשה למי יש עוד כח לארח...
אני אומרת את זה בברכת המזון על בעלי, הוא גם בעל הבית פה, לא?!
בקשה מאוד מהלב, שיהיו נכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, זה אומר שיש יתרון בעבודה קרובה.

אוסיף עוד משהו שיצא לי לדבר עליו עם משהי בשבוע האחרון. אני ממש לא מבינה בנסיון של @ניצוץ ושל עוד הרבה אחרות שעובדות בחוץ במשרה מלאה. אבל אני חושבת שאם הדבר הוא נכון, זה רלוונטי לכולם.
דיברתי עם משהי על המאמץ בפרנסת הבית. ושיתפתי אותה שאני משתדלת לשמוח כשאין לי עבודה (אני עצמאית) כי מה שמגיע לי יגיע בכל מקרה, ואם ה' נותן לי את מה שמגיע לי בלי שאעבוד זה ממש ממש משמח אותי, זה כמו בוס שנותן לי משכורת בלי שאעבוד, זה הרבה יותר משמח ממי שצריכה להקרע בשביל לקבל את אותה משכורת. ענתה לי בת שיחתי לעומתי, אבל מה עם השתדלות, בנ"א חייב לעשות השתדלות את לא יכולה לשבת בבית ולומר מה שמגיע לי יגיע בכל מקרה, עניתי לה: קודם כל בנ"א יכול לעשות את זה אם הוא חי באמונה גמורה. דבר שני, אני לא מבינה מה אנשים כל כך גאים בזה שהם עושים המון המון המון השתדלות וכל הזמן מנפנפים בזה, זה כמו שבדור המדבר אלה שקיבלו את המן רחוק מאוד מהבית היו מתגאים ומנפנפים בזה שהם צריכים להביא את המן מרחוק, וזה לא מחכה להם בפתח הבית או אפילו בתוכו.
ככל שאנחנו עושים יותר השתדלות והולכים מרחקים יותר גדולים להביא את הפרנסה, זה אמור להיות בושה יותר גדולה, כי זה מראה על קטנות אמונתנו, ולא על גודל מעלתינו, כי זה אומר שאנחנו כמו אלה במדבר שהלכו מרחקים בשביל לקבל את המן וזה לא חיכה להם על השולחן בבית.

אישה שעובדת במשרה חלקית מול הבית (או אישה שלא עובדת בכלל, אבל מי מעז להיות במקום הזה בדורנו) צריכה להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמה מאשר אחת שנוסעת שעה וחצי כל צד ועובדת 8 שעות. אבל אנחנו בעולם השקר, ופה מי שמתאמץ יותר, חברתית הוא שווה יותר...

אהבתי!

 

[שירת הלווים]

יש לי הצעת עבודה בתחום קורץ
במרחק נסיעה של שעה ורבע-וחצי כל צד! (+ 8 שעות עבודה)
יש פה מישהי שעושה נסיעה כזאת כל יום?
זה הגיוני, או פשוט גומר את היום?

לא יודע אם אפשר להשוות.
אני נשוי פלוס 3 ברוך ה'. ונוסע כל יום כ שעה וחצי צד.
תאמינו לי מתרגלים.
אף אחד לא מכחיש שזה מתיש. זה קשה. אבל אם מקום העבודה הוא טוב לא חושבים פעמיים.

המון אנשים עושים את זה.

 

[אסתר]

לא יודע אם אפשר להשוות.
אני נשוי פלוס 3 ברוך ה'. ונוסע כל יום כ שעה וחצי צד.
תאמינו לי מתרגלים.
אף אחד לא מכחיש שזה מתיש. זה קשה. אבל אם מקום העבודה הוא טוב לא חושבים פעמיים.

המון אנשים עושים את זה.

לא דומה. לא כמעט.
גבר בנוי לזה. אשה - לא.
גבר - זה התפקיד והייעוד שלו. אשה - לא.

 

[לווים]

לא דומה. לא כמעט.
גבר בנוי לזה. אשה - לא.
גבר - זה התפקיד והייעוד שלו. אשה - לא.

נו לא להגזים.. גבר בנוי לזה...

אולי לגבר יש יותר כח..

הייעוד והתפקיד לדעתי לא קשורים לפה בכללללל

 

[גילול]

אבל אחרי כל השעות הלו והנסיעות יהיה לי כוח לשיעורי נהיגה? (אשמח לתגובות מבעלות ניסיון)

לא!

אתה עונה מנסיון ?

אז אני כן, הייתי חוזרת ב 5, בסוף הריון (עם עוד ילדים בבית) ונהניתי מאד מהשיעורי נהיגה! (בשבילי זה היה כמו חוג כיפי...)
והתשובה שלי מתחברת לשאלה הפותחת -
אם זה משהו שנהנים ממנו זה נותן כח !!!
אני גרה בחור, שאם הייתי נשארת בבית או עובדת צמוד אליו הייתי משתעממת ומתייבשת.
ולכן אני מעדיפה ליסוע כשעה - שעה וחצי לכל צד, ל"עיר הגדולה"... לראות אנשים, העבודה שלי גם נחמדה וטובה וכיף לי.
אני עם 3 ילדים, כרווקה- בכלל לא הייתי מתלבטת.

לי יש טרמפ בהלוך, וחזור באוטובוס בינעירוני שקט. למדתי לאהוב את הזמן של הנסיעות. זה מין הפוגה באמצע היום בלי עבודה ובלי ילדים.

אם זה קורץ לך - לכי על זה.

בהצלחה !!!

 

[ניצוץ]

תודה רבה לכל המשתפים והעונים מניסיונם!
האמת, שלא רק התחום קורץ, זו הצעה שקיבלתי אחרי תקופה ארוכככה של חיפוש עבודה,
(חיפשתי במקביל לעבודתי בעבודה הנוכחית)
ואני די מרגישה שאין לי אופציה אחרת (להמשיך במה שאני עכשיו - לא מסוגלת. מיציתי)
אז תודה למי שעודד שזה אפשרי....!

 

[אשר שרבר]

אנשים רוצו קדימה, כשאתם צעירים זה עוד יותר קל.
יאללה תפרצו תעיזו תצליחו!
לא יסתדר תמיד אפשר לעצור ללכת אחורה, לבדוק עוד אפשרויות.
הפחדים הם רק חסמים.

אמר ה'זקן' ברגע של השראה...

 

[cd123]

תודה רבה לכל המשתפים והעונים מניסיונם!
האמת, שלא רק התחום קורץ, זו הצעה שקיבלתי אחרי תקופה ארוכככה של חיפוש עבודה,
(חיפשתי במקביל לעבודתי בעבודה הנוכחית)
ואני די מרגישה שאין לי אופציה אחרת (להמשיך במה שאני עכשיו - לא מסוגלת. מיציתי)
אז תודה למי שעודד שזה אפשרי....!

ברור שאם זה אחרי תקופה ארוכה של חיפוש וכו' זה שווה,
במיוחד שבלי ילדים אפשר לנצל את זה שאת לא לחוצה מפקקים וכו'. והשעות של הנסיעה בדכ פחות פקוקות.
המון הצלחה!!!!
והרבה הנאה ומיצוי!!!

 

[יוכבדית]

הי,
התחתנתי לפני חודש, ובשלוש שנים האחרונות בתור רווקה עבדתי במרחק של שעה ורבע - וחצי ואולי יותר עם החלפה של אוטובוס באמצע, בתור רווקה היה לי ממש בסדר ניצלתי את הזמן לשינה וכו' וזה היה שווה את הניסיון כי זה הזמן לצבור אותו...
כרגע אני עדיין באותה עבודה והאמת שקצת קשה לי עם המרחק, זה גם לנהל בית כביסות, בישולים וכו, גם להנות ביחד - כי זה עדיין ממש זוג טרי וגם לעבוד כמו שצריך...
אנחנו עכשיו באמת חושבים רציני על רכב/ הורדת שעות/ חיפוש עבודה כי תכלס יש בזה משו קצת קשה
שיהיה בהצלחה והמון מזל טוב!!!!