רבי יהונתן אייבשיץ שנודע כגאון גדול בחריפות שכלו חי לפני כ-250 שנה בעיר מץ שבגרמניה, וכיהן כרבה של הקהילה היהודית הענפה בעיר.
ההגמון המקומי שהתנכל ליהודים, כפי המצוי באותם ימים, הוציא צו-גירוש לכל יהודי העיר מץ, בו נדרשו כולם לעזוב מיד את העיר.
רבי יהונתן אייבשיץ, בנסיון נואש להציל את עדתו, פנה אל ביתו של ההגמון, בתקוה שהדבר יעלה בידו.
ההגמון שהכיר את יכולתו השכלית של רב הקהילה היהודית, נכנס עמו לויכוח, בו נימק את צדקת החלטתו המרושעת. תוך כדי שיחה, ציטט ההגמון תחילתו של משפט מתוך ספר נוכרי מסוים, ושאל את רבי יהונתן אם יוכל להשלים ולנקוב במספר המילים המופיעות באותו משפט שההגמון אמר רק את תחילתו, ולא סיים לאומרו.
רבי יהונתן אייבשיץ ענה לו מיד שמספר המלים באותו משפט הוא כמנין האותיות במשפט: "עם ישראל חי לעולמי עד" - ולא טעה. תשובתו הנועזת והפרובוקטיבית של רבי יהונתן עשתה את שלה: ההגמון לא נשאר חייב. הוא שאל את רב היהודים כמה תושבים יהודים מתגוררים בעיר מץ כולה. רבי יהונתן ענה לו: ארבעים וחמישה אלף, שבע מאות ושישים.
בעינים בורקות חייך ההגמון ואמר: כאדם שכותב קמיעות, כפי שאתה מפורסם, עליך לכתוב לי על גבי קמע שגודלו כגודל קלף של מזוזה רגילה, את המשפט שאמרת זה עתה: "עם ישראל חי לעולמי עד" כמנין התושבים היהודים בעיר מץ! כלומר: ארבעים וחמשה אלף, שבע מאות ושישים פעמים יופיע המשפט בקמע! לא פחות! - אם הצלחת - היהודים יישארו בעיר מץ. לא הצלחת - הגירוש יוצא לפועל, ומיד!
רבי יהונתן אייבשיץ שמע זאת ויצא מלפני ההגמון.
תוך פרק זמן קצר עד להפתיע שב רבי יהונתן אייבשיץ אל ביתו של ההגמון כשבידו הקמע הבלתי יאמן. הוא פרש את הקמע לפני ההגמון והצהיר בפניו: אם תתחיל לקרוא מן האות "ע" שבמרכז הקמע, ותקרא כלפי כל אחת מאותיות "ד" שבארבע פינותיו, תוכל למנות ארבעים וחמישה אלף, שבע מאות ושישים פעמים את המשפט: "עם ישראל חי לעולמי עד"!
ההגמון ההמום נטל את הקמע מידי הרב והביט בו בתדהמה.
התוצאה היתה
שהיהודים נשארו במץ, ולהגמון לקח כשנה למנות את מספר הפעמים שהמשפט אכן מופיע בקמע!
ההגמון המקומי שהתנכל ליהודים, כפי המצוי באותם ימים, הוציא צו-גירוש לכל יהודי העיר מץ, בו נדרשו כולם לעזוב מיד את העיר.
רבי יהונתן אייבשיץ, בנסיון נואש להציל את עדתו, פנה אל ביתו של ההגמון, בתקוה שהדבר יעלה בידו.
ההגמון שהכיר את יכולתו השכלית של רב הקהילה היהודית, נכנס עמו לויכוח, בו נימק את צדקת החלטתו המרושעת. תוך כדי שיחה, ציטט ההגמון תחילתו של משפט מתוך ספר נוכרי מסוים, ושאל את רבי יהונתן אם יוכל להשלים ולנקוב במספר המילים המופיעות באותו משפט שההגמון אמר רק את תחילתו, ולא סיים לאומרו.
רבי יהונתן אייבשיץ ענה לו מיד שמספר המלים באותו משפט הוא כמנין האותיות במשפט: "עם ישראל חי לעולמי עד" - ולא טעה. תשובתו הנועזת והפרובוקטיבית של רבי יהונתן עשתה את שלה: ההגמון לא נשאר חייב. הוא שאל את רב היהודים כמה תושבים יהודים מתגוררים בעיר מץ כולה. רבי יהונתן ענה לו: ארבעים וחמישה אלף, שבע מאות ושישים.
בעינים בורקות חייך ההגמון ואמר: כאדם שכותב קמיעות, כפי שאתה מפורסם, עליך לכתוב לי על גבי קמע שגודלו כגודל קלף של מזוזה רגילה, את המשפט שאמרת זה עתה: "עם ישראל חי לעולמי עד" כמנין התושבים היהודים בעיר מץ! כלומר: ארבעים וחמשה אלף, שבע מאות ושישים פעמים יופיע המשפט בקמע! לא פחות! - אם הצלחת - היהודים יישארו בעיר מץ. לא הצלחת - הגירוש יוצא לפועל, ומיד!
רבי יהונתן אייבשיץ שמע זאת ויצא מלפני ההגמון.
תוך פרק זמן קצר עד להפתיע שב רבי יהונתן אייבשיץ אל ביתו של ההגמון כשבידו הקמע הבלתי יאמן. הוא פרש את הקמע לפני ההגמון והצהיר בפניו: אם תתחיל לקרוא מן האות "ע" שבמרכז הקמע, ותקרא כלפי כל אחת מאותיות "ד" שבארבע פינותיו, תוכל למנות ארבעים וחמישה אלף, שבע מאות ושישים פעמים את המשפט: "עם ישראל חי לעולמי עד"!
ההגמון ההמום נטל את הקמע מידי הרב והביט בו בתדהמה.
התוצאה היתה
שהיהודים נשארו במץ, ולהגמון לקח כשנה למנות את מספר הפעמים שהמשפט אכן מופיע בקמע!
ד
ע
י
מ
ל
ו
ע
ל
ע
ו
ל
מ
י
ע
ד
ע
י
מ
ל
ו
ע
ל
י
ל
ע
ו
ל
מ
י
ע
י
מ
ל
ו
ע
ל
י
ח
י
ל
ע
ו
ל
מ
י
מ
ל
ו
ע
ל
י
ח
ל
ח
י
ל
ע
ו
ל
מ
ל
ו
ע
ל
י
ח
ל
א
ל
ח
י
ל
ע
ו
ל
ו
ע
ל
י
ח
ל
א
ר
א
ל
ח
י
ל
ע
ו
ע
ל
י
ח
ל
א
ר
ש
ר
א
ל
ח
י
ל
ע
ל
י
ח
ל
א
ר
ש
י
ש
ר
א
ל
ח
י
ל
י
ח
ל
א
ר
ש
י
ם
י
ש
ר
א
ל
ח
י
ח
ל
א
ר
ש
י
ם
ע
ם
י
ש
ר
א
ל
ח
י
ח
ל
א
ר
ש
י
ם
י
ש
ר
א
ל
ח
י
ל
י
ח
ל
א
ר
ש
י
ש
ר
א
ל
ח
י
ל
ע
ל
י
ח
ל
א
ר
ש
ר
א
ל
ח
י
ל
ע
ו
ע
ל
י
ח
ל
א
ר
א
ל
ח
י
ל
ע
ו
ל
ו
ע
ל
י
ח
ל
א
ל
ח
י
ל
ע
ו
ל
מ
ל
ו
ע
ל
י
ח
ל
ח
י
ל
ע
ו
ל
מ
י
מ
ל
ו
ע
ל
י
ח
י
ל
ע
ו
ל
מ
י
ע
י
מ
ל
ו
ע
ל
י
ל
ע
ו
ל
מ
י
ע
ד
ע
י
מ
ל
ו
ע
ל
ע
ו
ל
מ
י
ע
ד
נערך לאחרונה ב: