ממש כך,שמתי לב שהחומוס הקטן לא מתרכך,למרות כל הטיפים שהוזכרו.
דומני ששמו חומוס בולגרי.
בולגרי - הדס
אלו הזנים הכי מתאימים לחומוס לניגוב או לכדורי פלאפל
מידע שראיתי ונראה מידע לעיניין:
שלב ראשון: השריה
שוטפים את החומוס היטב ומוציאים גרגרים כהים או פגומים. מעבירים לקערה ומכסים את הגרגרים במים קרים. המים צריכים לעבור בכמה ס"מ את גובה החומוס משום שהחומוס סופח הרבה מים. את הקערה משאירים על השיש, באזור ללא שמש ישירה. אם כל המים נספגו, הוסיפו עוד מים.
את גרגירי החומוס יש להשרות כ-12 שעות. אחרי 12 שעות משקל החומוס היבש מכפיל את עצמו. כלומר, 250 גרם חומוס יבש שהושרה 12 שעות ישקול עכשיו 500 גרם. גם נפח החומוס מוכפל – כוס חומוס יבש תהפוך לשתי כוסות חומוס מושרה. המטרה היא לאפשר לחומוס לספוג כמה שיותר מים בשלב הזה, ולכן השריה של פחות מ-12 שעות תיתן תוצאה פחות טובה, אך להשריה מעבר ל-12 שעות אין משמעות. החומוס הגיע לגודלו המקסימלי ואין טעם להמשיך ולהשרות.
לפחות פעמיים (ועדיף אף יותר, במיוחד בקיץ), מחליפים את מי ההשריה במים נקיים. לכן הצירוף "להשרות ללילה" הוא קצת בעייתי. נסו לתזמן את ההשריה כך שתוכלו להחליף מים לפחות פעמיים.
בסיום ההשריה מסננים ושוטפים היטב את הגרגירים.
* יש אפשרות לקצר באופן משמעותי את זמן ההשריה על ידי שימוש במים רותחים. מכסים את החומוס בהרבה מאוד מים, מביאים לרתיחה, מכבים את האש (בשלב הזה אפשר להוסיף גם סודה לשתייה) ומניחים מכוסה לשעה וחצי עד שלוש שעות. יתרונות - המהירות, כמובן. חסרונות - החומוס לא סופח את כל המים שהוא יכול, הטיפול באוליגוסכרידים יעיל פחות והמרקם הסופי של החומוס עלול להשתנות. אני מעדיפה להימנע מהשיטה הזו.
שלב שלישי: בישול
שני כללי אצבע בנוגע לבישול חומוס (וקטניות בכלל):
1. לא מוסיפים מלח עד שהחומוס מבושל לחלוטין. מלח מעכב בישול וריכוך של קטניות.
2. ככל שהגרגר היבש ישן יותר, זמן הבישול שלו יתארך. אם הוא ישן מאוד, הוא עלול להישאר קשה גם אחרי שעות ארוכות של בישול. לכן חשוב מאוד לשים לב לתאריך הייצור על האריזה ולקנות במקומות שבהם התחלופה גבוהה (במיוחד כאשר קונים בתפזורת ואין סימון של תאריך ייצור).
בישול חומוס מתחלק לשלוש אסכולות: בלי סודה לשתייה, עם סודה לשתייה ובסיר לחץ. נתחיל דווקא בסוף.
בישול חומוס בסיר לחץ יעניק לכם גרגירי חומוס רכים ונימוחים בזמן קצר. את הגרגירים המושרים שמים בסיר, מכסים בהרבה מים קרים ומבשלים לפי הוראות השימוש של סיר הלחץ במשך חצי שעה. אחר כך מכבים את האש ונותנים לחום השיורי לסיים את העבודה. גילוי נאות 2: הכותבת מפחדת מסירי לחץ ולא מחזיקה אחד כזה בבית.
בישול בלי סיר לחץ הוא פשוט מאוד – שמים את החומוס המושרה בסיר, מכסים בהרבה מאוד מים ומביאים לרתיחה. בשלב הרתיחה נוצר קצף לבן אותו יש לקפות בעזרת כף. ממשיכים לבשל את החומוס ובודקים מדי פעם שיש מספיק מים בסיר. אם המים מתקרבים לגובה החומוס – מוסיפים מים רותחים. זמן הבישול יכול לנוע בין שעתיים לשלוש, תלוי בסוג הגרגירים, בגודלם ובגילם. מה שמביא אותנו לשאלת השאלות – סודה לשתייה, כן או לא.
הוספת חצי כפית אבקת סודה לשתייה למי הבישול של החומוס (לסיר בינוני, כ-500 גרם חומוס מושרה) תביא אתכם לקו הסיום בזמן קצר בהרבה (קרוב לחצי מזמן הבישול ללא סודה לשתייה) ולגרגירי חומוס רכים ונימוחים במיוחד שגם קליפתם רכה ועדינה יותר. הבעיה היא שלסודה לשתייה יש יחסי ציבור רעים בקרב בשלני חומוס רבים, ולא בצדק. אז מה בעצם עושה אבקת סודה לשתייה? דווקא דברים טובים. בקליפת החומוס קיימות פחמימות מורכבות בשם אוליגוסכרידים אותן אנחנו מעכלים באופן חלקי בלבד והן הגורם העיקרי ל... ובכן, בעיות עיכול מסוימות ולא נעימות הנגרמות בעקבות אכילת קטניות. אבקת סודה לשתייה מפרקת את האוליגוסכרידים ומפחיתה את הבעיה. בנוסף – הקליפות מכילות פקטין, אותו פקטין המשמש לרקיחת ריבות. פקטין, יודע כל מי שהכין ריבה, פועל בנוכחות חום וחומציות. מכיוון שגרגירי החומוס חומציים ביסודם (חמצה, זוכרים?), בישול החומוס גורם לפקטין להיקרש ולהפוך את הקליפות לבעלות מרקם קשיח יותר. סודה לשתייה הופכת את מי הבישול לבסיסיים יותר וכך מנטרלת את פעילות הפקטין והקליפות מתקבלות רכות. לכן, אני ממליצה על בישול חומוס עם מעט אבקת סודה לשתייה. כמובן שלא כדאי להגזים. כמות גדולה מדי של סודה לשתייה תפגע בטעמו של החומוס.