ולא נעים לקלקל קונספציות.
אבל מאז שדעך הגל הראשון, הדבר היחיד שהתקשורת מוחאת לו כפיים, זה לשגרת החיים. ברור ששגרת החיים בתל אביב חשובה בהרבה משגרת בני ברק, אבל את הכפיים מקבלים רק על זה. כך יודה ביושר כל מי שעוקב.
(לא חשוב כעת להכנס לסיבות של זה, בעיקר המחיר הכלכלי שגובים ההגבלות מהתאגידים הגדולים, מה שגרם להקטנת תקציב הפרסום וד"ל)
כל מי שדורש הגבלות מוקע בדר"כ כקיצוני, מפחידן, וכד'.
כך שגמזו ו/או ההממשלה לא ירויחו שום בנפיט תקשורתי על שום הגבלות. ואם הוא רוצה לעשות רעש וגלים שהוא עושה משהו, אפשר לעשות דברים הרבה יותר קלים מלהקים עליך מאות אלפי איש (שמיוצגים בממשלה ע"י שרים שגמזו תלוי בהם).
כמובן, שבמקביל התקשורת דורשת תוצאות. ושמישהו כבר יוציא את המדינה מהמקום המפוקפק אליו הגיעה בטבלת הקורונה העולמית.
ולכן כמובן, אם היעדים שלו יצליחו להוריד את התחלואה, אז הוא יקבל מחיאות כפיים על ההורדה.