הנושאים החמים
הנושאים החמים
אני עומד בצפירה.
עומד ומתייחד עם זכרם של הקרבנות.
אני יודע שעכשיו אתם משפשפים עיניים בתימהון. השתגע הבנאדם. מה זה השטויות האלה 'להתייחד עם זכרם', אנחנו זוכרים את השואה כל השנה. חוץ מזה שזה חוקות הגויים. חוץ מזה עדיף שתקרא תהילים או תלמד משניות לעילוי נשמתם.
אז ככה. להתייחד עם זכרם זה אומר לחשוב על הנושא במשך שתי דקות. ומי שאומר שהוא זוכר את השואה כל השנה הוא משקר (או שהוא בן שמונים ומעלה).
תנסו פעם לחשוב על נושא אחד במשך שתי דקות רצופות. כן, כן. תשימו סטופר, תעצמו עיניים ותחשבו רק על נושא אחד. תגלו ששתי דקות זה הרבה זמן. וזה חודר אל הלב.
מה זה יעזור לנספים? זה לא יעזור להם. זה יעזור לי.
כדי לעזור להם אני אכן אלמד משניות ואקרא תהילים לעילוי נשמתם. אבל כדי שאני לא אשכח, שאני אחיה את זה, אני משתמש בכלי הנפלא הזה של להתרכז שתי דקות רק בעניין הזה. לחשוב על 'זכור את אשר עשה לך עמלק', על הלקחים של השואה, ומה הקב"ה רצה מאיתנו.
גם התמונה של מרן זצוק"ל שתלויה אצלי בסלון לא תעזור לו בשמיים. היא תעזור לי לזכור אותו.
למה דווקא היום? צודקים. אפשר גם מחר. אבל מחר אני אשכח מזה, אז אני עושה את זה היום. חוצמיזה שיש משהו יפה בזה שמדינה שלמה עוצרת את כל ענייניה וחושבת באותו רגע על אותו דבר.
מקור המנהג הזה הוא לא כנסייתי כפי שחושבים רבים, אלא אזרחי. תתפלאו לשמוע שגם בישיבות מועצות גדולי התורה והכנסיות הגדולות של אגודת ישראל היה נהוג לעמוד דקת דומיה לזכר גדולי הדור שאינם איתנו.
נכון שלא גדולי התורה תיקנו את יום השואה. נכון שהחילונים לוקחים את היום הזה למקומות שאנחנו פחות מדגישים. אבל אחרי שאנחנו חיים במקום שבו כולם מציינים כך את היום הזה, בעיני, זה קצת זלזול בזכרם להמשיך ללעוס מסטיק ולפטפט בשעת הצפירה.
יאללה, להתנפל עלי...
עומד ומתייחד עם זכרם של הקרבנות.
אני יודע שעכשיו אתם משפשפים עיניים בתימהון. השתגע הבנאדם. מה זה השטויות האלה 'להתייחד עם זכרם', אנחנו זוכרים את השואה כל השנה. חוץ מזה שזה חוקות הגויים. חוץ מזה עדיף שתקרא תהילים או תלמד משניות לעילוי נשמתם.
אז ככה. להתייחד עם זכרם זה אומר לחשוב על הנושא במשך שתי דקות. ומי שאומר שהוא זוכר את השואה כל השנה הוא משקר (או שהוא בן שמונים ומעלה).
תנסו פעם לחשוב על נושא אחד במשך שתי דקות רצופות. כן, כן. תשימו סטופר, תעצמו עיניים ותחשבו רק על נושא אחד. תגלו ששתי דקות זה הרבה זמן. וזה חודר אל הלב.
מה זה יעזור לנספים? זה לא יעזור להם. זה יעזור לי.
כדי לעזור להם אני אכן אלמד משניות ואקרא תהילים לעילוי נשמתם. אבל כדי שאני לא אשכח, שאני אחיה את זה, אני משתמש בכלי הנפלא הזה של להתרכז שתי דקות רק בעניין הזה. לחשוב על 'זכור את אשר עשה לך עמלק', על הלקחים של השואה, ומה הקב"ה רצה מאיתנו.
גם התמונה של מרן זצוק"ל שתלויה אצלי בסלון לא תעזור לו בשמיים. היא תעזור לי לזכור אותו.
למה דווקא היום? צודקים. אפשר גם מחר. אבל מחר אני אשכח מזה, אז אני עושה את זה היום. חוצמיזה שיש משהו יפה בזה שמדינה שלמה עוצרת את כל ענייניה וחושבת באותו רגע על אותו דבר.
מקור המנהג הזה הוא לא כנסייתי כפי שחושבים רבים, אלא אזרחי. תתפלאו לשמוע שגם בישיבות מועצות גדולי התורה והכנסיות הגדולות של אגודת ישראל היה נהוג לעמוד דקת דומיה לזכר גדולי הדור שאינם איתנו.
נכון שלא גדולי התורה תיקנו את יום השואה. נכון שהחילונים לוקחים את היום הזה למקומות שאנחנו פחות מדגישים. אבל אחרי שאנחנו חיים במקום שבו כולם מציינים כך את היום הזה, בעיני, זה קצת זלזול בזכרם להמשיך ללעוס מסטיק ולפטפט בשעת הצפירה.
יאללה, להתנפל עלי...
נערך לאחרונה ב:
