למה "אִשֶּׁה" נהפך לפעמים לצירי? ("אִשֵּׁה")

[גידל]

זה אמור להיות תחת ד"ה אשה ? א"כ זה לא בעיה אני יכול למצוא תוך שניה , אך אם לא, זה כמו לחפש מחט בערימת שחת
אגב זה באמת לא סובל דיחוי השאלה הזאת מטרידה את מנוחתי זה תקופה ארוכה, רק עכשיו בחופש מצאתי זמן לשאול את הציבור הקדוש.
ניסית לחפש ללא הצלחה אנא חפש בבקשה (רק על בסיס זמן פנוי)

 

[סערצע]

תצוה כט, יח ושם כה. וראה גם ויקרא א, ט. שם ג, יא.
אך לא אדע בבירור אם שייך הוא לנדו"ד.

 

[גידל]

תצוה כט, יח ושם כה. וראה גם ויקרא א, ט. שם ג, יא.
אך לא אדע בבירור אם שייך הוא לנדו"ד.

לא שייך בנידו"ד 2 משמעוית שונות אך לפי הכלל דלעיל

מילה הנגמרת בהברה פתוחה ובה', בסתם יש שם סגול ובנסמך צירי (במרכבת הַמִּשְׁנֶה לעומת מִשְׁנֵה התורה).

יש לומר ש"אשה" נסמך ל"ריח ניחוח" ולכן היא נקודה ב'צירי' ולכן י"ל שה'תביר' מפסיק פחות מה'טיפחא'

 

[גידל]

אם ספרדי שומע בבית כנסת אשכנזי "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ" במבטא שאחר ה'צירי יש כמין 'יוד' ב'שוא נח' נסתר (אִשֵּׁיה). האם יש בכך שינוי משמעות ללשון רבים כמו "אִשֵּׁ֤י הַחֲלָבִים֙" ( ויקרא/פרק י/פסוק טו ). או שאין מקום מקום לטעות בזה? דבלשון רבים הי' ראוי להכתב "אשי הריחות" או כיוצה בזה

 

[סערצע]

אין חשש, ולו מפני שאם נאמר כן - נמצא כי אין אדם מישראל שיוכל לשמוע את קריאת בן־העדה השכנה.

 

[גידל]

אין אדם מישראל שיוכל לשמוע את קריאת בן־העדה השכנה.

אם רק זה הטעם הייתי חולק עליך וכי מה בכך שכל אחד ילך לשמוע אצל עדתו, האם חסרים אנשים המקפידים לשמוע אך ורק כפי מנהגם?.

 

[סערצע]

לא 'רק זה הטעם',
הדברים מפורשים בשו"ת 'אגרות משה' ושאר אחרונים.

לא באתי אלא לציין את האבסורד שבפסיקה כזו.

 

[גידל]

'אגרות משה'

איפה?

 

[בן של מלך!]

קצת לעשות סדר:
נקוט כלל זה בידך, הברה פתוחה בתנועה גדולה הברה סגורה בתנועה קטנה אא"כ היא מוטעמת, אם יש מקף היא כבר לא מוטעמת כי המקף מחבר את שתי המילים למילה אחת, ולכן אשה בדרך כלל ממוקד בסגול כי הוא מוטעם אבל אם הוא ממוקף ניקודו ישתנה לצירה.

 

[בן של מלך!]

כלל נוסף:
כל פעם שיש נסמך וסומך ורוצים ליידע עם האות ה' מיידעים את המילה השנייה הסומכת כמו בית המדרש אבל כשזה לא סמוך מיידעים את שתי המילים כמו הבית הגדול, שבית המדרש זה בית של מדרש והבית הגדול זה בית שהוא גדול.