כאחת שביקרה לא מעט בבתי חולים, אני מצטרפת לדעתה של ברכהלה.
כמעט בכל חדר יש אח/רופא/הורים. שלא לדבר על מסדרונות המחלקות.
זה מקצוע בעייתי לבחורה חרדית.
כל הרעיון הוא למשוך תשומת לב, של הילד כמובן, אבל על הדרך מושכים גם תשומת לב של אחרים, ביניהם גברים רבים.
וגם אם הליצנית נכנסה לחדר כשלא היה שם אף אחד, לעולם אין לה את הביטחון שלא יכנס איזה גבר פתאום.
מה שאולי אפשר לעשות זה סוג של ליצנית שבאה לעשות הופעה, בחדר סגור, שאליו לא נכנסים גברים בשעת ההופעה. ולשם מתקבצים הילדים שמסוגלים להגיע.
אבל אז נופלים כל אלו שמרותקים למיטתם כי הם באמצע טיפול/כי הם לא יכולים לקום מהמיטה...או מכל סיבה אחרת.
כמעט בכל חדר יש אח/רופא/הורים. שלא לדבר על מסדרונות המחלקות.
זה מקצוע בעייתי לבחורה חרדית.
כל הרעיון הוא למשוך תשומת לב, של הילד כמובן, אבל על הדרך מושכים גם תשומת לב של אחרים, ביניהם גברים רבים.
וגם אם הליצנית נכנסה לחדר כשלא היה שם אף אחד, לעולם אין לה את הביטחון שלא יכנס איזה גבר פתאום.
מה שאולי אפשר לעשות זה סוג של ליצנית שבאה לעשות הופעה, בחדר סגור, שאליו לא נכנסים גברים בשעת ההופעה. ולשם מתקבצים הילדים שמסוגלים להגיע.
אבל אז נופלים כל אלו שמרותקים למיטתם כי הם באמצע טיפול/כי הם לא יכולים לקום מהמיטה...או מכל סיבה אחרת.