לילה ולא דומיה - תועלתי גם לגברים?

[לאה ולדמן]

אפילו מלקרוא את האשכול הזה התערבבתי.

 

[לאה ולדמן]

בואי ננסה לעשות לך סדר. מה תירצי לשאול?

כשאני קוראת על כאלה דברים אני מפחדת להדבק

 

[לאה ולדמן]

מסכימה איתך לחלוטין! זה באמת מפחיד.

אין סיבה לחשוש מדבר שההרגשה בו בטוחה.
בגלל שזה דברים כל כך אפורים. כאן מתערערת היציבות והבטחון.
לכולנו יש התמודדויות וכמו שמישהי כתבה כאן יפה. כל אשה חווה לעיתים רגעים של שליטה שלא ברצונה למרות שמהותה היא צריכה ורוצה בזה.
עונש האשה- "ואל אשך תשקתך והוא ימשול בך"
והרצון לעצמאות הוא ממש נורמלי ולא קל לנו תמיד לקבל סמכות.
וזה עדיין תקין לחלוטין.

לא הבנת אותי נכון...
אם את רוצה כתבי לי למייל שבחתימה אני אגיד לך (שונאת הודעות פרטיות פשוט, זה מסרבל נורא)

 

[נוי]

הדגשה חשובה לגבי הודעתי (מס' 132)
הודעתי מתייחסת לפסיכוזה- מחלת נפש המאובחנת על ידי פסיכיאטר כמו מניה דיפרסיה/סכיזופרניה וחברותיהן.
לא הפרעות נפשיות- שזה תחום אפור יותר ומבלבל ולצערנו רווח הרבה יותר מבעיות נפשיות קשות (מקור: ר' שלמה הופמן זצ"ל מבית וגן - מי שמתמצא בתחום יודע ומכיר את אמינות המקור) ועלולים ליפול לבורות של אבחון לקוי וטפילת בעיות על אנשים חפים מפשע.

גם כל מי שמחליט/ה לעשות "פסיכולוגיה בגרוש" לפי ספר תיאורי, ולהדביק ולאבחן לפי התיאורים שלל בעיות על כל מי שבסביבה שמריח לה -לא בסדר, זו בעיה.

אבחון אמתי יעשה על ידי איש מקצוע רציני, אמתי, וכדאי מאוד שיהיה בעל ניסיון עשיר.
ולכן מי שמרגיש שנפל בפח, יעשה טוב אם לפני ששובר את הכלים, יברר את העניין הנפשי-רפואי בצורה יסודית.

 

[efigraf]

יש הרבה נסיונות והתמודדות בדורנו, ואין אדם שלא מתמודד. אבל, וזה לדעתי ההבדל המשמעותי, אין שום הצדקה שבנ"א יסבול ויחשוב שזה נורמלי, שכל הגברים ככה/ שכל הנשים ככה. יש אנשים שחיים בסבל שנים כי הם מפחדים אפילו לחשוב על לעשות משהו. ולאנשים כאלה צריך לתת המון כוח ולעלות למודעות שלהם שיש מה לעשות ולמי לפנות במצבים כאלו.
כאשר מישהו סובל מבעיות נפשיות, הוא מתעלל באישתו, ואישתו אפילו לא יודעת שבעלה בעצם חולה. המסכנה כל הזמן מנסה לרצות אותו ובטוחה שבכך תגיע השלווה... וגם כשהיא מבינה שאי אפשר לחיות כך, המצב הרבה פעמים לא מאפשר לה אפילו לדבר עם בעלה בכיוון. וכן להפך כאשר לאישה יש בעיה.
ובלי קשר לספר, בתור הורים, צריך לחנך את הילדים שהעולם הוא טוב, וצריך להיות לנו טוב, וכאשר לא טוב לנו צריך לדבר על כך ולפנות לעזרה. אם זה להורים, מחנכים חברה טובה, לא משנה. צריך לנסות בכל הכח למצוא פתרון. יש הרבה סיפורים הזויים שפתאום מתגלים, ושואלים אבל איך היא/הוא הסכימו לסבול כך? והתשובה הרבה פעמים: שהם פשוט לא ידעו שאפשר גם אחרת. (לאו דווקא בנישואין)

 

[efigraf]

אבל כשמדובר במחלת נפש זה אחרת. למה??[/QUOTE]

א. הבחור שכתבתי עליו היה מוכן לנסות אך הוא התייעץ עם פסיכיאטר שאמר לו שכמעט ואין סיכוי לרפא את זה, וגם אם כן זה סיפור של שנים.
ב. זה תורשתי.
ג. יש מצבים שא"א לקחת את הכדורים. ובלי הכדורים המצב היה קטסטרופה!!! (גם עם הכדורים זה לא היה אידיאלי)

יש גברים שפשוט רואים עליהם שהם הסמרטוטים של הנשים שלהם, ונשים שנראות כמו צל של אדם בגלל התעללות (בעיקר נפשית).זה לא משהו שעובר אלא מחריף עם השנים ומי שנפל לסיפור כזה צריך לברוח ממנו כמה שיותר מהר, כמובן לאחר התייעצות ושיקול דעת.
אם מחלת נפש מתפרצת במהלך חיי הנישואין זה כבר משהו אחר, למרות שאני לא יודעת אם אפשר לחיות עם דבר כזה. כי איש/ה חולה אז אפשר להביא מנקה, מכבסת, מבשלת מגהצת וכו' אבל בן זוג משפיל ומתעלל מה תעשו אז??? שלא נדע...

 

[נוי]

צריך גם לזכור שאנחנו לא קתוליים.
ואם ה' נתן לנו את מסכת גיטין- יש מקרים שהיא צריכה להגיע לידי שימוש.

 

[תא]

דווקא אישית אני מכירה אחת שעוברת התעללות כזאת בביתה ואמרה לי שהספר הזה עזר לה כי היא הבינה שהיא לא השתגעה אלא באמת חשה את הדברים

 

[חישוקים]

מה גם שמחלת גוף בדרך כלל חושפים תיק רפואי ומגלים קודם לכן ומתחתנים מתוך הסכמה בעוד שמחלת נפש היא משו מולד שהבחור או הבחורה או הוריהם בחרו במודע להסתיר (בדרך כלל)

זה הזוי להשוות!
מחלת גוף היא בד"כ אינה מזיקה לסובב ואין שום סיבה לא לתמוך בחולה ולהמשיך יחד.
אבל מחלת נפש או הפרעה וכו היא מהווה לרוב סכנה לאדם ולסביבה (אישה, ילדים..) אני לא מאמינה שיש מצב של אדם חולה נפשית שאינו פוגע בו עצמו או בסביבתו (פיזית/מילולית)
ואני אומרת את זה מתוך הכרות עם אנשים כאלו.

כאשר מישהו סובל מבעיות נפשיות, הוא מתעלל באישתו, ואישתו אפילו לא יודעת שבעלה בעצם חולה. המסכנה כל הזמן מנסה לרצות אותו ובטוחה שבכך תגיע השלווה... וגם כשהיא מבינה שאי אפשר לחיות כך, המצב הרבה פעמים לא מאפשר לה אפילו לדבר עם בעלה בכיוון. וכן להפך כאשר לאישה יש בעיה.

יש גברים שפשוט רואים עליהם שהם הסמרטוטים של הנשים שלהם, ונשים שנראות כמו צל של אדם בגלל התעללות (בעיקר נפשית).זה לא משהו שעובר אלא מחריף עם השנים ומי שנפל לסיפור כזה צריך לברוח ממנו כמה שיותר מהר, כמובן לאחר התייעצות ושיקול דעת.
אם מחלת נפש מתפרצת במהלך חיי הנישואין זה כבר משהו אחר, למרות שאני לא יודעת אם אפשר לחיות עם דבר כזה. כי איש/ה חולה אז אפשר להביא מנקה, מכבסת, מבשלת מגהצת וכו' אבל בן זוג משפיל ומתעלל מה תעשו אז??? שלא נדע...

סטריאוטיפים.

ולא כל בעיה נפשית מתחילה בפגם מולד, ממשיכה בהתעללות והולכת ומחמירה עם השנים.
(-בדיוק כמו מחלות גוף שונות).

 

[כלבבי]

רציתי להוסיף עוד משהו: אין חובת דיווח לסביבה מה בדיוק קרה בבית ולמה
ולכן עדיף לא לנבור בחיים של אחרים ולשפוט מה מוצדק ומה לא.
"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"

בהחלט. זה מה שאני שואלת.
למה ברור לכל שמחלת גופנית משאירה את המשפחה על כנה גם במקרים קשים של נסיעות ארוכות לחו"ל, אשפוזים ארוכים, הוצאות רפואיות אדירות ועוד.
אבל כשמדובר במחלת נפש כולם זועקים: האשה בת ה-70 צריכה להתגרש, האשה הצעירה היתה צריכה להתגרש עוד בשבע ברכות ולא לחכות שיהיה לה ילד... (ציטוטים לא מדוייקים מהאשכול הזה, אבל זו רוח הדברים)

 

[כלבבי]

אבל כשמדובר במחלת נפש זה אחרת. למה??

[/QUOTE]
א. הבחור שכתבתי עליו היה מוכן לנסות אך הוא התייעץ עם פסיכיאטר שאמר לו שכמעט ואין סיכוי לרפא את זה, וגם אם כן זה סיפור של שנים.
ב. זה תורשתי.
ג. יש מצבים שא"א לקחת את הכדורים. ובלי הכדורים המצב היה קטסטרופה!!! (גם עם הכדורים זה לא היה אידיאלי)

יש גברים שפשוט רואים עליהם שהם הסמרטוטים של הנשים שלהם, ונשים שנראות כמו צל של אדם בגלל התעללות (בעיקר נפשית).זה לא משהו שעובר אלא מחריף עם השנים ומי שנפל לסיפור כזה צריך לברוח ממנו כמה שיותר מהר, כמובן לאחר התייעצות ושיקול דעת.
אם מחלת נפש מתפרצת במהלך חיי הנישואין זה כבר משהו אחר, למרות שאני לא יודעת אם אפשר לחיות עם דבר כזה. כי איש/ה חולה אז אפשר להביא מנקה, מכבסת, מבשלת מגהצת וכו' אבל בן זוג משפיל ומתעלל מה תעשו אז??? שלא נדע...[/QUOTE]

הערה קטנה:
ב. גם לחץ דם וסכרת זה תורשתי.

 

[תקוה]

אני חושבת שמי שמתנגדת לספר הזה ודומיו יכולה/צריכה לדון עליו עם המחברת שלא מסתתרת תחת שם עט וכתובת המייל שלה מופיעה בספר.
ביקורת ספרים זה טוב. אבל פה היתה היסחפות מעבר.
ומאז שקראתי את הספר אני שבה איליו שוב ושוב. הוא ספר טוב על נושא כאוב. טוב ואפילו מצוין שהוא הציף את הציבור. כי כבר עכשיו הוא עזר להרבה נשים וזה מצוין! ומעולה!
ואם רק אישה אחת נעזרה מזה כבר היה שווה. ואם יותר אז בודאי ובודאי!!

 

[כלבבי]

אני חושבת שמי שמתנגדת לספר הזה ודומיו יכולה/צריכה לדון עליו עם המחברת שלא מסתתרת תחת שם עט וכתובת המייל שלה מופיעה בספר.
ביקורת ספרים זה טוב. אבל פה היתה היסחפות מעבר.
ומאז שקראתי את הספר אני שבה איליו שוב ושוב. הוא ספר טוב על נושא כאוב. טוב ואפילו מצוין שהוא הציף את הציבור. כי כבר עכשיו הוא עזר להרבה נשים וזה מצוין! ומעולה!
ואם רק אישה אחת נעזרה מזה כבר היה שווה. ואם יותר אז בודאי ובודאי!!

האשכול הזה עבר כבר מזמן את הנושא של בקורת ספרים...
הוא עבר לנושא אחר.

 

[5555]

מנסים להשוות מחלות גוף לנפש ,
תעלו דברים ברורים במה דומים הם ובמה שונים

לא טוב היות האדם לבדו - כשנשאים מצפים לשותף לחיים גם הפן הרגשי , אנשים פגועי נפש לא מספקים זאת ולפעמים אף גורעים ופוגעים קשות במסווה של צידוקים כאילו הגיוניים (או לא )למשל . והם נהיים האנשים הקרובים שאמורים להשען עליהם (ילדים ) ולעתים אף נשענים , והם מסוכנים לנפש .
פגיעה של אדם קרוב בנפש היא פגיעה גם בגוף ,משפיע על תפקוד ועוד .

פגיעת גוף ,זה לא דבר לא פשוט גם כן , אבל דבר שמקווים להצליח לפתור אותו , אז לוקחים בחשבון ששנה -שנתים -שלוש חלילה עסוקים בזה , ואח"כ 100+ שנים יפות יחד .
אין ספק , שיש ימים שלא רואים אחד את השני , ושזה מוסיף צער מתח ועוד וזה בכלל לא קל שלא נתנסה , אבל בסופו של דבר זה זמני בעז"ה לרוב .
זה לא אמור לפגוע ברגשות האדם , לא בבנ"א שמול
וגם אם נדרש מבן הזוג לסעוד , אז הוא בעמדת נתינה ,אנו אמונים על חסד וזה נותן כח לפעמים ,תחושת יכולת , ממלאים מצברים וממשיכים .. ולפעמים הנסעד מחמם את לב הסועד וזה רק יכול לרומם זוגיות
וברור שיש חריגים .

המצאתם חריגים בהפרעות נפש - שבני המשפחה לא נפגעים באופן ישיר! מהחולה?

 

[ע.מ.]

א. הבחור שכתבתי עליו היה מוכן לנסות אך הוא התייעץ עם פסיכיאטר שאמר לו שכמעט ואין סיכוי לרפא את זה, וגם אם כן זה סיפור של שנים.
ב. זה תורשתי.
ג. יש מצבים שא"א לקחת את הכדורים. ובלי הכדורים המצב היה קטסטרופה!!! (גם עם הכדורים זה לא היה אידיאלי)

יש גברים שפשוט רואים עליהם שהם הסמרטוטים של הנשים שלהם, ונשים שנראות כמו צל של אדם בגלל התעללות (בעיקר נפשית).זה לא משהו שעובר אלא מחריף עם השנים ומי שנפל לסיפור כזה צריך לברוח ממנו כמה שיותר מהר, כמובן לאחר התייעצות ושיקול דעת.
אם מחלת נפש מתפרצת במהלך חיי הנישואין זה כבר משהו אחר, למרות שאני לא יודעת אם אפשר לחיות עם דבר כזה. כי איש/ה חולה אז אפשר להביא מנקה, מכבסת, מבשלת מגהצת וכו' אבל בן זוג משפיל ומתעלל מה תעשו אז??? שלא נדע...[/QUOTE]

הערה קטנה:
ב. גם לחץ דם וסכרת זה תורשתי.[/QUOTE]
נכון,
אבל חולה סוכרת אינו משפיע על סביבתו בצורה שלילית!
מכירה משפ' שהילדים כולם מטופלים טיפולי שימור רק בגלל הורה סכיזופרני
שלא לדבר על אוירת הנכאים
ההתעללויות,
הבושות,
ההסתגרויות של הילדים
תפקיד ההורים שנופל על צד אחד שכמובן מטופל בעצמו
ועוד ועוד...
והשיקום שהם עוברים...

 

[y&m]

.

ולא כל בעיה נפשית מתחילה בפגם מולד, ממשיכה בהתעללות והולכת ומחמירה עם השנים.
(-בדיוק כמו מחלות גוף שונות).

בהחלט. זה מה שאני שואלת.
למה ברור לכל שמחלת גופנית משאירה את המשפחה על כנה גם במקרים קשים של נסיעות ארוכות לחו"ל, אשפוזים ארוכים, הוצאות רפואיות אדירות ועוד.
אבל כשמדובר במחלת נפש כולם זועקים: האשה בת ה-70 צריכה להתגרש, האשה הצעירה היתה צריכה להתגרש עוד בשבע ברכות ולא לחכות שיהיה לה ילד... (ציטוטים לא מדוייקים מהאשכול הזה, אבל זו רוח הדברים)

המצאתם חריגים בהפרעות נפש - שבני המשפחה לא נפגעים באופן ישיר! מהחולה?

ברור שיש זוגות שחיים באושר יחסי כשאחד מהם פגוע נפשית ומקבל סיוע, רק מטבע הדברים הסיפורים האלו יותר שקטים ופחות מדוברים.

 

[תא]

לדעתי זה לא 'אושר' כשאחד צריך לקבל סיוע כל הזמן כדי לחיות עם השני...

 

[נוי]

לזוג יש קשר ,יש אהבה.

לחולה נפש-חולה. לא אחד עם הפרעה נפשית- חולה.
אין יכולת ליצור קשר תקין עם אף בנאדם בעולם.
תשכחי מאהבה וקשר.
בן זוג לחולה כזה דן את עצמו לחיים של הקרבה מלאה ולהקרבת ילדיו על הדרך.
האם זה נכון או לא?
צריך להתייעץ עם רבנים המבינים.

 

[נוי]

מחלות נפש זה סקאלה רחבה .
ובמיוחד שצריך להפריד בין מחלות נפש להפרעות אישיות.
אדם בעל הפרעת אישיות יכול לתת המון אהבה וקשר.
ולכן זה מסובך כל כך.

הפרדתי, נשמה. הפרדתי חזור והפרד.

 

[תא]

יש גם כאלו שמתעללים בלי שום בעיה רשמית בנפש או הפרעה-- אל תשכחו