סיפור בהמשכים לוחמת. המשך של הפרולוג.

[נ. גל]

"כמובן", לעג בעיניים שלו. "רק מאיים עלי".

לאורך השיחה ברק אומר את מינימום המילים הנדרש. נדמה לי שכאן המילה "עלי" מיותרת.

"עד שיאמר רוצה אני. מיציתי כאן.

מניין לו סגנון דיבור כזה? למה הוא מכיר ש"ס ופוסקים?

אתה יודע, מלחמות שבטים הן לא דבר שכיח".

ברק מצטמרר. "לא שכיח, בכלל".

שכיח = נפוץ.
מלחמות שבטים הן דבר שכיח בהחלט.

מי שלא תהיה, זוהר, אני לא אוהב אותך.

שוב הקטע עם הכנסת המידע בסוף קטע... כבר בפרק הקודם הבנו שברק מאוד לא אוהב את זוהר. למה צריך לכתוב את זה שוב?
בקטע הזה כבר היה יותר הגיוני לומר - אני שונא אותך, אני מצטער שהכרתי אותי... משהו קצת יותר חזק, כדי שלפחות תהיה תועלת בהוספת המידע הזה.

לבת שלי. מאבא,

באהבה.

לא הבנתי את הקשר...

חשבתי שאני מתפרקת לגחלים, יוסיף תיאבון למפלצת.

משפט לא תקני. אני יוסיף תאבון? הגחלים יוסיף תאבון?

"PTSD,'' הוא חייב לדייק.

תודה רבה על המידע, נכנס לקטע בצורה מושלמת.
מעבר לעובדה שהקטע כולו מעולה ויפהפה.

 

[נועה לבין (Tamar)]

איזה כיף, פרק חדש! חיכיתי ובהחלט השתלם.
את כותבת בגוף שלישי מוגבל (בו אין צורך לכתוב, 'חשבה גילה' אלה רק: "אוף, איזה תור...") וזה מבוצע נהדר.
יש חוק רשמי בכתיבה שכדאי בתחילת כל פסקה להוסיף פעולה. לדוגמה:

"PTSD,'' הוא חייב לדייק.

היא שילבה את ידיה, אתה מתכחש למציאות, אבא - למה הוא מתכחש למציאות? (גוף שלישי תמיד, את המספרת). "כן, בסדר. אני רק בת שמונה עשרה, עובדת בניקיון. חזי בן שש, בכיתה אלף. אבא, כל המגדל שבנינו יתמוטט". ויתמוסס בכי, יתרסק קושי. כלום לא ישאר. אהבה, היא דבר רגיש.

אני הכי סקרנית בעולם לקרוא את הסיפור. יש לך קסם בכתיבה, לא יודעת להסביר. עוקבת ממש, שאפו!

 

[Talya kadosh]

תודה רבה, @מתרגשת.

@נ. גל, תודה ממש על הערות. אני אתקן את מה שצריך תיקון בעז"ה.
הדמות של זוהר היא דמות די ססגונית. הוא אוהב משפטים, מדרשים, אגדות. לא משנה מאיפה. הוא יהודי, כמובן. חריף מאוד, יודע ללמוד. חכי להמשך.
השכיח, לגמרי מביך. תודה ששמת לב.
דווקא חשבתי שהקטע של 'לבת שלי מאבא, באהבה'. די מובן. לפחות על ידי מה שקראה עד עכשיו.
כשאני אומרת אבא אני מדברת על הקב"ה.
טוב יש לי עוד הרבה להתמקצע... הלוואי, בעז"ה. שוב תודה.

@תודה, @תמר לבין, ממש ממש כייף לדעת. מה זאת אומרת חוק רשמי? תחכימי אותי. מעולם לא למדתי כתיבה. הכוונה כאן היא באמת ממש כל פסקה או באופן יחסי?

 

[מוריופ]

יש לך כמו לכולנו מה להתמקצע אבל יש לך בסיס כל כך טוב...
מי אמר לעיל שיש לך קסם בכתיבה? מצטרפת

 

[נ. גל]

דווקא חשבתי שהקטע של 'לבת שלי מאבא, באהבה'. די מובן. לפחות על ידי מה שקראה עד עכשיו.
כשאני אומרת אבא אני מדברת על הקב"ה.

הובן שמדובר על הקב"ה. הבעיה (שלי) הייתה כך:
רוב הסיפור עוסק בקשרים בין אנשים. זו נקודת המפתח שלו. אנשים חושבים על אחרים, מדברים עם אחרים, ופועלים למען אחרים.
כאשר נכנסת לפתע תקשורת עם הקב"ה, זה מעבר לאטמוספירה קצת שונה. המעבר דורש קצת יותר ריכוז וקריאה שנייה.
בהנחה שאת רוצה שהקורא ישים לב לשורות האלו - יתכן שיהיה חכם להשאיר זאת כך. לשיקולך האישי.

טוב יש לי עוד הרבה להתמקצע... הלוואי, בעז"ה. שוב תודה.

(משפט המפתח שלי כשאני מגלה שיש לי עוד הרבה הרבה מה ללמוד על כתיבה:
הרבי הרש"ב אמר - כל ישראל קטנים הם, וכשגדלים - אזי רואים עד כמה באמת קטנים.)

מי אמר לעיל שיש לך קסם בכתיבה? מצטרפת

גם אני מצטרפת בהחלט.

 

[Talya kadosh]

וואו, @מוריופ, תודה.
השאלה היא עם כתיבה ועוד כתיבה ועוד כתיבה תעזור לי באמת להגיע לטופ מסויים, בלי להתמקצע באמת.
ושאלה עוד יותר גדולה מבחינתי, אם זה נכון להתחיל סיפור בהמשכים כשאני עוד לא ברמה מספקת...?

@נ. גל, האמת שלא כל כך הבנתי.
כמובן שאני רוצה שיהיו בסיפור אלמנטים של אמונה והכל. אבל לא קלטתי אם הבעיה היא שלוקח רגע לעכל את הנכתב או שזה יותר מדי חד ושוב, אני מאכילה בכפית...
תודה, כייף לשמוע על קסמים למיניהם

 

[נ. גל]

@נ. גל, האמת שלא כל כך הבנתי.
כמובן שאני רוצה שיהיו בסיפור אלמנטים של אמונה והכל. אבל לא קלטתי אם הבעיה היא שלוקח רגע לעכל את הנכתב או שזה יותר מדי חד ושוב, אני מאכילה בכפית...

אני לא חושבת שהייתה כאן האכלה בכפית.
ואני לא חושבת שיש פה בעיה.
אם לנתח את הסיפור, הוא עוסק ברוב בקשרים רגשיים בין אנשים. ברק שונא את זוהר, נועה כואבת את הקרובים אליה, מיכל נפגעת וכו'. עיקר הסיפור סובב שם.
הקשרים של הדמויות מול הקב"ה הם לא עיקר הסיפור. הם קיימים וזה נהדר, אבל לא הם הסיפור הגדול כאן.
לכן, כאשר אחרי שיח בין נועה ואבא שלה, עוברים לשיח בין נועה ואבא שבשמיים - זה דורש קריאה שנייה.

ודיוק קטן, למה אין פה האכלה בכפית:
כי לא ניתן היה להבין את התחושה הזו של נועה, אם היא לא הייתה נכתבת.
האכלה בכפית היא כאשר הקורא יכול להבין לבד את המידע בעקיפין, אך הוא נכתב שוב, בפירוש.

השאלה היא עם כתיבה ועוד כתיבה ועוד כתיבה תעזור לי באמת להגיע לטופ מסויים, בלי להתמקצע באמת.

מקצוע הכתיבה נוצר על ידי אנשים שכתבתי ועוד כתבו.
ללמוד כתיבה בצורה מקצועית זה אומר פשוט ללמוד מאנשים שכבר בדקו מה עובד ומה לא.
בעיניי, לפחות, ניתן להתמקצע מאוד גם בלי ללמוד מסודר את המקצוע, במיוחד כשמדובר על כותבת בעלת גישה מעולה ופוטנציאל גבוה.
וידוי: לא למדתי כתיבה באופן מקצועי, ואני לא מתכננת לעשות זאת. את הכתיבה שלי אני משפרת רק בעזרת כתיבה וקריאה.

ושאלה עוד יותר גדולה מבחינתי, אם זה נכון להתחיל סיפור בהמשכים כשאני עוד לא ברמה מספקת...?

תגדירי רמה מספקת...

 

[מוריופ]

השאלה היא עם כתיבה ועוד כתיבה ועוד כתיבה תעזור לי באמת להגיע לטופ מסויים, בלי להתמקצע באמת.

כתיבה ועוד כתיבה תעזור לך אפילו בלי להרגיש
להתמקצע באמת זה תמיד יכול לעזור, אבל גם כתיבה לקבוצת ביקורת עושה שיפור מדהים לכתיבה
(כמו שחוויתי בציידי היתונשים. זה היה מדהים איך כל שאלה/הערה תרמה לבניה של הסיפור ולתובנות)

ושאלה עוד יותר גדולה מבחינתי, אם זה נכון להתחיל סיפור בהמשכים כשאני עוד לא ברמה מספקת...?

אין מושלם בעולם. בינתיים יש לך כלי חזק מאוד והוא כנראה מה ש @נ. גל כתבה, שאת מייצרת מערכות רגשיות מקסימות שצובעות ת כל הסיפורים שלך בצבע עשיר וחם שעושה חשק לקרוא עוד
וחוץ מזה, אם עוקבים אחרייך ונהנים ממה שאת כותבת - כנראה את ברמה מספקת

 

[Talya kadosh]

אוקי, חושבת שהבנתי טוב יותר את המושג של האכלה בכפית. @נ. גל, התודה נתונה לך
אני אחשוב על העניין שאמרת.

נכון, הכותב הראשון לא למד לכתוב מאף אחד. אבל חושבת שכל אחד יכול ללמוד דברים מאחרים שאליהם הוא לא יכול להגיע בעצמו.
כל בן אדם הוא שונה ואחר ומטבע הדברים המסקנות שהוא מגיע אליהן שונות ומגוונות. זה כל היופי.
להתמקצעות עצמית יש יתרון גדול, אבל חושבת שלא פחות גם ללמידה.
אני רק מתקשה להחליט מה יותר ומה פחות. מאמינה שלא מדובר בפיפטי בפיפטי.

סליחה אם זה ישמע מעט נחיתי. אבל מבחינתי הרמה שלי עכשיו, לגמרי לא מספקת. כי אני יודעת שאני יכולה יותר, הרבה יותר. וזה אולי עניין של זמן והשתפשפות.
אני לא יודעת להגדיר לך רמה מספקת, כי אני מאמינה שבכל התקדמות שלי בעז"ה אני כבר אסתכל לשלב הבא.
מהבחינה הזאת אני די פרפקציוניסטית

@מוריופ, אז אני מקווה שזו נקראת קבוצת ביקורת. נראה לי שכן.
ואם כבר הזכרת את ציידי היתושונים, מוכרחה לציין שוב עד כמה נהנתי.
ברוך השם שמחה שאוהבים, אבל אני מדברת על בחינה שונה. כתבתי למעלה.

 

[נועה לבין (Tamar)]

מה זאת אומרת חוק רשמי? תחכימי אותי. מעולם לא למדתי כתיבה. הכוונה כאן היא באמת ממש כל פסקה או באופן יחסי?

כל פסקה צריכה להתחיל בפעולה, דיבור או תיאור.
באופן הגיוני - הפעולה משייכת את המשך המשפט למי שמדובר עליו. דיבור - גם משייך, כמובן. תואר בתחילת פסקה בד"כ יבוא לתיאור רקע, השמיים היו אפורים באותו יום... וגם אחריו יבוא דיבור\פעולה.
כל פסקה היא קטע שבו ה'מצלמה' עוברת לזוית חדשה. לאיפה - צריך להבין מיד.
מקווה שעזרתי

 

[נועה לבין (Tamar)]

בעיניי, לפחות, ניתן להתמקצע מאוד גם בלי ללמוד מסודר את המקצוע,

לא מסכימה. בכלל. לא בא לי לפתוח פה דיון אבל המלצה שלי - תרפרפי על תכנים של לירון פיין, (הוא למד כתיבה 21 שנה בארה"ב...) ותביני שכן. יש מה ללמוד, והרבה.
לעומת זאת -

במיוחד כשמדובר על כותבת בעלת גישה מעולה ופוטנציאל גבוה.

מסכימה ממש! (אולי זאת הסיבה שאני פעילה כל כך בפרוג)

 

[נ. גל]

אני רק מתקשה להחליט מה יותר ומה פחות. מאמינה שלא מדובר בפיפטי בפיפטי.

סליחה אם זה ישמע מעט נחיתי. אבל מבחינתי הרמה שלי עכשיו, לגמרי לא מספקת. כי אני יודעת שאני יכולה יותר, הרבה יותר. וזה אולי עניין של זמן והשתפשפות.
אני לא יודעת להגדיר לך רמה מספקת, כי אני מאמינה שבכל התקדמות שלי בעז"ה אני כבר אסתכל לשלב הבא.
מהבחינה הזאת אני די פרפקציוניסטית

א. כל אחד והאיזון שלו. בחיים כמו בכתיבה. מאמינה שעם הזמן תגלי את האיזון שלך.
ב. בהצלחה רבה בהתקדמות, בטוחה שתגיעי למקומות נפלאים!

לא מסכימה. בכלל. לא בא לי לפתוח פה דיון אבל המלצה שלי - תרפרפי על תכנים של לירון פיין, (הוא למד כתיבה 21 שנה בארה"ב...) ותביני שכן. יש מה ללמוד, והרבה.

לא באתי לומר שאין מה ללמוד, וברור לי שאני יודעת אולי טיפה מאוקיינוס, ואולי פחות.
אישית אני לא מתכננת ללמוד, ומעדיפה לפלס לי דרך בכוחות עצמי. הלמידה שלי היא מתוך התנסות ומתוך קריאה, הא ותו לא.

אולי כי בעיניי כתיבה איננה מקצוע שיש ללמוד אותו, אלא דרך חיים.

 

[Talya kadosh]

עזרת, @תמר לבין, בוודאי. מודה על הפירוט, ממש.
(אגב, סליחה על הבורות, באמת יש דבר כזה כללי כתיבה? נגיד, שספר או קטע מסוים צריך לעמוד בהם?)

 

[נועה לבין (Tamar)]

(אגב, סליחה על הבורות, באמת יש דבר כזה כללי כתיבה? נגיד, שספר או קטע מסוים צריך לעמוד בהם?

שום בורות, תנוחי דעתך...
הספר לא צריך לעמוד בשום כללים. הכללים בכתיבה לא גורמים ליצירתיות לרדת אלה להפך. פעם שמעתי משפט שאמרה פסיכולוגית - "צריך קופסא כדי לצאת ממנה" (שכחתי את שמה)
אבל כן, במשך שנים ניסו אנשים לחקור את תחום הכתיבה והחליטו לתת לאחרים ללמוד מהטעויות שלהם, והם גילו שיש דברים מסוימים שיגרמו לספר להיות יותר \ פחות טוב כשמשתמשים בהם.
הדוגמא הכי פשוטה: חזרתיות - עוד פעם מופיעה אותה המילה באותה הפסקה? למחוק או לחשוב על ניסוח אחר.
זה אכן כלל, אבל באותה מידה זו המלצה.

 

[מוריופ]

עוד משהו שלמדתי דווקא מתסריטים
את רוצה שהקורא יזכור פריט מסוים? יקלוט שיש לו משמעות?
תחזרי עליו (נגיד, פעמיים. לא יותר מדי!)
אני צודקת? @כל מומחי הכתיבה...

 

[נ. גל]

עוד משהו שלמדתי דווקא מתסריטים
את רוצה שהקורא יזכור פריט מסוים? יקלוט שיש לו משמעות?
תחזרי עליו (נגיד, פעמיים. לא יותר מדי!)
אני צודקת? @כל מומחי הכתיבה...

לא מומחית, אבל זה עובד. שתי תזכורות מפורשות ורמז אחד על פרטים חשובים להמשך (הרמז לא מוכרח) - והקורא זוכר.
או לכתוב את הפרט הזה בסוף קטע/פרק, גם מעורר את הקורא לשים לב.

 

[Talya kadosh]

מצד שני כללים גם יכולים לקבע. צריך כאן דרך אמצע, וכל השאלה היא מה הדרך הזו. או שלכל אחד יש דרך אחרת, הגיוני בסך הכל, אני חושבת.

הכוונה פעמיים בכל הספר? כי יש אלמנטים ממש חזקים שהייתי רוצה שהקוראים ישימו לב אליהם לכל אורך הקריאה.

 

[נ. גל]

הכוונה פעמיים בכל הספר? כי יש אלמנטים ממש חזקים שהייתי רוצה שהקוראים ישימו לב אליהם לכל אורך הקריאה.

כן. פשוט כי אין צורך ביותר מכך.
דוגמא ממקום אחר: אם אמא שלך תבקש ממך לסדר את החדר פעמיים, בפעם השלישית את כבר תתרגזי. כנ"ל בספר, רק שאת האמא כאן. זכרונם של הקוראים לא קצר עד כדי כך.

הסבר קצת יותר מפורט:
דווקא אם את רוצה שהקורא ישים לב לזה חזק - אל תחזרי יותר מדי.
יש בין הכותב והקורא יחסי גומלין של אחריות. אם את לקחת אחריות על התזכורות על(נניח) צבע עיניו של מהללאל, עבור הקורא זה יהיה סתם פרט שהכותב החליט להדגיש להנאתו.
לעומת זאת, אם המידע הזה נכתב רק במינימום הנדרש, אבל באופן שמעניק לו חשיבות - הקורא יבין שהוא מוכרח "לקחת אחריות" על הפרט הזה ולזכור אותו.

אם את בכל זאת רוצה להדגיש זאת לאורך הקריאה, את יכולה לרמז לאלמנט הזה. אם נחזור לדוגמת צבעי העיניים, ישנם כמה וכמה קטעים בהם מהללאל מביט מתוך החושך או מבצע פעולות דומות, בהן יש רמז עקיף לעיניו. הקורא כבר יודע את צבע העיניים, ובירכתי מוחו מהבהב הזיכרון הזה בכל איזכור.

 

[נועה לבין (Tamar)]

מצד שני כללים גם יכולים לקבע. צריך כאן דרך אמצע, וכל השאלה היא מה הדרך הזו. או שלכל אחד יש דרך אחרת, הגיוני בסך הכל, אני חושבת.

נושא מעניין... אני אפתח על זה פורום

 

[Talya kadosh]

תסכימי איתי שזמן קריאה של ספר הוא הרבה יותר זמן מהאורך שבו אני אקום לבצע הוראה. לכן הפעמיים שלושה, הם המלצה להשתמש במינימום הנדרש, אם אני מבינה נכון.