בקשה להתרחק ממטפלים/ות שמעודדות או לא מוחות על אי כיבוד וזלזול בהורים

[רפ]

אני לא רואה סיבה לא לכבד את ההורים.
זה לא עניין של מה ההורים עשו.
אלא עניין של איך הילד קיבל את זה!!!!
יכול להיות הורים הכי טובים שיש והילד רואה את זה אחרת.
זה הכל עניין של תפיסות על החיים.
ילד מגיע להחלטה שאבא שלו שונא אותו. הוא מחליט רק לראות את הפעם בשבוע שהאבא בא אליו עם ביקורת.
ולא רואה את כל שאר השבוע שהאבא קונה לו, מקשיב לו, חושב עליו וכו'.
לי אישית היה ילד שהחליט שאבא שונא אותו.
ואז התחלתי כל הזמן להראות לו את הדברים שאבא עשה לו, ואפילו רק דברים קטנים כמו:
שם לו ליד המיטה מים לנטילת ידיים, ודואג לשפוך גם קצת מים חמים כדי שלא יהיו מים קרים על הבוקר.
קנה לו חטיפים לשבת.
הקשיב לווארט של הפרשה,
ועוד המון דברים.
כשאדם נעול על תפיסה הוא רואה מה שבא לו לראות.
מכירים את המשפט: אתה לא כמו כל החרדים?
לא משנה כמה חרדים הוא יראה שהם לא מה שחשב, הוא יגיד שזה לא נחשב....
חשוב להחדיר לילד שההורים עשו את המקסימום שהם יכלו לעשות.
גם מישהי עם הפרעת אישיות עושה את המקסימום שהיא יכולה לעשות!
וכשמדברים על ההורים, פשוט לדבר על איך קבילת את זה,
ולא על מה עשו לך!
כשילד בא לספר שמוישי הרביץ לו.
אני אומרת לו: "הרביצו לך?"
זה לא משנה מי הרביץ. מתמקדים ברגשות של הבן אדם.
איך הוא קיבל את זה. ולא מי עשה לו את זה.
ומטפלת שלא מבינה את הדבר הזה..... שתלך לעבוד בסנדלרות...

בעיקרון את צודקת, וזה הרעיון של CBT.
אבל זה נכון רק בד"כ.
מה תגידי לילד שספג ביקורת באופן קבוע מגיל צעיר?
שהכל תלוי איך הוא קיבל את זה?
וודאי שהוא יקבל את זה קשה. הוא עדיין לא בשל לומר לעצמו שהביקורת לא מורידה מהערך העצמי שלו, והמסר שהוא סופג - שהוא לא שווה.
האם את יכולה לומר שהוא אשם בכך כי לא הסתכל על הדברים בצורה נכונה?

 

[ש. אייכלר]

בעיקרון את צודקת, וזה הרעיון של CBT.
אבל זה נכון רק בד"כ.
מה תגידי לילד שספג ביקורת באופן קבוע מגיל צעיר?
שהכל תלוי איך הוא קיבל את זה?
וודאי שהוא יקבל את זה קשה. הוא עדיין לא בשל לומר לעצמו שהביקורת לא מורידה מהערך העצמי שלו, והמסר שהוא סופג - שהוא לא שווה.
האם את יכולה לומר שהוא אשם בכך כי לא הסתכל על הדברים בצורה נכונה?

כמובן שצריך לעשות את זה בעדינות, ולא לומר לו: אתה החלטת להיפגע....
וגם כשיבין שההורים שלו נתנו כל הזמן ביקורת זה כי הם התמודדו הרבה בחיים שלהם.
להבין את ההורים עדיין לא יפתור את בעיית הביקורת.
אפשר וחייבים לכבד את ההורים!!!
לעשות תהליך שהילד יוכל להתמודד עם הביקורת הזאת,
להראות לו הצלחות, להראות לו כמה הוא כן אדם מצליח. וכו' וכו'.
גם הורה שנותן ביקורת נותן זאת כי הוא חושב שכך הוא מקדם את הילד.
כלומר, גם הביקורתי עושה זאת ממטרה טובה מבחינתו.
ולא משנה מה עברת בחיים. בסופו של דבר את מחליטה מה לעשות עם זה!
קחי לדוגמה משקל שאת מרימה.
אדם שמרים משקל יכול לשבור את הגב, או יכול לחזק אותה.
תלוי אם אתה עושה את זה בחדר כושר במטרה של חיזוק.
או סחיבת מוצרים מהמכולת...
אותו משקל - אתה מחליט איך לסחוב ומה מטרת הסחיבה.

אני יודעת שזה לא פשוט!!!
ותאמיני לי, הייתי במקומות האלה של הביקורת...
ועדיין, היום אני רואה כמה צמחתי מזה!
וזה קרה כשהחלטתי לצמוח מזה!
ואני היום מרצה הרבה בנושא הזה... ובזכות כל הביקורות הפכתי להיות מרצה....
ןפיתחתי טכניקות התמודדות וכו'.

 

[גיטרה אקוסטית]

"אבל בהחלט שמותר להרהר.
אין סתירה בין הדברים. "

מקור בבקשה

המקור הוא מהפסוק "וחי בהם"!
ישנן 3 עבירות החמורות שעליהם אדם מצווה למסור את גופו ואת נפשו,
כיבוד הורים לא נכנסה ברשימה.
ישנם לצערנו הורים שהורגים את נפשות ילדיהם לאורך כל החיים,
מי שמייצג את הצד השני כנראה לצערנו נמצא בו ,או שלא יודע במה מדובר,
למרות שהצד השופט הזה בעצם מכאיב מאד,
אין שום מטפל שאומר לא לכבד! כזה אדם הוא פושע ישראל,[אא"כ יש מקרים חריגים שיש צורך לנהוג כך]
אבל צריך לדעת מהי הגדרת כבוד,
כבוד זה לא להיות הסמרטוט שלו, השק חבטות שלו,
ולא כל מיני מרעין בישין, שחבל להעלות כאן כדי לא לשים מלח על פצעים שותתי דם,
כבוד הוא בין היתר לשמור מרחק כשצריך , אדם שממשיך להיות סמרטוט להוריו
וזה בא על חשבון: הנפש שלו, נפש בן/ת זוגו, ילדיו, יתן על כך את הדין שלא טיפל בבעיה!
גם ללשמוע בקול ההורים אחרי החתונה יש מקרים בהלכה שמפורש נאמר עליהם לא לשמוע בקולם,
ובוודאי ובוודאי שלא להעדיף אותם על פני בן/ת הזוג,
אם מלבין פני חבירו הוא כאילו הורגו, איך תגדירו מרסקי נפשות??? ועוד לאורך שנים????
המוסריות של הצד הזה שמצדד לכיבוד הורים בכל מקרה קצת מזכיר את המוסריות של המתות חסד ודומיהן,
אני כן אציין שצריך שאלת רב, ולא סתם רב אלא מומחה לעניינים אלו,
ולא רק בשביל לפסוק אם להתנתק מההורים, אלא בכלל לאיזה מטפלים ללכת.
ככל ועלתה לכם שאלה נוספת בתהליך הטיפול ,גשו שוב לרב ולבנו איתו את העניין,
כל הנושא כאן הוא דיני נפשות, ובעיקר לנפש הילדים [שכבר גדלו אכשהו] בסיפור,

אני רק מאחל לכל מי שעובר את הסיפורים הללו בעצמו שה' יתן לו כח להשתקם ולהתאפס ולעצור את הרעה החולה שיטפל בה וינטרל אותה כדי שח"ו לא יגדל דור נוסף שימשיך לישא את הבעיות הנוראיות הללו.
ואיחוליי לכל הצדיקים שזועקים על כיבוד הורים, שימשיכו לחנך כמו הוריהם, כי הם באמת הורים טובים....[בתקווה]

 

[Yerushalmit]

אך פגיעה בנפש של מישהו עדיין לא נכנס לגדר של 3 מצוות חמורות!!!!!! (אולי יש גם מלמד/בעל חנות/וכו' שגם פגעו בנפש.... )

וגם כשהולכים לרב - צריך להסביר את כל המצב ולהזמין את ההורים (יש לי חברה שעשה את זה עם מטפל שהזמין גם את ההורים)

ויש גם מטפלים "אמיתיים" עם תארים שגם מתעללים נפשית במטופלים שלהם

 

[ש. אייכלר]

בעיקרון את צודקת, וזה הרעיון של CBT.
אבל זה נכון רק בד"כ.
מה תגידי לילד שספג ביקורת באופן קבוע מגיל צעיר?
שהכל תלוי איך הוא קיבל את זה?
וודאי שהוא יקבל את זה קשה. הוא עדיין לא בשל לומר לעצמו שהביקורת לא מורידה מהערך העצמי שלו, והמסר שהוא סופג - שהוא לא שווה.
האם את יכולה לומר שהוא אשם בכך כי לא הסתכל על הדברים בצורה נכונה?

כמובן שצריך לעשות את זה בעדינות, ולא לומר לו: אתה החלטת להיפגע....
וגם כשיבין שההורים שלו נתנו כל הזמן ביקורת זה כי הם התמודדו הרבה בחיים שלהם.
להבין את ההורים עדיין לא יפתור את בעיית הביקורת.
אפשר וחייבים לכבד את ההורים!!!
לעשות תהליך שהילד יוכל להתמודד עם הביקורת הזאת,
להראות לו הצלחות, להראות לו כמה הוא כן אדם מצליח. וכו' וכו'.
גם הורה שנותן ביקורת נותן זאת כי הוא חושב שכך הוא מקדם את הילד.
כלומר, גם הביקורתי עושה זאת ממטרה טובה מבחינתו.
ולא משנה מה עברת בחיים. בסופו של דבר את מחליטה מה לעשות עם זה!
קחי לדוגמה משקל שאת מרימה.
אדם שמרים משקל יכול לשבור את הגב, או יכול לחזק אותה.
תלוי אם אתה עושה את זה בחדר כושר במטרה של חיזוק.
או סחיבת מוצרים מהמכולת...
אותו משקל - אתה מחליט איך לסחוב ומה מטרת הסחיבה.

אני יודעת שזה לא פשוט!!!
ותאמיני לי, הייתי במקומות האלה של הביקורת...
ועדיין, היום אני רואה כמה צמחתי מזה!
וזה קרה כשהחלטתי לצמוח מזה!
ואני היום מרצה הרבה בנושא הזה... ובזכות כל הביקורות הפכתי להיות מרצה....
ןפיתחתי טכניקות התמודדות וכו'.

 

[ש. אייכלר]

יש משפט חכם שאומר:
אנחנו מבינים את הורינו.
רק כשכבר יש לנו ילדים שלא מבינים אותנו.

אני מדברת על לא לשפוט אף אחד!
לא את ההורים ולא את הילדים.
אלא לתת לילד כלים להתמודד.

 

[גיטרה אקוסטית]

אך פגיעה בנפש של מישהו עדיין לא נכנס לגדר של 3 מצוות חמורות!!!!!! (אולי יש גם מלמד/בעל חנות/וכו' שגם פגעו בנפש.... )

וגם כשהולכים לרב - צריך להסביר את כל המצב ולהזמין את ההורים (יש לי חברה שעשה את זה עם מטפל שהזמין גם את ההורים)

ויש גם מטפלים "אמיתיים" עם תארים שגם מתעללים נפשית במטופלים שלהם

למה פגיעה בילד [שהולכים לכלא] כולם מצליחים להבין שחייבים להרחיק,
ואילו פגיעה בנפש מכל סוג שהוא, שהצורך להחלים ממנה מאלץ ניתוק -לשם תיקון הנזק-
ולא חלילה לשם נקמה או פורקן יצרים לא מובן מאליו???
למה לאנשים אין ערך לנפש האדם לפחות כמו לגוף???
אם היה הורה שקבוע דוחף את ילדיו לכביש היית רוצה שימשיכו לכבד אותו וללכת איתו ליד כבישים?
צריך פשוט לשמור מרחק מכל מה שפוגע.
מי יחליט? איש מקצוע שמבין את הסיפור ובעיקר את ההשלכות.
כמו שמנתח לניתוח פנימי תבררו בדיוק לפרטי פרטים,
כך גם כאן,
גם מבחינה הלכתית וגם מקצועית.
בשורות טובות!

 

[אי פה אי שם]

כיבוד אב ואם זה משורש כיבוד השי"ת.

מקור בבקשה.

המדרש בגמרא (קדושין לא ע"א) "מאי דכתיב 'יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך' מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה 'אנוכי ולא יהיה לך' אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר 'כבד את אביך ואת אמך' חזרו והודו למאמרות הראשונות ... "

 

[רעמית]

משומה יש לי תחושה די קשה שלא מדובר כאן על זריקת עגבניות וביצים על ההורים
יש הורים שאם מציבים להם גבול - זה אי כבוד וזילזול
יש גם הורים שאם יציעו את דעתם והילדון בן ה40 יחליט לנהוג אחרת - זה זילזול
איכשהו אני נוטה להאמין ששום מטפלת לא מעודדת "זילזול ואי כבוד" במובן שמתפרש לאנשים בריאים
אנשים בדוגמאות כמו שכתבתי אכן זכאים למלוא הכבוד בצורה שבה אנשים בריאים רואים את זה וקצת יותר
אבל כבוד חולני זה כבר סיפור אחר ולכן כתבתי ואמרתי: אם אין פירוט אשכול כזה יכול וד"ל.

קודם, תודה על מה שכתבת. כי כתבת את זה יפה. וזה אפילו גרם לי להגיב
כשלא מדברים על מקרי קיצון, אז ילדים (גם מבוגרים) לא אמורים להציב גבולות להורים שלהם, רק להיפך.
בתור אדם בוגר עם הורים על הרצף הנורמלי , אנחנו אמורים לדעת להצליח לתמרן בין הגבולות של ההורים לבין טובתינו האישית והדברים שנכון לנו לעשות.
כל הנ"ל רק במקרים של הורים רגילים (כמו רב ההורים)

ועכשיו להעשרה (באמת נטו להעשרה כי העלית את הנושא, אני מבינה שזו קצת סטיה)
פעם סבא (!) הורה לי לעשות משהו. ולא אחזתי בלעשות את זה.
מבירור הלכתי שעשיתי איך שיצאתי מממנו, נאמר לי שאם יוודע לסבא שלא עשיתי את זה - אני חייבת לעשות את זה גם אם אני לא רוצה. (מדין כיבוד הורים)
ואם אין דרך שידע שעברתי על דבריו - מותר לי לעבור עליהם.
נראה לי שאפשר להסיק ק"ו למה שהורים אומרים לנו.

 

[רעמית]

השוק מלא היום במטפלים מכל סוג וצבע, כאלו עם תעודות ובלי, תארים או סתם קורס ערב לאברכיות שרוצות לסגור חודש.
אף אחד לא שאל אותי לדעתי, ולכן כמובן שאשמיע אותה:
העיסוק האינסופי בבעיות ובטיפולים רגשיים רק מייצר מליוני בעיות חדשות.
מדברים ומגדילים את הבעיות.
בטיפול טוב נוגעים בבעיות, מבינים שקצת קשה לנו עם ככה ועם ככה, ובמקום לחפור עד אין קץ ולנתח ולדון ולשקול ולהבין למה קשה לנו ומה אפשר לעשות, פשוט מבינים שקשה לנו עם איקס, הנה דיברנו על זה, ומניחים והולכים הלאה.

בטיפול גרוע, כזה של מטפל/ת מתחיל/ת שרוצה להרוויח ולבנות לעצמו שם ואגו וסיפוק ומימוש עצמי - מדברים בלי סוף על כל בעיה ומגדילים אותה עד שהיא נעשית ענקית כמו כל מערכת השמש, ואז בזכות הטיפול המסור (שאורך שנתיים שלוש ככה, בקטנה) מצליחים ללמוד לחיות עם הבעיה. יופי.

ועכשיו ברחתי מפה ואני גבר ומה אני בכלל מבין

איזה יופי!

 

[sheen]

למה פגיעה בילד [שהולכים לכלא] כולם מצליחים להבין שחייבים להרחיק,
ואילו פגיעה בנפש מכל סוג שהוא, שהצורך להחלים ממנה מאלץ ניתוק -לשם תיקון הנזק-
ולא חלילה לשם נקמה או פורקן יצרים לא מובן מאליו???
למה לאנשים אין ערך לנפש האדם לפחות כמו לגוף???
אם היה הורה שקבוע דוחף את ילדיו לכביש היית רוצה שימשיכו לכבד אותו וללכת איתו ליד כבישים?
צריך פשוט לשמור מרחק מכל מה שפוגע.

לייק ענק על זה.

 

[בשעות הפנאי]

תבינ משהו, אם ילד פגוע או כועס על ההורים שלו, הרי שלא יעזור אם נגיד לו שאסור לכעוס, הכעס נשאר בפנים.
לעומת זאת בטיפול נכון, הוא לומד לחיות עם, ומצליח לצאת מזה.
ברור שאין היתר לדבר בחוסר כבוד מול ההורים, אבל לכעוס במיטה כשאף אחד לא רואה זה מותר, ולפעמים הכרחי.

 

[וילך איש]

שבחיים לא תתנסו

אבל מכיר מקרוב משפחה שלאמא יש הפרעת אישיות והרב שטיינמן אמר להם שמצווה על כולם לרחם ולעזור לה חוץ מהילדים שלה

אז בואו לא נדבר, על מקרים שאנחנו לא יודעים בכלל במה מדובר
זה קצת הזוי בעיני - אשכול שלם כשאתם לא יודעים על המקרה המדובר כלום!!

 

[טוהר השלום]

כמובן שמצות כיבוד הורים שכרה הרבה מאד ומי שזוכה בה מרוויח.
אבל מכאן ועד חובה?

היא מחייבת כבר מהר סיני.

 

[טוהר השלום]

סיפור עצוב ונוראי!!
אבל חשוב שהציבור ידע
שלא זה באמת טיפול-זה מטפל מזיק שלא יודעת בכלל להיות מטפל רגשי
טיפול רגשי אצל מטפל מקצועי לא מגיע לכאלו מקומות
אלא להיפך, אמור להיות שהקשר עם ההורים יתחזק ויהיה טוב יותר מבעבר
כי דווקא גם לפי הפסיכולוגיה (שאני מכירה)
קשר טוב עם ההורים זה מאפשר נפש בריאה...
ההורים מוטבעים בנו -בין אם נרצה ובין אם לא
ולכן כשמטפל עושה הרחקה מהורים
הוא מזיק הכי בעולם למטופל שלו
כי המטופל בעצם-מתעלם מחלקים בנפש שלו ובעצם מסוכסך עם אותם חלקים..
פשוט מטפל שרלטן!!
צריך בהחלט לדעת להזהר ממטפלים כאלו
ומצד שני גם לדעת שזה לא מייצג את המטפלים הרגשיים-זה לא טיפול רגשי נכון.
זה הרס נפשי.

לאו דווקא שרלטן.
הכרתי מטפל מלומד ומיומן, שכשל בגדול בנושא זה, והוביל לעברי פי פחת.
ס"ד - זה שם המשחק.

 

[יחשבאף]

שבחיים לא תתנסו

אבל מכיר מקרוב משפחה שלאמא יש הפרעת אישיות והרב שטיינמן אמר להם שמצווה על כולם לרחם ולעזור לה חוץ מהילדים שלה

אז בואו לא נדבר, על מקרים שאנחנו לא יודעים בכלל במה מדובר
זה קצת הזוי בעיני - אשכול שלם כשאתם לא יודעים על המקרה המדובר כלום!!

גם אני מכירה משפחה מקרוב שרבנים הורו להם לעזוב ולנתק כל קשר.
זה הגיע למצב שהאמא כמעט גרמה לאחד הילדים להתגרש.
ניסו עזרה מקצועית, הצבת גבולות, ניסו שיח, ניסו המון המון דברים עד שרב גדול פסק להם שזהו- הם עשו כל מה שביכולתם והכיבוד הורים שלהם היום הוא לנתק איתה כל קשר.
האמא מפרשת את זה כחוסר כבוד וזלזול, אבל היא לא יודעת כמה כאב לב כרוך בלשמוע בקול רבנים גדולים, ולהבין שכרגע הכיבוד שלה הוא הנתק...

 

[מריומה~]

היא מחייבת כבר מהר סיני.

למה לקחת משפט מתוך שיח שלם?

 

[אהבת עולם]

למה פגיעה בילד [שהולכים לכלא] כולם מצליחים להבין שחייבים להרחיק,
ואילו פגיעה בנפש מכל סוג שהוא, שהצורך להחלים ממנה מאלץ ניתוק -לשם תיקון הנזק-

שתיהן פגיעות בנפש.
כל פגיעה בגוף היא בהכרח פגיעה בנפש.