דיון 'להרוג' את גיבור הספר, מה דעתכם?

[נ. גל]

בלת"ק.
כדי לבצע או לא לבצע מהלך בעלילה (כל מהלך, בכל עלילה) הוא צריך מטרה.
קודם כל שואלים שאלה שכלית קרה ופשוטה: איזו אופציה תשרת טוב יותר את העלילה המתוכננת?

אחרי שהתשובה ברורה, צריכים לשים לב לדרך בה מתבצע המהלך הזה - דבר חשוב הרבה יותר מהאירוע עצמו.
אם הגישה היא שההחלמה היא "צפויה" - גם הקורא ירגיש זאת ויתאכזב.
אם הגישה היא שהמוות הוא הצפוי וההחלמה היא המפתיעה (מה שאגב קורה בחיים האמיתיים) - הקורא ירגיש זאת בין השורות.
לכן הייתי ממליצה:
1. לפנות למישהי שעברה חוויה דומה, של כמעט אובדן והחלמה. לקבל קצת חוויות, ללמוד איך לכתוב את זה. למשל את חוסר הוודאות שאופף את ההחלמה לאורך זמן ארוך. כשכל פעם מגיעות בשורות מהולות בעצב ובשמחה גם יחד, בבלבול ובדברים שלא יחזרו לעולם.
2. הניסוח היה "חיברה את הקוראים אל הדמות", וזה דבר שחייב להשתנות כדי לכתוב את החלק הזה אמין. הסופרת לא צריכה לחשוב על הקוראים בשלב הזה. זו הדרך הטובה ביותר לזרוק את כל התהליך לפח הזבל של הטיוטות.
כותבים בשביל העלילה או בשביל עצמך.
הקוראים הם רק תוצר לוואי, כשמדברים על שאלה מהותית כל כך בסיפור.
3. אחרי הכתיבה לערוך את הסיפור היטב. כדי להתאים את התהליך לתגובות הקוראים, ובכך להשלים את חלק 2. אבל זה - רק אחרי שהמהלך כולו כבר כתוב ובנוי כהלכה.

 

[Talya kadosh]

בוודאי שלא @ליליאן,
אבל המציאות מוכיחה שזו הדרך של רוב הסופרים.

 

[חיפושיתוש]

פליז לא להרוג דמויות שקרובות לאנשים!!!
אני שונאת את זההה [בתור קוראת ולא סופרת...]

 

[הפקות ומשחק]

כדי לבצע או לא לבצע מהלך בעלילה (כל מהלך, בכל עלילה) הוא צריך מטרה.
קודם כל שואלים שאלה שכלית קרה ופשוטה: איזו אופציה תשרת טוב יותר את העלילה המתוכננת?

גם אם המטרה היא רק 'להביא' דמות מסוימת אחרת להבנה כלשהי (אפילו קטנה) בעקבות המוות?
או שזו חייבת להיות מטרה מאוד ספציפית. זאת אומרת, מגלים בעקבות המוות משהו, הוא בעצמו מחבר משהו בסוף ימיו וכ'.

 

[נ. גל]

גם אם המטרה היא רק 'להביא' דמות מסוימת אחרת להבנה כלשהי (אפילו קטנה) בעקבות המוות?
או שזו חייבת להיות מטרה מאוד ספציפית. זאת אומרת, מגלים בעקבות המוות משהו, הוא בעצמו מחבר משהו בסוף ימיו וכ'.

כאן זה תלוי ב2 גורמים:
1. תמה.
2. מידתיות.

התמה היא הרעיון המרכזי של הסיפור. אם הרעיון המרכזי הוא רגשי - הרי שתובנה היא מטרה שמקדמת את העלילה. במקרה כזה פיתול העלילה יהיה "האובדן קידם את הגיבור" (כי העיקר הוא האובדן ולא המוות במובנו הפיזי).
אם התמה היא יותר שכלית או מעשית - הרי שתובנה רגשית איננה חלק משמעותי בעלילה, ולכן היא לא נחשבת כקידום משמעותי.
בקיצור - תלוי מה סגנון הסיפור כולו ולפי זה ניתן להחליט.

בעניין המידתיות - כתיבת ספר היא משחק שחמט. לא מקריבים מלכה כדי להציל רגלי. מקריבים מלכה כדי להציל את המלך או ליצור שח.
אותו דבר - אם זו דמות משמעותית ואהובה - המוות שלה צריך להיות מידתי ביחס לתוצאה אותה רוצים להשיג.

 

[brachy 100]

לא מעיזה להתערב בדיון העמוק הזה,
רק מביעה את דעתי
למוות חייב להיות סיבה, והוא חייב לשרת את המשך הסיפור
קראתי ספר מסוים, שדמות מרכזית מאוד נהרגה בו. זה היה כואב מאוד, ברמה של דמעות
בספר הבא התברר שלמוות הייתה סיבה משמעותית מאוד והמוות היה המטרה ולא הבעיה
התוצאה הייתה שהמוות עדיין כואב, מאוד, אבל לא גורם לכעס על הסופרת, אלא להערכה עמוקה.

 

[אוראל סולטן]

תלוי מאוד איזה סיפור.

לי יש סיפורים שהרגתי בהם גיבורים, וגם כאלה שלא.

גיבור ראשי, בכל אופן לא נראה לי שהייתי הורג, אא"כ אחד מהדברים שאמרו לעיל.

 

[ניק 70107]

לא יודעת למה עולה לי השאלה הבאה: למה הוא חולה בכלל? בעיני, חולי זו דרך נהדרת לרמוז לקוראים שהדמות עומדת למות. כלומר אני מתחילה את זה הפוך: אם יש דמות מסויימת שצריכה למות כדי לקדם את העלילה, כי אם היא לא תמות אז העלילה תהיה תקועה או שאני אצטרך לפתל אותה בצורות עקומות ומסובכות בשביל להגיע למקום שהמוות היה מוביל אותי אליו באופן ישיר, זה רעיון טוב להחלות את הדמות הזאת ואז המוות יבוא טבעי ומתבקש (ולא אצטרך לביים תאונת דרכים שגם תרגיש מבויימת)
אם יש סיבה אחרת בגללה הדמות חולה: צריך לחשוב מהי הסיבה ומה החולי משרת. ולבדוק אם המטרה הושגה והדמות יכולה להחלים או שהמטרה השלמה כרוכה גם באובדן מוחלט...

כל זה מצטרף לרבים וטובים שאמרו לפני - מה שמשנה זה מה משרת את העלילה הכי טוב, הקוראים כבר יבואו לבד אם העלילה תהיה בנויה כמו שצריך.