אתגר לא בכותרות

[המלמד מבני ברק]

"אפשר לשחק במשחק הזה?"
אני מרים את הראש לאורח הדרומי שבמקרה גם בן משפחתי ומאשר בחביבות.
"אבל אני לא יודע איך משחקים, אתה יכול ללמד אותי?"
"אולי תשאל את רוחמה (הבת שלי) או שפרה(אחות שלו)?
"הם יצאו עם הקטנים לכליל מלכות"
אני מזיז את העיתון לקצה השולחן, הוא דוחף בדרך את שאריות הפעקאלאך של שמחת תורה, מפיל את המוצץ של התינוק הדרומי, ונופל לתוך ערימת הכביסות שמחכה בצד בשקט.
אוף!!
אני קם, מפנה את השולחן וחושב לעצמי שכבר הרבה זמן לא ישבתי ביום רגיל לשחק קטאן...

אחרי חצי שעה...

"זהו, יש לי עשר נקודות מה שאומר שאני מנצח, הבנת?" אני מסביר לדרדק.
"אה" מאוכזב "רציתי משחק יותר כיפי"...
"אבל זה מה שהבאת" אני כמעט שואג...
"אז בבקשה תוריד לי משחק יותר נחמד ועם פחות כללים"...
ממש מתחשק לי להוריד לו סופר טקטיקו או טיקט טו רייד ושיסתדר לבד...
חיוך רחב על פני כשאני חוזר לסלון, דורך על הזרונים, נזהר לא לדרוך על ילדים ופותח משחק פשוט יותר לאורח החמוד שלי שנשאר בשמחת תורה יחד עם הוריו אחיו ואחיותיו עד... מי יודע עד מתי...

אחרי עוד חצי שעה

תודה לך ה' שריחמת עלי והחזרת הביתה את הבנות שגילו שאין להם מה לעשות בכליל מלכות כי יש שם בלגן אחד גדול, ובשמחה הם התיישבו לשחק...
ואני, מוציא מערימת הכביסה את העיתון השכוח וכותרת אדומה מזנקת עלי, חונקת אותי, הורגת אותי...
מניין ההרוגים עלה מעל 700 הי"ד... מעל מאתיים נחטפו לעזה...
ואז אוזניי מצלצלות מצחוק הילדים, ואני לא יכול יותר, אני פורץ בבכי שקט....


כל הקטע חוץ מהשמות אמיתי לגמרי...

 

[מאושרת;)]

לא יודעת אם אכן מספיק מתאים אבל זה רגע...


על חורבות......



היה זה "גן עדן " שהפך גהינום, כך אמרו כולם.

היה זה שקט שהופר בדממה ורוגע שהפך טרוף.

הלכתי שם רגלי דואבות כמו מבינות, מוחות .

ראיתי שם אדמה חרבה, בוכה את חורבנה.

היו שם שרדי עפר ואבן , ניצולים מאש.

עמדתי שם דוממת , ובתוכי צועקת .

ראיתי ברוחי את שהיה , ניסיתי לחוות שקרה.

ביקשתי – תמונה של עיר בתפארתה קיבלתי ועיני דמעה.

מצאתי עצמי מחפשת מקום , פינה .

לבכות לחוות להשתתף בעת צרה.

שמתי פעמיי לחורבה ראשונה , להתמלא מריקה.

ושוב מצאתי עצמי "בגן עדן שהפך.

צועקת בדממה , מנסה להפיג טרוף ברוגע.

להניע רגליים דואבות , מחכות.

שוב צפיתי באבן ועפר דוממים, שרידי חורבן – בוכים.

ראיתי ברוחי את שיהיה , ניסיתי לחוות את שיקרה.

ביקשתי – תמונה של עיר בתפארתה

ועודני מבקשת - - -

ועיני – דמעה.

ואיני - דמעה.

 

[-חיה-]

האתגר נעול

 

[-חיה-]

אז מתחת לרדאר עברו להם שבועיים, דהרו מבלי למצמץ. כעת הגיע הזמן להעביר את השרביט הלאה.
הקטעים כולם נוגעים, מדברים על הרגשות שמאחורי הקלעים ועל הסיפורים שלא תמיד מקבלים במה.
היה קשה לבחור את הזוכים, לא כותבת את זה כי ככה נהוג לכתוב בשיפוט של אתגר אלא באמת.

אז אלו הזוכים:

מקום שלישי: @אחמ
הזווית שהבאת נוגעת להרבה בתים שברוך ה' סביבתם לא נפגעה מהמלחמה, ועדיין הלב כל כך שם. אהבתי את הסיפור כי בין השאר הוא סוג של סיפורו של המגזר שלנו שגם אם ברובו לא נמצא במעגל הראשון של נפגעי המלחמה, הלב שלו שם.

אפשר לבחור 2 ניקים למקום השני?
מקווה שכן כי לא הצלחתי להכריע...
מקום שני @7שבע7 וגם @ליליאן
@7שבע7 דבר ראשון הכתיבה שלך, פשוט כיף לקרוא!
והזווית שהבאת על התינוקת הקטנה שמרגישה את המצב ואפילו לה כואב, זה יפהפה!

@ליליאן קטע מדהים על ההתמודדות של האישה שלבד בבית, תחושת הדיסוננס בין העורף לחזית והפחד שמצמית שמי יודע מה יהיה.
וצורת הכתיבה מתאימה מאוד, שורות קצרות וחתוכות שמכילות כל כך הרבה.

מקום ראשון: @חנש
הבאת זווית כואבת שעוד יעסקו בה המון לדעתי. הזווית של אלו שעברו התמודדות כואבת בעבר והמלחמה הטבח המחריד טלטל והציף אותם. אהבתי שפתחת את הקטע בפקפוק בחשיבות של הסיפור ובאמינות שלו, כי הרבה פעמים זה מה שמתמודדים יכולים להרגיש, שמי יודע אם בכלל יש מקום לקושי והכאב שהם חווים.

תודה רבה על השתתפותכם באתגר ובהצלחה לזוכה @חנש באתגר הבא!

 

[חנש]

תודה, @-חיה- על השיפוט והזכייה,.
האמת שהופתעתי.
הסיפור אמתי!
כשבעלת המעשה סיפרה לנו את הסיפור, זאת שהיתה איתי שאלה אותה
למה הלכת דווקא לחדר כביסה ולא לסלון למשל?
אבל הבנו שככה זה פחדים, הם לא מובנים.
וכשהיא סיפרה צחקנו המון אבל ההתמודדות עצמה קשה ואמיצה.
בע"ה אתגר חדש יעלה בקרוב.