הנושאים החמים
הנושאים החמים
לפילוקרטס אחי היקר!
אני מכיר היטב את אהבתך להיסטוריה ולדעת, ועל כן אספר לך את תולדות תרגום התורה ליוונית:
כאשר נתמנה דימיטריוס לאחראי על הספרייה הגדולה של המלך באלכסנדריה, הוקצב לו סכום עצום כדי שיביא לספרייה את כל הספרים אשר בתבל. הוא קנה והעתיק אינספור ספרים, כדי לממש את רצון המלך, ולשאלת המלך מהו מספר הספרים שבספרייה, השיב שהוא כבר יותר ממאתיים אלף ספרים, והוא מעוניין להגיע לחמש מאות אלף.
עוד הוסיף דמטריוס, שנאמר לו שגם חוקי היהודים ראויים להימצא בספריה. וכששאל אותו המלך מה מונע אותו מכך, בעוד שלא חסר לו תקציב לכל הוצאה, השיב שספרם של היהודים זקוק לתרגום. היהודים משתמשים בשפה מיוחדת ובאותיות מיוחדות, ואין אנו מבינים את שפתם.
כאשר שמע זאת תלמי השני, מלכנו האהוב, ציווה לכתוב אל הכהן הגדול של היהודים, כדי להשלים את העניין באופן מזורז.
ניצלתי את ההזדמנות כדי לבקש מן המלך שישחרר את כל היהודים השבויים שבמצרים, שנשבו בזמן שחיילותיו כבשו את הארץ, ואכן, מלכנו רב החסד נענה לבקשתי, וציווה לשחרר את כל היהודים, יותר ממאה אלף נפשות, בתור קרבן תודה לה', ואף להעניק לכל משוחרר עשרה דרכמונים, ובתוך שבעה ימים נתקיימה פקודה זו.
לאחר מכן ציווה המלך על דמטריוס להכין תזכיר מסודר על אודות העתקת ותרגום ספרי היהודים, במלכותינו אין דבר נעשה ברפיון ידיים או במקרה, הכל מאורגן בסדר מופתי.
בתזכיר ביקש דימיטריוס לכתוב אל הכהן הגדול שבירושלים, לשלוח אנשים זקנים, בעלי מידות, בקיאים בתורתם, ששה מכל שבט, על מנת שברוב דעות יגיעו לתרגום המדויק ביותר, מילולי וענייני.
המלך ציוה לשלוח תזכיר זה אל אלעזר הכהן הגדול, אחיו של שמעון הצדיק, יחד עמי ועם ידידי אנדריאס, והוסיף מתנות נכבדות ביותר, חמישים ככרות זהב, שבעים ככרות כסף, ומספר רב של אבנים יקרות.
אלעזר הכהן שלח בזריזות אגרת חוזרת, בה הוא הודה על המתנות היקרות, ואף על שחרור העבדים, וסיפר על כך שהם מיהרו להקריב קרבנות בעדו, ועל תפילותיהם שישמור האלוקים על מלכותו, ועל כך שתרגום התורה יעשה בדיוק ולתועלת. הוא הודיע על בחירתו בשבעים ושנים זקנים, ששה לכל שבט, ועל כך שהוא שלחם עם התורה, וביקש ממעלת המלך הצדיק, שיצווה לאחר תרגום הספרים ישובו האנשים לארצם בשלום.
אלעזר בחר את האנשים המובחרים ביותר, מלומדים ומיוחסים, ושבקיאים לא רק בספרות היהודית, אלא גם בתרבות היוונית, ואף מעורבים הם עם הבריות, ושאיפתם היא לאחוז בחיים את השביל האמצעי. במעמד הפרידה היה ניתן להרגיש כמה גדולה היא אהבתם לאלעזר, לפי קושי הפרידה שלהם ממנו. אלעזר הבטיח לנו שרק מחמת טובת הכלל הוא שולח אנשים אלו, ובשום אופן לא היה שולח אותם לסיבה אחרת.
כשהגענו לאלכסנדריה, נהג בהם המלך כבוד רב, ולמרות שמשלחות רבות מרחבי הממלכה המתינו בחצר מלכותו על מנת להתקבל אצלו, שלח הוא את כל הפקידים מעליו, וציווה שרק אנחנו והזקנים אשר עמנו נקבל את פניו.
המלך התפעל מאד למראה ספר התורה אשר ליהודים, התורה היתה כתובה בזהב באותיות עבריות, על גבי קלף מעובד להפליא, והתפר בין היריעות לא היה גלוי לעין. לאחר גלילתו את היריעות, עמד הוא נפעם במשך שעה ארוכה, ולאחר שבע השתחוויות, אמר בלשון זו: "מודה אני לכם, רבותי, ועוד יותר מזה לשולחכם, ויותר מזה לאלקים, אשר דברי קודש אלו נאמרו על ידו". כאשר כולנו קראנו בפה אחד "יחי המלך!", פרץ המלך בבכי מרוב שמחה.
ניקנור הממונה, ציווה להכין לזקנים את כל הנצרך להם לפי מנהגיהם, שלא ירגישו שום חוסר נעימות, וירגישו בנוח, ואף הרחיק משום כך את כל הכמרים מחצר המלך.
לאחר שלושה ימים שהיו הזקנים במחיצת המלך, אשר שאלם חידות ושאלות קשות, והם השיבו לו תשובות מדהימות, והמלך ממש השתומם מהם, לקחם דימיטריוס אל בית מרווח ושקט, וביקש מהם להתחיל את עבודת התרגום.
הזקנים ישבו מדי בוקר כמה שעות, נשאו ונתנו בנחת באופן התרגום, ולאחר הסכמתם על המילים הנכונות, כתב דמטריוס את הנוסח המוסכם על כולם.
לאחר שבעים ושנים יום נשלמה מלאכת התרגום, במהירות מפתיעה, כאילו לא היה זה אלא שיכתוב טיוטה מוקדמת, ובסיום המלאכה, אסף דמטריוס את כל קהל היהודים אל מקום מושב הזקנים, וקרא לפני כולם את התורה המתורגמת ליוונית.
הזקנים קבלו שבחים רבים מן הקהל, על גודל המלאכה הנפלאה אשר עשו, ואף הודו לדמטריוס, ובקשו ממנו למסור למנהיגיהם את התורה המתורגמת. בסיום קריאת הספרים, קמו הכהנים, הזקנים המתרגמים ומנהיגי הקהילה, והצהירו, שמאחר שהתרגום נעשה באופן מדוקדק, אין לעשות בו כל שינוי ותיקון, והחרימו כל איש אשר ישנה את הנוסח.
כשהודיעו את הדברים למלך, שמח מאד על פקודתו שנעשתה בשלמות, וכשספר התורה נקרא לפניו השתומם הוא מהחכמה הטמונה בו, ושאל את דמטריוס היאך אף היסטוריון או משורר לא הזכיר ספר חשוב כזה, אשר חוקיו מושלמים, מאחר שניתן על ידי בורא העולם בעצמו.
לאחר מכן ציווה המלך לארגן את החזרתם של הזקנים לארצם, ונתן לכל אחד מהם שלש שמלות מן הסוג המובחר ביותר, ושני ככרות זהב, וכן פקד להכין מנחה יקרה מאד עבור אלעזר הכהן הגדול, ושלח בקשה לאלעזר, שאם ירצו אחדים מן הזקנים לחזור אליו, לא יעכב אותם, כיון שהוא מכבד מאד את החברות עם אנשים משכילים כאלו, ואינו מפזר את ממונו לשווא עבור אנשים כאלו.
כעת, פילוקרטס חביבי, הנה לך הסיפור אשר הבטחתי. אני מאמין שתתענג על סיפור זה יותר מאשר ספרי המיתולוגיות היווניות. הרי אתה בוודאי מעדיף ללמוד דברים מועילים לנפש, מאשר לבלות זמן על הבלים.
(שכתוב מקוצר מתוך 'אגרת אריסטיאס', מסמך היסטורי קדום, חשוב ומרתק).
#אתגר_דו_שבועי_הצעקה
אני מכיר היטב את אהבתך להיסטוריה ולדעת, ועל כן אספר לך את תולדות תרגום התורה ליוונית:
כאשר נתמנה דימיטריוס לאחראי על הספרייה הגדולה של המלך באלכסנדריה, הוקצב לו סכום עצום כדי שיביא לספרייה את כל הספרים אשר בתבל. הוא קנה והעתיק אינספור ספרים, כדי לממש את רצון המלך, ולשאלת המלך מהו מספר הספרים שבספרייה, השיב שהוא כבר יותר ממאתיים אלף ספרים, והוא מעוניין להגיע לחמש מאות אלף.
עוד הוסיף דמטריוס, שנאמר לו שגם חוקי היהודים ראויים להימצא בספריה. וכששאל אותו המלך מה מונע אותו מכך, בעוד שלא חסר לו תקציב לכל הוצאה, השיב שספרם של היהודים זקוק לתרגום. היהודים משתמשים בשפה מיוחדת ובאותיות מיוחדות, ואין אנו מבינים את שפתם.
כאשר שמע זאת תלמי השני, מלכנו האהוב, ציווה לכתוב אל הכהן הגדול של היהודים, כדי להשלים את העניין באופן מזורז.
ניצלתי את ההזדמנות כדי לבקש מן המלך שישחרר את כל היהודים השבויים שבמצרים, שנשבו בזמן שחיילותיו כבשו את הארץ, ואכן, מלכנו רב החסד נענה לבקשתי, וציווה לשחרר את כל היהודים, יותר ממאה אלף נפשות, בתור קרבן תודה לה', ואף להעניק לכל משוחרר עשרה דרכמונים, ובתוך שבעה ימים נתקיימה פקודה זו.
לאחר מכן ציווה המלך על דמטריוס להכין תזכיר מסודר על אודות העתקת ותרגום ספרי היהודים, במלכותינו אין דבר נעשה ברפיון ידיים או במקרה, הכל מאורגן בסדר מופתי.
בתזכיר ביקש דימיטריוס לכתוב אל הכהן הגדול שבירושלים, לשלוח אנשים זקנים, בעלי מידות, בקיאים בתורתם, ששה מכל שבט, על מנת שברוב דעות יגיעו לתרגום המדויק ביותר, מילולי וענייני.
המלך ציוה לשלוח תזכיר זה אל אלעזר הכהן הגדול, אחיו של שמעון הצדיק, יחד עמי ועם ידידי אנדריאס, והוסיף מתנות נכבדות ביותר, חמישים ככרות זהב, שבעים ככרות כסף, ומספר רב של אבנים יקרות.
אלעזר הכהן שלח בזריזות אגרת חוזרת, בה הוא הודה על המתנות היקרות, ואף על שחרור העבדים, וסיפר על כך שהם מיהרו להקריב קרבנות בעדו, ועל תפילותיהם שישמור האלוקים על מלכותו, ועל כך שתרגום התורה יעשה בדיוק ולתועלת. הוא הודיע על בחירתו בשבעים ושנים זקנים, ששה לכל שבט, ועל כך שהוא שלחם עם התורה, וביקש ממעלת המלך הצדיק, שיצווה לאחר תרגום הספרים ישובו האנשים לארצם בשלום.
אלעזר בחר את האנשים המובחרים ביותר, מלומדים ומיוחסים, ושבקיאים לא רק בספרות היהודית, אלא גם בתרבות היוונית, ואף מעורבים הם עם הבריות, ושאיפתם היא לאחוז בחיים את השביל האמצעי. במעמד הפרידה היה ניתן להרגיש כמה גדולה היא אהבתם לאלעזר, לפי קושי הפרידה שלהם ממנו. אלעזר הבטיח לנו שרק מחמת טובת הכלל הוא שולח אנשים אלו, ובשום אופן לא היה שולח אותם לסיבה אחרת.
כשהגענו לאלכסנדריה, נהג בהם המלך כבוד רב, ולמרות שמשלחות רבות מרחבי הממלכה המתינו בחצר מלכותו על מנת להתקבל אצלו, שלח הוא את כל הפקידים מעליו, וציווה שרק אנחנו והזקנים אשר עמנו נקבל את פניו.
המלך התפעל מאד למראה ספר התורה אשר ליהודים, התורה היתה כתובה בזהב באותיות עבריות, על גבי קלף מעובד להפליא, והתפר בין היריעות לא היה גלוי לעין. לאחר גלילתו את היריעות, עמד הוא נפעם במשך שעה ארוכה, ולאחר שבע השתחוויות, אמר בלשון זו: "מודה אני לכם, רבותי, ועוד יותר מזה לשולחכם, ויותר מזה לאלקים, אשר דברי קודש אלו נאמרו על ידו". כאשר כולנו קראנו בפה אחד "יחי המלך!", פרץ המלך בבכי מרוב שמחה.
ניקנור הממונה, ציווה להכין לזקנים את כל הנצרך להם לפי מנהגיהם, שלא ירגישו שום חוסר נעימות, וירגישו בנוח, ואף הרחיק משום כך את כל הכמרים מחצר המלך.
לאחר שלושה ימים שהיו הזקנים במחיצת המלך, אשר שאלם חידות ושאלות קשות, והם השיבו לו תשובות מדהימות, והמלך ממש השתומם מהם, לקחם דימיטריוס אל בית מרווח ושקט, וביקש מהם להתחיל את עבודת התרגום.
הזקנים ישבו מדי בוקר כמה שעות, נשאו ונתנו בנחת באופן התרגום, ולאחר הסכמתם על המילים הנכונות, כתב דמטריוס את הנוסח המוסכם על כולם.
לאחר שבעים ושנים יום נשלמה מלאכת התרגום, במהירות מפתיעה, כאילו לא היה זה אלא שיכתוב טיוטה מוקדמת, ובסיום המלאכה, אסף דמטריוס את כל קהל היהודים אל מקום מושב הזקנים, וקרא לפני כולם את התורה המתורגמת ליוונית.
הזקנים קבלו שבחים רבים מן הקהל, על גודל המלאכה הנפלאה אשר עשו, ואף הודו לדמטריוס, ובקשו ממנו למסור למנהיגיהם את התורה המתורגמת. בסיום קריאת הספרים, קמו הכהנים, הזקנים המתרגמים ומנהיגי הקהילה, והצהירו, שמאחר שהתרגום נעשה באופן מדוקדק, אין לעשות בו כל שינוי ותיקון, והחרימו כל איש אשר ישנה את הנוסח.
כשהודיעו את הדברים למלך, שמח מאד על פקודתו שנעשתה בשלמות, וכשספר התורה נקרא לפניו השתומם הוא מהחכמה הטמונה בו, ושאל את דמטריוס היאך אף היסטוריון או משורר לא הזכיר ספר חשוב כזה, אשר חוקיו מושלמים, מאחר שניתן על ידי בורא העולם בעצמו.
לאחר מכן ציווה המלך לארגן את החזרתם של הזקנים לארצם, ונתן לכל אחד מהם שלש שמלות מן הסוג המובחר ביותר, ושני ככרות זהב, וכן פקד להכין מנחה יקרה מאד עבור אלעזר הכהן הגדול, ושלח בקשה לאלעזר, שאם ירצו אחדים מן הזקנים לחזור אליו, לא יעכב אותם, כיון שהוא מכבד מאד את החברות עם אנשים משכילים כאלו, ואינו מפזר את ממונו לשווא עבור אנשים כאלו.
כעת, פילוקרטס חביבי, הנה לך הסיפור אשר הבטחתי. אני מאמין שתתענג על סיפור זה יותר מאשר ספרי המיתולוגיות היווניות. הרי אתה בוודאי מעדיף ללמוד דברים מועילים לנפש, מאשר לבלות זמן על הבלים.
אחיך האוהב, אריסטיאס.
(שכתוב מקוצר מתוך 'אגרת אריסטיאס', מסמך היסטורי קדום, חשוב ומרתק).
#אתגר_דו_שבועי_הצעקה
נערך לאחרונה ב:
