כבוד התלמידה

[אות ומופת]

סליחה, זה ממש לא נשמע מהשורות כמו שיש דאגה גדול הלילדים
לפי צורת וטון הדיבור יותר נשמע שילדים זה משהו שכנגד לנו, משהו שצריך להלחם ולחנך ולסדר ולא משהו שהוא חלק מאתנו והחינוך שלו הוא דבר ראשון חינוך שלנו עצמינו שזהו בעצם חינוך.

זה נשמע כאילו שממש היום היית שם ושמעת את המורה "צווחת מלוא גרונה"... רבותיי, הבה נדון על עצם הרעיון שעשוי לקרות כזה מקרה - לא על מקרה ספציפי שאנחנו שומעים עליו מפי אמא ששמעה מביתה בת ה-10 (גם אני שומעת דברים מהילדים שלי, ומאמינה להם בכל לבי, ואחר כך שומעת מה באמת היה, ומבינה שאפעס, ילדים לפעמים מגזימים, ולא מכוונה רעה...)

 

[אות ומופת]

סליחה אם זה כבר נכתב, כי לא היתה לי אפשרות לקרוא את כל האשכול.
יש לי כיוון מעניין בשבילך:

מחד, סיפרו פה סיפורי זוועות על כל מיני פגיעות שונות ומשונות של מורות בתלמידות.
מאידך, העירו שכל תלמידה פה מספרת רק את הצד שלה. לא נותנים את כל הרקע: איך הכיתה באופן כללי התנהגה באותו יום, איך הכיתה מהשיעור שעבר התנהגה, איך התלמידה התנהגה לפני ש"חטפה" וכן הלאה. יש גם נתונים מהבית: איך הילדים של המורה התנהגו, איך המורה הרגישה באותו בוקר ועד כמה הבית שלה היה מבולגן...
יש מכלול שלם בכל סיפור - והמכלול אינו מוצג כאן. מוצגת רק השורה התחתונה.

שימו לב, איני מצדיקה התנהגויות כאלו. מורה אמורה להיות יכולה להפריד את נתוני החיים מעבודת הקודש הכרוכה בדיני נפשות.
מורה גם אמורה להצליח לחשוב על הכל בהיגיון תוך כדי שעיצבנו אותה...

אבל בכל זאת, עובדה, עם כל הסיפורים, עולה כי המורות אינן מלאכים, והן טועות וזה הרסני.

לאור זאת, אולי את צריכה ללכת בתכנית שלך על כיוון של לחזק את המורות, בכיוון חיובי, כמה נכון מצידן להצליח להגיב נכון ורגוע למרות שהן... מתפוצצות מכעס עכשיו.
(או: מראש לא להתפוצץ מכעס... לחשוב רגוע וחיובי, זה יפתור הרבה בעיות).

לדבר הרבה על הרווח שלהן על כל חיוך והארת פנים לתלמידה
(מה לא? שכר עצום בשמים, וכן רוגע ושלווה נפשית כאן ועכשיו)

לדבר הרבה (בכיוון החיובי) על התועלת החינוכית העצומה לתלמידה שרואה את תגובתה הנכונה והמאופקת של המורה.
הרווח למורה שזכתה לבנות (ולא להרוס) את עולמה של התלמידה למשך שנים.

וכו' וכו'.
פשוט להאיר את עיניהן אולי הן לא קולטות כמה זה הרסני וכמה זה נזכר לאורך שנים, ולחזק אותן להמשיך בדרך החיובית.

מאה צלצולים.

99% מהמורות הנורמליות, לא חושבות שזה תקין להגיד לתלמידה "תסתמי את הפה". וסיפורים על טראומות למיניהן, זה לא בהכרח מה שיחזק אותן. גם לדעתי הרבה יותר יפה לתת דוגמאות לחיוב. למשל מה שסיפרו כאן על מורה שהבטיחה שיראו סרט ובסוף המקרן לא עבד, וכבר לא היתה "פעם באה" - זה ממש מגוחך להציג סיפור כזה כ"פגיעה בנפשן הרכה של התלמידות". הרבה יותר יעיל ומחזק להציג סיפור של מחנכת שעמדה בהבטחה מסויימת למרות הקושי או הזמן שעבר.

 

[שמחו]

בבית הספר שבו אני מלמדת פוטרה מורה בשל אמירותץ מסוג זה.
והיא לא דיברה מתוך כעס. היא רק רצתה להחזיר את הבנות בתשובה שלמה (בית ספר קרוב, בנות מבתים מסורתיים ומטה) ואמרה להן שמי שלא גורבת גרבים תישרף בגהנום ומי שלא שומרת שבת - השם ישמור מה יקרה לה וכו'.
הבנות היו מפוחדות והחלו לקיים רק מתוך פחד. זו אינה שיטה וכך לא מחזירים בתשובה.
המנהלת נודעה מהשיטה (הבנות שיתפו אותה) ולאחר שאלת רב פיטרה את המורה.

חני

כן, הסטייפלר מאריך בספרו חיי עולם על החובה לחנך ילדים עם החדרת יראת העונש מגיהנום. זה היה ברור בכל הדורות, עד לדור שלנו שבו אסור לומר לילדים מילה. ומי שאומר הוא בכלל לא מחנך. מה אפשר לעשות.
אבל בנוגע לסיפור הספציפי הזה, בוודאי שלהסביר את נועם התורה והמצוות ע"י איומי גיהנם זה לא מקרב אלא מרחק, זו אינה שיטה וכך לא מחזירים בתשובה. אין ספק.
הנושא כאן היה על חינוך ילדים משלנו, מותר בהחלט וצריך לומר להם שעל התנהגות מסוג זה יש גיהנום, כמו שמותר וצריך לומר לילד שמעליב חבר שהוא משחק עם העולם הבא שלו, כי אין לו חלק לעולם הבא. ומותר וצריך לומר לילד שבין אדם לחבירו זה אש.
אבל כמו בכל ענין חינוכי, אסור לומר דברים מתוך כעס. גם בנוגע לחושך שבטו שונא בנו, אם מישהו יסטור לילד על מה שלא יהיה מתוך כעס, הוא לא חינך אותו לכלום, אלא חינכו לכעוס, וזה יותר גרוע מהכל.

 

[חיוך]

אבל בנוגע לסיפור הספציפי הזה, בוודאי שלהסביר את נועם התורה והמצוות ע"י איומי גיהנם זה לא מקרב אלא מרחק, זו אינה שיטה וכך לא מחזירים בתשובה. אין ספק.

זה ברור שזה כך צריך לנהוג גם לחרדיים מבית. מדובר בעובדות שא"א להתווכח איתם.

הרבה פרקו עול לאחר ש"חינכו" אותם בצורה כזו.

באוזני שמעתי בחורה חילונית משוחחת בטלפון ומספרת על איך שהיו מאיימים עליה עם גיהנום.

מורה בביה"ס דיברה על גיהנום ותיארה שריפה על חלקי גוף שלא היו מכוסים כראוי וכו' וכו' - בנות יצאו עם חרדות.

כל יהודי צריך לחזור בתשובה בכל יום. לא רק חילונים.
והדרך לחזור בתשובה הוא רק מאהבה.

 

[שמחו]

צר לי לשתף כאן דבר שלא דיברתי עליו עם נפש חיה מעודי:
מורה חשובה מאוד בסמינר‬
‫ואני בכיתה א‬
‫מורה חדשה יחסית למקצועה, אבל אישיות חשובה ומלאת מטען‬
‫משום מה אני בוהה בה, במקום להקשיב לשיעור‬
‫ואני מבחינה בדבר מעניין‬
‫משקפיה משקפיים ארכאיות, גדולות, צמודות לפנים, פתאום אני מוצאת גם את ההגדרה: הן נראות כאילו הן יוצאות ישר מהאף‬...
‫מתפוצצת לי מצחוק, לעצמי כזה‬
‫לאט לאט, לוחשת ומשתפת בתובנה ה"עמוקה" את היושבת לימיני, זו מתבוננת עמוקות במורה, ואף היא פורצת בצחוק‬...
המורה ממשיכה בהרצאת השיעור, ואני אפילו לא חולמת שהיא מבינה לתעלולי, היא רואה אותי, קצת מסתכלת יותר מהרגיל, ואני חושבת לעצמי, שהיא קצת כועסת על זה שאני מקסימום קצת מתלחשת‬, לא חולמת שהיא מבינה מה אני באמת עושה
‫ואני ממשיכה כך לזו שלשמאלי‬
‫וזו שלשמאלי מעבירה זאת גם לזו ‫שלצידה‬
‫וזהו, מספיק היה, זה לא המשיך לעבור. סה"כ 4 בנות, הסתכלו על פרצוף המורה, במקום להאזין לה, ואחרי התבוננות פרצו בצחוק על ההגדרה‬
‫עברתי לסדר היום‬
‫למחרת, חשבתי שאני מתעלפת‬
‫המורה נכנסת לשיעור, ולא פחות ולא יותר... משקפיים חדשות לה‬.
יו, היא הבינה הכל, וגם נפגעה, וגם סבלה בדומיה...
והחמור מכל, ‫אני פוגשת אותה עד היום‬, עשרות שנים אחרי
‫מעולם לא העזתי לבקש ממנה מחילה‬
‫לא דיברתי על זה עם אף יצור בעולם‬
‫אבל אני מרגישה עם זה רע רע רע‬
‫אין לי מושג איך היא הצליחה להמשיך ללמד באותו יום‬
ואין לי שמץ איך להעז לבקש ממנה מחילה

 

[שמחו]

זה ברור שזה כך צריך לנהוג גם לחרדיים מבית. מדובר בעובדות שא"א להתווכח איתם.

הרבה פרקו עול לאחר ש"חינכו" אותם בצורה כזו.

באוזני שמעתי בחורה חילונית משוחחת בטלפון ומספרת על איך שהיו מאיימים עליה עם גיהנום.

מורה בביה"ס דיברה על גיהנום ותיארה שריפה על חלקי גוף שלא היו מכוסים כראוי וכו' וכו' - בנות יצאו עם חרדות.

כל יהודי צריך לחזור בתשובה בכל יום. לא רק חילונים.
והדרך לחזור בתשובה הוא רק מאהבה.

מי דיבר על תיאורי זוועת הגיהנום? דיברו על כך אם רצוי לומר לילדים שייענשו בגיהנום על התנהגותם. יש מקרים שזה בהחלט רצוי, או לפחות היה רצוי בהשקפת היהדות. הדור של היום השתנה, אסור כבר לדבר שיש גם עונש, הכל זה דת הרחמים....

 

[שמחו]

הרגשה זוועית.
אולי תשלחי לה מכתב בעילום שם דרך מישהי שלישית לפחות כדי שתרגישי יותר טוב.

אבל היא לבטח זוכרת אותי עם כל הסיפור, ואם רק אדרוך על היבלת הכל יתפרץ שוב. ואם היא זוכרת, כמו שמסתבר, היא גם תזהה אותי כזו שכתבה את המכתב, ואנחנו מתראות די הרבה, וזה יהיה ממש לא נעים לשתינו

 

[23]

בזה שהיא שתקה היא לימדה אותך את הלקח הכי חזק.
אם היא היתה אומרת לך שתשרפי על זה בגיהנום הקערה היתה מתהפכת לגמרי.

 

[נוכחות לעסקים]

אבל היא לבטח זוכרת אותי עם כל הסיפור, ואם רק אדרוך על היבלת הכל יתפרץ שוב. ואם היא זוכרת, כמו שמסתבר, היא גם תזהה אותי כזו שכתבה את המכתב, ואנחנו מתראות די הרבה, וזה יהיה ממש לא נעים לשתינו

מתאים שאם היה מקרה זה שצריך לבקש סליחה, אולי יש מקרים נוספים שהיא זוכרת ואת לא, עדיף לבקש סליחה על כך.
בכל אופן, אפשר להבין שגדלת מאז.

 

[23]

בכלל יכול להיות שהכל לא כמו שאת חושבת, וזה היה צירוף מיקרים.
כי אפילו היום אין משקפים מהיום להיום.
יתכן שהיא הזמינה את המשקפיים עוד קודם.

 

[GRN]

מי דיבר על תיאורי זוועת הגיהנום? דיברו על כך אם רצוי לומר לילדים שייענשו בגיהנום על התנהגותם. יש מקרים שזה בהחלט רצוי, או לפחות היה רצוי בהשקפת היהדות. הדור של היום השתנה, אסור כבר לדבר שיש גם עונש, הכל זה דת הרחמים....

א"א לקחת את הדברים של הסטייפלער ולומר שכך ראוי לחנך היום.
לחינוך יש מטרה זהה בכל הדורות
אבל הדרך משתנה לפי אופי המתחנכים
וזה הכלל הידוע של שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו"
חנוך - המטרה היא להכניס את הילד לעבודת ה'
על פי דרכו - לעשות את זה בדרך שמתאימה לו, לדור שלו וכו'.

איומי גיהנום אינה הדרך בדורנו.
ומי שמאיים בגיהנום בבקשה: שיחיה בלי מקרר, בלי טלפון, שיתפור את הבגדים במו ידיו (בלי מכונה) וילך לעבוד בשדה.

בכלל יכול להיות שהכל לא כמו שאת חושבת, וזה היה צירוף מיקרים.
כי אפילו היום אין משקפים מהיום להיום.
יתכן שהיא הזמינה את המשקפיים עוד קודם.

בול.

 

[א-ירושלמית]

בכלל יכול להיות שהכל לא כמו שאת חושבת, וזה היה צירוף מיקרים.
כי אפילו היום אין משקפים מהיום להיום.
יתכן שהיא הזמינה את המשקפיים עוד קודם.

התזמון האלוקי וההשגחה הפרטית מופלאים!

כן, הסטייפלר מאריך בספרו חיי עולם על החובה לחנך ילדים עם החדרת יראת העונש מגיהנום. זה היה ברור בכל הדורות, עד לדור שלנו שבו אסור לומר לילדים מילה. ומי שאומר הוא בכלל לא מחנך. מה אפשר לעשות.
אבל בנוגע לסיפור הספציפי הזה, בוודאי שלהסביר את נועם התורה והמצוות ע"י איומי גיהנם זה לא מקרב אלא מרחק, זו אינה שיטה וכך לא מחזירים בתשובה. אין ספק.
הנושא כאן היה על חינוך ילדים משלנו, מותר בהחלט וצריך לומר להם שעל התנהגות מסוג זה יש גיהנום, כמו שמותר וצריך לומר לילד שמעליב חבר שהוא משחק עם העולם הבא שלו, כי אין לו חלק לעולם הבא. ומותר וצריך לומר לילד שבין אדם לחבירו זה אש.
אבל כמו בכל ענין חינוכי, אסור לומר דברים מתוך כעס. גם בנוגע לחושך שבטו שונא בנו, אם מישהו יסטור לילד על מה שלא יהיה מתוך כעס, הוא לא חינך אותו לכלום, אלא חינכו לכעוס, וזה יותר גרוע מהכל.

חינוך, זה לא הכאה על הברזל כשהוא חם, בדוקא.
ולפני כמה דורות חי הסטייפלר?... לא כל כך רחוק. הילדים שלנו כן צריכים לדעת שיש גיהנום, ועונשים, ועולם הבא, ו"על כל דבר יביא במשפט". אבל מתי אנחנו אומרים את זה? כשרוצים לאיים עליהם, או כשרוצים להחדיר בהם יראת שמים? ואיך אנחנו אומרים את זה?
היהדות לא מתעלמת מהחלקים הלכאורה פחות פוטוגניים שבה. אדרבא, יש חובה לדעת אותם, לדעת עליהם. השאלה באיזו סיטואציה מחדירים את המידע, וזה עושה את ההבדל העצום בין חינוך אמיתי לדמוי חינוך - חינוך בכאילו.

 

[GRN]

התזמון האלוקי וההשגחה הפרטית מופלאים!

חינוך, זה לא הכאה על הברזל כשהוא חם, בדוקא.
ולפני כמה דורות חי הסטייפלר?... לא כל כך רחוק. הילדים שלנו כן צריכים לדעת שיש גיהנום, ועונשים, ועולם הבא, ו"על כל דבר יביא במשפט". אבל מתי אנחנו אומרים את זה? כשרוצים לאיים עליהם, או כשרוצים להחדיר בהם יראת שמים? ואיך אנחנו אומרים את זה?
היהדות לא מתעלמת מהחלקים הלכאורה פחות פוטוגניים שבה. אדרבא, יש חובה לדעת אותם, לדעת עליהם. השאלה באיזו סיטואציה מחדירים את המידע, וזה עושה את ההבדל העצום בין חינוך אמיתי לדמוי חינוך - חינוך בכאילו.

לא אמרתי להסתיר את המידע מהילדים, אבל זו אינה דרך החינוך.
ההבדל בין הדורות אינו עניין של זמן. איך המורה שלי הייתה אומרת, בזמן שלנו אין ירידת הדורות, יש ירידת השעות אין שום דרך להשוות בין הדור של היום לבין הדור של הסטייפלער.

אה, ואם רק היה לי זמן לחפש הייתי מביאה לך הרבה ציטוטים של גדולי עולם שאומרים דברים אחרים, כך שלהתלות על דבר אחד שאמר הסטייפלער זה קצת תולה על בלימה.


ולגבי המשקפיים - משקפיים מהיום להיום באותה תקופה?! גם סוג של השגחה פרטית מופלאה

 

[שמחו]

בכלל יכול להיות שהכל לא כמו שאת חושבת, וזה היה צירוף מיקרים.
כי אפילו היום אין משקפים מהיום להיום.
יתכן שהיא הזמינה את המשקפיים עוד קודם.

הלוואי הייתי יכולה לסבור כך.
היא לא באה עם משקפיים חדשות מהחנות במודה עכשווית. כנראה היה בבית זוג נוסף, במקום מסגרת פלסטיק ישנה, מסגרת קצת יותר רלוונטית.

הייתי בהלם באותו רגע, ולא בגרתי מאז בחלק הזה, כי הייתי מספיק בוגרת גם אז להבין את חומרת הדברים, עד היום אני נושאת עמי את הצלקת (20 וכמה שנים).
רק שאז לא חלמתי שכל דבר יתכן שהאדם נשוא הלעג רואה ומרגיש וחש, ומאז בחלק הזה בהחלט נהייתי רגישה סופער.

 

[לאה ולדמן]

זה נשמע כאילו שממש היום היית שם ושמעת את המורה "צווחת מלוא גרונה"... רבותיי, הבה נדון על עצם הרעיון שעשוי לקרות כזה מקרה - לא על מקרה ספציפי שאנחנו שומעים עליו מפי אמא ששמעה מביתה בת ה-10 (גם אני שומעת דברים מהילדים שלי, ומאמינה להם בכל לבי, ואחר כך שומעת מה באמת היה, ומבינה שאפעס, ילדים לפעמים מגזימים, ולא מכוונה רעה...)

לא התכוונתי לשום מורה.
אני ממש בעד התגובות כאן שסוברות שא"א להאמין לכל הסיפורים בלב שלם.
דברתי ישירות לכותב התגובה אותה צטטתי שם.

בתגובות שאח"כ אני רואה שדברה באופן קצת שונה.

 

[90543]

זה נשמע כאילו שממש היום היית שם ושמעת את המורה "צווחת מלוא גרונה"... רבותיי, הבה נדון על עצם הרעיון שעשוי לקרות כזה מקרה - לא על מקרה ספציפי שאנחנו שומעים עליו מפי אמא ששמעה מביתה בת ה-10 (גם אני שומעת דברים מהילדים שלי, ומאמינה להם בכל לבי, ואחר כך שומעת מה באמת היה, ומבינה שאפעס, ילדים לפעמים מגזימים, ולא מכוונה רעה...)

אני מכירה את המורה... זה מתאים לה
והבת שלי היא בכלל לא מהבנות שמגזימות, להפך.
וגם אם נניח שהיא לא "צווחה מלוא גרונה" ()
האיום הזה בפני עצמו הוא הפך החינוך.

 

[שרה מגן]

כן, הסטייפלר מאריך בספרו חיי עולם על החובה לחנך ילדים עם החדרת יראת העונש מגיהנום. זה היה ברור בכל הדורות, עד לדור שלנו שבו אסור לומר לילדים מילה. ומי שאומר הוא בכלל לא מחנך. מה אפשר לעשות.
אבל בנוגע לסיפור הספציפי הזה, בוודאי שלהסביר את נועם התורה והמצוות ע"י איומי גיהנם זה לא מקרב אלא מרחק, זו אינה שיטה וכך לא מחזירים בתשובה. אין ספק.
הנושא כאן היה על חינוך ילדים משלנו, מותר בהחלט וצריך לומר להם שעל התנהגות מסוג זה יש גיהנום, כמו שמותר וצריך לומר לילד שמעליב חבר שהוא משחק עם העולם הבא שלו, כי אין לו חלק לעולם הבא. ומותר וצריך לומר לילד שבין אדם לחבירו זה אש.
אבל כמו בכל ענין חינוכי, אסור לומר דברים מתוך כעס. גם בנוגע לחושך שבטו שונא בנו, אם מישהו יסטור לילד על מה שלא יהיה מתוך כעס, הוא לא חינך אותו לכלום, אלא חינכו לכעוס, וזה יותר גרוע מהכל.

זהו חלק אחד מתוך מארג שלם של הסטייפלר על חינוך ילדים וחינוך בכלל, מספיק לשמוע על כמיות החום ששפעו כלפי בנו ר' חיים בשביל להבין שאי אפשר לקחת חלק אחד בלבד... חלק מאוד מרכזי בחינוך זהו האיזון ולא טיפ מזה וטיפ משם... שכל אחד מספק הסברים למעשים שונים.

 

[שרה מגן]

בכלל יכול להיות שהכל לא כמו שאת חושבת, וזה היה צירוף מיקרים.
כי אפילו היום אין משקפים מהיום להיום.
יתכן שהיא הזמינה את המשקפיים עוד קודם.

...

 

[yaffat]

אפשר להוסיף עוד סיפור?
אם זה עוד רלוונטי...
כשהייתי בכתה ז' היה לנו "מחנה שבת", אני לא זוכרת בדיוק מה היה, אבל כנראה שהמדריכה עשתה פעולה בשבת אחה"צ, ולבנות בכיתה היו דברים יותר מעניינים לעשות מאשר להקשיב לסיפורים והמסרים של המדריכה, היא לא הייתה סופר מרתקת כנראה...
אני כיבדתי אותה, והייתי בפעולה מההתחלה ועד הסוף. (נראה לכאורה שהייתי כמעט היחידה) המרכזת החברתית נכנסה באמצע וראתה מה קורה. לא זוכרת מה היא עשתה בנידון.
מה שחשוב הוא, שיום אח"כ כשהיא לימדה בכיתה שלי, כשכל הבנות יצאו ללימוד מחשבים, ואני נשארתי בכיתה (היינו כמה בנות שלא הצטרפו ללימודי מחשבים), המורה הזו ניצלה את ההזדמנות, קראה לי, ובנוכחותי כתבה פתק ארוך להורים על התנהגותי המיוחדת במחנה שבת.
חלק מהנוסח היה: "התייחסותה למדריכה מעוררת הערצה".
אני זוכרת כמה כבוד קיבלתי בבית על המכתב הזה, סבתא שלי אמרה לי שהיא תשכפל את זה ותראה לחתן שלי (!). שמרתי את המכתב בארנק, ועד היום נשאר לי טעם טוב ממנו. כמה פעמים קראתי אותו...
מורות יכולות כ"כ הרבה למצוא הזדמנויות כאלו להחמיא לתלמידות, צריך רק (בכלל לא רק!) הרבה תשומת לב להתנהגות מסביב...
ואיך שזה יכול לבנות את הבנות, יכול להפוך אותם מהקצה לקצה.

 

[yaffat]

עוד משהו,
בסמינר היו מורות שהתפקיד שלהם היה לבדוק שכל הבנות לבושות כמו שצריך וכו' (קראו להם ביביסיטריות).
באותה תקופה המכה היתה חצאיות קצרות או ארוכות, הקפידו מאוד שילבשו אמצע.
יום אחד הלכנו בפרוזדור 3 בנות, והיא ניגשה אלינו, ואמרה משהו כמו: "ממכם צריך ללמוד, ממש נחת לראות 3 בנות שכולם לבושות כמו שצריך" (מומצא לגמרי, אני ממש לא זוכרת מה הנוסח שהיא אמרה) מיותר לומר שזו הדרך הכי בטוחה וחכמה לגרום לבנות להמשיך ללבוש כמו שהסמינר רוצה...
ואל תגידו עכשיו - אבל מה לעשות עם כאלו שתמיד לובשות לא כמו שצריך?
ברור מאוד שאצל כל אחת ואחת אפשר למצוא נקודות שהיא בסדר ועליהם להתמקד.