עוד דבר,
קורה שמשהו מביא לחולה או למלווה שאיתו אוכל מבושל מהבית, אבל הוא כבר קר...
וגם אם יש מקרוגל, ויש מקומות, א"א בדיוק לסמוך מה הולך שם. (בשניידר היה במטבח להורים 2 מקרוגלים-בשרי וחלבי. אבל לא באמת אפשר לסמוך שאנשים הקפידו ומי יודע מה חיממו שם כשיש שם גם ערבים וכו)
בטוחה שזה קשה ליישום,אבל אם הייתה דרך לחמם אוכל מבושל בצורה אחראית וכשרה למהדרין זה היה מעולה!! (אולי כמו שהציעו, פינה בתוך בית הכנסת שממילא הגישה לשם היא לציבור המתאים).
עוד משו,
מתנדבים יכולים להציע למלווה לקנות לו משהו בקיוסק/קפיטריה וכו. לפעמים הוא לא יכול לעזוב את הילד או שהילד לא יסכים להישאר עם משהו אחר...
ועוד
יש מחלקות שהילדים נשארים שם תקופות וזה כמובן גובה את שלו מבחינה לימודית...
אישית, כשהייתי עם ילד בכיתה א בשניידר היה כיתת לימוד במחשבים, לא שלחתי אותו כמובן וכמובן שמעבר למחשב כל המדריכים/ות לא מהציבור שלנו ולא לבושים תמיד בהתאם.
היה מצויין אם בבקרים(שבד"כ ריק יותר ממבקרים והילד רענן) היה מערך של לימוד קליל לילדים ממדריכות משלנו. שאפשר לסמוך עליהן. כמובן זה אמור להיות מתוכנן, ליחידות חומר שכל אחד ירצה ללמוד באותו רגע או משהו כזה כי הילדים מתחלפים לפעמים כל כמה ימים וכו.
או לפחות שיחלקו מתנדבים חומר דידקטי -חוברות או דפים מצולמים אפילו, בנושאים שילדים צריכים לדעת, להשלים להם את הבקרים חסרי הלימוד........
זה יכול להיות כמה דפים על צבעים/התאמות/מספרים/יוצא דופן/דפי צביעה וכו
ולגדולים בנושאים מורכבים יותר
אני חושבת שהחסר בעיקר בגיל הרך, כי לגדולים יש ספרי לימוד והמלווה יכול להשלים איתו או חברים מגיעים ומביאים לו חומרים.
בגיל הרך, אין ספרים... וחברים לא מגיעים כמעט. וחבל זה גיל שלא מייחסים לו חשיבות לימודית.
שלא לדבר על השיעמום...
אני ביקשתי בשביל ילד בגן, שהגננת תשמור לו את כל הדפי צביעה ועבודה דידקטית, והשלמתי איתו. גם ידע וגם צומי מהגננת!!