הנושאים החמים
הנושאים החמים
אין כמו לטייל עם הילדים שעדיין לא יודעים לקרוא.
"הנה כלב-ים!" הפגין הקטן בקיאות.
"נכון מאוד, צדיק". ליטפתי את ראשו. של הילד, לא של הכלב. גדר רחבה ותעלה הפרידו בינינו.
"הנה עוד כלב-ים!" נבחה גם הקטנה, למראה יצור דומה בגוונים מעט שונים.
"לא, זה אריה-ים!" תיקן אותה הקטן. "יש לנו בחיידר תמונות שלו בספר!"
"אז למה לנו אין בגן?" זעפה הקטנה ועיניה החלו להתמלא דמעות וחמידות ככלב-ים.
"בואו, בואו". משכתי אותם בעדינות. לך תדע מי באזור הוא עובד סוציאלי. בימינו יש אפילו חרדים כאלו, שלא נדע. "לא רציתם להיכנס לאקווריום? כדאי להיכנס לאקווריום. מספיק היינו בחצר".
החושך הקריר של פרוזדורי האקווריום הקפיא את המריבה בעודה צעירה. החלונות השקופים-מלוכלכים שיקפו מגוון בעלי חיים צבעוניים המרצדים בפלסטיקיות. איפה הדגים האלו שמנקים אקווריומים? בטח שובתים על הרפורמה.
"הנה צב-ים!" סיים הקטן את מנת הידע האחרונה שלו. מעכשיו תורי.
"היי, תראו איזה דג חמוד! איך קוראים לו?" צהלה הקטנה לקראת דג כתמתם.
איזה דור. כשאני הייתי ילד כולם ידעו שלדג הזה קוראים "נמו". אבל היום, דור הספרות החרדית חינוכית, אין להם מושג.
"זה חמוד-ים". הסברתי בבקיאות. הלא כבר אמרו רבותינו חז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים.
"וזה?" תורו של הבן להצביע על יצור בלתי מזוהה. "מה זה העגול הזה?"
"עגול-ים".
"וההוא שזוחל על הרצפה שם?"
דווקא עליו היה שלט גדול. "חתול ים". אבל כבר הייתי בשוונג.
"זה? עפיפון-ים".
"ומה החיה הזו? תראו איזה יופי, היא בצורת סימן שאלה!"
"זה... זה..." ניסיתי להרוויח זמן. אה, פשוט. "זה יהודי-ים. בעל חיים מרתק מאוד. שחי... בים".
"למה קוראים לו יהודי-ים?" תלה בי הקטן עיני עגל. יבשה.
"אלא איך היית קורא לו?"
ככה זה יהודים. תמיד עונים בשאלה.
"הנה כלב-ים!" הפגין הקטן בקיאות.
"נכון מאוד, צדיק". ליטפתי את ראשו. של הילד, לא של הכלב. גדר רחבה ותעלה הפרידו בינינו.
"הנה עוד כלב-ים!" נבחה גם הקטנה, למראה יצור דומה בגוונים מעט שונים.
"לא, זה אריה-ים!" תיקן אותה הקטן. "יש לנו בחיידר תמונות שלו בספר!"
"אז למה לנו אין בגן?" זעפה הקטנה ועיניה החלו להתמלא דמעות וחמידות ככלב-ים.
"בואו, בואו". משכתי אותם בעדינות. לך תדע מי באזור הוא עובד סוציאלי. בימינו יש אפילו חרדים כאלו, שלא נדע. "לא רציתם להיכנס לאקווריום? כדאי להיכנס לאקווריום. מספיק היינו בחצר".
החושך הקריר של פרוזדורי האקווריום הקפיא את המריבה בעודה צעירה. החלונות השקופים-מלוכלכים שיקפו מגוון בעלי חיים צבעוניים המרצדים בפלסטיקיות. איפה הדגים האלו שמנקים אקווריומים? בטח שובתים על הרפורמה.
"הנה צב-ים!" סיים הקטן את מנת הידע האחרונה שלו. מעכשיו תורי.
"היי, תראו איזה דג חמוד! איך קוראים לו?" צהלה הקטנה לקראת דג כתמתם.
איזה דור. כשאני הייתי ילד כולם ידעו שלדג הזה קוראים "נמו". אבל היום, דור הספרות החרדית חינוכית, אין להם מושג.
"זה חמוד-ים". הסברתי בבקיאות. הלא כבר אמרו רבותינו חז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים.
"וזה?" תורו של הבן להצביע על יצור בלתי מזוהה. "מה זה העגול הזה?"
"עגול-ים".
"וההוא שזוחל על הרצפה שם?"
דווקא עליו היה שלט גדול. "חתול ים". אבל כבר הייתי בשוונג.
"זה? עפיפון-ים".
"ומה החיה הזו? תראו איזה יופי, היא בצורת סימן שאלה!"
"זה... זה..." ניסיתי להרוויח זמן. אה, פשוט. "זה יהודי-ים. בעל חיים מרתק מאוד. שחי... בים".
"למה קוראים לו יהודי-ים?" תלה בי הקטן עיני עגל. יבשה.
"אלא איך היית קורא לו?"
ככה זה יהודים. תמיד עונים בשאלה.
