התייעצות ילד דחוי - מחפשת רעיונות לשינוי המצב

[ופרצת]

תודה רבה לכל המשיבים!
נתתם כיוונים חדשים לטיפול בבעיה.

@אושר-עד - התרגשתי מתפילתך. תודה!

@אהרן ש., @פרפר סגול ו@שולה - תודה על הפירוט! עצות נפלאות!

@יהושע בן רבקה - מצא-חן בעיני הרעיון של הגמ''ח. תודה רבה!

אתייחס (במחילה) רק בנוגע למורה-מחנך: ב''ה יש לילד מחנך טוב-לב ורגיש לצרכים של ילדי הכיתה. הוא גם פועל רבות כדי לחזק את הביטחון העצמי שלהם. עוררתם בי את המחשבה, לבדוק מהו יחסם של המורים המקצועיים כלפיו. בעז''ה אנסה לברר. וכמובן, אאמץ חלק מעצותיכם.

 

[שנינות]

לא ראיתי עם כתבו כבר.

כדאי לקנות את הספר להיות חבר של ט. הניג.

הוא נותן כלים מדהימים.

 

[קופירייטה]

טיפול רגשי יכול להיות פתרון אמיתי

 

[בונבוניירה פיקנטית]

תחילה ברצוני לומר משפט יפה שקראתי: "להגיד לילד שלא נורא, עוד מעט הבעיות החברתיות יעברו, זה כמו לומר לבן אדם שבוער מכאב שיניים שלא נורא, עוד מעט זה יעבור!"
ולנושא הילד הדחוי.
אני רוצה להביע את דעתי, אך שלא תחשבי שיש בה שיפוט או האשמה כלשהיא, חלילה. יש כאן דגש ושימת לב, וגם אם לך זה לא מיועד, הלוואי והורים שמיועד להם יקראו זאת.
ולאחר ההקדמה-
לפעמים הורים, דווקא מרצונם לגונן, הורסים את הילד, בטחונו העצמי וכישוריו החברתיים.
הורה שלא סומך על הילד, מיעץ לו עצות רבות מידי, מפקפק בכושר שיפוטו של הילד (בהתאם לגיל כמובן!) ומנסה לנהל את העינינים רעיונית במקומו - גורם נזק רב משינתן לשער, גם אם מטרתו טובה.
ילד כזה לומד שהוא לא יכול לסמוך על עצמו ועל שיקול דעתו, שהוא לא מספיק שווה בשביל להתמודד והוא לא יוצלח ולא יכול לדעת לבד כלום.
לפעמים ההורים אומרים לו "תזהר לו לדבר מידי הרבה, להגזים באמירת בדיחות" וכו'.
וודאי שהורים צריכים ללמד את ילדם טקט מינימלי, אבל שזה חורג מתחום ההתנסות של הילד - זה גורם לתוצאות מרחיקות לכת. ההורה אומר זאת בתום לב, אך הילד את עצמו שואל "אולי אני לא בסדר? אם אומרים לי וודאי אני מגזים! אני צריך לשתוק יותר" וממילא הילד נעשה יותר חלש ופגיע - ומושך אליו את החיצים.
ילד עם ביטחון עצמי לא יהיה קרבן. הבעיה היא לא הרבה, לא הכיתה ולא ילדים ספציפים (חוץ ממקרים חריגים ביותר!) ואם הוא יעבור מקום - הבעיה תעבור ביחד איתו.
הפתרון - הוא לא לברוח מהמצב אלא להבין שלילד לא משנה למה - אי ןכרגע מספיק בטחון והוא צריך לרכוש זאת. לתת לו כלים, אם יש צורך לשלוח לייעוץ (כמה כיף שהיום זו לא בושה!) ובעיקר לשדר לו אמון מלא ביכולתיו ואישיותו.
המון הצלחה וס"ד.

 

[גלבוע]

היות וראינו שיפור, לא נקטנו בצעד הבא, אך שקלנו אותו ברצינות: קורס אומנות לחימה.
רלוונטי כשמדובר בהצקות פיזיות.

רלוונטי גם ככלי להגברת הבטחון העצמי.

 

[עט הדר]

הפתרון אצלנו היה לשלוח אותו לקבוצת תקשורת - אלו קבוצות קטנות של ילדים שמתמקדות בעבודה על הכישורים החברתיים. כאלו יש ברוב הערים החרדיות

היכן יש בבני ברק דבר כזה?

 

[יהודית ק]

לפעמים לא עוזר שהילד ישנה התנהגות, מכיוון שהחברים לא מוכנים להכיר בשינוי שעשה, ורק
מתנגחים עוד יותר! אני העברתי את בני חיידר, הוא טען שמציקים לו כמה שהסברתי לו שבכל כיתה יש ילדים מעצבנים הוא לא הסכים לשמוע, והעברנו אותו, הילד פורח טוב לו וגם לפעמים אם הוא מסתבך העניינים נרגעים מיד ב"ב, גם אחותי העבירה כיתה כי הפסיכולוג ייעץ לה, וכן מכרה שהעבירה את בנה ת"ת כי הילד היה הקרבן הכיתתי ועכשיו ב"ה הוא מאושר. גם לי בתור ילדה
הייתה חברה שמררה את חיי עד שעברנו דירה, ועברתי ביה"ס היה שווה!

 

[שפריצרית]

לא קראתי את כל האשכול, התגובות כאן ארוכות...
מכירה מקרוב מקרה כזה, של ילד דחוי.
באחת הפעמים הוא חזר הביתה וסיפר שXXX אמר שהוא לא רוצה לשחק איתו.
האמא הגיבה: אוי, מסכן. איך הוא הפסיד.... לא כל אחד זוכה להיות חבר שלך.
ובמקרה אחר: ואתה מוכן להיות חבר שלו?
בקיצור, טפטפה לילד שלה שהוא זה שבוחר את החברים, שהוא הילד הכי מוצלח בכיתה, וכנראה שזה השפיע...
מצבו השתפר פלאים עם הזמן.

 

[יהושע בן רבקה]

הורה שלא סומך על הילד, מיעץ לו עצות רבות מידי, מפקפק בכושר שיפוטו של הילד

לא אמורים לומר לילד עצות בשביל זה, אך חובה לעזור לו בענין כזה. ואפשר גם ללא ידיעתו כלל. להשאיר את הילד שישפוט לפי דעתו זה לתת לילד לבנות בנין עקום. זה בדוק! צריך להשאיר לו את המרחב לתמרן בעצמו, אך חייבים לעזור לו ההורים.

 

[יהושע בן רבקה]

XXX אמר שהוא לא רוצה לשחק איתו.

מה שכתבתם נכון לגבי מקרה בודד, או שניים, אבל כאן מדובר במגמה מתמשכת... זה עולם אחר לגמרי.

 

[VIZUALI]

ממליצה לפנות לחיים ולדר. מידיעה והתנסות הוא יכול לקדם במקרה כזה בהיבטים רבים. (הדרכה להורים ולילד וכו'). ההבנה שלו בתחום רחבה ועמוקה מאד.

 

[שפריצרית]

מה שכתבתם נכון לגבי מקרה בודד, או שניים, אבל כאן מדובר במגמה מתמשכת... זה עולם אחר לגמרי.

גם שם היה מדובר במגמה.
לאט ובעקביות האמא הפכה אותה.
יש לציין, כי הילד היה רק חלש חברתית ולא סבל מהצקות וכדומה.

 

[ופרצת]

כמה המליצו כאן לפנות לחיים ולדר.
האם מישהו יודע איך משיגים אותו ואיפה הוא מקבל?

 

[אהרן שטיימן]

כמה המליצו כאן לפנות לחיים ולדר.
האם מישהו יודע איך משיגים אותו ואיפה הוא מקבל?

היכן אתם גרים?

 

[ופרצת]

בצפון

 

[אהרן שטיימן]

היכן אתם גרים?

אם אתם גרים בבני ברק הכי פשוט זה לפנות למרכז לילד ולמשפחה
מס' הטלפון - 03-6775129

גם אם אינכם גרים בב"ב אפשר לנסות לפנות לשם וייתכן ותוכלו להתקבל

 

[אהרן שטיימן]

בצפון

גם אם אינכם גרים בב"ב אפשר לנסות לפנות לשם וייתכן ותוכלו להתקבל

אם זה לא ילך תעדכנו וננסה לעזור...

 

[ופרצת]

תודה רבה!
תזכו למצוות!

 

[קריאת כיוון]

בילד שעובר דחיה- חרם
חייבים לטפל
ולא להשאיר אותו להתמודד לבד
ולא משנה מה הגורמים.
חרם אופייני לגיל החביון- כיתות ד- ו
וכיום, עם הטכנולוגיה, גם בכיתות גבוהות יותר, לצערנו.
יש פרוטוקול ברור איך למחנך והיועץ כדאי ונכון להתנהל.
בוחרים ילד דומיננטי, משתפים אותו בסוד העניינים
נותנים לו כוח להביע עמדה אחרת בפני הילד הדחוי, לחזק אותו, לקרב אותו
אחרי כמה ימים, מוסיפים ילד נוסף כתגבורת
כך, עד למספר ילדים
בעצם בונים תשתית חברתית הולמת, מתוך מחשבה ורגישות.
יש לזכור, בלי להצדיק, כי רגשות אשמה מתעוררים גם בליבות המציקים
וזו תופעה שחייבת להיפסק בחוכמה, רגשיות ומידייות
ולא לתת לא לחלוף מעצמה בפרט אם זה נמשך לאורך זמן.
המון הצלחה וכוח במלאכת הקודש.

 

[רינהרינה]

הפתרון אצלנו היה לשלוח אותו לקבוצת תקשורת - אלו קבוצות קטנות של ילדים שמתמקדות בעבודה על הכישורים החברתיים. כאלו יש ברוב הערים החרדיות.

איפה יש בירושלים קבוצות תקשורת?