הנושאים החמים
הנושאים החמים
העיתונאי הצעיר עמד בפתח האולם הגדול, סוקר בהשתאות את המחזה.
"אתה העיתונאי הראשון שמקבל הצצה פנימה", הבטיח המנכ"ל, מניח ידו על לבו הרחב. "אני בטוח שתופתע מההצלחה הגדולה. בכל מקרה שלח לי את הכתבה להגהה לפני הפרסום".
"אין בעיה. חודש טוב". הסכים העיתונאי החרוץ, מסלסל את פאותיו. "אז בוא נתחיל. "יד-עזרא ושולמית-לאחים". מתגלגל טוב על הלשון, ללא ספק. מהי בעצם הבשורה הגדולה?"
המנכ"ל הניף יד עטורה בשעון מוזהב על העמדות הרבות. עשרות נשים ומטפחות חרוצות שנדמו ממעוף התרנגול לעדת נמלים עמלניות הרימו והורידו שפופרות בקצב מונוטוני סיזיפי...
"תרשום "בקצב מלא חיות ושמחה", כן?"
"בהחלט, כבוד המנכ"ל. ובכן?"
"כידוע לך, מצב ארגוני החסד היום הוא לא מה שהיה פעם, עם הנדיבים והתקציבים מחו"ל. חייבים להתרים גם בתוך המגזר פנימה. עכשיו, אדם ממוצע, בעל טלפון כשר, מקבל עשרים שיחות כאלו ביום. הוא לא יכול לתרום לכולם, גם אם ממש ירצה. והוא לא רוצה".
"צודק".
"כשאתה מסתכל על הארגונים השונים בציבור החרדי. גם עם זכוכית מגדלת לא תמצא הבדלים ביניהם. מה כבר ההבדל בין "אור הרשב"י" לבין "לב שומע"? שניהם מושיבים טלפניות להתרים? כן. שניהם מוציאים חלק מהכסף שנכנס לצורכי צדקה? כן. שניהם מוציאים קבלה עם סעיף 46? כן. שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה? לא. בפועל, כל אלו ועוד מתחרים על אותו נתח שוק ואפילו עם מיקרוסקופ לא תמצא הבדל!".
"מעניין! אז לאן לקחת את זה?"
"איחוד! הומ.. לא איחוד הצלה כמובן. כבודם במקומם מונח על קטנוע ב-150 קמ"ש אצל כביש בגין מוציא לשון למצלמת מהירות. אלא איחוד כוחות בין גופים שונים. איחדנו את הארגונים לאחד. בכל שיחה מנסה המוקדנית לברר לאיזו מטרת צדקה לבו של התורם הפוטנציאלי חם יותר ולשם היא מנתבת את השיחה! מעדיף לתרום לחם וחלב לעניים? – יד עזרא! מעדיפה לתרום עוגה וביצה לנזקקות? - יד שולמית! להילחם בטמיעה? - יד לאחים! כמובן שכל הכסף נכנס לקופה המשותפת והמאוחדת באיחוד מקסים".
"מדהים".
"בהחלט. הרווחים טיפסו מאז האיחוד במאוד אחוזים!"
"אני בטוח שיש גם תקלות בגלל האיחוד".
"נכון, נכון. היו. למשל נהג רכב המילוט שהיה אמור לחלץ אחמד ושרה מכפר ערבי. הוא התבלבל וחילץ משם חמישה ארגזי לחם אחיד פרוס טרי שירדו בדיוק ממשאית אנג'ל. גם זו לטובה.
"זה פחות גרוע מהמקרה בו פרצו הפעילים שלנו נגד המיסיון לאולם ההסעדה לנזקקים ושחררו עכברים קטנים כדי לפוצץ את האירוע. אבל אלו מקרים בודדים. מים מתחת לשמש".
"יפה".
"אני בטוח שלאור ההצלחה כולם יחקו אותנו ואיחודים כאלו יצוצו בכל פינה כפטריות-אש אחר הגשם בשדה קוצים!"
"אמן".
***
שלושה חודשים לאחר מכן.
"יד-לב-מתנת ועזר-עזרא מלכה ושולמית-חיים לאחים-מציון, ברוכים הבאים. לפניכם מערכת לניתוב שיחות...
"לחילוץ כליה מכפר ערבי, הקישו 71".
"אתה העיתונאי הראשון שמקבל הצצה פנימה", הבטיח המנכ"ל, מניח ידו על לבו הרחב. "אני בטוח שתופתע מההצלחה הגדולה. בכל מקרה שלח לי את הכתבה להגהה לפני הפרסום".
"אין בעיה. חודש טוב". הסכים העיתונאי החרוץ, מסלסל את פאותיו. "אז בוא נתחיל. "יד-עזרא ושולמית-לאחים". מתגלגל טוב על הלשון, ללא ספק. מהי בעצם הבשורה הגדולה?"
המנכ"ל הניף יד עטורה בשעון מוזהב על העמדות הרבות. עשרות נשים ומטפחות חרוצות שנדמו ממעוף התרנגול לעדת נמלים עמלניות הרימו והורידו שפופרות בקצב מונוטוני סיזיפי...
"תרשום "בקצב מלא חיות ושמחה", כן?"
"בהחלט, כבוד המנכ"ל. ובכן?"
"כידוע לך, מצב ארגוני החסד היום הוא לא מה שהיה פעם, עם הנדיבים והתקציבים מחו"ל. חייבים להתרים גם בתוך המגזר פנימה. עכשיו, אדם ממוצע, בעל טלפון כשר, מקבל עשרים שיחות כאלו ביום. הוא לא יכול לתרום לכולם, גם אם ממש ירצה. והוא לא רוצה".
"צודק".
"כשאתה מסתכל על הארגונים השונים בציבור החרדי. גם עם זכוכית מגדלת לא תמצא הבדלים ביניהם. מה כבר ההבדל בין "אור הרשב"י" לבין "לב שומע"? שניהם מושיבים טלפניות להתרים? כן. שניהם מוציאים חלק מהכסף שנכנס לצורכי צדקה? כן. שניהם מוציאים קבלה עם סעיף 46? כן. שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה? לא. בפועל, כל אלו ועוד מתחרים על אותו נתח שוק ואפילו עם מיקרוסקופ לא תמצא הבדל!".
"מעניין! אז לאן לקחת את זה?"
"איחוד! הומ.. לא איחוד הצלה כמובן. כבודם במקומם מונח על קטנוע ב-150 קמ"ש אצל כביש בגין מוציא לשון למצלמת מהירות. אלא איחוד כוחות בין גופים שונים. איחדנו את הארגונים לאחד. בכל שיחה מנסה המוקדנית לברר לאיזו מטרת צדקה לבו של התורם הפוטנציאלי חם יותר ולשם היא מנתבת את השיחה! מעדיף לתרום לחם וחלב לעניים? – יד עזרא! מעדיפה לתרום עוגה וביצה לנזקקות? - יד שולמית! להילחם בטמיעה? - יד לאחים! כמובן שכל הכסף נכנס לקופה המשותפת והמאוחדת באיחוד מקסים".
"מדהים".
"בהחלט. הרווחים טיפסו מאז האיחוד במאוד אחוזים!"
"אני בטוח שיש גם תקלות בגלל האיחוד".
"נכון, נכון. היו. למשל נהג רכב המילוט שהיה אמור לחלץ אחמד ושרה מכפר ערבי. הוא התבלבל וחילץ משם חמישה ארגזי לחם אחיד פרוס טרי שירדו בדיוק ממשאית אנג'ל. גם זו לטובה.
"זה פחות גרוע מהמקרה בו פרצו הפעילים שלנו נגד המיסיון לאולם ההסעדה לנזקקים ושחררו עכברים קטנים כדי לפוצץ את האירוע. אבל אלו מקרים בודדים. מים מתחת לשמש".
"יפה".
"אני בטוח שלאור ההצלחה כולם יחקו אותנו ואיחודים כאלו יצוצו בכל פינה כפטריות-אש אחר הגשם בשדה קוצים!"
"אמן".
***
שלושה חודשים לאחר מכן.
"יד-לב-מתנת ועזר-עזרא מלכה ושולמית-חיים לאחים-מציון, ברוכים הבאים. לפניכם מערכת לניתוב שיחות...
"לחילוץ כליה מכפר ערבי, הקישו 71".
(אמחק את ההערה אם היא לא במקום)
