מהם טיקים?
טיקים (Tics) הם תנועות קצרות, פתאומיות, בלתי־רצוניות וחסרות מטרה שמעורבות בהן קבוצת שרירים אחת או יותר.
טיקים מופיעים בשתי צורות עיקריות:
1. טיקים תנועתיים או מוטוריים.
2. טיקים קוליים או ווקליים.
מהם טיקים מוטוריים?
אלו טיקים שמתבטאים בתנועות גוף: מצמוץ עיניים, תזוזה של הפה, תזוזה של האף, תנועות מוזרות של הראש, תנועות כתפיים (כמו הרמה שלהן), רקיעה ברגליים, נגיעה בחפצים או בחלקי גוף.
מהם טיקים קוליים?
טיק קולי (ווקאלי) הוא טיק שבו מעורבים מיתרי הקול. הוא מתבטא בהשמעת קולות מסוגים שונים: כחכוך בגרון, שיעול נבחני, נהמה, משיכת אף קולנית, יריקות. ייתכנו טיקים קוליים מורכבים יותר שכוללים חזרה על מילים או על משפטים שלמים ואפילו קללות.
מה ההבדל בין טיקים פשוטים לטיקים מורכבים?
בטיקים המוטוריים הפשוטים מעורבת קבוצת שרירים אחת.
הטיקים המוטוריים המורכבים מתאפיינים בהפעלת קבוצות שרירים. הטיק מתחיל באזור אחד של הגוף, למשל הפנים, וממשיך לאזור אחר.
הטיקים יכולים לשנות את אופיים במשך הזמן. למשל, בהתחלה הם יכולים לבוא לידי ביטוי במצמוץ עיניים במשך כמה שבועות ולאחר מכן הם יכולים לבוא לידי ביטוי בעיוות של הפה או בתנועה של האף. ייתכן שטיקים מסוגים שונים יופיעו בעת ובעונה אחת.
מהם הגורמים לטיקים?
המקור לטיקים האלה הוא במוח - מערכת העצבים המרכזית שלנו. ההפרעה נגרמת משיבוש בפעילות של דופאמין, שהוא אחד ההורמונים הפעילים בתקשורת בין תאי העצב במוח.
האם זוהי תופעה נפוצה?
לפי הערכות 10% ל־15% מהילדים יפתחו טיקים בשלב כלשהו בילדותם, לרוב בגיל 10-5. הטיקים שכיחים יותר בבנים מאשר בבנות.
כמה זמן זה נמשך?
ברוב המקרים מדובר בהפרעת טיקים חולפת (Transient tic disorder), שהיא הפרעת התנועה השכיחה ביותר בילדים. היא נמשכת חודשים ספורים בלבד (עד 4 חודשים).
האם טיקים קשורים לבעיות התפתחות?
לרוב הילדים עם טיקים אין כל הפרעה שכלית או התפתחותית. עם זאת, טיקים יכולים להופיע לעיתים בשילוב עם הפרעות התפתחות ועם תסמונות אחרות (כמו
הפרעות קשב וריכוז ואוטיזם). לעיתים ניתן לראות בילדים שסובלים מטיקים גם שכיחות יתר של קשיים רגשיים או של מחשבות כפייתיות.
הטיקים עלולים להיות מושפעים ממצבים רגשיים: הם יכולים להחמיר במצבי מתח
וחרדה ואף בזמן של מחלה או של עייפות קיצונית.
כיצד מטפלים בטיקים?
ברוב המקרים, הטיקים חולפים מעצמם, אינם גורמים להפרעה משמעותית בתפקוד היום־יומי ולכן גם אינם דורשים טיפול.
במקרים חמורים יותר, שבהם הטיקים קשים, מפריעים לתפקוד היום־יומי ואף גורמים להפרעה חברתית, ניתן לתת טיפול תרופתי - לרוב בשילוב עם טיפול התנהגותי.
האם הופעת טיקים מעידים בהכרח על תסמונת טורט?
לא. הטיקים נחלקים לכמה סוגים, ורק אחד מהם (והפחות נפוץ) מעיד על תסמונת טורט.
מהי ההגדרה של תסמונת טורט?
זהו השם של הפרעה הכוללת טיקים רבים ומורכבים - תנועתיים וקוליים - הנמשכים יותר משנה. המופע הראשון של טיקים אלו הוא בדרך־כלל באזור הפנים, הצוואר או הזרועות. מאפיין שכיח נוסף הוא התנהגות כפייתית (אובססיבית) ולעיתים גם הפרעת קשב וריכוז. הטיקים מסכנים את יחסי הגומלין החברתיים של הילד עם ילדים בסביבתו. התסמינים מופיעים לראשונה לרוב בגילי 10-5.
התסמונת אובחנה לראשונה ב־1895 על־ידי הנוירולוג הצרפתי ז'ורז' ז'יל דה לה טורט.
עד כמה שכיחה תסמונת טורט?
התסמונת מופיעה בכ־0.05% מהאוכלוסיה (1 ל־2,000).
האם לטיקים ולתסמונת טורט יש נטייה גנטית?
איך מאבחנים תסמונת טורט?
כמה מהתופעות שתוארו קודם לכן יכולות להופיע גם במחלות אחרות, ולכן חשוב להיוועץ ברופא כדי להגיע להחלטה שמדובר בתסמונת טורט. אין בדיקות מעבדה או בדיקות הדמיה לזיהוי טורט, ולכן האבחנה נעשית על בסיס קליני בלבד - כולל תשאול רפואי מלא (ובכלל זה על ההיסטוריה המשפחתית), בדיקה גופנית והערכה של התנהגות הילד. לעיתים רחוקות נעשות בדיקות כמו
EEG או הדמיה של המוח לשלילת מחלות אחרות.
כאמור, יש כמה מחלות נוספות שיכול להיות להן קשר לתסמונת טורט. לרוב מדובר בהתנהגות אובססיבית־קומפלסיבית, אך גם הפרעות קשב וריכוז עלולות להיות נלוות לתסמונת טורט.
האם יש טיפול בתסמונת טורט?
חשוב להדגיש: רוב הילדים עם תסמונת טורט מתפקדים היטב הן בבית והן בבית הספר. לכן ההחלטה על הטיפול תלויה במידת החומרה הקלינית של התסמונת, במידת ההפרעה שלה לחיי היומיום ובתופעות הנוירולוגיות הנלוות לתסמונת - אם יש כאלה.
אם דרגת החומרה של הטיקים אינה גבוהה, ואם הם לא מטרידים בחיי היומיום, בדרך כלל אין צורך בטיפול תרופתי.
אם מתלוות לתסמונת הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, מתמקד הטיפול בבעיות הנלוות ולא בתסמונת עצמה.
כאשר מקור הבעיה הוא מחשבות טורדניות וטקסיות, מיועד הטיפול התרופתי להתמודד עם התופעות האלה, דבר שיכול להביא גם להפחתה בתדירות הטיקים.
אם לתופעה נלווים גם קשיים רגשיים, ניתן לטפל בהם באמצעות פסיכותרפיה.