עזרה טיסה לחול ל4 לילות ולהשאיר ילדים

[זהבהלה]

ולגבי נסיעה והשארת ילדים:
כבר כתבתי את דעתי באשכול אחר, לכן אני לא רוצה לחזור על זה.
רק במקרה שיש כורח גדול וחוסר ברירה, נורמלי לנסוע.
לא נורמלי להשאיר ילדים קטנטנים ללא אמא למספר כזה של ימים.

עדיך להתאוורר בדרכים אחרות.

לא רוצה לפתוח חזית כפי שהיה באשכול קודם, אני רק כותבת את דעתי כי מישהי כתבה כאן שדעתה לא לנסוע, בניגוד לדעה של כולם, בעוד גם אני כתבתי בהתחלה, אבל לא הבעתי את דעתי.
והנה, אני כותבת אותה, ושכל אחד יעשה מה שמתאים לו.

(זהבלה, את גרה באזור גב"ש? יש לי שם חברה שאני מחפשת את המספר שלה כבר חצי שנה).

ולגבי נסיעה והשארת ילדים:
כבר כתבתי את דעתי באשכול אחר, לכן אני לא רוצה לחזור על זה.
רק במקרה שיש כורח גדול וחוסר ברירה, נורמלי לנסוע.
לא נורמלי להשאיר ילדים קטנטנים ללא אמא למספר כזה של ימים.

עדיך להתאוורר בדרכים אחרות.

לא רוצה לפתוח חזית כפי שהיה באשכול קודם, אני רק כותבת את דעתי כי מישהי כתבה כאן שדעתה לא לנסוע, בניגוד לדעה של כולם, בעוד גם אני כתבתי בהתחלה, אבל לא הבעתי את דעתי.
והנה, אני כותבת אותה, ושכל אחד יעשה מה שמתאים לו.

(זהבלה, את גרה באזור גב"ש? יש לי שם חברה שאני מחפשת את המספר שלה כבר חצי שנה).

לא גרה באזור גבש

 

[ELFISH]

זה גילאים ממש קשים. אני קיבלתי אלי שני אחיינים חמודים בגילאים דומים, ברצון רב וכדי לאפשר לאחותי לחפוש (לי לא היה את זה ולכן אני יודעת כמה חשוב לאפשר)
מה אומר? היה קשה. גם לי, גם להם.
במצב דומה שבו אין הורים או משפחה קרובה רלוונטית, נסעתי רק ללילה אחד- מקסימום שניים שבהם באו אלי הביתה אחות נשואה, אחות בחורה לאחה"צ ועדיין הג'ינגול בין כולם היה מתיש.

בקיצור, מחכה שיגדלו כדי לנסוע בזוג. וכן, יכול להיות שזה יהיה בגיל 45 ומעלה. בינתיים אפשר לנסוע לבד כל אחד כשאפשר, או בפורמט משפחתי.

 

[-LIGA]

אני שונה פה מכולם ואומרת: אל תסעו! (למעט הכרח גדול)

כנראה שיש אמהות חזקות שלא צריכות לנסוע. כל הכבוד.
אבל לא הייתי אומרת למישהו לא לנסוע עד שהילדים גדלים. ומנין הכוחות? ומה עם תחזוק 'שלום הבית' שקצת קשה בשגרה לתת לו את כל תשומת הלב?
יתכן שיש כאן התנגדות כי מדובר לנסיעה לחו"ל, גם בארץ אינכם יוצאים לחופשה?
כמובן שלהשאיר אצל משפחה קרובה, זה עדיף, אבל אם אין אפשרות והילדים יחסית 'נוחים' בנושא, אין שום בעיה! הם בקושי קולטים שהשאירו אותם וכבר חוזרים... והמפגש? זה החלק הכיפי!!

הסכמתי, כי למה שלא יסעו קצת ליהנות?
אבל שמתי לב שאותם אנשים מרגישים שכולם עושים להם בכיף, ולמה לא,
ופשוט להם שהילדים שלהם ישארו, ולא מרגישים צורך אפילו להתקשר מדי פעם להתעניין בשלומם,

זה באמת הרגשה מזלזלת, צריך להתקשר, להתעניין ולהביא מתנה!

 

[זושא כץ]

אנחנו גם חשבנו שבשביל לנפוש חייבים זוגי בלבד (בארץ ישראל) ויצאנו פעמים ספורות וראינו שזה בלגן שלם גם למשפחות המארחות וגם לילדים
החלטנו שיוצאים עם הילדים ועם עוד משפחה אח או גיס עם נתונים דומים ובערבים ערב אחד זוג אחד יוצא וזוג השני שומר בדירה על הילדים והיה מאוד נחמד גם בימים היה לילגים תעסוקה עם הבני דודים וגם לנו לראות את הילדים נהנים וגם הבילוי הזוגי לא נפגע
חזרנו על המתכונת הזאת מספר פעמים והיה ממש נפלא
את הטיולים לזוג בלבד ככל הנראה נשמור להמשך החיים בעז''ה

 

[~נעמי~]

מכירה מקרוב מישהי שאירחה את אחיינים שלה 4 ילדים 3 לילות לא היה קל בכלל בסוף קיבלה הוצאות + 1000 שח + זיכוי בחנות 300 ש"ח והכל בחיוך בכיף ומכל הלב. משאיר טעם טוב למרות הקושי.

 

[בן ציון הלמ]

תסלחו לי שאני כופר בעיקר...
כאברך ירושלמי מזדקן,
שנשוי באושר (בלעה"ר) לא מעט שנים,
וב"ה אף פעם לא דרכתי בחו"ל ולא עזבתי את הילדים.
אפשר לנפוש בארץ ולא חייבים משהו ארוך.
וכן,
יש לי ולרעייתי המון עומס בחיים,
אבל יש סדרי עדיפויות.
אני לא אומר שאף פעם לא צריך ניתוק ולטוס לחו"ל,
אבל מפריע לי שכמה כתבו שחייבים לטוס,
כאילו זו גזרה וא"א לחיות בלי זה.
צריך למצוא זמן איכות לזוגיות גם בשגרה וכך גם להתאוורר.

 

[רבקי בינעט]

חייבים לצאת לנופש להתאורר מי אמר שרק בחול???ישראל יפה ומלאה במקומות נופש מקסימים.

 

[CONNECTIONS]

אנסה להציע פיתרון שאול לא עונה על השאלה אבל הוא גם כן פיתרון למי שמאד רוצה לנסוע ולכמה ימים דווקא - לא חייבים לנסוע בצורה זוגית , אפשר שהאישה תיסע עם חברותיה משפחתה אמא או אחיותיה וכו' והבעל יסע בתקופה אחרת, וכך יהנו שני הצדדים, ויהנו גם הילדים שאחד ההורים נשאר אתם. ותגידו מה עם הזוגיות ? אפשר לצאת ליום שלם או לשבת אחת.
נ.ב. אינני משתייך לאף חסידות....

 

[גלגל הצבעים]

בכוונה לא אצטט הודעה מסויימת, למרות שזו תגובה לכמה תגובות ספציפיות.

אני אנסה לכתוב בזהירות.

כותבים כאן אנשים מכלל המגזרים, והפורמט של הזוגיות שונה בכל מגזר.
והאמת היא שגם אצל כל זוג [מאותו מגזר] פורמט הזוגיות נראה אחרת.

אם כאן היה המקום הייתי כותב מאמר שלם.

השואל ועוד רבים כמוהו התכוונו לזוגיות שבה יש
מעורבות ושותפות מלאה בחיי היום יום של בן הזוג [אם האשה נפגעה מהמנהלת, היא תספר לבעלה לא תרוץ לספר לאמא שלה ודי, וההתלבטויות באיזה כוילל לבחור יעשו עם האשה, וזה רק קצה המזלג].

יש רבים וטובים [וזה ניכר מאוד מאוד מתגובותיהם באפן כללי - לאו דווקא באשכול זה, למי שרגיש ושם לב לבין השורות] שהבעל הוא סוג של עוד ילד בבית שיש לו חובות וזכויות [וכמובן גם הערכה וכו'], ותו לא.

איך זה ניכר מהתגובות?
במיקום ובמשקל שנותנים להורים בחיי הזוג.
בפשטות שבה מבטאים "לא סיפרתי לבעלי, אם הוא היה יודע הוא היה..."
כל נידון של נוחות לילדים לעומת נוחות של האשה/הבעל, הנידון מוכרע מראש [ולא לטובת בן הזוג].
וכולי.

ולכן נשים כאלה זקוקות לנופש עם האמא והאחות, ולא יעלה על הדעת שהם ישאירו את הילדים בבית ויסעו עם הבעל, אולי בגיל 68 שלא יהיה להם עם מי ליסוע הן יסעו איתו.

---

כל זה בלי להכנס בכלל למציאות חיים השונה בין בני זוג, אין דומה זוג שעבר חצי שנה קשה [לא כל תקופה קשה כולם יודעים ממנה], לזוג שחי על מי מנוחות [יחסית].

ולכן היו זהירים בעצותיכם, ובהבאת דוגמאות אישיות ["אנחנו נשואים 85 שנה ומעולם לא קנינו גלידה"....] כי לא צריך טרגדיה איומה שכל המדינה שמעה עליה בשביל לצאת לנופש.

ולגבי חו"ל, נכון שזה נכנס קצת לציבור בגלל שזה זול ומפתה, אבל יש הרבה אנשים שצריכים ניתוק, וזה קיים רק במקום שלא מדברים עברית, והשלטים לא בעברית, ומי שלא מבין מה אני כותב שיאמר 250 פעם מזמור לתודה. [וכן, העול של החיים וכח ההתמודדות הרבה יותר קשים מפעם, צא וראה כמה דכאונות וכד' יש, וגם אחוז הגירושין לא במגמת ירידה]


נ.ב. הדברים נכתבו כאילו כלפי נשים, הדבר הדדי [בד"כ] ומצוי גם אצל גברים.

 

[מלפפון]

הבעיה היא הילדים..
אם הם לא היו, היה אפשר לנסוע בכיף. כמה שצריך.
אבל צריך אותם גם כי זה כיף מדי פעם ללכת עם הילד ברחוב ולקבל מחמאות.
אז אין ברירה.
וככה יש אותם מצד אחד, ומצד שני לא מוותרים על הנופש כי צריך אותו מאד.
ואפשר לשים ילדים בני שנתיים אצל מישהו זר,
ומבקשים רעינות איפה אפשר לשים.
(לא משנה אם המטפלת שמכירה אותם ואת צרכיהם, או איזו אישה זרה שגרה ברחוב ורוצה לעשות קצת כסף על הדרך, העיקר מישהו שיסכים להחזיק אותם בלי להתלונן יותר מדי).

ילד צריך מאד את ההורים.
ואם הזוג ממש לא יכול לנפוש יחד איתו, וחייב לצאת דווקא לארבעה ימים, ודווקא בחו"ל, אז אין ברירה.
שהילד ישלם את המחיר.
ומי שלא חווה חו"ל לא יודע מה זה לצאת ולהתנתק מהילדים כליל.
ואפילו לא להתקשר למשפחה המארחת מרוב חויה של חו"ל עם שלטים באנגלית שמאבדים לך את הכיוון.

(ואני לא מדברת על מקרים סוציאלים שאין ברירה).

 

[רבקי בינעט]

הבעיה היא הילדים..
אם הם לא היו, היה אפשר לנסוע בכיף. כמה שצריך.
אבל צריך אותם גם כי זה כיף מדי פעם ללכת עם הילד ברחוב ולקבל מחמאות.
אז אין ברירה.
וככה יש אותם מצד אחד, ומצד שני לא מוותרים על הנופש כי צריך אותו מאד.
ואפשר לשים ילדים בני שנתיים אצל מישהו זר,
ומבקשים רעינות איפה אפשר לשים.
(לא משנה אם המטפלת שמכירה אותם ואת צרכיהם, או איזו אישה זרה שגרה ברחוב ורוצה לעשות קצת כסף על הדרך, העיקר מישהו שיסכים להחזיק אותם בלי להתלונן יותר מדי).

ילד צריך מאד את ההורים.
ואם הזוג ממש לא יכול לנפוש יחד איתו, וחייב לצאת דווקא לארבעה ימים, ודווקא בחו"ל, אז אין ברירה.
שהילד ישלם את המחיר.
ומי שלא חווה חו"ל לא יודע מה זה לצאת ולהתנתק מהילדים כליל.
ואפילו לא להתקשר למשפחה המארחת מרוב חויה של חו"ל עם שלטים באנגלית שמאבדים לך את הכיוון.

(ואני לא מדברת על מקרים סוציאלים שאין ברירה).

לא קורה לילד כלום,אם נמצא כמה ימים אצל מטפלת או שכנה או....הוא מקבל שם את כל מה שצריך,והכל טוב ויפה.

 

[ביילי]

עד שה' ישמור הוא לא מרגיש טוב ואז זה ממש לא נחמד לשני הצדדים בלש' המעטה,
וההורים מנותקים

 

[מלפפון]

לא קורה לילד כלום,אם נמצא כמה ימים אצל מטפלת או שכנה או....הוא מקבל שם את כל מה שצריך,והכל טוב ויפה.

תלוי איזה ילד.
יש ילדים שיש להם משקעים עד היום מזה.
והם בני 25 היום.

ילדים צריכים כחלק מצרכי הבסיס יציבות הורית.
מה לעשות?
אוכל ושתיה הם לא התגלמות הצורך.

אבל חבל שאכתוב פה את דעתי.
שכל אחד יעשה מה שמתאים לו.

 

[גלגל הצבעים]

הבעיה היא הילדים..
אם הם לא היו, היה אפשר לנסוע בכיף. כמה שצריך.
אבל צריך אותם גם כי זה כיף מדי פעם ללכת עם הילד ברחוב ולקבל מחמאות.
אז אין ברירה.
וככה יש אותם מצד אחד, ומצד שני לא מוותרים על הנופש כי צריך אותו מאד.
ואפשר לשים ילדים בני שנתיים אצל מישהו זר,
ומבקשים רעינות איפה אפשר לשים.
(לא משנה אם המטפלת שמכירה אותם ואת צרכיהם, או איזו אישה זרה שגרה ברחוב ורוצה לעשות קצת כסף על הדרך, העיקר מישהו שיסכים להחזיק אותם בלי להתלונן יותר מדי).

ילד צריך מאד את ההורים.
ואם הזוג ממש לא יכול לנפוש יחד איתו, וחייב לצאת דווקא לארבעה ימים, ודווקא בחו"ל, אז אין ברירה.
שהילד ישלם את המחיר.
ומי שלא חווה חו"ל לא יודע מה זה לצאת ולהתנתק מהילדים כליל.
ואפילו לא להתקשר למשפחה המארחת מרוב חויה של חו"ל עם שלטים באנגלית שמאבדים לך את הכיוון.

(ואני לא מדברת על מקרים סוציאלים שאין ברירה).

נופש של זוג עם הילדים זה סתירה מיניה וביה.
קיימת הנאה אין ספק, וההנאה מועילה תמיד לנפש.
אבל מכאן ועד תועלת לשיפור ושימור הקשר בין בני הזוג [כתגובה לשטף החיים] אין לדברים קשר.


וזה שהילדים לא מסוגלים לזה, ברור! הם כמעט מעולם לא חוו הצבת גבולות כלשהיא לטובת התועלת של הקשר הזוגי, אין זמן שרק ההורים במטבח, אם ההורים מדברים והילד רוצה משהו לא אומרים לו "עכשיו אמא מדברת עם אבא תבוא עוד מעט".
אם כך הם הדברים, ברור שבנופש שמזניחים אותו יומיים הוא מרגיש יתום!

אבל בזוגיות אחרת, הילדים מורגלים לגבולות, ונכון שזה קצת קשה להם, אבל שום נזק לא יגרם מזה, אדרבה להפך - הגבולות יתחזקו, ויהיה טוב לכולם.

(ואני לא מדברת על מקרים סוציאלים שאין ברירה).

לזה התכוונתי כשכתבתי:

לא צריך טרגדיה איומה שכל המדינה שמעה עליה בשביל לצאת לנופש.

 

[מלפפון]

נופש של זוג עם הילדים זה סתירה מיניה וביה.
זה כמו ארוחה משפחתית, קיימת הנאה אין ספק, וההנאה מועילה תמיד לנפש.

מכאן ועד תועלת לשיפור ושימור הקשר בין בני הזוג [כתגובה לשטף החיים] אין לדברים קשר.


וזה שהילדים לא מסוגלים לזה, ברור! הם כמעט מעולם לא חוו הצבת גבולות כלשהיא לטובת התועלת של הקשר הזוגי, אין שמן שרק ההורים במטבח, אם ההורים מדברים והילד רוצה משהו לא אומרים לו "עכשיו אמא מדברת עם אבא תבוא עוד מעט".
אם כך הם ני הדברים ברור שבנופש שמזניחים אותו יומיים הוא מרגיש יתום!

אבל בזוגיות אחרת, הילדים מורגלים לגבולות, ונכון שזה קצת קשה להם, אבל שום נזק לא יגרם מזה, אדרבה להפך - הגבולות יתחזקו, ויהיה טוב לכולם.

כן, ממש הצבת גבולות לקחת מילד בן שנתיים את ההורים ל4 ימים,
ולשים אותו אצל שכנה.

הצבת גבולות בהתגלמותה.

אפשר לחזק קשר זוגי לא על חשבון הילדים.
וזה שהפכו את הטיסות ואפילו הנסיעות לבד ללא הילדים לסטנדרט, לא הופך את זה לנורמלי.

(ולא דומה ילד שנשאר אמל סבתא שמכירה את צרכיו, לילד שנשאר אצל סבתא קרציה.
סתם דוגמא).

הרב וולבה בספר זריעה ובניין בחינוך מדבר על כך שהילד ניתן להוריו כפיקדון מאת הקב"ה. ובתור שכאלה הם צריכים לדאוג לו, לשמור עליו וגם להכשירו לתפקידו בעולם. פיקדון הוא מחויבות. הורים היודעים שהילד הוא רק פיקדון בידיהם, לא יעשו בו מה שמתחשק להם לטובת עצמם .

הרש"ר הירש כותב בספר יסודות החינוך כ"א: "אין בעולם אושר יותר נעלה מאשר הרגש הנעים בקיום נפשו של ילד רך, שאין לו תביעות ודרישות כלפיך והוא תלוי בך ובחסדך. האינך שומע קול פנימי האומר לך מה ילד זה מצפה לקבל ממך? עליך להרגיש את כל האחריות, האושר והקדושה שבמשימה הזאת. עליך להרגיש שהשם "אב" משח אותך לכהן גדול. אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של התמכרות מושלמת לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצוה בלי מיצרים, ואם הנתינה אינה גורמת לך אושר יותר מאשר הקבלה - הרי לא ראוי לך להיות לאב.

 

[גלגל הצבעים]

כן, ממש הצבת גבולות לקחת מילד בן שנתיים את ההורים ל4 ימים,
ולשים אותו אצל שכנה.

הצבת גבולות בהתגלמותה.

אפשר לחזק קשר זוגי לא על חשבון הילדים.
וזה שהפכו את הטיסות ואפילו הנסיעות לבד ללא הילדים לסטנדרט, לא הופך את זה לנורמלי.

(ולא דומה ילד שנשאר אמל סבתא שמכירה את צרכיו, לילד שנשאר אצל סבתא קרציה.
סתם דוגמא).

הרב וולבה בספר זריעה ובניין בחינוך מדבר על כך שהילד ניתן להוריו כפיקדון מאת הקב"ה. ובתור שכאלה הם צריכים לדאוג לו, לשמור עליו וגם להכשירו לתפקידו בעולם. פיקדון הוא מחויבות. הורים היודעים שהילד הוא רק פיקדון בידיהם, לא יעשו בו מה שמתחשק להם לטובת עצמם .

הרש"ר הירש כותב בספר יסודות החינוך כ"א: "אין בעולם אושר יותר נעלה מאשר הרגש הנעים בקיום נפשו של ילד רך, שאין לו תביעות ודרישות כלפיך והוא תלוי בך ובחסדך. האינך שומע קול פנימי האומר לך מה ילד זה מצפה לקבל ממך? עליך להרגיש את כל האחריות, האושר והקדושה שבמשימה הזאת. עליך להרגיש שהשם "אב" משח אותך לכהן גדול. אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של התמכרות מושלמת לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצוה בלי מיצרים, ואם הנתינה אינה גורמת לך אושר יותר מאשר הקבלה - הרי לא ראוי לך להיות לאב.

לגבי ציטוט המקורות, אני לא מעוניין לפתח כאן דיון, אפשר באישי.
במילה אחת: אין קשר בין מה שכתוב שם לנושא המדובר.

 

[מה הענינים]

אין לי משהו להמליץ לך מעבר למה שכתבו כאן
אבל עצה טובה: גם אם את משאירה אצל מישהי שמאד שמחה לקבל, או אצל גיסה שממש אוהבת ילדים - תשלמי על זה תשלום שווה.
כשמישהו עושה חסד ויודע שיקבל על זה תשלום - קל לו יותר לשאת כל קושי.
ועדיין זה חסד אמיתי.

 

[101010]

מכשיר בייביסיטר.

אין לי רעיון יותר טוב, צריך בשביל זה היכרות עם המשפחה/שכנים/ידידים....

ישר לרווחה...

 

[חני גרינשטיין]

לא קורה לילד כלום,אם נמצא כמה ימים אצל מטפלת או שכנה או....הוא מקבל שם את כל מה שצריך,והכל טוב ויפה.

אני יכולה לספר לך כמה חוויות לא נעימות בעליל שאני זוכרת ממש, מיומים ששהיתי אצל דודתי, כשהייתי בת חמש, ואמא שלי הלכה בעוונותיה - ללדת לי אח קטן וחמוד.
היא לא דודה רעה. בכלל. היא מקסימה. באמת. אבל היו שם כמה הרגלים בבית שאני לא הייתי רגילה אליהם - כמו למשל שחייבים לגמור את כל האוכל שבצלחת. גם אם לא אוהבים. לא גמרת? לא נורא. נשמור לך את זה במקרר ותקבלי את זה מחר לארוחת הצהרים. עד היום אני לא מסוגלת להגיד לילד שיגמור את האוכל שבצלחת....
זה לא צריך להיות טראומתי במיוחד, כדי שישארו לילד זכרונות לא מדי נעימים.
שבת אחת - ניחא. יש ילדים שאפילו אוהבים את זה.
אבל ארבעה ימים?! כשאמא כ"כ רחוקה ולא יכולה לבוא באמצע אם הילד במקרה העלה חום או קבל וירוס. את יכולה לתאר לעצמך מה זה להיות חולה מחוץ לבית? גם כמבוגר זה קשה ומטריד, אז לילד קטן?

 

[ר גן עדן]

א' - הבית שאת שולחת את הילדים, חייב להיות מקום שיהיה לילדים כיף בו. (לילדים קשה להגיע למשך מספר ימים לבית זקן, שלא מוצאים בו משחקים כי מי ינקה אותם בערב פסח....)
ב'- תדאגי לתגמול הולם!!! תתייחסי לזה לסוג של עבודה, הוצאות,+++ (אם זה בחופש, אולי תממני נסיעה משותפת לכלל הילדים שלהם ושלך למקום שהם לא יפרגנו לעצמם.)
שכולם יישארו עם טעם של עוד, גם הילדים וגם המארחים.
(יש ילדים שנהנים מגיוון....)
לעניות דעתי, עדיף מהמשפחה (אם זה רלוונטי) או משהו עם קשר חזק, דמות מוכרת, ולא סתם זוג מהרחוב....