הנושאים החמים
הנושאים החמים
תשי"ג, מוסקבה, בנין מגורים קומה שלישית.
"אתה בטוח שאף אחד לא עקב אחריך בדרך?" אבא מרים עיניים שחורות חוששות אל בנו בכורו.
"כן אבא. הלכתי בדרכים צדדיות, קור אימים בחוץ, אפילו חתול לא פגשתי".
"הדלת נעולה? תבדוק טוב". הקול רועד. הוא מהדק בינתיים שוב את קפלי הווילון הכבדים.
קומה שלישית. מי יטפס ויציץ מהחלון? אבל לפחד יש שפה משלו, וההיגיון הוא לא חלק ממנה.
החומש המיניאטורי נשלף בזהירות משקיק הבד. איזו זכות, כמה אימה.
"בראשית ברא..."
בום! מהלומות.
הדלת נפרצת בבעיטה. שוטר גברתן וחשדן בפתח.
אבא מחוויר.
גלות...
תשפ"ג. דירת מגורים בקומה שלישית. שכונה ירושלמית.
"שלום חמודים!" סבתא מחבקת את קובי ומירי, סוקרת בחיבה את הצמד המתוק והסט השבתי המטופח, היישר ממדפי "קידס".
במדרגות נשמעים קולות המשפחה המורחבת. עגלת היויו של תמי מטפסת בנינוחות שבתית במעלה המדרגות. גם החמישייה התוססת לבית כהן בדרך, משמיעה קולות צהלה.
"כמה זמן לא הייתם פה לסעודה, ככה כולם יחד", היא לוחשת כשהדלת נסגרת. "אבל מה לעשות, ככה זה אצל כולם, בגלל המצב".
סבא חוזר מהתפילה, הטלית על כתפיו.
"אתם בטוחים שאף אחד לא עקב אחריכם בדרך?" הוא מרים עיניים שחורות חוששות אל ילדיו
"אל תהיה לחוץ, הגענו בנפרד... כל משפחה הלכה מסמטה אחרת. מזל שגאולה מלאה סמטאות ומעקפים".
תמי סוגרת בזהירות את תריס הגלילה היוקרתי. חנה מסובבת את המנעול.
קידוש . נטילת ידיים. אזמר לסעודתא.
בום! מהלומות.
הדלת נפרצת. אימא מספיקה לחשוב שהמתקין של המנעול עשה עבודה גרועה.
שוטר גברתן וחשדן בפתח.
"קיבלתי דיווח על סעודת שבת המונית שמתנהלת כאן. הגעתי לוודא שהכול לפי התקנות החדשות".
דממה.
"רגע, הגבר בראש השולחן והגברת בקצה השני? זו הדרת נשים חמורה!" הקול שלו צפצפני משהו, בניגוד מוחלט למראה הבריוני.
"יורשה לי לשאול מי עשה קידוש?"
בשקט שמעמיק ממלמל קובי בתמימות: "רק אבות עושים קידוש" וזוכה למבט רושף מאחותו הגדולה.
"ומה שלא פחות חמור, אני עומד כבר 5 דקות ומקשיב מאחורי הדלת. השירה נשמעת בקולות גבריים בלבד. אתם יודעים מה זה אומר לגביכם". הוא ממשיך להקריא בפאתוס מרשימה דמיונית.
מישהי פורצת בבכי.
עדיין גלות.
(הודעה מאת @רחלי טל . בעקבות סערת הרב פירר)
"אתה בטוח שאף אחד לא עקב אחריך בדרך?" אבא מרים עיניים שחורות חוששות אל בנו בכורו.
"כן אבא. הלכתי בדרכים צדדיות, קור אימים בחוץ, אפילו חתול לא פגשתי".
"הדלת נעולה? תבדוק טוב". הקול רועד. הוא מהדק בינתיים שוב את קפלי הווילון הכבדים.
קומה שלישית. מי יטפס ויציץ מהחלון? אבל לפחד יש שפה משלו, וההיגיון הוא לא חלק ממנה.
החומש המיניאטורי נשלף בזהירות משקיק הבד. איזו זכות, כמה אימה.
"בראשית ברא..."
בום! מהלומות.
הדלת נפרצת בבעיטה. שוטר גברתן וחשדן בפתח.
אבא מחוויר.
גלות...
תשפ"ג. דירת מגורים בקומה שלישית. שכונה ירושלמית.
"שלום חמודים!" סבתא מחבקת את קובי ומירי, סוקרת בחיבה את הצמד המתוק והסט השבתי המטופח, היישר ממדפי "קידס".
במדרגות נשמעים קולות המשפחה המורחבת. עגלת היויו של תמי מטפסת בנינוחות שבתית במעלה המדרגות. גם החמישייה התוססת לבית כהן בדרך, משמיעה קולות צהלה.
"כמה זמן לא הייתם פה לסעודה, ככה כולם יחד", היא לוחשת כשהדלת נסגרת. "אבל מה לעשות, ככה זה אצל כולם, בגלל המצב".
סבא חוזר מהתפילה, הטלית על כתפיו.
"אתם בטוחים שאף אחד לא עקב אחריכם בדרך?" הוא מרים עיניים שחורות חוששות אל ילדיו
"אל תהיה לחוץ, הגענו בנפרד... כל משפחה הלכה מסמטה אחרת. מזל שגאולה מלאה סמטאות ומעקפים".
תמי סוגרת בזהירות את תריס הגלילה היוקרתי. חנה מסובבת את המנעול.
קידוש . נטילת ידיים. אזמר לסעודתא.
בום! מהלומות.
הדלת נפרצת. אימא מספיקה לחשוב שהמתקין של המנעול עשה עבודה גרועה.
שוטר גברתן וחשדן בפתח.
"קיבלתי דיווח על סעודת שבת המונית שמתנהלת כאן. הגעתי לוודא שהכול לפי התקנות החדשות".
דממה.
"רגע, הגבר בראש השולחן והגברת בקצה השני? זו הדרת נשים חמורה!" הקול שלו צפצפני משהו, בניגוד מוחלט למראה הבריוני.
"יורשה לי לשאול מי עשה קידוש?"
בשקט שמעמיק ממלמל קובי בתמימות: "רק אבות עושים קידוש" וזוכה למבט רושף מאחותו הגדולה.
"ומה שלא פחות חמור, אני עומד כבר 5 דקות ומקשיב מאחורי הדלת. השירה נשמעת בקולות גבריים בלבד. אתם יודעים מה זה אומר לגביכם". הוא ממשיך להקריא בפאתוס מרשימה דמיונית.
מישהי פורצת בבכי.
עדיין גלות.
(הודעה מאת @רחלי טל . בעקבות סערת הרב פירר)
